"סיור מודרך וטיול בבית שאן ובעמק המעיינות".

"מדריך טיולים ומורה דרך וסיורים בבית שאן".

שלושה בתי כנסת עם גלגל מזלות מובהק: בית הכנסת של חמת טבריה (מאה רביעית ), בית הכנסת של ציפורי (מאה חמישית) ובית הכנסת של בית אלפא (מאה שישית). האל הליוס – אופנה. חז"ל: "עבודה זרה פסקה מהעולם". רבן גמליאל אומר על פסיפס אפרודיטה בבית המרחץ בפטלומאוס (עכו) "באה בגבולי ולא אני בגבולה"- כתובת שם האומנים (בדרך כלל כתובים שמות התורמים) מריאנוס וחנינה בנו (יהודי) עבדו גם בסקיתופוליס, כתובת מלכותא דה יוסטינוס מלכי – (דוד של יוסטיניאנוס מ"הניאה").
פגמים בפסיפס "ודלי" "ודגים". בציפורי "דגים" ובטבריה גודל בכתב ראי- שלא יזכיר את ישוע – השחזור בתשתית בטון – מפולס, ריבועים. גן יפני בחפציבה כת המקויה נוסדה ב 1948, אוהבי ישראל, לומדים עברית ותנ"ך, הדברה ביולוגית תיבות קינון תנשמות – כ 2500 נברנים בשנה. בז ביום ותנשמת בלילה.
תחנת הרכבת (1906-1948)של הכפר הערבי ביסן. הרכבת החדשה תחנך ב 2016 כחלק מהסכם השלום – למעבר סחורות לחיפה.
מושב חמדיה. כפר ערבי על שם עבדול חמיד ה- 2 (1876-1909 –תנזימאט מגדלי שעון). ירדנה, בית יוסף ישובים כורדים – מרכז מורשת בתיאום. רמת צבאים (חלק מרמת יששכר): המלטה לאחר 6 חודשים באביב רק אם הנוף צהוב. העופר שורד בזכות ההסוואה. האם אוכלת את גלליו להעלמת ריח.

"תצפית דן שומרון ".
עמק הירדן מאופיין בקיבוצים – לא הרשו למושבים – בגבולות מנחמיה (1901) וכנרת (1908) שקמו לפני דגניה (1910)- וכב שם ליישובים גבוהים. העיירה כוכב מדרומינו מתק' התלמוד לא נחפרה. המבצר נבנה על ידי הוספיטלרים, בלוואר (יפה נוף) וגם קוקט (חינני).. כפר ערבי כאוכב אל הווא (כוכב הרוחות) – אנדרטה לאורד וינגייט (עין הידיד ועין פלוגות האש) – קו צינור הנפט עבר ממש ליד.

"גן פסלים של טומרקין". חוות שושנה של מאיר הר ציון האגדי. דיין: "מבר כוכבא לא היה גיבור כזה"-מבצר קונצנטרי על רמת כוכב השטוחה נבנה ב 1168 (האיום האיובי ממזרח). מבצרי הצלבנים גדולים וחזקים ומעידים על חולשה מספרית, נכנעו לסלאח א-דין ב 1189. שנה וחצי מצור והפלת הברביקן (בשורה)- מחילה, עץ, שריפה- בשער למצודה חפיר יבש מ 3 צדדים וברביקן במזרחי. שער מפותל עם פותות (תושבות לצירי דלתות העץ). חריץ לשבכת ברזל ועמדות ירי. חפירה ושחזור משנות ה-60 לא מתועדים, בור המים מטויח המבצר החיצוני בדון ג'ון.

במטבח 3 תנורים. מצאו איפור אך לא בטוח שהיו נשים. לוח משחק "המבצר".

לבוש: הוספיטלרים – צלב לבן על רקע אדום ואילו הטמפלרים – אדום על לבן בניה בזלת (בסיס חזק) למטה וגיר מעל – סלעי הסביבה, סימני סתתים בקיר הצפוני. בחפיר המערבי. ירדנו "בפוטורנה" (מעבר סתרים) שימשה לשליחת מרגלים.
"חלקלקה" – שפכו עליה קש ושמן אך בעיקר שמשה לזווית ראיה נוחה, ובסיס חומה רחב שמפריע למגדלי תקיפה לפריצה ממחילות ואייל ניגוח- שער מערבי עם גשר עץ להרמה.

