"ירושלים החדשה והמתחדשת בסיורים וימי גיבוש".

"מדריך טיולים ומורה דרך במתחם הרוסי והצרפתי עד רחוב הנביאים הרומנטי".

"סיור במגרש הרוסים ירושלים"-

כחלק מהתחזקות הדת ברוסיה ובעקבות עדודו של הצאר ניקולאי השני ,מארחיהם של הצליינים הרוסיים היוונים האורתודוכסיים, התקשו לעמוד החכולת האירוח.

במחצית השנייה של המאה ה19 גברה הצלינות הנוצרית בנוסף אחרי מלחמת קרים בקשו העותמניים לחמם את יחסיהם עם הרוסים ומכרו להם 68 דונם סמוך מאד לחומות.

השטח הינו מישור טופוגרפי, הצופה ממרחק של 300 מטר על העיר העתיקה. כאן שכן מגרש המסדרים הגדול של העותמניים.חגיגות וטקסים, במקום הוקמו- מאגרי מים גדולים ,שתי אכסניות לגברים, אכסנייה לנשים, אכסנייה לחברי המשלחת הדתית- כמרים ונזירים שלוו את הצליינים, בית חולים, בית מרחץ – הוסב לבית הקונסול הרוסי, כנסייה קטנה בלב המתחם – כנסיית השילוש הקדוש, פעמוני הכנסייה היו בין הראשונים בירושלים שצלצלו. בשנת 1890 שסביב השטח החלו מתמלאות שכונות יהודיות, הוסב השם מירושלים החדשה – "נונוי ירוסלמה" – למגרש הרוסים ובערבית אל מוסקובייה -1892 מוקמת אכסניה נוספת בשם חצר סרגי.- מחוץ לתחומי המגרש, מבנה מפואר, נועד לשמש את משפחת הצאר בהגיעם ירושלימה. הבריטים לאחר מלחמת העולם הראשונה מלאימים את המגרש והופכים אותו למרכז שלטונם,אכסניית הגברים- תחנת משטרה ומרכז הבולשת, הנשים- לבית הסוהר המרכזי, אכסניית המשלחת הדתית. חלקה לבית משפט וחלקה למשרד הבריאות. מעון הקונסול- כבית יולדות, "חצר סרגיי" שימשה את המחלקה לעבודות ציבוריות וכחלק ממשרד פנים. בית החולים בלבד לא שינה את יעודו. הכנסייה נסגרה וללא שימוש- כיום ניתן לשתות בבר של המלון הרוסי.

בעקבות ההסלמה במערכת היחסים בין השלטון הבריטי והיהודים- פיצוץ הבולשת 1944 מלון המלך דוד 1946 בוצר מגרש הרוסים בגדרות תיל גבוהים ובמחסומי משטרה. האזור הוגדר כמתחם אזור בטחון—בויינגראד –בויין שר המושבות הבריטי.

14 למאי 1948 נתפש המגרש על ידי כוחות ההגנה והאצ"ל – "מבצע קלשון", שימוש על ידי מדינת ישראל – אכסניית הגברים היא תחנת משטרה ובית מעצר.

"אכסניית המשלחת הדתית" – בתחילה בית המשפט העליון בירושלים, כיום בית המשפט לשלום, חצר סרגי- משרד החקלאות. משרדי החברה להגנת הטבע, אכסניית הנשים – מוזאון הנצחה לאסירי המחתרות. בית החולים הרוסי – 1948 בית חולים אביחיל ולאחר מכן בית ההלוויות-מדינת ישראל נאלצה לשלם הן לברית המועצות והן לרוסים הלבנים כסף רב עבור המגרש- לברית המועצות שולם "בעסקת התפוזים". המגרש(מגרש הרוסים) הפך היום לאחד ממוקדי הלילה של ירושלים – פאבים(מי זוכר את גלסנוסט ופרסטרוייקה), מסעדות, יש תכנון להקמת בתי מלון במגרש. ממול – אצבע עוג הבשן – כנראה מימי הורדוס. עמוד שסיתותו לא הסתיים בגלל סדק.

"מוזיאון אסירי המחתרות":

א.המוזיאון מנציח את זכרם ופועלם של חברי המחתרות העבריות בתקופת המנדט הבריטי, שנכלאו בבית סוהר בריטי זה-המוזיאון שייך למשרד הבטחון, ומספר את סיפור המרי העברי בבריטים, המבנה בבסיסו היה אכסניית הנשים מתוך מגרש הרוסים שנרכש ב1857-  במוזיאון חדרי הנצחה רבים: חדר המילוט, חדר הסליקים, המיטות, המחצלות, חדר הגרדום,אחד האולמות מוקדש לזכרם של עולי הגרדום בדור התקומה ,שהוצאו להורג עי שלטונות זרים בשל פעולתם הציונית.

"כיכר ספרא שהייתה כיכר אלנבי".

