"סיור טיול ויום גיבוש בשמורת הטבע של עין גדי – נחל דוד נחל ערוגות וסיורי בולענים".

"סיורים בנגב" – סיורים והדרכות במכתש הגדול והקטן ובמכתש רמון, סיורים מודרכים בבאר שבע העתיקה ונגב מערבי, סיורים לקבוצות וחוגי משוטטים בהר הנגב ובצפון הנגב.

אפשרויות לרבות לסיור, החל מסיור קצרצר בשמורת נחל דוד ונחל ערוגות – הלוך וחזור עד מפל דוד וחזרה לחניון השמורה או הלוך וחזור בשמורת נחל ערוגות, על הבריכות המפלים , צמחית הנחלים, הבולדרים והתצורות השונות.

למטיבי הלכת ניתן להתחיל מתל גורן ולעלות למעין עין גדי המקסים, השופע במים ואף זורם-לא רחוק טחנת קמח או טחנת סוכר ששימשה כנראה בתקופה הצלבנית ,ונמשיך מעלה למקדש הכלכוליתי היחידי האיזור חוץ ממערת נחל משמר. ממקום התצפית נתחבר מטה אט אט עד לנחל דוד והמשך הנאה בנחל עד פתח היציאה. אפשרויות נוספות במרכז ים המלח: הגן הבוטני של קיבוץ עין גדי וארוחות, סיור איכות במצדה על אתריה,מפעל "אהבה",עינות צוקים היא עין פאשחה, מלון הלידו והמפה הצלבנית הייחודית,קאסר אל יהוד,נחל אוג וקיבוץ בית הערבה ובימינו סיורי בולענים במחסום מצפה דרגות.

המגוון ענק ותמיד צריך להתאים לאופי הקבוצה והמרכיבים שלה. ים המוות או ים המלח קיבל חיזוק רציני , מאיש מקסים,חולם וציוני ללא לאות, משה נובומייסקי, מהנדס מכרות שעלה ארצה ורכש את זכויות הפקת כרית המלח בהר סדום וסביבתו מערבי נוצרי. לאחר חודשים של סקרים מקצועיים,בדיקות וחיפושים הקים את חברה בשם- "סינדיקט ארץ ישראל למכרות" (1924) ויותר מאוחר הקים את "חברת האשלג הארץ-ישראלית" שרוב עובדיה היו מקיבוץ "רמת רחל", ים המוות קיבל קצת חיים עם הגעת העובדים הראשונים ובכלל פיתח את כל איזור ים המלח.

ממש מול אורחן צומת אלמוג, ניצב לו מלון הלידו שפעם, המים הגיעו עד ממש קרוב למבנה. במבנה מפה סכמטית של איזור ים ארץ ישאל וצויירה ע"י איש מילואים בשירותו הצבאי וניתן ללמוד רבות על האיזור,וזה המקום לספר על מפעל המלח הצפוני, ההתישבות היהודית ובעיקר יהודה אלמוג(על שמו קיבוץ אלמוג) דוד בן גוריון שהה ממש פה בצפון ים המלח בעת ההכרזה על הקמת יהודית בכט בנובמבר 1947 מאגרי המים –ניצול מי השטפונית של צפון מדבר יהודה והכי קרוב אלינו מאגר נחל אוג(רמה חווארית שאינה מאפשרית חלחול,זרימה אל המקום הנמוך בעולם ועצירתם אצירתם במאגר מים חיים.

אשמח לעיונכם:

"ימי גיבוש וסיורי בולענים בים המלח".

איזור ים המלח מחולק מנהלתית לשתי מועצות איזוריות. עד הקו הירוק מדרום זו מועצת תמר. מהקו הירוק באיזור מצוקי דרגות ועד יריחו זוהי מועצת מגילות. התוכנית להצלת ים המלח לא מיושמת בהעדר הסכמה בנוגע ללגיטימיות של הריבונות הישראלית באיזור. גם את אגן ים המלח ניתן לחלק לשתיים האגן הדרומי הרדוד והאגן הצפוני העמוק. העומק בדרום 4 מטר ובצפון 396. בכניסה לעינות פאשחה עומד סלע ה p.e.f- עם ציון המקום הנמוך בעולם. אומנם המספר לא מדוייק אך הוא מצוטט בספרים רבים. שינויי מפלס ים המלח תלויים בכמות המים הנכנסת ושטח האידוי שלו: התגברות כניסת המים והתרחבות שטח פני הים מגדילה בהכרח את האידוי המקטין את פני שטח המים חזרה. היום נכנסים מהירדן הרבה פחות מים מבעבר. כמאה מיליון קוב. זה קשור לניצול מים לשתיה והטייה למוביל הארצי וניצול מי ירדן לחקלאות . לכן יש תקופות שהמפלס יורד ויש תקופות שהוא עולה. בנוסף לבמות קדומות שמסמנות מפלס קדום יש סימני מדידה של קרן PeF, חירבת מזין שזה מאגנה מימי הרומאים, בית ההבראה של עין גדי שהיה לחוף הים וכיום, מרוחק כמאה מטרים מהחוף. המפלס הקדום ביותר היה ברמת המדבר מפני שבמערות למעלה שנוצרו על ידי זרימת נחלים קדומים בתחתית סלעי משקע יש חול ים שגילו 3 מיליון שנה. לעומת זאת, מערות קומרן והבמה עליה הן ממוקמות היו בגובה פני הים לפני מיליון שנה. חירבת מזין זה מפלס בזמן הרומאים. דרך המים היתה אחת משלושת הדרכים המקובלות להגיע לאיזור בזמן ההוא. עם ירידת המפלס, נמצאו עוגני אבן קדומים המוצגים בכניסה לגן הבוטני בעין גדי. ניתן להצביע על חירבת מזין כאשר חולפים לידה. נמצאת מזרחית לכביש. שימור השם בערבית: עין ד’ידי, יש בתל שכבה מקראית עם חרסים המתאימים לתקופה.. זיהוי עם הפרטים המופיעים במקורות: שהיא עיר במדבר (אחת מששת הערים במדבר של שבט יהודה) שגידלו בה תמרים, קהילת עין גדי עוסקת לפי המקרא בשני דברים בגידול תמרים ובושם אפרסמון. שיש מערות וצור יעלים. איזור עין גדי, נוח להתישבות חקלאית. אז וגם היום. מדבר יהודה הוא מדבר מקומי אקלימי – הוא לא חלק מרצועת מדבריות עולמיות. העננים המגיעים לאיזור צונחים למטה, מתחממים וכך מאבדים את יכולתם להוריד גשם. כך נוצר המדבר. המקום נקרא מדבר יהודה מפני שנמצא כולו בנחלת שבט יהודה שהיה לו את הר יהודה, שפלת יהודה ומדבר יהודה. מבחינת המיקום מבנה מדבר יהודה מתחלק לחמש יחידות: חמש רצעות אורך: רצועת ספר המדבר מירושלים מזרחה שבו ממוקמים כל הכפרים הערביים. אל עזריה וכו’. רמת מדבר יהודה. פלטה ענקית מיריחו עד ערד. בקצה מזרחי קטע שנקרא במת השוליים: קיר זקוף מיריחו עד צומת הערבה. מתחיל בהר קרנטל ובהמשך, נקרא מצוק העתקים משום שיש בו עתקים ושברים פנימיים הגורם לקיר להראות כאילו הוא בנוי פרוסות פרוסות ויורד בצורה תלולה 400 מטר אל הרצועה החמישית, היא רצועת החוף. היחידה החמישית היא חוף ים המלח. בזכות אדמת הסחף המאפיינת את הרצועה, היא זו שבשטחה היה מקום ההתיישבות באיזור ים המלח. התחדשות הקרקע עודדה חקלאות, ריבוי הצומח. אבל היא גם היחידה הפגועה ביותר כי בה בונים כביש ומבנים. היום החקלאות האיזור מספקת לשוק פירות חודשיים לפני כולם. ענבים ותמרים מכאן מגיעים לשווקים כבר בחודש אפריל. יתרון זה מאפשר לגבות מחיר גבוה יותר. היום החקלאות מבוססת על קידוחים לתוך אקביפר ההר. בימי קדם זו היתה חקלאות שלחין שתיעלו מי מעיינות ממדרון למדרון ובתוך המדרון. בונים טרסות חקלאיות שהיום חלקית משוחזרות. רמת מליחות נמוכה של מעיינות מאפשרת חקלאות טובה. למקום זה קשורים מספר אירועים המופיעים במקרא, כגון סיפורי מרדף שאול אחרי דוד ניתן לצטט מספר שמואל. א פרק כד.