"הדרכת דרך בעמק בית שאן"-

עד 2020 לפי אמנת קיוטו: 20% מהאנרגיה תיוצר באנרגיה ירוקה – טורבינות רוח על רכס סירין והגלבוע, אנרגיה הידרולוגית בגלבוע ב 2018. ריש לקיש: "גן עדן אם בארץ ישראל הוא, בית שאן פתחו", מעל 40 מעיינות למרגלות הגלבוע. "בית שאן היא העיר היחידה מערב לירדן מברית ערי הדאופוליס" (כנראה ברית מסחרית). הסראיה – המבנה השילטוני עותמני. טוגרה –חותם קליגרפי של הסולטן במשקוף. הטוגרות בדגם קבוע כשהקווים מסמלים את נדידת השבטים העותמנים. ביצה פנימית וחיצונית מסמל את החיבור בין אירופה לאסיה. ומימין למטה שם הסולטן (עבדול חמיד בנה את חאן ביסן בשנת 1888 – בהמשך נסגרו הקשתות והפך לסרעיה). עמדת השמירה – בריטית. טורה (טוריס) צלבני להגנה על חווה חקלאית. חלק תחתון גיר צלבני ומעליו בזלת מהתקופה העותמנית. חפיר רטוב- מטוייח, עיר מתוכננת – זרם פה נחל האסי (שיבוש מערבית קאסי= קשה = מים קשים) שהוזרם במערכת תעלות מתוכננת מראש.
האמפיתאטרון הוסב מסירקוס (היפודרום) שהשתרע עד הסראיה.

תיאור קרבות האמפיתאטרון של בית שאן:

ערב המשחק הלוחמים אכלו ארוחה דשנה והתפללו בסקאלום, ולפני הקרב עברו לפני הקיסר וקראו: "שא ברכה קיסר ויוצאים למוות מצדיעים לך" "AVE IMPERATOR, MORITURI TE SALUTANT”

3 סוגי קרבות:
VENATIONES ונטיונס – "ציד" חיות לא מסוכנות באמפיתאטרון. MUNERA מונרה – קרבות גלדיאטורים אלה באלה. BESTIARY בסטיארי – קרבות בין גלדיאטורים לחיות טרף.

אם הגלדיאטור ניצח, הקהל היה צועק "מיתה" (להחיות) או "יוגלה" (להמית) ועורך הטקס (אדיטור) או הקיסר היה מרים אגודל או מוריד. חוליה נכנסת לוידוא הריגה ולניקוי הדם.
יחס היהדות – במקורות חז"ל ישנה שורה של גינויים המגנים את ההליכה לתיאטראות בשל ביטול תורה ומושב ליצים. יש מקורות המוצאים חשיבות בהליכה למתקנים "כדי לצווח ולהציל. או כדי שיהיה מי שיוכל לספר לאישה שבעלה מת בזירה כדי שלא תישאר עגונה". יש עדויות שיהודים כמו ריש לקיש (שמעון בן לקיש) שהיה מהליסטים שמכר את נפשו למשחקים, נלחם וניצח, יצא לחופשי כעשיר בעל כבוד. תולדות העיר בית שאן היוונית רומית: תל בית שאן מהתקופה הכלכוליתית, הברונזה עד התקופה האשורית.

