"טיולים ברמלה בין המוזיאון הקראי למסגד והמגדל הלבן".

"מדריך טיולים בעיר העתיקה של רמלה ועד בריכת הקשתות".

"טיולים וסיורים מודרכים לקבוצות בלוד העתיקה והיפה."

לעוד מאמרים- www.efitours.co.il   wwww.toursguides.com

טיולים מודרכים ומדריכים ברמלה העתיקה עם אפי נחמיאס 0522686908

"מדריך טיולים ומורה דרך באתרי רמלה העתיקה".

"סיור אוכל טעימות קולינרי בשוק רמלה".

"סיפור הקראים של רמלה":

אחרי חורבן בית שני הרבנים לקחו לעצמם את הסמכות לקבוע לעם ישראל את הדרך הנכונה. החלו חילוקי דעות. היו שהתחילו להקל או להכביד על העם בקיום מצוות. התפתחה תורה שבעל פה, מייסד העדה הוא רבי ענן בן דוד, מבבל, נצר לבית דוד- בתחילה הקבוצה נקראה עננים או קראים או בני מקרא מלשון לחזור למקורות. לפי הקראים היהודים המנהגים הם מהתורה והתנ"ך ככתוב וכלשונו. רק אלו מחייבים, לאחר חורבן הבית, הקבוצה שחזרה לירושלים נקראה אבלי ציון. הקבוצה שחזרה מהגלות התנזרה מהנאות החיים וחשו שהגאולה מתקרבת – "הקראים שמרו ואחסנו ספרי תורה וארכיון שהתבלו בגניזה. עם הזמן נוצרה גניזה בבתי כנסת בעולם. הקראים דאגו שלא לקבור את הארכיון שלהם כנהוג בעולם הגניזה לפי ההלכה היהודית. שני כיוונים  ליהדות הקראית: ידיעת השפה העברית על בוריה  ותבונה שכלית שה' חנן אותנו- עם תפילין. יש להבין את הדברים במשמעות הסמלית ולא תפילין כי לא יעשו בדיוק כמו שכתוב. "וחרטו על ליבך": לא במובן הפיזי אלא בראש, במוח. לא מונעים הנחת תפילין.

"וחרטו על ליבך": לא במובן הפיזי אלא בראש, במוח. לא מונעים הנחת תפילין .אין חובה לקבוע מזוזה, טלית וציצית עם פתיל תכלת הוא מוצר חובה, ומה שמוחשי- בית הכנסת הוא מבנה ללא ספסלים וכסאות. שטיחים מקיר לקיר. מזכיר מסגד. עמידה וקריעת ברך בפני ה'. התפילה ללא נעליים כלל. שמירה על טומאה וטהרה ומי שקיים יחסי מין ערב נפלא לא יכנס לבית הכנסת אלא רק בכניסה. אמונה בביאת המשיח ותחיית המתים. חוגגים רק את החגים המוזכרים בתנ"ך. חנוכה לא נחגג כחג דתי כי לא מוזכר בתנ"ך, אבלות על בית המקדש חלות בתמוז ובאב לכן אי אפשר לשמוח בחנוכה- אין נרות שבת אצל הקראים, כי התורה אומרת שאסור להדליק אש במהלך או לפני שבת, אש שבוערת במהלך שבת. איסור על פלטה או על אש חייה.  מעמד האישה: נבראה ע"י ה' לצידו של האדם. אין את הברכה "ברוך שלא עשני אישה". לא שומרים כשרות בעניין חלב ובשר. השחיטה היא לא מצווה. כתוב: "שהתיר לנו לשחוט", לא ציווה אותנו. דואגים לצער בעלי חיים. לא שוחטים בעלי מומים, בהריון, ילדים צעירים.

אין נרות שבת אצל הקראים ברמלה ובכלל, כי התורה אומרת שאסור להדליק אש במהלך או לפני שבת, אש שבוערת במהלך שבת. איסור על פלטה או על אש חייה.  מעמד האישה: נבראה על ידי ה' לצידו של האדם. אין את הברכה "ברוך שלא עשני אישה". לא שומרים כשרות בעניין חלב ובשר. השחיטה היא לא מצווה. כתוב: "שהתיר לנו לשחוט", לא ציווה אותנו. דואגים לצער בעלי חיים. לא שוחטים בעלי מומים, בהריון, ולדים צעירים. הקראים לא משתמשים  בדם כי הדם הוא הנפש. אם אין קשר בין הבשר לחלב, כלומר לא מאותו בעל חיים, זה מותר, אין הקפדה על כלים. אין שמירה על מרווח זמן של שעתיים או 6 שעות- אין הקפדה על כלים. אין שמירה על מרווח זמן של שעתיים או 6 שעות- הקראים לא דוחים באופן מוחלט את התורה שבעל פה, התורה שבעל פה היא במעמד של דברי חכמים ואם אין סתירה עם התורה, לא יפסלו אותה. יש דברים מהמשנה שמתאימים גם לקראים.

לפי הרבנים, חגים מסוימים לא יכולים לחול בימים מסוימים כדי למנוע רצף של שבת וחג. "הקראים" דוחים את זה וטוענים שאין לשנות מועדי החג כי הם מועדי ה'. אף אחד אחר פרט לתורה וה' יחליטו מתי יהיה החג. אפשר להתייעץ עם הרב אבל האחריות היא על כל אחד ואחד, "הקראים" במצרים שיתפו פעולה עם היהדות הרבנית והתקרבו לתנועה הציונית ועלו ארצה, לעומתם, הקראים במזרח אירופה, בינם לרבנים נוצר שבר עד כדי כך שסירבו לשיוכם ליהדות- בתקופת הנאצים הם הוגדרו כלא יהודים וניצלו מהשמדה, בימינו התחדש הקשר עם הקראים ממזרח אירופה ואפילו יש עלייה במספרים נמוכים, מבחינה סטטוטורית אין קראים והמדינה  לא מכירה בהם, בבית הדין הקראי אין תוקף של פסיקה, אלא אם שני המתדיינים והדנים מסכימים ביניהם,ועדה סטטוטורית קבעה את מעמד הקראים. משנת 1969 אין שום בעיה מצד הרבנות לנישואין עם קראים, אם כי הצד הקראי צריך להוכיח את המצב.