המקדש הכלקוליתי התקופה הכלקוליתית – היא ב-4,000 לפני הספירה – בין ההיסטוריה לפרה היסטוריה. בפרה היסטוריה האדם השתמש בכלי אבן, לאחר מכן האדם הפיק זהב ונחושת (נחושת כלקול, אבן – ליתוס – וכן התקופה נקראת כלקוליתוס). את הפולחנים הפגאניים מבצעים על במות. לא לחינם בחרו אנשי התרבות הע’סואלית (תולילאת אל ע’סול) לבנות כאן מקדש. ה תרבות הזו הייתה מפותחת באומנות ומסחר. האנשים גרו במערות בהרים, עד איזור בקעת באר שבע. אם לא נמצאו מערות טובות, נבנו בתים. בכל האזור נבנה מקדש אחד בלבד. יתכן ובני תרבות זו הגיעו לכאן מאיזור התיישבות גדול. יש כאן מים, במה, מקום מצוין, אקלים טוב. האתר נחפר על ידי פרופסור אוסישקין. האתר במבנה מוקף החומה, עם אזור כניסה. חצר גדולה, יש מבנה מאורך ומבנה ריבוע ובמרכז יש מוקד עגול – יש לנו מרזב ועל סמך התוכנית הזו נקבע שזה מבנה פולחני. 3 חדרים – מרובע בצפון מזרח, קטן בכניסה לדרום, וכל כניסה מובילה ומייצגת מעין מים חיים. המבנה הקדוש הוא משהו גדול – רואים מבנה אורכי עם סימטריה דו צדדית, יש פתח מדרגות שעובר דרך הקשת. ספסל חיצוני, בחלק הפנימי יש ספסלים, מסביב ובמרכז, לישיבה גב אל גב. החדר בנוי כמו ראי. במרכז אבן לבנה, זה החדר החשוב, מקום מאוד קדוש שרק לקבוצה מסוימת מתאפשרת הכניסה פנימה, אליו נכנסו כוהנים בלבד – דביר. הקרבת הקורבנות והאבן היא המקום שעליה הקריבו. על ידי האבן נמצאו עצמות בעלי חיים רבים. יתכן מקדש. במקום לא נמצאו הרבה כלים. במערת נחל משמר נמצאו פריטים מהתקופה הכלקוליתית וחלקם הם בעלי מסר חגיגי, לכן הניחו שמדובר בכלים השייכים למקדש הזה. 429 כלי פולחן מנחושת נמצאו במערה, מגולגלים במחצלות ובין היתר שרביטים וכלי שנהב. המטמון לא שימש לצרכי היום יום. לא ברור מדוע המקום ננטש. על פי מציאת כלי הנחושת, נראה שהם נארזו ונשמרו בקפידה. בחלק המרכזי יש במה. יש צירוף של נסיבות ותנאים שהם קבעו את המרכז הפולחני הזה – יתכן שזה היה המקום החשוב של התרבות הזו. יתכן שהבמה היא לניסוך מים או יתכן שבמקום היה עץ שהלכה ממנו תעלת מים שניקזה את המים דרך המרזב

על האפרסמון ועוד, אז מהו הסוד של העיירה? זה סוד שמן האפרסמון.

יש בחור מאלמוג שמנסה להפיק בושם אפרסמון. בעלסמון-בלסמיק-אפרסמון. שיח האפרסמון (Balsamum). וזה הסוד המקצועי של עין גדי.–העץ/שיח בליסימו. היום אנחנו מכירים את העץ, אבל לא יודעים את הסוג המדוייק ואת טכניקת הפקת הבושם. עץ גדל בזמן קדום בבקעת ים המלח והירדן ובשולי הרי גלעד, כצמח ממשפחת הקומיפורה (Commiphora) הנפוצה באזורים הסוב-טרופיים של אפריקה, בחצי האי ערב, באיים המערביים של האוקיינוס ההודי, בהודו, וייטנאם ודרום אמריקה. השיח מייצר שרף בעת פגיעה בעץ וחיתוך הקליפה. השרף מפיק ריחות מיוחדים בעת חשיפה לאוויר ובעת שריפה. גם חלקים שונים של השיח מפיקים ריחות מיוחדים בעת שריפה. השרף וחלקי השיח נסחרו בצורה נרחבת בעת העתיקה ובמיוחד לאורך דרך הבשמים. הביקוש לבשמים היה גבוה בעיקר לצורך טקסים דתיים ולאירועים מיוחדים. מחירם היה גבוה מאד והתחרה בזהב ובכסף. לפי המסורת העץ הגיע עם ביקורה של מלכת שבא. האפרסמון בתלמוד

קליאופטרה, בתחכומה הרב, ניצלה את הקיסר לקבל טובות הנאה רבות ומתנות יקרות ונדירות מהקיסר של רומא. אנטוניוס קיסר אהב מאוד את קליאופטרה והעניק לה את איזור ערבות יריחו עד עין גדי. הורדוס מלך יהודה לא אהב תשורה זו. הוא ידע כמה איזור זה חשוב כלכלית, וממנו הופק בושם האפרסמון ומיהר להשכיר ממלכת מצרים את האזור בממון רב ומלא.

האזכור הרחב ביותר לאפרסמון, בשמו זה, מובא בתלמוד, אך מן המקורות התלמודיים לא ניתן לעמוד על הזיהוי הוודאי של הצמח. בתלמוד אנו עומדים על תכונותיו: ריח נודף ביותר, ריח מפעפע כארס, פרי של בית מלכות אך גם מסוכן, במצב נוזלי, עקב היותו דליק ********************************************************************************************************************************

"סיור טיול בדרום ים המלח הר סדום וסביבתו".

סיור איכותי גיאולוגי אקולוגי להיכרות עם מרכיבים איכותיים בחלק זה של ים המלח.

סיפור הבולענים ליד חמי עין גדי,עם תצפית לאגן הדרומי,ותצפיות רכובות מול מלונות ים המלח. סיפור אשת לוט עם דגש סביבתי,הרכבו של המסלע המקומי ותכונותיו,נחל פרצים קצרצר ובעיקר סיור חוויתי כייפי בהר סדום.

ירידת המפלס גורמת לנסיגת המים המלוחים הרווים וכניסת מי תהום מתוקים לשכבות המלח. עובי שכבות המלח שונה בין דרום לצפון ים המלח. מדרום הולך ופוחת צפונה.

מים מתוקים ממיסים את שכבות המלח בתוך הקרקע . נוצרים חללים והאדמה קורסת.

כך נוצרים הבולענים. היום יש כארבעת אלפים בולענים. עומקם מאפס עד עשרים מטר כאשר יש מספר בולענים גם 30 מטר עומק. כל יום נוצר בולען. מסוכן. בהתחלה ניסו להסתיר את התופעה מחשש לנזק לתיירות. התחילו לחקור מאוחר.

לשם חיזוי מנסים להשתמש בלווין איטלקי שמשווה תדיר הבדלי גובה הקרקע. מתחת לכביש 90 נפרסו יריעות בד גאוטכניות המסוגלות לשאת משקל של 25 טונות. מטעי התמרים של עין גדי שהיו באיזור נעזבו. האיזור מאוד מסוכן. תוך כדי מחקר עולה שיש קווים ורצועות שלאורכן מתפתחים הבולענים. לרוב אבל לא תמיד. סבורים שבולענים מתפתחים לאורך העתקים המאונכים לשבר בקע ים המלח. הם העתקי המשנה. רואים על הארץ חלוקי נחל. זוהי הוכחה נוספת לקיום אגם הלשון בעבר. אגם הלשון שמפלסו היה עד מינוס 160 מטר מתחת לגובה פני הים, לכן רואים על סלעי חוף פסים אופקיים, אלה סימני אגם הלשון וירידת מפלסו.

למפעלים בדרום את המים הקימו משאבות שמזרימות מים לתוך תעלה צרה. האגן הדרומי רדוד וזו גם הכוונה של המפעליםעל מנת שבו ישקע מלח. מלח שוקע ראשון. אחרי שקיעת מלח נוצרת התמלחת הכוללת את המנרלים הנחוצים למפעלים המזרימים עוד יותר דרומה לבריכות אידוי. שם שוקע מנרל קרנלית שממנו מפיקים אשלג. מתמלחת הנותרת מפיקים ברום ומגנזיום. עקב שקיעת מלח באגן הדרומי כל הזמן עולה המפלס של הקרקעית ולכן כדי להמשיך ולהשתמש המפעלים מעלים את הסוללות. זה פתרון לא נכון. הוא זול יותר לכאורה אבל יוצר סכנה לסביבה. המים מחלחלים דרך הסוללות ליסודות המלונות בעין בוקק. שם מנסים ללא הצלחה גדולה להתמודד עם המים. תוכנית קיר הפרדה נכשלה. עכשיו הקימו הרבה משאבות מוסבות להחזרת מי ים לתוך האגן. המים האלה הם אגרסיביים. הם מסוגלים להמיס ברזל ובטון.

כדי להתמודד עם הבעיה צריך לשמור על מפלס האגן הדרומי יותר נמוך. בצד הירדני גורפים מהים את המלח שנצבר. בצד שלנו יש מלחמה ארוכה בנושא. היום יש כבר הבנה והחלטות. בעוד שנתיים יחלו לגרוף את המלח גם בצד שלנו.

דרך אגב כאן בגלל מפלס המים המלוחים הגבוה נפסקה לגמרי תופעת הבולענים.

