"מדריך טיולים ומורה דרך בירושלים העתיקה והחדשה של ירושלים בעקבות היציאה מחומות ירושלים העתיקה והקמת משכנות שאננים".

עד אמצע המאה ה-19 השתרעה ירושלים על השטח המתוחם שבין חומות העיר העתיקה בלבד, שהיה מחוץ לחומות, העיקר בשעות הלילה נחשבה למסוכנת ביותר בשל כנופיות שודדים שהפילו חיתתן על האיזור וחיות טרף שהסתובבו באזור הלא מיושב של ירושלים.
בין החומות של ירושלים העותומנית הצטופפו מוסלמים, יהודים, נוצרים במספרים גדולים והולכים. בצד אנשי ממשל עותמנים, פילנתרופים ונציגים דיפלומטיים של מעצמות שונות שגילו עניין בירושלים.
"בשלהי התקופה העותמנית" הגיע הצפיפות בעיר שבין החומות למימדים בלתי נסבלים ,דבר שהשפיע על תנאי המחייה, על שכא הדירה, על התברואה, על הכלכלה – נטייתם הטבעית של "פורצי החומות" הייתה להתקרב אל הדרך הראשית ליפו. הן מסיבות בטחוניות, המנעות מבדידות, והן מסיבות כלכליות- להנות ממסחר שהתנהל על אם הדרך. הר הזיתים- מאגף את אגן העיר העתיקה מדרום מזרח ועד צפונית מזרחית, בשל היותו גבוה ותלול לא היה אטרקטיבי להתיישבות, מסיבה זו בנו הנוצרים בעיקר שם, אינטרס דתי מובהק. ירושלים שוכנת על ספר המדבר לפיכך העדיפו היוצאים מהחומות להתיישב באזורים נוחים,מבחינה אקלימית שבמערב מאשר בשטחים היבשים במזרח.
השוני בין הדתות-השפיע על מיקום ההתיישבות – היהודים – רצו להקים שכונות מבוססות באזורים נוחים טופוגרפיים, אקלימיים וכלכליים. לכן בנו ממערב לעיר העתיקה צמוד לצירי הדרך הראשיים ליפו. הנוצרים– בקשו לתקוע יתד פוליטית ודתית, הם יבנו בקרבת העיר העתיקה בעיקר באתרים הקדושים – הר הזיתים והר ציון, מוסלמים – יצאו מהחומות למגורי קיץ או לשכונות התלויות כמעט לגמרי בעיר העתיקה, לפיכך התיישבו קרוב אליה, ללא קשר לדרך ראשית או לאתרי פולחן.

"סדר היציאה מן החומות של ירושלים".

הראשונים שבנו מחוץ לחומות היו הנוצרים אשר ניצלו את הסכמי הקפיטולציות והקימו מבני ציבור. הסנונית הראשונה היתה סמואל גובאט, הבישוף הפרוטסטנטי של ירושלים. בשנת 1852 מקים את מבנה הצבור הקרוי עד היום על שמו בהר ציון.סייע בעיקר לערביים.
באותה שנה הקונסול הבריטי גיימס פין מקים שני מבנים מחוץ לחומות, האחד הוא בית הקיץ שלו שנבנה באזור שכונת טלביה של היום.השני היתה החוה החקלאית כרם אברהם שהוקמה לצורך עידוד עבודת האדמה בקרב היהודים,נבמתה באזור שבו יוקם מאוחר יותר בית היתומים שנלר וכרם אברהם.