"הקראים" פוסלים השתטחות על קברי צדיקים, בקבר אין את הנשמה ולא רק עצמות. הנפש לא שם, הקראים פוסלים השתטחות על קברי צדיקים, בקבר אין את הנשמה ולא רק עצמות. הנפש לא שם- צריך לבקש בקשות מה' לא מקברי צדיקים.  תפילה – שבח והודיה והלל לה'. בריאת העולם, בשפה גבוהה ולעיתים בחרוזים. ארבעה ספרי תפילה שונים. יום חול, חגים, כיפור ותהילים- לוח השנה הקראי הוא על פי הירח. הקראים נוהגים לפי הלוח הקראי, המבוסס על פי הירח, ולא על פי קביעת הלוח וסוד העיבור הנהוג בקרב היהדות הרבנית, שקבע הלל השלישי במאה הרביעית. תאריכי המועדים, החגים והצומות אצל "הקראים" אינם חלים באותם הימים כמו אצל כלל ישראל, וכאן סלע המחלוקת.

מועדים: להלן נמנה את ההבדלים בין הלוחות לפי סדר הופעתם של  המועדים בפרשה. פסח חל אמנם בט"ו בניסן, אך ביום שישי השנה (במקום יום חמישי אצלנו), אין אצלם 'מכירת חמץ', ההגדה שונה משלנו, ואין 'ארבע כוסות' ו'חרוסת'- את הפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת" (שם טו) מפרשים הקראים, שספירת העומר מתחילה תמיד ביום ראשון בשבוע, וחג שבועות יחול תמיד ביום ראשון ולא בשישה בסיון כמו בלוח הרבני, ראש השנה נחוג באחד בתשרי, רק יום אחד במקום יומיים אצלנו, ולמרות היותו "יום תרועה", אין הם תוקעים בשופר, כי תרועה, לדבריהם, היא הרמת קול, ולא תקיעה..

יום הכיפורים אף הוא חל אצלם באותו תאריך הנקוב בתורה "בעשור לחדש השביעי", אך כאמור ביום אחר בשבוע. רבי עובדיה מברטנורא העיד בשנת- 1448, שלפעמים ראש השנה ויום כיפור, לא נחוגו על ידי הקראים בירושלים ובמצרים באותו זמן, "ואומרים שאין בזה רוע", את סוכות מתחילים הקראים לחגוג בט"ו בתשרי, אך תאריך זה אינו זהה עם ט"ו בתשרי בלוח שלנו. הם אינם מקיימים מצוות 'ארבעת המינים', ואין להם הנחיות ברורות להקמת הסוכה, אותה הם מקימים בייחוד בבית הכנסת. כמו כן אין 'שמחת בית השואבה', 'הושענא רבה' ו'חיבוט ערבות', אין בלוח הקראי חג חנוכה, ט"ו בשבט, ול"ג בעומר, מפני שאינם מוזכרים בתורה שבכתב..

שלושה מתוך ארבעת הצומות, הקשורים בחורבן בית ראשון, חלים אצל הקראים בתאריכים שונים משלנו: "צום הרביעי" – י"ז בתמוז – חל ב- ט' בתמוז; במקום "צום החמישי" ט' באב צמים הקראים יומיים: ב- ז' באב וב- י' באב; במקום "צום השביעי", ג' בתשרי – צום גדליהו – מתענים הקראים בכ"ד בתשרי (נחמ' ט א); רק צום י' בטבת חל אצלם בתאריך זהה.  אין אצלם תענית אסתר, ואת פורים הם חוגגים יומיים, ובשנה מעוברת רק באדר א.

מנהגים אצל הקראים ברמלה ויתר הארץ: השבת אצל ה'רבניים' היא יום שמחה גשמית ורוחנית, ככתוב: "וקראת לשבת ענג" (ישע' נח יג), ומענגים את השבת על ידי קידוש, זמירות, סעודות טעימות, הארת הבית, לימוד תורה ויציאה מחוץ לבית. הקראים לעומת זאת הפכו את השבת ליום קודר מלא באיסורים. בהסתמך על הפסוק "לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת", אין הנשים הקראיות מדליקות נרות לכבוד שבת, אין מאירים ומחממים את הבתים, יושבים בחושך ואוכלים מאכלים קרים. לכן אמר ר' זרחיהו הלוי, בעל "ספר המאור": "מי שאינו אוכל חמין בשבת, צריך בדיקה אחריו, אם הוא מין". לאחרונה הקלו חכמיהם לשמור את חומו של האוכל בתרמוסים, ומאירים את בתיהם בליל שבת. בהסתמך על הפסוק "שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", אין הקראים  ברמלה ובכלל יוצאים מבתיהם בשבת, אלא רק לבית כנסת ולצרכים נחוצים בלבד, ואינם מטלטלים חפצים, כי לא קיים אצלם עירוב. נאסר עליהם לבצוע לחם ולהציע מיטה, וכן קיום יחסי אישות, כי הביאה דומה לחריש ולקציר, וכתוב: "בחריש ובקציר תשבות" (שמ' לד)

הקראים  ברמלה ובכלל אינם מניחים תפילין, מפני שלדבריהם הפסוק "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך"- הינו ביטוי ציורי, המתכוון לשינון ולימוד המצוות בכל הלב. ובעניין הציצית, הקראים מקיימים את הפסוק "ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם,  ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" (במד' טו לז), ועושים אותם מחוטים משובחים של משי וצמר, השזורים לפתילים בצבע תכלת, לאחרונה מתעטף כל מתפלל בטלית. חיוב כיסוי הראש  אצל הקראים הינו רק בעת תפילה, אמירת ברכות וקריאה בספרי הקודש, ולא במשך כל שעות היום. הקראים גם אינם מחכים בין אכילת בשר וחלב, לקראים אין להם כלים נפרדים. בכתובה הקראית נשבעים וחותמים החתן והכלה "לשמור את מועדי ה' המקודשים בראיית." לפני שנכנסים הקראים לבית כנסת הם חולצים נעליהם, ככתוב: "של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא". אין בבתי הכנסת של הקראים יש ספסלים וכסאות, והם יושבים על השטיחים, כורעים ברך ומשתחווים, נופלים אפיים ארצה ופורשים כפיהם. הקראים ברמלה ובכלל  מחמירים מאוד בדיני עריות, והורחבו מאוד דרגות האיסורים. נאסר נישואי קרובים, גם לא נישואין בין דוד לאחיינית המותרים ע"פ דין תורה. האיסור "ואישה אל אחותה לא תיקח" (ויק' יח יח) מכוון לאחיינית האישה, ולא לאחות, ואסור לאישה להינשא לבעל שנתאלמן מאחותה. כמו כן נאסרו נישואים עם ה"רבניים". יהודי נחשב מי שנולד לאם ואב יהודים, ולא לאם יהודית בלבד- למרות שנשים קראיות מקפידות מאוד על טומאה וטהרה, הן אינן טובלות במקווה טהרה, אלא במים זורמים ('יציקה'). לכן במצרים ב- 1176 תיקן הרמב"ם תקנה חמורה כנגד הנשים הרבניות, שבהשפעתן של הקראיות זלזלו בטהרה במקווה. תקנתו הייתה שהחוטאות יוצאות ללא כתובה. הרמב"ם גזר חרם על כל חכם או בית-דין, שידון אחרת: "עד שהחרמנו בספרי תורות בכל בתי כנסיות וכתבנו הסכמות בזה והיה החרם, שארורה כל אישה שלא תמנה ז' נקיים, או תבטל הטבילה, או תרחץ בלבד, כמו שעושים הקראים.