א.בעת המנדט הבריטי שמה היה כיכר אלנבי. ב.לכאן הועבר מגדל השעון של עבדל חמיד השני משער יפו.( בשנות ה60 פורק המגדל.) ג.כאן עמדה גם הקונסוליה הצרפתית שנהרסה לטובת פיתוח המרחב.

ד.עיריית ירושלים הינה העירייה השנייה לאחר איסטנבול באימפריה העותמנית, לכן יש דאגה של השלטון לתושביה.ראש העיר היה מוסלמי וסגנו יהודי. ה.רוב הבניינים העומדים כאן משמשים את עיריית ירושלים.

"המתחם הצרפתי בירושלים".

מאז נחתם הסכם הקפיטולציות במאה ה-16 בין פרנסואה הראשון לסולימאן המפואר, הייתה צרפת בעלת בריתם של העותמניים, היחסים היו מצוינים, דבר שהבטיח במשך מאות שנים חסות צרפתית על מרבית הנתינים הנוצרים ברחבי האמפריה העותמנית ובמיוחד בישראל, צרפת פרשה את חסותה על כל הנוצרים ובעיקר על הכמסייה הקתולית ובכך קנתה לה יתרון ניכר על מדינות אירופה האחרות, ברבע האחרון של המאה ה-19 וברבע הראשון של המאה ה-20 פועל בארץ הרוזן הצרפתי מרי פול אמדה דה פיילא- היה לאחת הדמויות הבולטות ביותר מאחורי מפעלי הקתולים בארץ. הוא מגיע ב-1874 בגיל 23 כצליין. הוא מרכז את כל מרצו והונו ברכישת קרקעות למסדרים הקתולים בארץ- ירושלים, אבו גוש, חיפה. 1876 בביקורו השני רוכש יחד עם אמו שטח קרקע נרחב בין הפינה הצפ מע של חומת העיר לבין מגרש הרוסים. זו הפעם הראשונה שעותמניים יסכימו לדריסת רגל ככ קרובה לחומות העיר.הרוסים שכניסתם לירושלים הייתה מוקדמת יותר נתנה דחיפה ואתגר לצרפתים לבנות הרבה יותר וגבוה יותר – שלב התחרות בין המעצמות החל… א.המתחם שנרכש ונבנה מכספו של הרוזן לה פיילא כלל:

בית חולים סן לואי, אכסניית נוטרדאם, מנזר האחיות המתקנות, מנזר סן ונסן דה פול.

הקונסוליה הצרפתית התמקמה ליד.

ב.בשנת 1870 נפרץ השער החדש הצמוד לרובע הנוצרי- ביוזמת המעצמות כדי ליצור מגע ישיר ביו נוצרי הרובע לנוצרים שמחוץ לחומות-באב אל שדיד -באב אל חמיד. ג.הרוזן דה פיילא מביא עמו את שיירת האלף שהיא תהיה הסיבה והקטליזטור לרכישת המתחם.(שוכנו באוהלים כשהם רואים את אכסניות הרוסים ) ד.המבנה מוקם ב1890 וכלל 410 חדרים.כנסייה ומעון לצליינים.-מסדר העלייה לשמיים.

ה.במלחמת העולם הראשונה הוחרם עי התורכים ושימש כמפקדה תורכית.

ו.במלחמת השחרור הצליחו כוחות ההגנה להחזיק במקום. שימש עד ששת הימים כעמדת תצפית ושליטה לכוון שער שכם. ז. אחרי ששת הימים היה המבנה הרוס ונוזהח המהזר הצרפתי מוכר לחברת בת של הקק"ל- הימנותא, הוותיקן מבטל את העיסקה. בכסף המוחזר מוקמים באונברסיטת הר הצופים מגורי האלף…שם הכנסייה הופך מנוטרדאם דה פראנס לנוטראדם דה ז'רוזלאם- היום בית מלון יוקרתי.

 "סיור מודרך ברחוב הנביאים בירושלים".

זהו אחד הרחובות המרכזיים בירושלים. נסלל ואוכלס בשלהי המאה ה19.

תור הזהב של רחוב הנביאים היה באמצע המאה ה19 והסתיים ב1917 עם נפילת השלטון העותמני.הרחוב והאזור לעת ההיא חשב ליוקרתי דבר שהתבטא בהקמת קונסוליות, בתי חולים, מוסדות חינוך ובתי מגורים מפוארים. הרחוב נקרא הקונסולים,האחורי, 1924 הבריטים קוראים לו הנביאים.

בשלהי המאה ה- 19 היה הרחוב כה יצוגי עד כי שולב בתהלוכת הפמלייה של ולהלם השני בשנת 1898 הציבו עמודי תאורה לאורכו ולאורך רחוב יפו. הקיסר וילהלם השני לן במחנה אוהלים מפואר ברחוב הנביאים ליד המבנה המפואר של "הפרובסט", במגרש שהיה שייך לממשל השטח ניתן במתנה לקיסר שהעניקו לראש הכמורה הגרמני – לימים יבנה שם את ביתו בסיגנון גרמני כפרי. היום משמש כבית ספר אורט (הנביאים 42.)