הרוסים – לאחר מלחמת קרים בין השנים 1853-4 החלה להתפתח תנועת צליינות נרחבת של עולי רגל רוסיים. דבר שהביא בשנת 1860 את הצאר הרוסי להקים את נגרש הרוסים.הופך למתחם הצלייני הגדול ביותר בירושלים.המגרש כלל אכסניות,בית חולים, כנסייה. אחרי הרוסים,נוצרים בני עמים וזרמים שונים מקימים מבני לאום ודת מחוץ לחומות. רובם הגדול סמוכים לרחוב הנביאים ולציר שלימים יהיה רח המלך ג'ורג'.(מנזר רטיסבון, בית טליתא קומי)- פעילות ענפה זו הביאה לכך שבשלהי המאה ה-19 פרצו התורכים את השער החדש ,שנועד להקל על מעבר הנוצרים מרובעם מתוך העיר העתיקה אל מקבץ המבנים הגדול שהקימו מחוץ לחומות. הצרפתים מקימים סמוך לפינה הצפ מע של חומת העיר את המתחם הצרפתי. מאפיינה העיקריים של הבניה הנוצרית הינה ציבורית, שכן הנוצרים היו מיעוט ולא ראו עצמם בונים שכונות מגורים, הנוצרים זכו לבטחון אישי בהיותם נתיני המעצמות, רוב האדריכלים היו נוצרים מקומיים – קונרד שיק שנה לחרדים ולנוצרים כאחד, תיאודור זנדל הטמפלרי גרמני. אב המבנים נבנו בתוך מתחמים סגורים , (מגרש הרוסים, שנלר, המתחם הצרפתי)מיקום המבנים סמוך לעיר העתיקה ציר הנביאים וחיזוק האחיזה בהר הזיתים.

סיורים מודרכים וטיולים בעקבות השכונה הראשונה מחוץ לחומות משכנות שאננים מחנה ישראל ונחלת שבעה.

המוסלמים-
הבתים נבמו למגורים פרטיים, מאפיינה- יחס ישיר לאמצעים ולמעמדו של הבונה.
רב הבתים שנבנו מחוץ לחומות הינם בתי אחוזות של אמידים שנבנו על נגרש גדול וכללו בנין מפואר בדכ בעל 2 קומות.צמודה אליו חצר בוסתן. מיקום המבנים בעיקר בצפון ירושלים באזור האמריקן קולוני, שייח גארח, שכונת החוסינים. פשוטי העם בנו בדרום – בכפר סילואן ומורדות נחל קדרון. יוצאת דופן היא שכונת הנשאשיבים שנבנתה בקרבת קברי הנביאים. היהודים הושפעו מהיציאות של הנוצרים והמוסלמים, הם לא היו פורצי הדרך, החלוצים, הראשונים שעזבו את החומות. אבל, הם היו הגורם העיקרי שהטה את הכף לטובת העיר החדשה – הם היו האוכלוסייה הגדולה ביותר בין החומות כפי שנראה בטבלה המצורפת.
הם יהיו אלה שיבנו את הנבנים הרבים ביותר ואת השכונות הרבות ביותר מחוץ לחומות.
הבנייה הייתה כמעט רק למטרות מגורים, זאת בגלל המצוקה בתוך החומות, מעט מאד מבני ציבור מחוץ לחומות נבנו כבתי חולים- הם באו כתגובה למסיון הנוצרי שנתן שירותיו בחינם ליהודים תוך רצון לנצרם.

"המאפיינים של הבונים היהודים מחוץ לחומות ירושלים".

פילנטרופית- יוזמה של בעל אמצעים לטובת עניי עירך –מונטיפיורי, רייז
יוזמה עסקית- יוזמה של אנשי עסקים שבקשו להרויח כסף.(מחנה יהודה)
שכונות כולל או אגודה- יוזמה של קהילה מסויימת.(מחנה ישראל, מאה שערים )
בתים פרטיים- תופעה זעירה, וילות פרטיות. משה גרף, אהרון ואלרו.היציאה מן החומות בשנות ה-60 נבעה בעיקר ממצוקה כלכלית. ובהמשך המניעים אידיאולוגיים ודתיים.
א. זו השכונה הראשונה המוקמת מחוץ לחומות בשנת 1860 על ידי משה מונטיפיורי. את הכסף לקניה מקבל מעזבונו של יהושע טורא. ב תוכניתו הראשונה של סיר מוזס מונטיפיורי היה להקים בית חולים ב. תוכניתו הראשונה של מונטיפיורי היה להקים בית חולים.