ההחמרה בדיני טומאה וטהרה, מנעה מהקראים לקבור את מתיהם ולנגוע בקברותיהם, ומי קבר את נפטרים? רבי עובדייה מברטנורא העיד, שעניים 'רבניים' קברו אותם- השתטחות על קברות צדיקים נחשבת ל"עבודה זרה". הקראים התבססו נוסף למקרא, גם על ה"היקש", לימוד פירושים של חוקי התורה על ידי השוואתם לחוקים אחרים, ו"סבל הירושה", מסורות ומנהגים שקיבלו מדור לדור, בתנאי שאינם סותרים את הכתוב בתורה.

"הרקע ההיסטורי לייסוד כת הקראים והתמקדות ברמלה".

הקראות נוסדה בשנת – 767 על ידי ענן בן דוד-לאחר מותו של שלמה בן חסדאי ראש הגולה בבבל, היה ענן המועמד הראוי המוביל, הזכאי לקבל משרה מכובדת זו, בזכות היותו תלמיד חכם מובהק, והבכור בין שני אחים. אולם הגאונים, ראשי הישיבות, התנגדו למינויו, "משום ויתור פריצות וחסרון יראה שהייתה בו". לדבריהם, השקפתו הייתה פגומה, ולא היה ראוי לאיצטלא זו. הם מינו במקומו את אחיו הצעיר חנניה, "משום ויתור ענוה וביישנות ויראת שמים שהייתה לו", הראב"ד (רבי אברהם בן דוד הלוי, אבן דאוד, בן המאה הי"ב בספרד), בעל "ספר הקבלה", מספר על הגורמים להתפתחותה של הקראות: ובימיו (של ר' יהודאי גאון) היה ענן ושאול בנו, שם רשעים ירקב. וענן זה מבית דוד היה, ותלמיד חכם היה בתחילה, והכירו בו שמץ פסול. ומפני זה לא נסמך לגאון. וגם לא סייעוהו מן השמיים להיות ראש גלות. ומפני טינא (קנאה) שהייתה בלבו, העלתה שרטון ועמד להסית את ישראל מעל קבלת חכמים, ונעשה זקן ממרא, ובודא מליבו חוקים לא טובים, כי אחר החורבן נדלדלו המינים (הצדוקים), עד שעמד ענן  וחזקם. בכעסו הגדול על אי בחירתו לראש גולה, התייצב ענן בראש 14 כתות משרידי הצדוקים, שהיו מצויות ביהדות הבבלית והפרסית, שכפרו בתורה שבעל פה והתנגדו לסמכות התלמוד. ענן ליכדם והקים את "כת העננים", וחסידיו בחרו בו כראש הגולה. לאחר שענן נכלא כבוגד במלכות, בגלל בחירתו כראש גולה נוסף, בניגוד לרצונו של הח'ליף אל מנצור, הצליח ענן להשפיע עליו (בעצתו של המלומד המוסלמי אבו-חניפה), והח'ליף הכיר בענן כראש פלג נפרד ביהדות. זאת מפני שענן פירש פירוש אחר את מצוות התורה, וקבע את החגים והמועדים על פי הראייה, מולד הירח, כמו המוסלמים, וכן הכיר בייחודם של מוחמד וישו כנביאים ושליחים לעמם. מטרתו הייתה למנוע את השרשת התלמוד ושלטון הישיבות והגאונים ביהדות כולה, ודרש להסתמך רק על התורה שבכתב.

ענן שאף להחזיר את היהדות להווי תקופת המקרא ולמנהגי בית ראשון, לעומת ה"רבניים" שהתבססו על תקופת בית שני, על המשנה, התלמוד וההלכה של הגאונים. חסידיו נקראו גם "הקוראים", ש"קראו" להפיץ את תורתו ברבים, וה"מולידים", שקבעו את החודש לפי ראיית ה"מולד". ענן כתב את "ספר המצוות" בלשון הארמית, ואמר לחסידיו: "עזבו דברי משנה ותלמוד ואני אעשה לכם תלמוד משלי". לענן ייחסו בטעות את האמירה המפורסמת: "חפישו שפיר באוריתא (חפשו היטב בתורה) ואל תשענו על דעתי", שהוזכרה מאוחר יותר, במאה 10. ענן דרש לאפות מצות לפסח רק משעורה, אסר למול בשבת והתיר למול רק במוצאי שבת, למרות הפסוק: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויק' יב ג). הוא דרש למול רק במספרים ולא בסכין, ככתוב "ויעש לו יהושע חרבות צרים, וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות" (יהו' ה ג), ולשים על המילה שמן אגוזים בלבד. ענן גזר לצום בכל יום ז' בחודש ושבעים ימי צום נוספים, מי"ג בניסן ועד כ"ג בסיון, כנראה בהשפעת צום הראמאדן המוסלמי. הוא גם המליץ לחסידיו לצום בשני ימי הפורים, במקום לעלוז בהם. הוא אסר להתרפא אצל רופאים, על סמך הכתוב "כי אני ה' רפאך" (שמ' טו כו), וכן ללמוד את חכמת התכונה, כי היא שייכת לניחוש ואסטרולוגיה, ככתוב: "לא תנחשו ולא תעוננו" (ויק' יט כו). ההיסטוריון משה גיל מייחס את פרישת הקראים לא לענן בן דוד הראשון, אלא לענן השני, בן דניאל, בן המאה התשיעית, נינו של ענן הראשון. רבי נטרונאי גאון, בן המאה ה-תשיעית, שראה בו סכנת ממשית, נידה אותו ואמר עליו: "ענן ירקב שמו". במאבק נגדם עסקו הגאונים בקודיפיקציה, וחוברו ספרים כמו: "הלכות גדולות" של רבי שמעון קיירא, "הלכות פסוקות" של רבי יהודאי גאון, חיבוריו הרבים של רבי סעדיה גאון , ואף חיבור ה"יד החזקה" של הרמב"ם (במאה הי"ב), היה מכוון נגדם. כמו כן הונהג לימוד פרקי אבות בשבתות, ובוטל המנהג לעמוד בשעת קריאת "עשרת הדיברות" בבית הכנסת- סלמון בן ירחם (פולמוסן קראי במאה ה 10) הבחין בארבע דרגות בהתפתחות הקראות עד זמנו:

ענן, בנימין נהוונדי, קראים ו"שושנים". בנימין נהונדי (מאה 9, פרס) הוסיף גדרים נוספים, ארגן את הכת מחדש והזכיר לראשונה את "בני מקרא", ו"בעלי-מקרא", הקבוצה החשובה והמעניינת ביותר בין הקראים במאה 10 היא החבורה שעלתה מארצות האסלאם לירושלים, ביניהם אנשי הגות, שכונו על ידי מעריציהם ה"שושנים" ו"אבלי ציון". חבריה חיו חיי סגפנות, פרישות ואבלות, לבשו שחורים וקראו לבני העדה לעלות לעיר הקודש כדי להחיש את הגאולה על ידי תפילות וצום. סהל בן מצליח, אחד מהחבורה (מאה 11), תבע לבצע תכנית עזרה כדי לתמוך בחבריהם על חשבון הנשארים בחוץ לארץ. דניאל אלקומסי, ממנהיגי החבורה הזו (בפרס במאות 9-10), שיגר איגרות לחוץ לארץ וקרא להם לעלות לישראל. מאות 10-11 היו "תור הזהב" של הקראות, שהתפשטה לצפון אפריקה, ספרד וביזנטיון. במאה 12 מצא הנוסע בנימין מטודלה בקושטא 500 משפחות קראיות  עשירות, מתוך 2000, ובדמשק 200. באותו זמן פעל בקושטא יהודה הדסי, שחיבר את הספר "אשכול הכופר", פירוש למצוות הקראים. אליהו בשייצי, שפעל במאה 15 באנריאנופולי, היה האידיאולוג של האסכולה שפעלה להתקרבות בין הקראים ל"רבניים". הוא חיבר את ספר הדינים "אדרת אליהו", ונטה להקל בחומרת מצוותיהם, בסוף מאה 15, בעת כהונתו של הרב ר' אליהו מזרחי (רא"ם) בקושטא, שופרו היחסים בין שתי העדות, והקראים ביקשו מ"הרבניים" ללמדם תורה שבכתב, תורה שבעל פה ומדעים. קושטא הפכה אז למרכז עולמי של הקראים. הנוסע, רבי פתחיה מרגשבורג, מסר במאה 12, שמצא מינים (קראים) בדרום רוסיה וקידר (קרים). ואכן חיו קראים גם במאות הבאות ברוסיה, אוקראינה, קרים, ליטא, פולין וגליציה. בתקופת השואה ניצלו אלפי קראים בארצות אלה, מפני שטענו שאינם יהודים. רבי עובדייה מברטנורא מצא ב- 1488 במצרים כ- 150 משפחות קראיות עשירות, מתוך 700. ב- 1950 חיו שם כ- 10,000 קראים, וכמעט כולם עלו לישראל, הקראי ד"ר משה מרזוק והמהנדס שמואל עזאר, הואשמו בריגול והועלו לגרדום ב"עסק הביש" בשנת 1956.

יעקב קרקסאני, גדול ההיסטוריוגרפים הקראים בן המאה ה-10, שכתב קובץ שיטתי של הלכות בשם "המאורעות והתצפיות", העיד על הקראות בזמנו, שלא הייתה חטיבה אחת, והיו מחמירים ומקילים בהלכות שבת. הייתה כת קראית בפרס שכונתה ה"תוסתריים", שהחמירו מאוד במצוות השבת. הוא וחוגים קראים נוספים ראו את ראשית המחלוקת עוד מימי הבית הראשון. שורשה, לטענתם, בפרישת ירבעם בן נבט, שיורשיו בדו מלבם את המצוות וההלכות מהתורה שבעל-פה והשליטו אותן בכוח הזרוע בעוד שהקראים רואים את עצמם כיורשי בית דוד (רחבעם בן שלמה).

"הקראים  אינם מתאחים לעולם" – אימרה זו המיוחסת לרב סעדיה גאון, מביעה את יחסינו לקראים, שאינם יכולים לחזור אלינו לעולם. ההיסטוריון רפאל מהאלר ראה בקראות תנועה חברתית, אופוזיציונרית, בתוך החברה היהודית, שדגלה ברעיון הצדק הסוציאלי והגאולה הלאומית, נגד הממסד הרבני. התקיף יחס הפוסקים לקראים: רבי משה איסרליש הרמ"א, מגדולי הפוסקים בפולין מאה 17 פסק: "הקראים אסור להתחתן בהם, וכולם הם ספק ממזרים, ואין מקבלים אותם אם רוצים לחזור". למה? מפני שנישואי הקראים תופסים, ואילו גירושיהם נערכו שלא כדת ישראל. לכן, אישה שנתגרשה ונישאה מחדש לאדם אחר, בניה וכל צאצאיה, נחשבים לספק ממזרים. בעקבותיו פסקו גם פוסקים אשכנזים רבים, וכן פסק הרב אליהו אברגיל, אב"ד באר-שבע, ב- 1994 מאידך, היו פוסקים גדולים במצרים, שביקשו לקרבם ליהדות הרבנית, בתנאי שיקבלו עליהם דברי חברות, וינטשו את עקרונות הקראות. ו"כמעשה שאירע סוף מחזור רס"ז (בשנת 3131) מקהל גדול מהם (קראים), שהתיהדו ביום אחד במצרים ע"י הנגיד רבינו אברהם נר"ו" (נינו של  הרמב"ם) כששאלו את הרמב"ם איך יתנהגו הרבנים עמהם, השיב: כי אלה הקראים השוכנים פה בנוא אמון (אלכסנדריה) ובארץ מצרים ובדמשק ובשאר מקומות ארץ ישמעאל וזולתם, ראויים הם לחלקם מחלקי הכבוד, להתקרב אצלם במעשה יושר ולהתנהג עמהם במנהג הענוה, ובדרך האמת והשלום, כל זמן שגם הם התנהגו עמנו בתמימות, ויסירו מהם עקשות פה ולזות שפה מלדבר תועה על חכמי רבנים שבדור, כל שכן כשישמרו לשונם מלהלעיג  ומלהתלוצץ בדברי רבותינו ה"ע. גם ר' דוד בן זמרא (פוסק בן מאה 16 במצרים ובא"י) פסק כמו הרמב"ם: "ומ"מ מודה אני, שאם היו מסכימים כולם לבא לדת חברות ולקבל עליהם קבלת רז"ל להיות כמונו, הייתי מתירם לבוא בקהל עם הסכמת החכמים וכו'". גם הרבנים הראשיים לישראל, רבי ב"צ עוזיאל, ר' יצחק נסים ור' שלמה גורן והרבנים ברוך טולדנו ונסים אוחנה זצ"ל, ויבדל"א הרב הראשי עובדיה יוסף והרב דוד חיים שלוש, הסכימו לקרבם ולהתירם במקרים מסוימים להינשא לרבניים. הרב עובדיה יוסף העיד: "כי עוד בהיותי במצרים בשנת התש"ח,