אשת לוט. על האבן עצמה ניתן להצביע על שני צבעים המרכיבים אותה. אפור ובז’. אפור זה מלח. בז’ זה סלע חיפוי והקו בינהם הוא מישור ההמסה.ריך לנצל עצירה באשת לוט לשתי מטרות. להשלים הסבר על בריכות האדוי של המפעלים. על מיקומם ההסטורי שהיה פה בדרום ים המלח. על הקמת המפעל שלנו בשנות השלושים לעומת הצד הירדני שהקים מפעל בשנות השמונים. ערימות המלח הנראות על חוף הירדני נוצרו מגריפת המלח מהבריכות שלהם. ניתן לראות צינורות צפים על פני הבריכות ששואבים את התמלחת לתוך המפעלים. על החוף רואים את הצריפים של שכונת הפועלים בראשית המפעל. השכונה במצב התפרקות מתקדמת. המפעלים לא רוצים לממן את שיקום האתר.

"אחרי המפעלים עוברים לנושא הגאולוגי – היווצרותו של הר סדום".

המלח ששקע מתחת לכל השכבות האחרות הגיע לתנאי חום ולחץ גבוה. מלח בתנאים כאלה משנה את תכונותיו. הוא הופך לגמיש ולכן תחת הלחץ הוא נידחף מהתחתית אל השוליים ועלה על החוף.

למה הוא עלה לחוף שלנו? כי הצד הירדני מאוד תלול. שם המצוק יורד בשתיים שלוש מדרגות. כל עוד היה אגם הלשון קיים שכבות המלח העולות היו מומסות ורק המשקע הנוסף היה נשאר. מרגע שאגם הלשון איננו, השכבות התחילו להתרומם כלפי מעלה. במהירות 70 מטר בכ 20 אלף שנה. יודעים לפי גובה הר כפטור שהוא 70 מטר גובה והוא כולו משקע אגמי. זאת אומרת שהוא התרומם לגובה זה מאז. הוא לא היה יכול להתחיל להתרומם לפני סוף אגם הלשון כי המלח שדחף אותן כלפי מעלה היה מומס. השכבות הלא נמסות הצטברו אחת על גבי השניה בסדר היווצרות הפוך. כך יש לנו כאן תופעה ששכבת הסדימנט הקדומה יותר נמצאת מעל השכבה ששקע יותר מאוחר ממנה .

באמצע תקופת השקיעה של המלח יש הפסקה קצרה של תקופת גשמים, וחיו פה צמחים ודגים. ואחר כך שוב מלח ומלח. לכן בין שכבות מלח הושקע הרבה סחף בשכבה אחת. אותה מייצגים אבן חול אדומה ופצלי סלע. על הפצלים ניתן למצוא תבליטי מאובנים צמחים ודגים. גודל הדגים עד 15 ס"מ. לכן נוצר סנדוויץ בתוך המלח.. *************************************************************************************

"סיור טיול לאורך הדופן הצפונית מערבית של ים המלח וצפון מדבר יהודה".

סיור טבע בשמורת הטבע של עין פשחה-עינות צוקים,נחל סלוודורה המקסים והחינני, אתר קומראן,דיר חג’לה, קאסר אל יהוד, "מלון הלידו "ועוד, וקצת על קומראן:

לפי הממצאים באתר יודעים היטב לתארך אותו לתקופת סוף בית שני, סביב שנת שלושים לספירה. יש ממצאים מתקופת בית ראשון. ומתקופה הביזנטית אך הם מעטים, לאתר מגיעים כ-400 אלף מבקרים מידי שנה, רובם נוצרים.

חשיבות האתר ליהודים ולנוצרים נובעת מתוכן וכמות הכתבים העתיקים שנמצאו בו. זהו האתר בו התגלה העותק העברי הקדום ביותר של התנ"ך, והוא גם הקרוב ביותר למועד כתיבת הטקסטים. העותק השני מבחינה כרונולוגית הוא תנ"ך ארם צובא המאוחר באלף שנה מזה שבקומראן. האתר חשוב לנוצרים משתי סיבות: זהו האיזור בו פעל יוחנן המטביל. יתכן שחי או עבר כאן, ונחשף לרעיונות שונים שלא היו קיימים ביהדות אך מופיעים במגילות ובסופו של דבר מוצאים את דרכם לדוגמה הנוצרית.

ייתכן, וריבוי המקוואות במקום מרמז על מקור מנהגי הטבילה הנוצרית. תוכן המגילות עוסק אך ורק בנושאי דת, תנ"ך או מנהגים וכללים של הקהילה שהתגוררה כאן. אין חוזים, כתובות או מכתבים כלשהם.

הקבוצה קוראת לעצמה "יחד". יש חילוקי דעות בין החוקרים לגבי זהותם. לרוב מקובל לשייך אותם לאיסיים. איסיים זהו פלג קיצוני ביהדות באותם ימים. יש לו איזכורים במספר מקורות יווניים אך המקור העיקרי לדעה זאת הוא ספרו של יוספוס פלאביוס "מלחמת יהודים ברומאים". שם הוא כותב שהעם היהודי באותה תקופה התחלק לפרושים, צדוקים ואיסיים. האיסיים חיו באיזור האדים המזיקים של ים המלח ליד עין גדי.

חלק מן החוקרים, והם בדעת מיעוט, סבורים שהאיסיים גרו י קרוב יותר לעין גדי וישנם שרידים מסויימים המעידים על כך. ואילו כאן, גרה קבוצה אחרת. דעה זו נובעת מהסתירות בין הממצאים באתר לבין אורח חיים הסגפני המאפיין את האיסיים לפי מיטב ידיעתנו. סקירה קצרה של מצבו של העם היהודי בתקופת בית שני: (יש לתת סקירת רקע על מנת להסביר את מגוון הדעות והשוני במנהגים שהיה קיים באותה תקופה). חזרתו של עם ישראל מגלות בבל לא מתרחשת בבד אחת אלא מתפרת על פני מאות שנים. העם שכח את העברית ונכסף להשפעות ממסופוטמיה, ומהתרבות. נוספו גם קהילות של שומרונים וקראים. ישנה התעוררות של התנועה המשיחית ואכן מופעים אנשים שונים הטוענים שהם משיחים או עדים לתהליך הגאולה שהתחיל. באותה תקופה גם מתפתחת ההלכה וכל זרם כותב הלכה משלו. מתקיים דיון רחב על הדת, וויכוח ופולמוס על הכל. אפילו על לוח השנה ומועדי החגים. (דוגמת חג שבועות שחל ביום ה-49 ביהדות וביום ה50 בכתבי המגילות, בדומה לחג הפנטקוסט הנוצרי)

השושלת החשמונאית לא אהודה. המצב הכלכלי טוב והרבה בזכות האיזור. תמרים, בושם, מלח. המצב החברתי גרוע –פילוגים. ירושלים מואשמת בשחיתות. לפי הכתוב האנשים שמצטרפים לקבוצת יחד מתרחקים משחיתות שבירושלים-דוגמה למגוון ההלכתי הקיים: שני טפילין שנמצאו באתר ובשניהם מגילות בנוסח שונה.

משמעות שמו של האתר אינה ברורה אך זהו שמו בערבית. קאמר זה ירח בערבית וזו צורת שניים. אולי משמר בתוך השם זכר פולחן קדום לשמש וירח. בדומה לבית ירח, או ליריחו. בעברית עתיקה בלוח שנה שנמצא בתל גזר תקופה של חודש נקראת ירח ותקופה שנמשכת חודשיים נקראת יריחו) באתר שלושה איזורים: שטח ציבורי, מקוואות ובית הקברות. יש שבילים מהאתר לעבר ההרים אך רוב הזמן הם סגורים. טרם הושלמה הכשרתם וגם יש סכנת שטפונות ומפולות. לכן רק ביקור באתר עצמו אפשרי בוודאות.

המרחב שבו נמצאו המגילות משתרע בין כניסה לקיבוץ קליה בצפון לגבול הדרומי של אתר קומראן. המספור של 11 מערות בהן נמצאו המגילות נקבע לפי סדר הגילוי. ליד קיבוץ קליה (הקיבוץ עלה לקרקע ב-68) נמצאת מערה מספר 1. מערבית למכלול המבנים הציבוריים נמצאות מספר מערות כאשר החשובה שבהן היא מספר 4, בה נמצאה הספריה של האתר. היא נצפת קרוב לסככה.

כל המגילות נמצאו מחוץ לכדים אך כולן היו עטופות בפיסת בד לבן. זאת, לעומת הבד הלא לבן שבו נמצאו עטופות מגילות אחרות במדבר יהודה. מגילת נחושת עם תאור אוצרות רבים ומקום המצאותם נמצאה במערה מספר 3. ראשית גילוי המגילות בשנת 47 כאשר שני רועים בדואים משבט טמרה המקומי חושבים שהעז שלהם נכנסה למערה, זורקים אבן ושומעים צליל של שבירת כד. נכנסים למערה ומוצאים בה את שבעת המגילות הראשונות: וזוהי מערה מספר אחד.

הרועים לוקחים איתם פיסה ומביאים אותה לסוחר עתיקות בבית לחם. הוא לא יודע לקרא את הטקסט אך מבין שזהו ממצא חשוב ומראה אותו לפרופסור אליעזר סוקניק מאוניברסיטת ירושלים. סוקניק מיד מזהה כתב קדום של האיסיים ומתחיל משא ומתן לרכישת המגילות מהבדואים. זה זמן של הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת העצמאות.