ג. השלב הראשון היה תחנת רוח כדי לתת פרנסה ואמצעי קיום בסיסיים לתושבים.

ד.כשלא עולה בידו לעורר התישבות מציע רוטציה לרמה של נחלה פרטית עד לקצבה לכל החיים. מה שיעורר את ההתיישבות מגפת החולירע שהייתה בתוך החומות לעומת בריאות שלמה מחוץ לחומוה. לשכונה נקבע תקנון מפורט לסדר ניקיון וסניטריה קפדניים. ו. השכונה הוקמה משני שורות של מבנים כ20 דירות . שורה ארוכה ושורה קצרה 5 דירות. יש הטוענים כי תוכניתו של מונטיפיורי הייתה להתגורר עם אשתו בשורה הקצרה.

ז. על המבנים יצרו צורה של ראש חומה משונן כדי לתת למתיישבים תחושת בטחון שהם נמצאים בתוך החומות. ח. מונטיפיורי ברכישתו את השטח רק שליש ממנו הוא לטובת משכנות שאננים. שני עשורים לאחר מכן עניי העיר שבתוך החומות ישטלטו על שני השליש הנותרים והעזובים. מונטיפיורי ירצה בהתחלה לגרשם אך בסופו של יום יבנה שם שכונה חדשה 130 דירות מחולקות שוה בשוה בין אשכנזים לספרדים 2 בת כנסת אחד לכל עדה.
ט. לאחר נלחמת השחרור ימין משה שכונת ספר, ננטשת ברובה מי שישאר משפחות קשות יום. י. אחרי מלחמת ששת הימים פיתוח מואץ של 2 השכונות –שכונת אומנים שוקקת +דיירים אמידים.בהמשך לימין משה גן בלומפילד בו מזוהה אתר קבורה כקבר בני הורדוס. נמצא את סמל שומרי הקבר הקדוש של הכנסייה היונית אורתודוכסית שמשנות ה 40 של המאה ה – 19 רכשה בצורה מאסיבית אדמות מעבר לחומות.

ב.הקבר התגלה וזוהה על ידי ל קונרד שיק ב1891 . ג.כמובן שאין שום קשר בין הקבר הזה לקבר הורדוס בהירודיון. אחרי 1948 שעיקר האתרים החשובים היו בעיר העתיקה תחת שלטון הלגיון חיפשו כל אתר הסטורי להיאחז ופאר אותו- זה אחד מהם. ד.בפתח הקבר ניתן לראות אבן גולל עגולה שסגרה עליו. ה. שדרות ממילא נקראים היום שדרות אלרוב עש איש העסקים אלפרד אקירוב.הקרקעות היו בבעלות הכנסייה היונית אורתודוכסית.הכשרת הישוב רכשה את האדמות מהכנסייה שאלו היו במצוקה כלכלית עקב אי תזרים מהכנסייה הרוסית.ז.בנין הרצל- בית משפחת שטרן. מאז 1887, כאן התארח הרצל בשנת 1897 בעת פגישתו עם הקיסר ולהלם השני. עבר ממלון קומינץ בגלל שישבו שם גרמנים ופחד שיצותתו לו.הרצל שכן שם 6 לילות, הרצל השתמש בחליפתו הבהירה של שטרן.בין 48-67 השטח היה נתון לצליפות הלגיון. בשנות ה90 החל שיפוץ ברחוב, רב הבתים נהרסו למעט בית שטרן. האבנים הממוספרות –בית שפורק ושוחזר. ח.בית הקברות- הוא מהמאה ה- 13 .בית קברות מוסלמי, מפאת הרצון לא לחמם מערכות יחסים הן מקומיים והן בין לאומיות הוחלט לא לבנות על השטח. היום יש כונה לבנות על השטח את מוזיאון הסובלנות הנמצא בשלבי בניה מתקדמים.