 בתקופה ההלניסטית, אחרי כיבושי אלכסנדר מוקדון ב-332 לפני הספירה, כנראה שהצטרפו לצבאו "סקיתים" (עם שמקורו סמוך לים הכספי) – חיילים מדרום רוסיה, שכן בתקופה התלמית (מאה 3 לפני הספירה) בית שאן קיבלה את השם סקיתופוליס. – בתקופה החשמונאית, יוחנן הורקנוס הראשון (104-134 לפני הספירה) כבש את האזור, את בית שאן ואת הגליל התחתון והוריש את האזור לבנו אלכסנדר ינאי, שהמשיך את מסעות הכיבוש והרחיב את תחומי המדינה החשמונאית. פומפיוס הרומי כבש את האזור ב-63 לפני הספירה, שחרר את הערים השונות שכבשו החשמונאים בעבר הירדן והשאיר בידיהם רק אזורים עם רוב יהודי. הוא ניתק אזורים עם רוב נוכרי מהרצף הטריטוריאלי של המדינה היהודית ובכלל זה את בית שאן, שהוחזרה לריבונות נוכרית. במרד הגדול הייתה כאן קהילה יהודית קטנה שהערימו עליה: קראו לה לבוא לחורשה וחיסלו אותה שם. המיעוט היהודי כאן נפגע וחוסל כמעט כולו במרד הגדול.
– עדות לקיומה של קהילה יהודית בבית שאן מובאת בעדותו של רבי יהודה הנשיא: הוא פעל למען קהילות סובלות בערים מעורבות וקבע כי קהילות אלו לא ישלמו את המיסים על פי המצוות התלויות בארץ על פי התורה וזאת כדי למנוע הגירה שלילית מהארץ (כנ"ל גם קיסריה ובית גוברין) – בשנת 200 לספירה לערך, מעט ממבני העיר הקטנים (אינסולי) נחפרו. קארדו (רחוב פלדיוס –כתובת תרומה) דקומנוס (כתובת תרומה מסילבנוס). ניסה האומנת של דיונסוס (שנולד מסמיילי) בורחת איתו לסקיטופוליס וכאן הוא גדל. (ומכאן השם ניסה-סקיטופוליס). ישנם שגיאות בדגם – למשל מיקום ההיפודרום.
ב 18/1/749 רעידת אדמה (שהעלתה את העבאסים) העיר מתכסה בבוץ, ונשמרה- מעל הבוץ – נשדד. שיא פריחתה בתקופה הביזנטית כ 50,000 תושבים. כיום כ 15,000.
התאטרון השמור ביותר בארץ ישראל (רואים את קו כיסוי הבוץ – נקרא גם קו השוד). חלק מהבמה משוחזרת. נחפר על ידי אברהם נגב בשנות ה-60 ובשנות ה-80 חפירה גדולה עד 1997. עמודי הגרניט – מונוליטים מאסוואן במצרים. תאים גדולים ועגולים שלפי ויטרוביוס נועדו לכדי נחושת ענקיים להגברת האקוסטיקה. מתקן המים הוא שירות של השלטון – המים יוצאים מהפרצופיות. במסכת עבודה זרה אין להתכופף כאן אפילו לא להרים מעות או להוציא קוץ (מותר רק אם אף אחד לא רואה) ואין לקרב את הפה לפרצופיות. "הלטרינות" – מים זורמים קבוע. שורת עמודים וגג. בגמרא כתוב שאסור לנשים ללכת לבד לבית כסא (סכנת אונס). "בשנת 69 מונה אספסיאנוס לקיסר" ומטיל מס על שימוש. הסנאט טוען שזו בושה לאימפריה ואספסיאנוס עונה" לכסף אין ריח- בריכת השתקפות, בתקופה האומאית מפורקת ובמקומה שורת חנויות. קשת מקלה (אופייני לתקופה המוסלמית). העמוד היחידי שלא נפל ברעידת האדמה. העמוד הגדול שהתנפץ על הדרך היה מכוסה ורק הותרת בצבצה. הפסל עם ראש מתחלף.
בנימפאון  של בית שאן – עמודים מחורצים – קשר לחצאית נקבית – מקדש לאלה נמפה (אלת הנהר) – הסגנון היוני קשור לאשה (כמו תלתלי שיער) והדורי גברי. הכותרות נעשו בגילוף ידני מדהים. מתחם עם חדרים בשתי קומות. פסיפסים יפיפים. "פסיפס של טיכה אלת המזל" (רפליקה כי אחד החופרים גנב אבן אבן ולא ידע להרכיב) בגמרא מוזכר שהפשתן של הארבלים טובים מהפשתן של הבית שאנים כי עבים יותר (צנוע יותר ולא נשרף בקלות)- הפשתן של הגליל מול פשתן הגולן. כתובות בחדרים: "במזל טוב תאבסיוס בן תאבסיוס מושל הפרובינקיה פלסטינה סקונדה, בנה הסיגמא מהיסוד בשנת 507.." –"אני נושא תשוקה כברק לעיני הנערות המנגנות שיר וריקוד מול דלתינו" (חדר שלישי משמאל – ציור של דב) "החדר של הגברת היפה". "מוזות וגראציות יחד עם דיונסוס כאן בצוותא, אתה נהיינת (עכשיו) לך"
"לחבריו של מיגס שקישטו את החדר והשתעשעו כל הלילה עם החברות שלהם."