3 מגילות הספיקו לרכוש עד שנותק הקשר עם המוכרים.

4 הנותרות הוברחו לארצות הברית עם ראש הקהילה האשורית של בית לחם.

בארצות הברית המגילות לא הצליחו להמכר והגיעו לפרסום בעיתון על מכירתן. יגאל ידין המבקר שם גילה את דבר מכירתן והצליח לרכוש ולהביא אותן לארץ. כך 7 מגילות ראשונות הגיעו לישראל. עבורן בשנות החמישים מקימים את היכל הספר. באותו הזמן ירדנים מבינים שיש משהו מאוד חשוב באיזור ומתחילים לחפור באתר קומראן. הם מגלים 15 אלף פיסות בגודל שונה שמהן מורכבות היום 930 מגילות.

המגילות הירדניות הועברו רובן למוזיאון רוקפלר בירושלים המזרחית ואחרי 67 עם איחוד ירושלים נמצאו בידי ישראל. כך היום רק כ 20 מגילות לא נמצאות בידינו, אלא באוניברסיטאות שונות ומגילת הנחושת נמצאת במוזיאון בעמאן. מדינת ישראל יחד עם חברת גוגל סרקו והעלו לאינטרנט את כל המגילות שברשותינו והן כולן זמינות. הרעיונות השונים העולים מהמגילות מדברים על אופי החיים, חיי פרישות וצניעות. על מקדש שמיים שירד לארץ באחרית הימים, על שנה המחולקת ל – 364 יום ומתנהלת לפי לוח שמש. "התנ"ך כאן שונה מנוסח המסורה". אין פה חלוקה לפרקים והכתיבה לא כוללת ך (כף סופית), אלה "כה". אין ספר אסתר. מספר אחרית הימים יש רק 5 פסוקים ולעומת זאת יש 155 תהילים במקום 150 שיש לנו בתנ"ך היום.

יש ספרות שלמה על התנהלות ואורח חיים של הקבוצה. כללים וארוחות משותפות. צורך בטהרה לפני האוכל. ברכות האוכל, שמברכים על הלחם לפני היין.

"חוק הדעת יחד" זה אחת משבע המגילות הראשונות. מלחמת בני אור בבני חושך גם אחת מהן. בני אור זה יחד ובני חושך זה כל האחרים ויכחדו בסוף.

קטגוריה נוספת של ספרים שנמצאו אלה ספרים חיצוניים שלא נכללו בתנ"ך, דוגמת ספר חנוך.ויש את מגילת הנחושת שעוסקת בפירוט רב במציאת אוצרות, רק שלא ברור של מי האוצרות העצומים האלה ואיך מחביאים אותם לפני חורבן הבית?

יש גם סתירות נוספות שעולות מהאתר ומהממצאים בו עם אופי הנזירי של איסיים שלא נשאו נשים: מציאת מטמון באתר, הרבה בקבוקי בושם, תכשיטים ושלדים של נשים וילדים בבית הקברות. בית הקברות חפור רק מעט. נחפרו עשרות קברים מתוך כאלף. זה השטח בין האתר לבין הכביש בימינו.

"עינות צוקים-עין פשחה".

עינות צוקים – היא שמורת טבע הנמוכה ביותר בעולם. מחולקת לשלושה חלקים כאשר חלק אחד הוא סגור לקהל הרחב . מכונה השמורה החבויה ,הכניסה מותרת רק למדריכים. (בזמן שריפה יש לצאת מהשמורה החבויה לאיזור מבטחים-השריפה האחרונה הייתה בשנת 2008 ).הממצאים שנמצאו מעידים שהייתה כאן חווה כנראה לייצור שמן האפרסמון.

תיאור החווה: מבנה עם חדרים שכנראה היה דו קומתי וחצר פנימית. בסמוך ישנה אמת מים שלא ידוע מאין המים. ישנן 3 בריכות שאחת מהן שימשה כמקווה. אבני כתישה שכנראה גלגלו אותן על משהו. יש הסבורים שהייתה חומה שהקיפה שטח גדול יותר כהגנה מפני סקרנים זרים.

*הצומח- ניתן לראות חבורות שונות של צומח בגלל השוני במליחות האדמה. הצמחייה מכונה קוסמופוליטית. המים כאן יותר מליחים מעין גדי ,כי המים סוחפים איתם מליחות ופורצים כמעין העתק.

"קנה מצוי-משפחת הדגניים".

. צמח רב-שנתי מעוצה, זקוף וגבוה, גובהו 3–5 מ’, לעיתים אף יותר. הגבעולים הם קנים חלולים בקוטר 1–3 ס"מ, ירוקים וגמישים בצעירותם, מתקשים ומתעצים ומקבלים צבע קש בהמשך. המפרקים בולטים מאוד, אטומים בחומר רך הנקרא במשנה בשם כְּכִי. הקנה חזק, כמעט לא מסתעף. בסיס העלה הוא נדן החובק את פרק הגבעול העשויה ציצת שערות, . טרפי העלים סרגליים רוחבם 4 ס"מ ואורכם 40 ס"מ וניצבים בזוית ישרה לנדן ולגבעול. הצמח מתרבה ע"י קנה השורש, או שלוחות. (רבייה וגטטיבית). פורח בין יוני לינואר. התפרחת היא מכבד גדול (אורכו 20–60 ס"מ) ומבודר, נישאת בראש הקנה, שעירה, נראית כמברשת צמרית מבודרת, גונה כצבע עשן. גדל בגדות נחלים ובשאר בתי-גידול לחים. הוא יוצר עומדים צפופים מאוד (חישות), שחלקם על הגדה וחלקם במים הרדודים. גידולו מהיר מאוד, במיוחד אחרי שריפה, שאז הוא מתחדש בקצב של עד 10 ס"מ ליום. תפוצתו מזרעים טובה ומהירה, מגיעה לטווח רחוק, והוא משתלט מהר על נופי-מים חדשים. שימושי הצמח רבים: מאכל, כתיבה (קולמוסים לכתיבת ספרי תורה), גדרות, שוברי-רוח, מחיצות, גגות, מחצלות, סלים, חיצים, חלילים. פיסה של קנה משמשת פיה לכלי-נגינה נוספים, כאבוב וקלרנית. נצרים צעירים וקצות קני-שורש צעירים ראויים למאכל אדם.

הקנה מוזכר פעמים רבות במקרא.

הקנה כמים"… הוא מככב כמטפורה, בפרשנויות ובמשלים רבים, לעיתים בפרשנויות סותרות. מדרש תנחומה בפרשת ניצבים מתייחס לחוזק שיש לאגודת קנים, ומשווה אותה לקבוצה מאוחדת. "אתם ניצבים היום כולכם"…(דברים כט’,ט’ אימתי ניצבים? כשתהיו "כולכם אגודה אחת? בנוהג שבעולם, אדם נוטל אגודה של קנים, שמא יכול לשוברם בבת אחת?

התייחסות לנושא גמישותו של הקנה, עובדה המאפשרת לו לעמוד בפגעי הטבע והרוחות יש בפרושו של ילקוט שמעוני לפרשת בלק: "והכה ה’ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו"-מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושורשיו מרובים, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו" וזה בהשוואה לארז אשר כל רוח עוקרתו ואין לו תקומה. …. הקנה נזכר פעמים אחדות בתנך כצמח אופייני לשולי מים, וכן כצמח המאפיין את ארץ מצריים. אחד הדגמים המקובלים של כותרות עמודים במצרים הקדומה מעוצב בדמות אגודת קנים. הנביאים ישעיהו ויחזקאל משתמשים בדימוי "משענת קנה רצוץ", מתוך ידיעה כי הקנה הוא משענת טובה בהיותו שלם, אך כשהוא סדוק (רצוץ) הוא לא רק חלש, אלא גם חד ופוצע: "הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה, על מצרים, אשר יסמוך איש עליו ובא בכפו ונקָבה" ישעיהו לו פסוק ו במשנה ובשאר ספרות חז"ל נזכר הקנה פעמים רבות, בעיקר נזכרים שימושיו, וכן דימויים שונים ומטבעות-לשון שנגזרו ממנו.. במיתולוגיה היוונית מסופר על הנימפה סמילקס, שהאל פאן התאהב בה ורדף אחריה עד ששאלה נפשה למות. האלים הצילו אותה והפכו אותה לצמח הקנה. פאן במר-יאושו כרת ענף מהצמח והתקין ממנו חליל, הוא "חליל פאן" הידוע.

*********************************************************************************** סיורים מודרכים בארץ הנגב-בין ממשית לעובדת, וביניהן"..

עבדת הנבטית-מימין: הכנסיה הצפונית בעבדת, במרכז-הכנסיה המרכזית בדרום ומבט של תל עובדת מאיזור החמאם הביזנטי ובאר המים הביזנטי-בריטי

* "סיור מודרך בממשית הנבטית -ביזנטית".