בא אלי מעשה, וישבתי על מצוקה זו, ואחרי עיון בדברי רבותינו הפוסקים, ראשונים ואחרונים, באתי לכלל מסקנה, שיש מקום להתירם לבא בקהל ה' – לסיכום, עדיין קיימת מחיצה בין הקראים לבין היהדות הרבנית. להם מוסדות נפרדים: רבנות, בתי דין, בתי כנסת שחיטה וקבורה. פעמים נדירות מתירים בתי הדין הרבניים להשיא זוגות מעורבים, בתנאי שיקבלו עליהם "דברי חברות", הלכות שולחן הערוך, וינטשו את מורשת הקראות, העדה הקראית מונה כ – 35,000 נפש: 25,000 בישראל (רמלה, אשדוד, ירושלים, בית-שמש, אופקים, באר-שבע, בת-ים, חולון, עכו, קריית-גת ובמושבים מצליח ורנן) ו – 10,000 בעולם (ארה"ב, אירופה המערבית, רוסיה, אוקראינה, קרים וליטא). "סיורים ברמלה העתיקה לקבוצות אירגונים ומקומות עבודה".

"המסגד הגדול והמרכזי ברמלה"- "אלמג'מאע אל כבירה".

המסגד הגדול ברמלה הנו מבנה ארכיטקטוני מיוחד במינו – מבנה המשלב שני סגנונות בנייה : האחד צלבני (סגנון בניית הכנסייה הקתולית ( והשני ממלוכי (סגנון בניית הצריח, כחלק מהפיכת הכנסייה למסגד מוסלמי. שטחו של המסגד הגדול כ- 1,200 מ"ר, אורכו כ- 60 מטר ורוחבו כ- 20 מטר- המסגד הגדול ברמלה נבנה בראשיתו ככנסייה בסביבות שנת 1150 על ידי הצלבנים, שבנו בעיר כנסיה קתולית בשם כנסיית יוחנן הקדוש, הכנסייה הצלבנית נבנתה בסגנון מבנה באזיליקה (אולם תווך עם שתי סיטראות) בשילוב סגנון גוטי, כדוגמת הכנסיות במערב אירופה – מבנה הכנסייה היה מבנה אורך שכיוונו היה ממערב למזרח. דלת הכניסה הראשית הייתה בצד המערבי ובצד המזרחי של הכנסייה נבנה ה"אפסיס" שבו היה המזבח של הכנסייה. בצדדים הדרומי והצפוני של האולם נבנו שתי שורות עמודים, שעליהם הוצבו כותרות צלבניות אופייניות. הכותרות תמכו בגג, שנבנה בצורת קשת, לכל האורך. (סה"כ שמונה עמודים בכל צד). במפלס העליון של הגג ובמפלס העליון של האולם נבנו שני טורי חלונות, דרכם חדר האור לכנסייה. (בסך הכל 14 חלונות מכל צד). מעל לחלונות נבנו כרכובי אבן- בשנת 1260 נכבשה העיר רמלה בידי כוחותיו של "השליט הממלוכי בייברס". במסגרת מדיניות הכיבוש, נהגו הממלוכים המוסלמים להפוך את הכנסיות באזורים שנכבשו – למסגדים. גורלה של "כנסיית יוחנן הקדוש" היה זהה לגורל רוב הכנסיות הקתוליות באזורים הכבושים. הממלוכים הסבו את המבנה לייעודו החדש : מסגד מפואר לשימושם של התושבים המוסלמים תושבי איזור רמלה.

המסגד המרכזי והגדול של רמלה החדש כלל : חצר פתוחה, מבנה תפילה. בחצר המבנה נבנה "המינרט", זהו צריח המסגד, שעליו עולה המואזין לקרוא למאמיניו חמש פעמים ביום, להגיע לתפילה, בצדו הצפוני של המבנה נפרץ פתח כניסה ראשי ובכך הפך המבנה ממבנה אורך למבנה רוחב. (המוסלמים מתפללים לכיוון העיר מכה הנמצאת בצד דרום). הבעיה שנוצרה כתוצאה מהשינוי הייתה שהמתפללים במסגד לא ראו את הדרשן, מכיוון שעמודי הרוחב של הכנסייה הסתירו אותו- בצדו הדרומי של האולם ניבנו שני סמלים מוסלמיים. הראשון : ה"מנבר" – דוכן תפילה שעליו עומד הדרשן והשני : ה"מחרב" – גומחת תפילה המצביעה על כיוון התפילה, לכיוון מכה. מעל המשקופים החדשים (בצד הצפוני) נקבעו שתי כתובות המפארות את "הסולטן בייברס – אל־מלכ א־זאהר רוכן א־דין ביברס אל־בונדוקדארי". כתובת אחת משנת 666 להיג'רה (שהיא שנת 1268 לספירת הנוצרים) והשנייה משנת 692 להיג'רה (שנת 1298)- בצד המערבי, מעל דלת הכניסה של הכנסייה, הוצבו בתקופה העות'ומנית שתי כתובות הקדשה לסולטנות העותומנית. "טיולים ברמלה הנוצרית".

"סיור טעימות בשוק רמלה".

רחוב השוק של רמלה. קחו את זמנכם שאתם הולכים בשוק ותיהנו ממגוון המוצרים שמציעים הרוכלים בעודם מכריזים על הסחורה הטובה ביותר במחירים הזולים ביותר. מצחיק לראות שכיום חלקם לא קוראים יותר בקול אלא משמעים את הקריאות מתוך טייפ אליו הקליטו את הקריאות המסורתיות. זוהי ההזדמנות לקנות תבלינים שלא נמצאים בסופרמרקט הקרוב או מיני עתיקות בסגנון ערבי. אל תשכחו להרוות את צימאונכם בלימונדה קרה כקרח. השוק של רמלה פועל בכל ימות השבוע. בורקס של שוק-אין הרבה שווקים תוססים וססגוניים בארץ כמו השוק ברמלה. בזמן ששווקים אחרים מפנים את מקומם לטובת מרכזי קניות מרווחים וממוזגים, השוק ברמלה נותר הומה בדיוק כפי שהיה מימים ימימה, עם אותם הטעמים, הריחות והאווירה של פעם. המקום מומלץ לביקור לכל אלה שאינם נרתעים מאווירת מסחר אותנטית, קולנית וצבעונית. בשוק ממוקם אחד ממוסדות הבורקס הידועים בארץ: "בורקס טורקי אורגינל". שמו של הדוכן הרמלאי יצא למרחוק, וכך גם התור למנה הנחשקת. לכל שומרי המשקל מבין קוראי שורות אלו, אמליץ כעת להפסיק את קריאת ביקורת זו ולסור לעיסוקים אחרים. בורקס, למי שלא יודע, נחשב למזון עתיר קלוריות, פחמימות, מרגרינה ושאר שומנים לא בריאים. בנוסף לכל הרעות הללו הוא גם מעורר תיאבון ולא משביע במיוחד, מה שעלול להוביל בקלות לקטסטרופה תזונתית. נסו לשים צלחת מלאה בבורקסים טריים ליד כל אדם ממוצע ונראה מה יקרה.