א. "בית מחניים" – נבנה עי הבנקאי יוהנס יעקב פרוטינגר פרוטסטנטי בנקאי שוויצרי, מציג בנק עותמאן בירושלים, יזם את מסילת הרכבת בירושלים. חלה ונחלש בריאות , פשט את הרגל, ביתו נמכר ,בביתו גר אושיסקין, אחריו הנציב העליון לאחר מכן בית ספר לבנות על שם אבלין רוטשילד, משנת 1948 לשכת שר החינוך של מדינת ישראל. ב."בית החולים האיטלקי" –טביעת האצבע הראשונה, דריסת הרגל הראשונה של איטליה בירושלים.אנטולי ברלוצי תכנן את המבנה בצורת מתומן כמו בפורנצה.שתי זרועות הצלב מהווים את שני אגפי בית החולים באמצע הכנסייה.מגדל פעמונים 28 מטר.המבנה מופקע האיטלקים על ידי הבריטים אחרי מלחמת היעולם הראשונה. שימש כבסיס חיל האויר. ההגנה משתלטים על המבנה במקביל ליציאת הבריטים. גג המבנה הופך לקו החזית מול הלגיון.היום חלק ממבנה משרד החינוך. מזוזה גדולה בכניסה. ממול בניני לב רם. ג."בית תבור" – ביתו של קונרד שיק שאף תכנן את המבנה.גר בבית בין 1882- 1889. את הכסף לבית השיג ממכירת דגמי בית המקדש.

אדריכלות אקלקטית=מחוץ לבית 4 קרנות המזבח, בחזית עלי דקל הלניסטי, חלון עגול בסגנון גותי, סורגי מתכת בסגנון ממלוכי. בחזית הבית כתובת מתחם גזר. הבית נרכש עי אגודה פרוטסטנטית, שבדית, משמש כסמינר תאולוגי שבדי בהדגשת הפן היהודי.

ד."הכנסייה האתיופית" – טביעת האצבע לכניסה לאזור, במקום הקימו את הכנסייה ובתים לקיסרי אתיופיה. מאחוריו בית למל מולו בית אליעזר בן יהודה לא רחוק בית רופא העיניים פיינברג. הכנסייה מכונה דברה גנה משמע – גן העדן. סוגדים למריה אם ישו. "בנויה כרוטנדה שבמרז קודש הקודשים". –אסור להכנס. על הרצפה שטיחים וחייבים לחלוץ נעליים—כנראה השפעה מוסלמית. התפילות מנוהלות בעמידה תוך השענות על מקל מיוחד, מלוות בתופים אפריקאיים.

"המושבה הטמפלרית גרמנית בירושלים".

א. זו הפעם הראשונה שבירושלים יוצאים מעבר לחומות כל כך רחוק, מעבר לגיא בינהינום. זוהי תופעה יוצאת דופן. לשכון בבדידות ובריחוק מהחומות. ב.בשנת 1973 רוכשים הטמפלרים את הקרקע. הרוכש הוא מתאוס פראנק מיידי ערביי בית צפאפא היושב בין איזור תעשיה תלפיות לשכונת גילה והר גילה..

ג.המושבה תחומה בין רחובות בית לחם ודרך עמק  רפאים. ד. הדור הראשון- חקלאים, כרם או יקב ליצור שמן ויין. לרובם משרת ערבי שגר בבית. הדור השני-מהסבה למלאכות ויזמות –נגרות, צובלה, במין. הדור השלישי– בחלקם נאצים. מאפייני הבנייה– אבן מקומית, תריסי רפרפה, ה. בתים בשכונה: בית העם בקצה השכונה –משמש היום כמלון ישרוטל. בית פאסט- משפחה שעסקה במלונאות, השתכנו כאן הצרפתים שבנו את הרכבת.

"הבית ברחוב כרמייה" במושבה הגרמנית – הבית המדובר של אולמרט.

"בית כריסטיאן אימברגר"- נבנה בשנת 1877, עבר שימור ונראה בדיוק כפי שנבנה אז. בשנת 1952 עדיין הבן גר כאן. גורש. נמצא באחד מחדרי הבית סטים שלמים של בגדי נאצים.הרכבת- נמצאת בסמוך, במתחם בתי קפה ומסעדות, אליעזר בן יהודה היה ממקבלי הרכבת. זוהי תחנתו הסופית של הרכבת שיצאה מיפו ב-1892. בן יהודה רוצה לקרוא לה עגלת מהשורש עגלה, דוד ילין ממציא את המילה רכבת מהשורש רכב .

לקריאה נוספת באתרים נוספים של אפי נחמיאס www.toursguides.com    www.efitours.co.il