*"נחל ממשית" -הסכרים והבור הנבטי, סיור מעגלי החוזר לכניסה לאתר ממשית או סיור ממישור רותם לנחל ממשית ועד לעיר עצמה. *אפשרות לביקור בחוות הבודדים של "צברי אורלי" ,הרצאת מבוא והסברים, כיבוד ועוד.  תל ירוחם -אגם ירוחם וירוחם החדשה, חורבת חלוקים ונחל נוקד, בור חווארים ונחל חווארים,  עובדת הנבטית ותל עובדת.

* ביקור בחוות הבודדים- "כרמי עובדת".

כניסת שער העיר,הישוב ממשית שייך למאה הראשונה לספירה. החומה נוספה בימי דיאוקליטיאנוס. בממשית לא ממש הייתה חומה, היא יותר דומה לגדר, והיא יוצאת דופן בנוף הנבטי. השער הזה שימר את סימני חרבנה של ממשית. אפשר לראות את שרידי הפיח שחורים. היא חרבה בפשיטה הערבית הקדם איסלאמית בתחילת מאה שישית.

דלתות העץ שנשרפו ורצועות ברונזה שחיברו אותם נמצאו בחפירת השער באתרם, לאחר החורבן קם במקום ישוב קטן ודל לתקופה מוגבלת.

רואים את קו השחזור על החומות, בממשית הקפידו לסמן אותו כדי לעמוד בתקנים של אונסקו. האבנים שהשתמשו היו פזורות בשטח. הרימו אותם חזרה.

הרומאים לא כבשו את הערים הנבטיים. הם סיפקו אותן ב-106. שינוי פוליטי. אבל באורך החיים הנבטי לא השתנה אז דבר.

סקירה ההיסטורית על הנבטים וערי הנבטים:

המקורות ההיסטוריים על הנבטים מתחילים מהמאה שלישית או רביעית לפני הספירה. מתואר בהם עם שבא מחצי אי ערב, ששפתו ערבית, שהוא שולט במסחר. מתוקף החוקים הדתיים אסור להם לבנות בית, לנטוע עץ, לשתות יין, ולזרוע. לכן הם עם, עם החוקים הנוודים שמנציחים את הנוודות שלהם. הם גם משתמשים במדבר כאזור הגנה. נמלטים אליו נגד הכובשים. הם מנהלים מערכות יחסים עם אדומים ועם הממלכה החשמונאית. הם יצרו מונופול על סחר מור ולבנה בדרך מערב לנמל עזה.

לרומאים לקח מאתיים שנה עד שנבטים מסתפחים לרומא. עד אז יש לנבטים מלכים עצמאים משלהם. איך מסתדרת המציאות של ערים בנויות נבטיות עם החוקים הנבטיים? הערים האלה הם יותר מאוחרות. בנו אותם צאצאי נבטים בתקופה הרומית ובעיקר בתקופה הביזנטית. ערים נקראות נבטיות בגלל המרחב. ביזנטית בגלל זמן בניתן. אין עיר נבטית מתחת למבני הערים האלה. בתקופה הנבטית הקדומה יש חאנים אבל לא ערים.

החאן הקדום נמצא משמאל לשער הכניסה. ריבוע שרואים בשטח. תקופתו היא סוף התקופה הרומאית תחילת הביזנטית. הוא מחוץ לעיר. העיר מנהלת מערכת יחסים עם דיירי המדבר אבל בלילה לא מכניסה אותם פנימה. אנחנו עומדים על מגדל השמירה. יש דגם של מגדל כזה גם בעבדת. היו רעידות אדמה שהחריבו את ממשית. המגדל שרד ובלט מעל השטח עוד בתקופת המנדט. השם בפי המקומיים היה כורנוב. הבריטים בנו מאבני ממשית תחנת משטרה ובכך הם גרמו את הנזק הגדול לשרידי המקום.

גרם המדרגות שבתוך המבנה ומשככי זעזועים שהכניסו בבניה שמרו על המבנה. הקירות העבים והאדר וחלונות שמרו עליו בנוסף.

נחל ממשית פורץ את רכס חתירה. הלאה בנוף שמאלה לכיוון דימונה רכס יפע, רכס תלול. מעבר לכביש נמצא המעיין המטפטף, הקאטר.

העיר שרואים זאת דימונה. רואים שמאלה מדימונה את החלק המישורי של נחל ממשית. חול ומים יוצרים קרקע טובה ופורייה. על נחל ממשית בראשית התקופה הביזנטית נבנו שני סכרים. בריטים בתחילת המרד הערבי מגיעים לכאן ומשקמים את הסכרים ובונים באר. זאת מדיניות של מקל וגזר. תחנת משטרה מחד ותרומה לקהילה מאידך. שניהם ניסיון להשקיט את השטח. יש ויכוח למה נועדו הסכרים בתקופה הקדומה. הסכרים נועדו לחקלאות או לצור מי שתיה. שסכר עוצר הרבה סחף ונוצר משטח חולי מפולס עשיר במים וחומרים אורגניים המאפשר גידולים טובים. היום בדואים לא בונים שום דבר חקלאי. על הר משמאל, הר רותם, יש אמת מים שמנקזת את כל מי הנגר לתוך העיר למאגר המים. המפעל הזה בטוח מערכת מי שתיה ולא חקלאי. הבאר של נחל ממשית היא לא שייכת לממשית הקדומה. היא בריטית.

בתחילת התקופה הביזנטית יש נטישה של האתר. השם ממשית שמופיעה במפת מידבא נעלם. השם שהיה למקום לאורך מאות של שנים הוא כורנוב. אין במקום ישוב אבל יש מרעה טוב. בדואים נהגו להגיע לכאן עם עדריהם. בריטים בשנת 27 פרצו דרך שעוברת במעלה עקרבים, הדרך עוברת מכאן. בשנות המרד הערבי הם בנו משטרה שמאוד הפריעה לפעילות הפלמ״ח בנגב.

בנובמבר 48 במבצע לוט תחנת משטרה זו נכבשה ללא קרב כי הירדנים נטשו אותה. רק בחפירות של אברהם נגב בהצלבה עם מפת מידבא שוחזר השם. מתחת לכנסיה השנייה יש שרידים של מצודה נבטית מראשית המאה ראשונה לפני הספירה. מבנה המשטרה קטן. מבנה המשטרה עומד להשכרה יש בו מטבח. הגן משכיר אותו לאירועים. פעם היתה בו מסעדה נבטית. זאת כנסיית נילוס. אחד משתי הכנסיות של ממשית והיפה ביניהן. היא בנויה על שרידי בית ולבנייתה הזיזו את חומת העיר.

היא מדגימה את עושר תושבי העיר שמישהו בשם נילוס, מכונה את עצמו אוהב ישוע, בנה את הכנסיה שהאל ישמור על בני ביתו. כך אומרת הכתובת ביוונית בפסיפס.

אולי האיש הזה תרם את שטח ביתו לכנסייה. היה בכנסיה סורג שיש מפואר באזור המזבח. שרד ממנו קצת. באטריום יש בור מים. זה לא ייחודי. בכל הכנסיות בנגב יש בור מים באטריום. נועד לתת לשתות לבאי המדבר לכנסייה, למאמינים ולמתעניינים.

אין חומה בצד הדרומי כי בצד הדרומי, כי נחל ממשית יצר חומה טבעית. נחל ממשית הוא נחל חוצה רכס. כאלה תמיד משמשים כדרכים קדומות. הליכה בנחל כזה חוסכת עליות. הדרך אל מישור ימין לכיוון באר שבע. בממשית אפשר ללכת מסלול מעגלי של שעה מסביב לגן לאומי כולל הירידה לנחל ממשית.

מימין-אפי נחמיאס במקדש/כנסיה מערבית בעובדת, בור מים בעובדת, בית המרחץ מתחת לעובדת,ביזנטי ויעלים עם זריחה מעל מכתש רמון.

בכנסיה העיקרית, שהיא ליד קצה הדרומי של העיר נמצא אגן טבילה גדול ולידו קטן בצורת הצלב. נכנסים דרך השוק לבית נבטו. מה שמעניין בו, שמתחת למדרגות של בית נבטו נמצא מטמון. מטבעות כנראה נוספו שנה אחרי שנה לתוך הכד. הכד די גדול. בו היו מטבעות זהב וגם כסף. המטבע האחרון בכד הוא מסוף המאה השישית. מטבעות המוקדמים מהמאה הרביעית. אם יש נטישה הדרגתית לא היו משאירים כאן את הכד. היה כאן כנראה חורבן. שבטים ערבים שתקפו את העיר. ערבים לפני האסלאם.

בית נבטו זה בית אחד גדול שכלל חדרים ומחסנים והאורבות. בממשית יש שלוש אורבות. יש אורבות בכל הערים הנבטיות. כאן באורבה בבית נבטו היתה קומה שניה שממנה היה אפשר לצפות על הסוסים.