"למי שמתעורר תשוקה מביא לתענוג אהבה" (חדר שלישי מימין) מסופר שרבי חנניא מציל יהודיה שנמכרה לזנות באסיה. רחוב ומדרכה רחבים עם סתיו. החנויות הקטנות משמשות למחסן אחורי כי מציגים את הסחורה בחוץ. נעלה לאפידריום, פלסטרה, קלדריום ונראה את ההיפוקאוסט והשירותים, בית שאן 8 שכבות יישוב. מקדש לזאוס שפורק לטובת כנסיה עגולה בתקופה הביזנטית. המלבן הענק למטה הוא הפורום. רואים מכאן את הגלבוע – היכן שנפלו שאול ובניו והתלו על חומות התל והורדו על ידי אנשי יבש גלעד ששאול הצילם מנחש העמוני. כאן לא התגלו חרסים פלישתיים. בתל אצטבה אנתרופואידים שהיו בשימוש מצרי ופלישתי. ממצאי התל מוצגים ברוקפלר. בכתבי המארות שנתגלו במצרים נזכרת "אשאן" ויתכן שהכוונה לבית שאן.

בית מושל מצרי משוחזר, אסטלות עם כתובות מרעמסס ה-3 (1186-1154 לפני הספירה) (בפפירוס אריס שנתגלה במצרים מתגאה רעמסס השלישי כי הכניע את הפלשתים והושיבם כבני ברית במצודות.) (רעמסס ה-1 1290). נכנס לרגע לעולם הצלבנים: האולמות הצלבניים אפלוליים גם ביום: את החלונות כיסו בגליונוט קלף, או בד או נייר משומן (בכנסיות – זכוכית שהייתה יקרה מדי). החדרים הוארו בנרות חלב והעלו עשן וסרחון. במשתאות וקבלות פנים הוסיפו לפידים משרף עצים שהעשן מהם הסריח את השטיחים עם ציורי צייד רקומים שכיסו את הקירות ולעיתים נשרפו מהגיצים. לחימום הדליקו מדורה לחימום בחדר, והאביר ונכבדיו ישבו סביבה והמשרתים קפאו בשוליי החדר. הרצפה חשופה ולעיתים כוסתה בקש עם עשבי בשמים (נענע).
הריהוט המועט היה פשוט: ספסלים ושולחנות ארוכים וכסא אחד לאביר (מכאן הביטוי Chairman). הסועדים ישבו לפי סדר חשיבות כמרים, נכבדים, אורחים. המשרתים ישבו בנפרד. כשהיה מגיע אומן היו יושבים גם האדונים והמשרתים לפי סדר חשיבותם, איחסנו בארגזים את הבגדים, מסמכים וכסף..
השינה היתה בחדר משותף לכולם (למשרתים והאדונים), על גבי מזרוני קש שהוצאו בלילה. מיטות עץ, סדינים ושמיכות פוך היו רק לאדון ואשתו (ואולי לאורחים נכבדים). לעיתים כסה וילון את מיטת האדון. אנשים ישנו בבגדיהם והאדון והגברת עירומים לבד ממצנפת ראש, ההגיינה היתה נוראית – עופות התהלכו חופשי, הסבון היה גרוע, חרקים ועכברושים התרוצצו להם, סוסים אוחסנו בחדרים סמוכים- צרכים נעשו לבתי שימוש שמעל לחפיר ובלילה השתמשו בסיר לילה, אנשים התגרדו בכל רגע.
במרתף יש מחסנים וכלא למי שהמרה את פי האדון – לא תמיד זכרו להוציאו משם.