ט.הבריכה העתיקה- 100 מ על 66 6.5 מ עומקה. הבריכה נמצאת על קו האמה העליונה שהגיעה לשער יפו. אולי הבריכה הייתה חלק מהאמה ???יש הטוענים שבמקום היתה מחצבה עתיקה יותר ורק מאוחר יותר הפכה לבריכה. במלחמת העצמאות השתמשו התושבים במים של הבריכה בעת המצור על העיר.

י. מערת האריה- קיימת מסורת ביזנטית שבכיבוש הפרסי הניחו הנוצרים את מתיהם בבור הפרסים שרצו להשחית את הגופות..הגיח אריה ושמר על הגופות.בשנות ה50 של המאה ה20 שר הדתות זלמן כהנא היה נחוש לקדש את ירושלים המערבית לכ לקח את המסורת הנוצרית וייהד אותה—קדושים שהשליכו עצמם בכיבוש הר הבית,בבית שני,בא אריה ושמר על גופותיהם..הוא רצה להקים מוזיאון מערת האריה – הפרוייקט נפל. א. קבר תורבא אל כובכיה- על שם קצין ממלוכי בשם עלא אדין אידוגדי אל כובכי, היה מושל צפת . למבנה כיפה עגולה מעל קשתות.מעליהן כתובת המפרטת את שם האיש ושנת מותו 1289. ב.בשנת 1854 חיו 8000 יהודים ברובע היהודי,עם ועד עדה ספרדי,שדריםשנשלחו לקהילות חול לגייס תרומות עבור-מדרשות,בתי ספר,מקוואות, כספי חלוקה. 7000 מתוכם היו יהודים ספרדים דוברי לדינו,מייון, בולגריה ,ספרד.הנותרים היו יהודים מצפון אפריקה נטולים ארגון ואמצעי לתרומות-  דוברי ערבית וצרפתית. דוברי ה. לדינו קפחו את המגרבים.

ג.הרב דוד בן שמעון –צוף דבש,היה מהיוזמים וממקימי מחנה ישראל.הוא עולה עם תלמידיו ממרוקו אלגיר לוב טוניס מצרים ורואה רת קיפוח המוגרבים.
זו השכונה הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות בםיוזמת תושבי ניהול ארגון של רב,מנהיג עדתי. שכונה שתקום על רקע עדתי= הוא יפריד את המוגרבים מועד העדה הספרדית ויקים את ועד העדה המוגרבית,כל זאת בסיוע הקונסוליה הצרפתית ומכאן יוכל לשלוח שדרים לתרומות למגרבים.

ד.בבית המרכזי שנשתמר כאן – הפך למרכז עולמי של מורשת יהדות צפון אפריקה. 1988 ,בבסיס היה מרכז הקליטה, מרכז מעבר וכיום משמש כמרכז מבקרים ומוזיאון יהדות צפון אפריקה.

"סיורים בנחלת שבעה".

א. זוהי השכונה השלישית שמוקמת אחרי היציאה מהחומות. 1869 ב.שכונה זו תקום עי התארגנות תושבים בלבד שבע  משפחות. ביניהם הורוביץ וריבלין. ילין, מיכל הכהן. יואל משה סלומון. ג. השכונה מצפון לבריכת ממילא, יואל משה סלומון ראה פלחים מעבדים שם את אדמותיהם, ודמיונו הוצת הוא מגייס עוד שש משפחות שאחת הנשים נתינה תורכית שתממש את קניית הקרקע. ד. את הנחלה חצו לשבע רצועות אורך, וכל אחד קבל בהגרלה נחלה שוויונית, בהמשך צרפו עוד אנשים והקימו ועד. הם היוו אשכנזים, והוציאו תקנון מסודר כפי שהיה בשכונות הקודמות, ניקיון, מחויבות, אחריות לשכונה. ה. השכונה נבנתה על בסיס חצר ירושלמית – רחבה פנימית ציבורית המוקפת עי הדירות עצמן, ששימשה מרכז החיים החברתיים, בורות מים בחצר ששימשו לאגירת מי הגשמים ושימושם על ידי תושביה.