הסוס זקוק להרבה מים וזקוק למספוא, זאת אומרת שלהחזקת סוסים היה צריך להביא את הכל מבחוץ. לכן השקיעו גם במבנה,בגלל ההשתלטות הרומאית הפרנסה ממסחר נעלמה, הם פונים לגידול סוסים וחקלאות. כך נהגו לכתוב בספרים תקופה די ארוכה. היום חושבים שגידול הסוסים לא היה גדול מספיק לענף יצוא. זה סממן יוקרה ולעושר מקומי. עיקרון ההכבדה ברמה התרבותית. סוחרי הסוסים היו המעמד הבכיר. רואים בין חדרי הבית את חדר הפרסקו, מטרתו לא נהירה. אולי חדר תענוגות. בציורים מופעים רואים את סצנות אהבה, ארוס, מוטיבים של מיתולוגיה יוונית.קצת יותר על עובדת הנבטית ביזנטית

מצודת העיר היא שימשה מקלט לשעת חרום. לא ממש מצודה. זה נגד פושטים לא נגד צבא סדיר.העיר היתה ממוקמת דרומה מקו הלימס, לכן היא הייתה חשופה לפשיטות.

חצר המצודה רק ונועד להגן על תושבי העיר עד להגעת הצבא. יש בחצר רק בור מים. מי שצריך לטפל בבעיות הביטחון זה הלגיון הרומאי שמציא מכאן משימות בטחון שותף.

מחוץ לעיר ישנם שרידי מחנה הקבע של הלגיון: הקירות בנויים היטב. בין המחנה לבין העיר היה אזור התעשייה של העיר. מיקומו נקבע לפי כיוון הרוח. להרחיק ריחות רעים.

כיוון הרוח כאן בדרך כלל מהים, מצפון מערב לכיוון דרום מזרח. לא יודעים איזה לגיון ישב כאן ושמר על הדרך. היה גם צבא נבטי כלשהו. למטה מחוץ להר יש חקלאות משוחזרת של חווה חקלאית של מיכאל אבן ארי. החווה כבר לא בשימוש, אך ניתובי המים עדיין עובדים. לכן שטחה ירוק. היחס של מדרונות מנותבים לשטחי גידול שהתברר בניסויים חקלאים הוא אחד לעשרים. להשקיית דונם אחד צריך לנקז מים מעשרים דונם מדרונות.

הכנסיות:

בעבדת יש שלוש כנסיות. יש כנסיה ששמרה על העמודים מזמן שהיא היתה מקדש פגאני. לפני מתחם הכנסיות כנראה היה בחלק הזה של העיר מתחם מקודש עם המקדשים הפגאניים. לאחר הפיכת האימפריה הרומאית לנוצרית הצבא הפסיק לבנות מקדשים פגאניים והתחיל להקים כנסיות. השינוי בין פגאניות לנוצרות בעבודת האל התבטא גם בגישה החומרית: כל מי שהיה מגיע לכנסיה היה מקבל מים לשתות. אחרי זה הוא היה רואה שבמקום שבמקדש הפגאני היה צריך להביא חייה לקורבן כדי להתקשר עם האל, בדת החדשה, בנוצרות המאמין היה מקבל לחם והיין מהכומר. לכן האולם הראשון בכנסיות כאן נועד לכולם, שיבואו ויכלו לצפות על טכס המיסה. אולם הבא הוא רק לנוצרים.

בכנסיות אלה גם היום מתקיימים לפעמים מיסות של צליינים כולל מילוי במים של אגן הטבילה וטכס הטבילה. הכנסיות כאן מאוד קדומות והן שמרו על הרוח המקורית. ניקו מכאן אבק ולא היה צורך בשחזור. נוגעים כאן ברצפה שהנוצרים הראשונים נגעו בה.

יורדים ברגל במדרון לאזור החניה שבכניסה לעבדת.

בדרך עוברים דרך רובע מגורים הביזנטי שהוא חפור במדרון. אנשים עשירים בחרו להוריד את בתיהם מההר אל מדרון הדרום מערבי כי כאן האוויר קריר יותר. הבתים במערות לא ניבנו בבד אחד. את המערות הרחיבו במשך הזמן עם בוא הצורך. יש חדרי מגורים, יש מחסני אחסון. שמרו כאן קדים של יין. כנראה יישנו את היין כאן על המדפים-מרתף יישון יין. יין הוא מוצר חיוני. כי מי בור לא נעים ולא ברי לשתות אחרי זמן מה אם הם לא מהולים ומחוטטים ביין. בתקרה רואים צלבים וחורי תליה שבהם קשרו אוכל.

קצת על "חוות הבודדים" – "כרמי עובדת" :פרויקט חוות בודדים התחיל בשנות התשעים כפתרון להשתלטות הדואית על קרקעות המדינה. הרעיון שהן יהיו חקלאות ויעסקו בתיירות כאשר הן מופעלות על ידי משפחה אחת. הן ישמרו על האדמות. היום יש כאלה חוות יותר משלושים בתכנון. כבר קיימים 24. 12 עוסקות בתיירות. התוכנית קודמה על ידי אריאל שרון אך לאחריו התברר שהיא עומדת בניגוד מוחלט לתמ"א 36 . לכן אפילו שהמפעילים עברו ועידות שונות שאישרו את פעולתם, עדיין הם פוגשים הרבה בעיות ביורוקרטיה. לאחר בג"ץ החוות קיבלו הכשר רשמי. המצב עדיין אינו סופי.

האזור נגב היה תקוע זמן ממושך ולא התפתח. תוכנית זאת נועדה לקדם את האזור. החוות נתנו דחיפה וכמות התושבים גדלה. בכרמי צור מייצרים יין מקומי ומוסרים לייצור חיצוני יין, שמתקבל בהכשר בד"ץ. מיצרים 5 אלף בקבוקים מתוך עשרים אלף שיכולים לייצר. *************************************************************************************

"סיורים מודרכים וטיולים לימי גיבוש וימי כייף בנגב".

סיורים מודרכים בנגב הצפוני: משדרות, דורות ורוחמה לחבל לכיש ומחבל לכיש לשפלת יהודה. סיורים מודרכים וטיולים בנגב המערבי:

טיולים וסיורים בעוטף עזה: סיורים סובב באר שבע והפזורה הבידואית בנגב

סיורים וטיולים בבאר שבע העתיקה סיורים מודרכים בין באר שבע לדימונה:

גאולוגיה: קער דימונה. התמלא בשכבות סלעים עתיקים ברובד הגיאולוגי.

אבן חול האורגנית, תצורת "חצבה" ממלא את כער שבו נמצאת דימונה. הקרקע מאוד פורייה. רואים הרבה מאוד ירוק מסביב (בביקורינו בחודש מרץ). ההתיישבות הנבטית והביזנטית היא יוצאת דופן בנגב. אין דבר כזה בזמנים אחרים. בממשית אנחנו לא על דרך הבשמים, אבל על צומת חשוב של דרכים אחרות.

חורבות העיר ממשית מראים שהיא עיר קטנה לפי שטחה. ממשית יושבת על הדרכים הבאות: דרך מעלה עקרבים, דרך קדומה.

דרך שניה, דרך מעלה פרס. דרך נוספת דרך האתרים שעוברת בין קדש ברנע לבאר שבע.

הדרכים מתחברות וממשיכות לכיוון באר שבע. ממשית היא דוגמה שלא כל עיר נבטית יושבת על דרך הבשמים. אין מקורות מים חיים קרוב לממשית. שותים מי בורות. אין באר או מעיין יותר קרוב מעין יורקעם. קאטר "פאי", מעיין שמטפטף קיים היום מול העיר במרחק מה, על רכס הקרוב. ישנו גם מקום שבו מים קרובים לפני הקרקע: תופעה הנקראת תמילה, מקום של מי תהום גבוהים. חופרים עד מטר ומגיעים למי תהום. אז יש מעיין אחד רחוק, אחד קאטר ואחד תמילה. לכן העיר הסתמכה על אגירת מי נגר עילי. מימין-יעלים על שפת מכתש רמון, בית העלמין הבריטי של באר שבע, צאלים באנדרטת הנגב ,בית הסראיה-בית המושל של באר שבע העתיקה, אנדרטת אסף סיבוני מאסון המסוקים ובית המכס שליד "החץ השחור". סיורים מודרכים בערי הנבטים-ממשית, עובדת שיבטה וניצנה – ממשית לא הייתה על ציר "דרך הבשמים" ,אך הייתה חשובה על הדרך ,חשיבותה בדרך למעלה עקרבים ועין חצבה ולעבר הירדן. מחאן לעיר מבוצרת גם אם חומתה לא הייתה עבה וחזקה דיה,מעבר מחיי נוודות לעיר תוססת ואף בעלת עמדה,כנסיות ביזנטיות ,חוות סוסים,בניה של היכלות וארמונות ועוד.

בסיור נתייחס לשתי ערים נבטיות : ממשית ועובדה. ההתיישבות של הערים הנבטו ביזנטיות בנוף המדברי הן א-נומליה כי הן אופיניות רק לתקופה הביזנטית. קימות במרחב המדברי הישראלי 6 ערים שהן מבודדות ומנותקות.