חלק מהנשים הובאו מאירופה וחלקם מקומיות. הילדים שיחקו במצודה ובגיל 9 נשלחו למצודה סמוכה לשם חינוך. בשעה 10:00 כל יום היתה ארוחה לאדונים והמשרתים על מגשי עץ גדולים. הארוחה הורכבה בעיקר מבשרים, מוצרי חלב אורז קטניות פירות וירקות. לא היו תפוחי אדמה, תירס, עגבניות , תה או קפה וסוכר (היה דבש). לא היה סכו"ם (חידוש ערבי שהגיע לאירופה המאה ה-11) ולא צלחות –אכלו בידיים והשתמשו בכיכר לחם כצלחת. שתו מגבעי יין – לפעמים כמה מאותו גביע. את אצבעותיהם ליקקו או נגבו על מפת השולחן או שנתנו לכלבים שמתחת לשולחן ללקק את ידיהם. שאיריות הושלכו לכלבים שמתחת לשולחן. אנשים ירקו על הרצפה הפליצו וגריפסים ללא בושה. חתן וכלה השתדכו לפי רצון הוריהם (כלה בגיל צעיר מאוד) ולעיתים החתונה היתה במבצר. על החתן והכלה העיפו זרעונים לפוריות. והכומר פיזר על מיטת הזוג מים קדושים. את התינוקות הניקה האם (שהתינוק לא יזדהם מחלב של פשוטת העם). כשהגיע הצעיר לבגרות היו עורכים לו טקס הקדשה לאבירות: עומד כל הלילה לפני מזבח הכנסיה כשחרבו ושריונו על המזבח ובבוקר הכה אותו אביר בוגר בצווארו בצד השטוח של החרב ויצאו למשחקי מלחמה בחצר. נשק ושריון – חרב באורך מטר ולפעמים גם גרזן. כידון באורך 3 מטר שהיתה מושלכת אל האוייב מהסוס. מעל בגדי הבד כוסו בשריון קשקשים ששקל 30-40 ק"ג ויותר. שכשהיה מחליד ניערו אותו בתוך שק עם חול וחומץ. האביר לא יכל להתלבש לעמוד או לעלות על סוסו ללא עזרת משרתיו. (בתקופות מאוחרות יותר המשקל היה אבסורדי והשתמשו במנוף להרימו על הסוס). לעיתים התעקם השריון והיה צריך ליישר אותו כדי שיוכל לצאת. לשריון היה ערך כספי ובקרב היו לוקחים אותו שלל. על השריון שמו בד (דגל) לזיהוי. החום בתוך השריון היה רב ואי אפשר היה אפילו לנגב את הזיעה.

"סיור בעקבות רכבת העמק בעמק יזרעאל ועמק המעיינות ובית שאן":

סיור מודרך ונסיעה "ברכבת העמק" החדשה וסיור מודרך בין תחנות רכבת העמק מחיפה התחנה הכי מרכזית כולל ביקור "במוזיאון הרכבת הוותיק של רכבת ישראל" והמשך דרך "תחנות אלרואי וקרית חרושת" בליווי סיור בטיילת הקישון, "ביקור בתל א שמאם היא תחנת כפר יהושע", ביקור בתחנת עפולה המרכזית שבתחנות רכבת העמק בעמק יזרעאל והמשך לתחנת בית שאן, אפשרות להמשיך דרך גשר עד צמח ובצמח הדרכה מקומית של תלמידי לימודי ארץ ישראל על רכבת העמק של צמח.

"מדריך טיולים וסיורים מודרכים בעמק המעיינות, בית שאן וכוכב הירדן".