"שכונת בית דוד".

א.בראשית שנות ה-70 של המאה ה-19 נרכש המגרש על ידי ועד הכוללות פרושים וחסידים במטרה לבנות את השכונה הרביעית. השם שנבחר לה היה נחלת ישורון, התוכנית לא יצאה אל הפועל והמגרש במשך שנתיים נותר שומם.

ב.נדבן יהודי בשם דוד רייז ינובר, שיצא מבין החומות בעצת רופאיו בשל מצב בריאותו והתגורר זמן מה בנחלת שבעה שמע דרשה מפי רבי יוסף ריבלין על חשיבות והמצווה להקים שכונות חדשות והוא נשבה באתגר ותורם מכספו להקמת בית דוד על שמו.

ג.רייז נרתם לרעיון ובשנת 1873 מקים שכונה למען עניי כולל הפרושים והחסידים.כל השכונה לא היתה יותר מעשרה בתים, התבנית חצר ירושלמית,חצר מרוצפת, 2 בורות מים ופומפה לשאיבת המים.

ד.בשכונה זו קבעו הן הרב קוק והן דר טיכו את מקום מגוריהם.בבית הרב קוק ניתן לראות סוכה שנשתמרה על מרפסתו במבנה יש חדר המנציח את פועלו. הרב קוק שהיה מנהיג הציוני=ות הדתית ביתו נקרא בפיהם בית הרב. בבית טיכו יש מוזיאון המנציח את פועלו וכן את כנסיית הקבר הקדוש חלוקת הגבולות בין הזרמים.

"כיכר ציון ברחוב יפו".

א.כיכר ציון תוכננה ועוצבה על ידי הבריטים כחלק מתכנון עירוני שיזמו לאחר כיבושה בשנת 1917 .הבריטים העתיקו באופן רשמי את מרכז העסקים הראשי שלהם למערב ירושלים, לאורך רחוב יפו, תוך יצירת שולש של רחובות ראשיים שלושה קודקודים-ממזרח כיכר ציון- עש קולנוע ציון שפעל בכיכר עוד טרם הקמתה, -1912, (השטחים היו שייכים לכנס

kghubfi 'ייה היונית אורתודוכסית – בן יהודה, המלך ג'ורג'.

ב.מי שמקים את הראינוע –נוצרי בשם גוריני- שוכר צריף פח שבו היו 400 מקומות מהפריארכיה היונית הצופים צופים בסרטים אלמים, את הסרט ליותה תזמורת קטנה או פסנתר. ג. בשנת 1915 עובר המקום לידי טמפלרי ההמשיך בדרכו של גוריני, ב1916 רוכש את המקום יהודי בשם ישראל גוט, הנותן למקום את השם ציון, הכיכר תקבל את שמע מאולם הקולנוע. ד.אף שהכיכר איננה גדולה התקיימו בה לעיתים הפגנות ואירועי טרור- בעיקר במלון רון הממוקם עם מרפסת פתוחה ממש על הכיכר-(בבעלות אוהדי המחתרת ) כאן בשנת 1948 הודיע בגין על פירוק האצל. כאן בשנת 1952 נאם בגין נגד הסכם השילומים עם גרמניה. כאן נערכה הפגנת הפנתרים השחורים ב1971 נגד גולדה מאיר-אתם לא נחמדים – פיגוע מקרר התופת 1975 15 בני אדם נרצחו ו 60 נפצעו. "שוק מחנה יהודה" -א. ראשיתו של הפרויקט בסוף המאה ה- 19 כאשר ערביות ליפתא הביאו את התאנים והירקות ופרסו את מרכלותן ברחוב יפו. לימים גם יהודים החלו למכור וישיבת עץ חיים השכירה דוכנים –השוק המקורה נמצא ברחוב עץ חיים. ב. שוק מחנה יהודה נמצא בין רחובות יפו ואגריפס לצד שכונת מחנה יהודה.

לעיונכם www.toursguides.com