ממשית- מוכרת ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

זו עיר קטנה , והיחידה המוקפת חומה ,בניגוד לשבטה ועובדת. בממשית יש בורות מים. ובנוסף אין היא יושבת על דרך הבשמים. ממשית נמצאת על דרכים חשובות אחרות כמו הדרך הקדומה שמחברת את מעלה עקרבים עם חצבה בערבה. הדרך שמובילה אליה ממעלה פרס. או הדרך שעברה מערד בין הרכסים עד לפתחת ניצנה. מקורות המים של העיר: עין יורקעם-מקור מים מעט רחוק, או מקאטר פאיין=מעין האפעה. שער העיר- ממשית מתחילה להבנות כעיר רק במאה ה1 לפנה"ס. החומה והשער נוספו רק בסוף המאה ה-3 , בתקופתו של הקיסר דיוקטאלניוס. החומה היא בעצם גדר מעובה יוצאת דופן כי היא לא אופיינית לערים. השער שימר את חורבנה של העיר. ממשית חרבה בעקבות פשיטה ערבית פרו-מוסלמית בסוף המאה ה6 תחילת המאה ה- 7.ואח"כ נבנתה מחדש באון דל יותר. ניתן לראות בשער את שרידי החורבן , המרצפות המפוחמות, בנוסף נמצאו כאן רצועות של ברונזה שחיברו בין קורות העץ של הדלתות.

בממשית השתדלו מאוד שלא להבליט את השיחזור ואכן הצליחו ואולי זה תרם להיותו אתר מורשת עולמי.

בשנת 106 לספירה האימפריה הרומאית סיפחה את המרחב הנבטי וקראו לו מרחב הממלכה הנבטו-ערבי. רק לאחר כ- 200 שנה .הנבטים המשיכו לחיות את חייהם.

מיהם הנבטים??.

על פי מקורות היסטוריים מהמאה ה3-4 לספירה (פיליסיוס הזקן,והירונימוס), הנבטים הם עם /שבט/ קבוצה ערבית הדוברת ערבית, ומרורה מערב. הם שולטים על מסחר הבשמים. החוקים הדתיים שלהם אוסרים עליהם לבנות בתים, לנטוע עצים ,לזרוע זרעים ולשתות יין. (גידול הגפן דורש טיפול לאורך הרבה שנים –ולכן לא יכלו לגדל גפן ומכאן חל האיסור על שתית יין.) חוקים אלו הביאו אותם לחיי נדודים ואי ישיבת קבע במקום מוגדר. לעומת זאת הם מתמחים ומתמצאים ברזי המדבר ומצליחים למצוא מים במקום שאף אחד לא מוצא ולא יודע. הם גם יודעים ומצליחים להסתיר את המים במקומות ובדרכים המוכרות רק להם. המדבר הוא ביתם ומפלטם ,אליו הם בורחים מפני תוקפיהם ואויביהם.

מסופר שהנבטים ניהלו יחסים עם האדומים ועם ממלכת החשמונאים במאה ה-5 . הם יוצרים מונופול על הבשמים בעיקר המור והלבונה אך גם על תבלינים כמו: כורכום, קינמון, פלפל וכופר. הם מצטיינים בהובלת התבלינים מפטרה שבירדן דרך מואה, עובדת, שיבטה, חולות ניצנה ומשם לנמל עזה ואל הים הגדול לרומא ויוון. הם עבדו את האל הערבי דושרא (אל ההר). אחד ממלכים אלה במאה הראשונה לפני הספירה היה עבד, שהיוונים קראו לו עובודס , שעל שמו קרויה העיר עבדת שבנגב צריך לזכור שהנבטים היו נוודים אז נשאלת השאלה- כיצד הוקמו במרחב המדברי ערים???

התשובה היא -שהקמת הערים היא מאוחרת יותר , היא מתייחסת לצאצאי הנבטים ושייכות לתקופה הרומית –ביזנטית. הערים נקראות ערים נבטו ביזנטיות, כלומר הערים הן במרחב הנבטי אך תחת שלטון ביזנטיבתקופה הנבטית יש חאנים אך אין יישובי קבע. הערים התפתחו מאוחר יותר סביב החאנים שסיפקו מזון, מים, מנוחה ,לינה ומחסה. עם המעבר ליישובי קבע , שונו גם אורח החיים, המנהגים והתרבות הנבטית.

לפני הכניסה לגן הלאומי ניתן לראות מימין את שרידי החאן שהיה כאן. החאן נמצא מחוץ לישוב כי הנוודים והסוחרים לא הורשו להכנס ליישוב –התנהגו איתם בדרך של "כבדהו וחשדהו."(בדומה למקור המים הנמצא מחוץ ליישוב בתל שבע.)

מבנה מגדל השמירה- מבנה הזהה למגדל בעובדת. ממשית נפגעה בסדרת רעידות אדמה במאות ה-4,6,8 ונראתה כמו עיי חורבות. מגדל השמירה השתמר הודות לאופן בנייתו שנתמכה באבנים וביניהן קרשים שבלמו את זעזועי רעידות האדמה, גרם מדרגות חזק ויציב, מיעוט בחלונות, והקירות העבים. בנוסף ממשית חרבה ונהרסה כאשר הותקפה במאה ה-6 לספירה . וגם הבריטים עזרו להרס היישוב בכך שלקחו אבנים מהיישוב שבתקופת המנדט נקרא "קורנו". לבניית תחנת המשטרה שהייתה במקום.

תצפית- בדרום- נחל ממשית הפורץ מנחל חתירה.

(מישור ימין ורכס חצרה). בצפון-מזרח- חוות הגמלים. רכס אפעה בצידו המזרחי תלול יותר ובצידו המערבי מתון יותר. נחל ממשית מנקז את עמק דימונה ומתנקז לנחל חתירה. בעמק אדמת סחף פורייה אך יש מחסור במים. ואכן בממשית נתגלו 3 מפעלי מים והם: א. סכרים- ניתן לראות מנחל ממשית סכר אחד משניים הנמצאים באיזור. הסכר נבנה בראשית התקופה הביזנטית ונועד להיות חלק ממפעלי המים. בתקופת המנדט הבריטים שיקמו את הסכרים ובנו באר בתחתית הנחל, כדי לרצות את האוכלוסייה הערבית והבדואית שהייתה כאן-ולמנוע מרידות. שנן 2 תיאוריות העונות על השאלה – מה הייתה מטרת הסכרים???

1. לפי התיאוריה של פרופסור אברהם נגב תפקיד או מטרת הסכר הייתה לאגירת מי גשמים ושימוש למי שתייה של היישוב. 2. לפי טלי אריקסון-גיני הטוענת שהיות והנבטים הכירו את משטר השטפונות וידעו שבשיטפון יש הרבה סחף ופחות מים, ע"י הסכר הם יעצרו את אדמת הסחף ויקבלו יותר מים הטובים לחקלאות. כיום נכונות 2 התיאוריות.

ב. על הר צייד נמצאה אמת מים המנקזת את כל מי הנגר העילי מהצפון לתוך מאגר מים הקרוב לשער. זהו מאגר מים ציבורי.

ג. בורות מים הנמצאים מתחת לכל מבנה ,בניין א מחסן האוספים את מי הגשמים.

נחל ממשית הוא גבולה הדרומי של העיר . כיון שהמדרון תלול מאוד לא היה צורך בבניית חומה בצד הזה. בסמוך אליו נראה שהתושבים הוסיפו אדמה וסללו כעיין סוללה ליישור פני השטח. נחל ממשית חוצה את רכס חתירה ולכן הוא מהווה דרך הדרך קלה ונוחה לחציית המקום בדרך לבאר שבע. ישנו מסלול הליכה היקפי של הגן הלאומי כאשר בחלקו הולכים בתוואי של הנחל. כמו כן ניתן ללכת מהתחנה שליד הכור ולהגיע לממשית.

"כנסיית הנילוס"- נבנתה בתקופה הביזנטית, הכנסייה הקטנה יותר אך המפוארת יותר מתוך 2 כנסיות שנמצאו כאן. הכנסייה נבנתה על חורבות של בית והיה צורך בהזזת החומה והרחבת העיר. ניתן לראות פסיפס יפה ושמור המעיד על עושרה של העיר. במרכז הפסיפס ישנה כתובת ביוונית המספרת: " אלוהים הושע את עבדך נילוס ,אוהב ישו, אשר ייסד את הבניין הזה, ושמור על בני ביתו".

ישנה תיאוריה הטוענת שאדם בשם נילוס אולי בנה את הכנסייה ותרם את ביתו לטובת בנייתה. מבנה הכנסייה כמו כל הכנסיות 3 אולמות כאשר החצר הפנימית קרויה ארטיום- ובו תמיד יש בור מים. בכנסייה השנייה שהיא גדולה יותר , קדומה יותר ומתוארכת לסוף המאה ה-4. ניתן לראות אגן טבילה הבנוי מאבנים . (פחות מרשים מאשר אגן הבנוי שיש), יש אגן גדול למבוגרים וקטן לתינוקות שנולדו כאן. לפי נוכחות 2 האגנים ניתן להסיק שהכנסייה הייתה גם מסיונרית כלומר קבלה לחיקה אנשים שונים מדתות אחרות הטבילה אותם תוך המרת דתם. בנוסף בתוך הכנסייה ניתן לראות 2 מדרגות המאפשרות ישיבה של איש ציבור אולי בישוף – לאחר שהעיר נינטשת בתקופה המוסלמית שמה הופך לממפיס . במפת מידבא שמה מופיעה כורנוב שפירושו משקה של נאקות גמלים בתוספת דבש תמרים. שם זה נשתמר עד תקופת המנדט וגם הבדואים מכירים שם זה. השם הנבטי היה ממשי ושמה נשמר עד היום ממשית.