בורקס התרד הוא הספציאליטה של המקום. מדובר במנה משובחת, המוגשת חתוכה, חמה וניתן להוסיף לה ביצה קשה טובה. הבצק, הטרי ונוטף השמן, דק ורך במיוחד וטעמו משכר. השילוב בין עלי התרד הטריים לבין איכות הבצק, יוצר את אחת ממנות הג`אנק הטובות בציון. אפשר לבחור גם בבורקס במילוי תפוח אדמה או גבינה בולגרית, אך המלצתי היא להיצמד בכל מחיר לתרד, גם אם שמכם אינו פופאי. להשלמת החוויה ניתן להזמין גם לימונדה צוננת או כוס לבן טורקי. בצידו השני של שוק  רמלה נגיע לרחוב הרצל, רחובה הראשי של רמלה,  בו נפנה שמאלה. לאחר כמה מטרים נראה משמאל את גן הנשיא ואת אנדרטת ההנצחה לחללי רמלה. הגן נבנה בתקופה המנדטורית בצמוד למבנה העירייה בו שוכן היום המוזיאון. בצורתו המקורית נחתך על ידי שתי שדרות דקלים ובנקודת המפגש בינן הייתה מזרקה. לאחר קום המדינה נחנך מחדש ונקרא על שם נשיאה הראשון של מדינת ישראל, חיים וייצמן. בשנת 2001, לאחר שנים רבות של הזנחה, שופץ הגן להנאת תושבי העיר רמלה. המוזיאון מכיל שישה אולמות תצוגה, המסודרים ברצף דברי ימיה של העיר: ימי הביניים, השלטון העות’מאני והמנדט הבריטי, מלחמת העצמאות וקום המדינה, המעברות והעיר בהווה ובעתיד. האולם האחרון הוא חדר הנצחה לחללי העיר שנפלו במערכות ישראל. "ימי גיבוש וכיף ברמלה העתיקה והחדשה".

"קצת היסטוריה על רמלה הישנה והטובה".

בשנת 632 נכבשה ארץ ישראל על ידי השליט סולימאן עבד אל מלכ מבית אומיה. העיר רמלה הוקמה כבירת מחוז (ג'ונד) פלסטין בשנים 705-715. שמה ניתן לה משום שהוק העיר רמלה הוקמה כבירת מחוז (ג'ונד) פלסטין בשנים 705-715. שמה ניתן לה משום שהוקמה על החולות  (רמל = חול בערבית) ובהעדר מקורות מים מקומיים היא קבלה את מימיה ממעיינות ליד גזר שהובלו באקוודוקט אל בריכות בעיר. אחת הבריכות היא בריכת הקשתות המפורסמת ואחרות נבנו במקומות שונים בעיר, חלקם במתחם המסגד הלבן. מה על החולות  (רמל = חול בערבית) ובהעדר מקורות מים מקומיים היא קבלה את מימיה ממעיינות ליד גזר שהובלו באקוודוקט אל בריכות בעיר. אחת הבריכות היא "בריכת הקשתות"  ואחרות נבנו במקומות שונים, חלקם במתחם המסגד הלבן של רמלה. 

"רמלה העתיקה" הוקמה כעיר מנהל, אולם פרנסיה הזמינו את התושבים הנוצרים והיהודים מהערים הקרובות לסייע בניהול המחוז והמסחר בו, וכך דורות אחדים לאחר הקמתה, הייתה רמלה לעיר רב-תרבותית, רמלה הייתה צומת צירים מרכזית בין יפו-ירושלים ובין מצריים-סוריה, ולכן נהנתה מעושר רב ומגוון רב של סחורות נמכרו בשווקיה. מגלגולי המבנה – המבנה בו משתכן המוזיאון נבנה בשנת 1922 ושימש במקורו כבית העירייה המנדטורי. בבניין ניכרים מוטיבים אדריכליים מזרחיים כגון מרצפות מצוירות, קישוטי תקרה וקירות, פתחי החלונות בצורת קשתות מחודדות ועוד  ובשנת 2001 נפתח בו המוזיאון העירוני ו'יד לבנים'. החדר עוסק בחיי היומיום ברמלה של ימי הביניים והוויטרינות בו מחולקות על פי נושאים, בחדר נמצאים גם שני מודלים של בריכת הקשתות והמגדל המרובע, בחדר זה מוצגים ממצאים ארכיאולוגים הקשורים לתעשיות השונות: השמן, הקרמיקה, הזכוכית, הטקסטיל, מטבעות מקומיות, כלים מחיי היום יום, דברי אומנות .

החדר עוסק בחיי היומיום ברמלה של ימי הביניים והוויטרינות בו מחולקות על פי נושאים, בחדר נמצאים גם שני מודלים של בריכת הקשתות והמגדל המרובע, בחדר זה מוצגים ממצאים ארכיאולוגים הקשורים לתעשיות השונות: השמן, הקרמיקה, הזכוכית, הטקסטיל, מטבעות שהוטבעו בעיר, כלים מחיי היומיום, דברי אומנות ועוד, סיור וביקור במסגד הלבן ובמגדל הלבן מימי "סלימן אבן עבאל מלכ ממלכי בית אומאיה" והרחבת המגדל בתקופה הממלוכית בה רמלה הייתה בירת ארץ ישראל, מרכז מסחרי ענק, מרכז בנקאות וסחורות שעברו מאפריקה לאסיה והכל דרך רמלה.

"בריכת הקשתות ברמלה".