בשנת 1927 הבריטים פרצו את הדרך ממעלה עקרבים, והנתיב עבר מכאן. במקום הבריטים בנו תחנת משטרה שהיוותה מכשול וקושי לפלמ"ח שהתאמנו כאן. במבצע לוט בשנת 1948 הירדנים נטשו את המקום והפלמ"ח תפס ונשאר כאן.

מה בעצם נשאר מהנבטים?

מתחת למבנה הכנסייה יש שרידים של מצודה נבטית מהמאה ה 1 לפנה"ס. ליד הכנסייה ישנן מדרגות המובילות לרחבה וממנה לרחוב הראשי של השוק. כנראה וכאן היה מקום הכינוס של התושבים. מהרחוב הראשי יש כניסה לבית מאוד מיוחד וגדול הנקרא בי נבטו. מתחת למדרגות הבית נמצא כד ובו הרבה מטבעות. יש מעט מטבעות קדומות מהמאה ה- 4 ורוב המטבעות מהמאה ה-6. ייתכן וקרה מקרה לא צפוי שאילץ את המשפחה לעזוב את הבית בתיקווה ובמטרה לחזור אל ביתה. (ניתן לראות בעיר שכבות של חורבן, שכבות של שריפה וסימנים של כתובת). במרחב הנבטי לא נמצאו שרידים / תעודות נבטיות. אומנם נכתב על הנבטים אך אין מידע ממקור ראשון.

אורוות נמצאו גם בעובדת, שבטה ובממשית. ואלה נבנו רק בתקופה הביזנטית. החמורים והפרדות לא צריכים אורוות כי הם יכולים לרעות במרעה שבחוץ ואף ללון שם. אך ידוע שהסוסים הם בעלי חיים יותר מפונקים הצריכים את מקום המחסה ומיגוון של מזון. החוקר אברהם נגב טוען שההשתלטות הרומאית על המרחב הנבטי שינתה את אורח החיים שלהם ממסחר בבשמים ותבלינים למסחר בסוסים וחקלאות. וכנראה וכאן התחילה השבחת הסוס הערבי. כיום חושבים שגידול הסוסים כאן היה כסמל למעמדה הגדול ולחוזקה הכלכלית של המשפחה . סיורים מודרכים בפתחת ניצנה-סיורים מודרכים בין שדה בוקר למצפה רמון-סיורים מודרכים במצפה רמון ומכתש רמון-סיורים וטיולים מודרכים במכתש הגדול והמכתש הקטן-וביניהם

*******************************************************************************

לקריאה נוספת באתרים נוספים של אפי נחמיאס www.toursguides.com    www.efitours.co.il

"סיורים מודרכים וטיולים במצדה".

סיור חוויתי מרגש במרומי המצדה, בין חומות הסוגרים ושתי תקופות מרכזיות- הורדוס ומפעלי הבניה וסוף המרד הגדול במצדה. נתחיל מהסוף להתחלה , לפחות פה באתר, לאחר שאלעזר בן יאיר רואה את החומה וגזירי העצים עולים באש ואפסו הסיכויים החליטו לקחת יד בגופם אך לא בנפשם.

נאום אלעזר בן יאיר:

הוי אנשים גיבורי-החיל! הן מני-אז קבלנו עלינו, לבלתי עבד את הרומאים, וגם לא אדונים אחרים, זולתי את אלוהים לבדו, כי רק הוא מושל האדם באמת ובצדק. והנה הגיעה השעה המצווה עלינו להשלים בפעל-כפינו את משאת-נפשנו, ואל נעטה בשעה הזאת קלון עלינו. ואחרי אשר בחלה נפשנו בעבדות שאין בה סכנה, לא נבחר לנו הפעם חיי-עבדות עם שפטים נוראים – והן זה יהיה חלקנו מאת הרומאים, אם נפל חיים בידם. כי הנה אנחנו היינו הראשונים להרים יד בהם, ואנחנו נשארנו האחרונים להלחם אתם. והנה אני חושב, כי צדקה עשה אתנו אלוהים בתתו בידנו למות מות גיבורים בני-חורין, כאשר לא היה לאל-יד אחינו, אשר באה מפלתם כחתף. והנה גלוי וידוע לפנינו, כי מחר יבוא אידנו, אך הרשות נתונה לנו לבחור מות-גיבורים, אנו ומחמדי-עינינו יחד. הן יבצר מן האויבים להניא את עצתנו זאת, אף כי כל חפצם הוא לתפשנו חיים ! וגם ממנו יבצר לנצח אותם במלחמה. ואמנם מתחלה, לעת אשר קמנו להלחם בעד חירותנו ותלאות רבות מצאונו מידי אחינו, ועוד גדולות מאלה מידי אויבינו, – אולי אז היה עלינו לתכן את רוח אלוהים ולהבין, כי חתם את גזר-דינו על זרע היהודים אשר אהב לפנים. כי לי הוסיף להאיר את פניו אלינו או רק רגע קטן קצף עלינו, כי אז לא הסתיר את פניו מראות את האובדן הגדול הזה ולא הסגיר את עיר-קדשו לאש ולהריסות האויב. ואנחנו – האמנם נדמה בנפשנו להינצל לבדנו מכל זרע היהודים ולשמור על חירותנו, כאלו לא חטאנו לאלוהים ולא דבק עול בידינו – תחת אשר למדנו גם אחרים להרע? התבוננו וראו! הנה הראה לנו אלוהים, כי כל ביטחוננו היה הבל ותהו, בהביאו עלינו צרה נוראה להוביש את תקוותינו הטובות. כי תכונת משגב המבצר לא הייתה לנו לישועה, ועם כל הלחם הנמצא בידינו לשבע והמון הנשק הגדול וכל הכבודה הרבה והעצומה בושנו מכל תקוותינו ולא נוכל להציל נפשנו, – אין זה כי-אם יד אלוהים עשתה זאת! הן לא במקרה הפכה האש הנטויה לקראת האויב את פניה אל החומה, אשר הקימו ידינו. רק אות עברה הוא, גמול חטאותינו הרבות, אשר חטאנו במשובה ובזדון לאחינו בני-עמנו. ואמנם על הדברים האלה לנו לתת דין וחשבון לא לפני הרומאים אויבי-נפשנו, כי-אם לפני האלוהים, ונוח יהיה לנו משפטו ממשפט השונאים. על-כן תמותנה-נא נשינו בטרם נטמאו, ימותו-נא בנינו בטרם טעמו טעם עבדות. ואחרי-כן נגמול איש לרעהו חסד-גיבורים, ומה טוב ומה יפה יהיה בנשאנו את חירותנו אלי-קבר, ולפני מותנו נשחית באש את הרכוש ואת המבצר. ויודע אני נכונה, כי יתעצבו הרומאים אל לבם, אם לא יתפשונו חיים, ויבושו מתקוותם למצוא שלל. רק את הצידה נשאיר להם, למען תהיה לעדה אחרי מותנו, כי לא ספנו ברעב ובמחסור, כי-אם בחרנו במות מחיי-עבדות, כאשר קבלנו עלינו מראש."

הדרכה והנאה ב "מוזיאון מצדה".

סיור והדרכה בארמון המערבי של הורדוס:

סיור מודרך מול הסוללה והחומה שהתמוטטה:

קולומבריום במצדה:

בית הכנסת של מצדה:

בורות המים של מצדה:

בית המרחץ של מצדה:

הארמון הצפוני של מצדה:

תצפית מצדה צפונה ומזרח מערב:

המחסנים של מצדה:

סיורים בנגב המערבי והצפוני:

סיורים בעוטף עזה דמוגרפית ונופית, שמורת בארי ואתריו – מכתש בארי, לאורך נחל הבשור ונחל גרר והגשר התלוי.סיורי טבע ומדריך טיולים בהר הנגב ומצפה רמון, מכתש גדול וקן ומכתש רמון:סיור ותצפית על גדות מכתש רמון, סיור מודרך בפרסת נקרות, טיול סיור בחולות המכתש והנגריה היפה, ביקור בקיר האמוניטים בגב המכתש ביציאה או בכניסה למכתש רמון.

סיורי טבע ומסלולי טבע בשמורת הרי אילת ובערבה:

סיורים במכתש תמנע בעמודי שלמה והקניון הוורוד, ביקור בקשתות תמנע ואגם תמנע, מיצגי תמנע והר ברך, סיורים בשמורת הרי אילת בקניון שחורת ודקלי הדום, עמודי עמרם וגבעת פועה, הר שלמה ונחל המפלים, בקעת הירח וכביש 12 הגבול המצרי, הקניון האדום הוא קניון שני הקצר או הארוך, סיורים בבקעת עובדה ונחל כסוי בחול הרך ולאורך כביש הערבי הישן לסיור חקלאי.

"ימי גיבוש וסיורי בולענים בים המלח".