לאלו הזוכרים את הסרט 'חסמבה', שבמהלכו ברחו ילדי החבורה הסודית בסירות אל לתוך מערה נסתרת החבויה בתוך האדמה הרי שסצנה זו צולמה כאן בבריכת הקשתות. גם מי שלא מכיר את הסרט, יחוש ברדתו לבריכה מעין אווירת מסתורין האופפת את המקום. הבריכה נחצבה  בשנת 789 לספירה בתקופת שלטונו של הח'ליף הארון אלראשיד, כפי שמצוין בכתובת החקוקה על אחד מקירות הבריכה, על מנת לאגור מי גשמים שכן מי הבארות לא הספיקו לתושבי רמלה הגדלה. הבריכה ששטחה יותר מ400 מ"ר, מקורה בתקרה אשר נתמכת בשלושה טורים של עמודי אבן שבכל אחד מהם חמישה עמודים. בין העמודים קשתות – מכאן שם הבריכה. המים נשאבו מן הבריכה בדליים דרך אשנבים מרובעים הקרועים בתקרת הבריכה. הבריכה נקראת גם ברכת הלנה הקדושה על שם הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס הגדול שבקרה בארץ בשנת 326 לספירה. למבקרים באתר ישנה האפשרות המקסימה והרומנטית לשוט בסירות המשוטים שנמצאות בבריכת הקשתות. בשעות פתיחת בריכת הקשתות: ימים א-ו 08:00 – 14:30, בשבת וחג 08:00-16:00. הכניסה בתשלום סמלי.  מאז חודש פברואר 2007 נסגר המקום לרגל שיפוצים, לדברי מיודענו עדין לא החלו בעבודות ולפיכך לא ידוע מתי יפתח שוב.

הכנסייה היוונית-אורתודוכסית על שם ג'ורג' הקדוש – רחוב פסטר – פינת שמעון אגסי – הכניסה לתחום הכנסייה, דרך שער מתכת, שעליו סמל הכנסייה היוונית-אורתודוכסית. סימן זה נקרא 'טאפוס', ביוונית – קבר, ובא להדגיש שהיוונים הם שומרי הקבר בירושלים. במקום – כנסייה מוקפת חומה, מערכת מבנים ובורות מים. הכנסייה נקראת אל שם גיאורגיוס הקדוש, איש לוד אשר הקיסר הרומי דיוקלטינוס הוציאו להורג בשנת  303 לספירה לאחר שזה קיבל עליו את עולה של הדת הנוצרית. מעל למשקוף הכניסה ישנו תבליט המתאר את את ג'ורג' הקדוש רכוב על סוס והורג את הדרכון המסמל את אויבי הנצרות.

"הכנסיה הפרנציסקנית ברמלה".

"ברחוב עדס שפיק" שוכן מנזר יוסף ונקדימון (טרה סנטה) ברמלה העתיקה, שבנייתו הושלמה ב-1902. "הכנסייה הפרנציסקנית שליד המנזר מוקדשת ליוסף הרמתי תלמידו של ישו", שלפי המסורת נולד ברמלה (המזוהה על פי הנוצרים עם רמתיים ומכונה ראמס או ארימתיאה), זו הכנסייה שאת מגדל הפעמונים שלה בגובה 40 מטר אפשר לראות כבר מכביש הכניסה לרמלה. גם למי שלא חובב כנסיות יפות כדאי מאוד להיכנס ולראות את הציור המקורי שנתרם על ידי "צייר הרנסנס טיציאן"( טיציאנו וֶצֶ'לי), ציור התלוי במרכז הכנסייה המתאר את הורדת ישו מן הצלב. "הסיפור המרתק בו נפוליאון שומע את המואזין בצפרירי הבוקר ויורה בו וממשיך לישון וכל זאת בשנת 1799 עוד לפני דרכו לעכו", סיפור או אגדה ברמלה? הרוב אמת וקצת מן האגדה.

סיורים טיולים ימי גיבוש וכיף אתניים ברמלה העתיקה ולוד לקבוצות.

@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@

"סיורים וטיולים  מודרכים ברמלה לוד" – "מדריך טיולים וסיורים ברמלה לוד".

"סיור טעימות ואוכל בשוק רמלה".

רמלה היא מרכז היהודים הקראים , בעיר פועלת מועצת רבני הקראים ושוכן בה בית הכנסת המרכזי.

הקראות היא זרם דתי ייחודי בעם ישראל שהתגבש במאה השמינית, הקראים הינם יהודים לכל דבר  ויושבים ברמלה, במושב מצליח ומקומות נוספים בארץ וקצת מסביב לעולם. המילה קראי באה מהמילה מקרא- הם מאמינים במה שכתוב רק במקרא, הקראים רואים במשנה ובתלמוד מקראות מפי רבנים ואינם מאמינים בם- קיימים הבדלים בתפישת האמונה בין הקראים לרבניים – גוי של שבת, ציצית, כסוי כיפה, מועדי חגים, מזוזה, ועוד, צמודים למילה הכתובה בית הכנסת הקראי נטול ספסלים ומושבים, חליצת נעליים בכניסה, כריעה השתחוות ותפילה.

"סיור במסגד הגדול של רמלה וסיור ברמלה":

במקורו שימש "המסגד  הגדול ברמלה" ככנסייה שנבנתה בתקופה הצלבנית, "רמלה "שהפכה לאתר צליינות  חשוב בעקבות זיהוייה כרמה המקרית עירם של "שמואל הנביא ויוסף הרמתי".(סיורים וטיולים ברמלה לוד) "הכנסייה הצלבנית ברמלה" הוקדשה ליוחנן המטביל ונקראה יוחנן הקדוש, יש בו 3 אולמות מקבילים, אולם תווך ושתי סיטראות. זהו מבנה בזיליקאי קלסי ואחד הגדולים ששרדו בשלמותם, בכל צד יש שמונה עמודים העטורים בכותרות צלבניות קלסיות.

דגמים צמחיים, חלקה המוגבה של הכנסייה הואר בשני טורים של 14 חלונות שנבנו תחת כרכובי אבן , בשער המערבי שהיה השער הכניסה לכנסייה – סגור היום כולל 3 קשתות ושלושה עמודים המרמזים על השילוש הקדוש. האפסיס ברמלה נמצא בצד המזרחי המחרב בצד הדרומי-מכה, מבחינים בקשתות מחודדות בתקרה –אדריכלות צלבנית- מבחינים בכותרות קורינתיות במסגד של רמלה- האדריכלות במסגד ברמלה מתאפיינת כאדריכלות רומנסקית -סגנון רומי. מבחינים בכותרות מרפק- שתפקידים לבר בין הקשתות בתקרה לעמודי הקיר – סוג של תמך בין הקמרון לעמוד.

הממלוכים הפכו את הכנסייה למסגד על מאפייניו –  ליד "המחרב" נמצא "המנבר" – דוכן הדרשן בו נואם השייח. על הקיר צמוד למחרב לוח שעון דגיטלי המציין את שעות התפילה ושעת הזריחה, בעת השיפוץ הממלוכי באמצע המאה ה-13 נוסף צריח למואזין וגומחת תפילה-מחרב- המסגד נקרא גם מסגד אל עומרי – על שם החליף עומר אלחט'יב – בית הכנסת הקראי ברמלה נטול ספסלים ומושבים ,חליצת נעליים בכניסה, כריעה השתחוות ותפילה, על המשקוף בכניסה למסגד שתי כתובות: כתובות הלל לבייברס( אל-מלכ א-זאהר רוכן א-דין ביברס אל-בונדוקדארי), האחת הגיע ממתחם המסגד הלבן האזור העתיק יותר, מתאר את כיבוש יפו על ידי בייברס.1268-1298 -הכתובת השנייה השמאלית מתארת את השיפוץ  שנעשה במאה ה-13. בכניסה  למסגד הגדול ברמלה חצר קטורה  מבנה טהרה-ואדו למתפללים טרם כניסתם למסגד, המים זרמו לואדי בתעלה מבאר שנמצאה ליד חאן חילו וסיפקה גם מים לחמאם, ניתן לראות קטע מצינור חרס שהוליך את המים לרמלה. בכניסה למסגד הגדול של רמלה  יש מבנה קבר שייח בעל כיפה המזוהה במסורת  המוסלמית כקברו של שהאב אדין קצין בכיר בצבא צלאח אדין שנהרג בקרב קרני חיטין- לשיהב אדין מיוחס גם מקאם שאהב אדין בנצרת הידוע בכינויו מסגד המריבה.

"מנזר סנט ג'ורג' בלוד וסיורים בלוד":

מנזר סנט ג'ורג' נבנה לראשונה במאה ה-12, משמש מרכז דתי לעדה היונית אורתודוכסית. במתחם הכנסייה  כנסייה המוקשת לגאורגיוס הקדוש, נחשב לפטרון של הכנסייה היונית אורתודוכסית, ולפי המסורת הנוצרית נולד בלוד וידוע כאיש שהרג את הדרקון, על משקוף הכנסייה חקוק תבליט- גאורגיוס הקדוש רכוב על סוס ונועץ את חניתו בלוע הדרקון, הכנסייה הנוכחית נבנתה מאה ה-19- על דלת חזית הכנסייה סמלם של אחוות הנוצרים האורתודוכסים ומיוחדת במינה בסיגנון היווני שלה.

"כנסיית יוסף הקתולית ברמלה":

רמלה בשנת  1099 נכבשת על ידי הצלבנים ללא קרב, הם מזהים את רמלה עם רמה המקראית מקום מושבו של שמואל הנביא. בנוסף מזהים את המקום כמקום מגוריו של יוסף הרמתי- ויוסף הרמתי הוא אשר קבר את ישו לאחר צליבתו בקבר ששבעלותו- מכאן שהאתר הפך להיות קדוש לנוצרים.

בשנת 1396 הקימו כאן  נזירים פרנציסקנים רובם מספרד שהיו מופקדים על משמר ארץ הקודש. מנזר ואכסנייה. בשנת  1902 לאחר שקנו את הקרקע סביב האכסנייה בנו  את הכנסייה המרשימה שאנו רואים היום. הכנסייה נקראת עש יוסף ונקדימון -שני יהודים שעל פי המסורת הנוצרית הורידו את ישו מהצלב וקברוהו. מסופר שנפוליאון בדרכו לכיבוש יפו התאחסן באכסנייה וכשהמואזין העירו ירה בו מאקדחו. במבנה האכסנייה הישנה ניתן לראות את החדר בו התגורר נפוליאון לאחר שכבש את רמלה 29 לפברואר 1799. בין יצירות האומנות שבכנסיית יוסף הרמתי נמצא ציור מקורי של הצייר האיטלקי טיציאן (טיציאנו וֶצֶ'לי) – הורדת ישו מהצלב. בסוף המאה ה 19 נפתח במתחם יוסף הרמתי בית ספר ושמו "טרה סנטה"-בו לומדים ילדים נוצרים ומוסלמים עד היום.(הכניסה לכנסיית הרמתי בתשלום ותיאום) בחומת הכנסייה נראית המשרפייה -לשות –לשאוב אויר. זוהי שיטה לצינון האויר עי הנחת צינורות חרס בצורת משולש- הגלילים מאפשרים מעבר אויר ורוח-פה ישנו בלילות הקיץ החמים והתאווררו.

"המסגד הלבן והמגדל הלבן ברמלה":

מתחם המסגד הלבן שוכן במרכז רמלה הקדומה, רמלה התחילה ממש מכאן, המסגד הלבן נבנה לראשונה על ידי סולימן במאה ה- 8 .המסגד היה מסגד חצר שעיקר תפילותיו נעשו בחצר המסגד. השרידים הקיימים הם מן המאה ה12. עת חודש לפי פקודת סלאח אדין, המסגד הלבן בפועל הוא חורבות המגדל שהוקם לצידו בתקופה הממלוכית ממש לא, לבן,  הסטוריון ירושלמי מהמאה ה-10 מציין כי המסגד מהודר יותר מהמסגד בדמשק ונקרא הלבן- לבן-מסלע הקירטון- כנראה שהובא ממחצבות בית גוברין כדי להתגבר על בעיות המים בנו בורות מים רבים ואמת מים שהובילה מים מאזור תל גזר.-עין ירדא-11 קילומטרים אורכה. ניתן למצוא את שרידי האמה צמוד לכביש 6 ליד מחלף נשרים, ברעשי האדמה של השנים 1033 ובמיוחד 1068 נהרסת רמלה בכלל והמסגד בפרט, הסלג'וקים יבנו את רמלה החדשה בעיר העתיקה של היום. המגדל הלבן של רמלה מתנשא לגובה של 30 מ וצופה על ארובות חדרה וארובות רוטנברג באשקלון. המגדל נבנה בהוראת "הסולטן הממלוכי אל מלכ אל נאצר". 1318, יתכן ושמש כמגדל תצפית, ישנם שחושבים שנבנה כמינרט ששימש את המואזין, ברחבה שבין המגדל לשרידי המסגד מצויים שלושה מאגרי מים תת קרקעיים שקיבולם נאמד על כ 6400 מטר קוב, שניים מהם נבנו במאה השמינית ומימיהם ניזונים מאמת המים שהגיעה מתל גזר.

"סיור בבריכת הקשתות ברמלה העתיקה":

בריכת הקשתות  ברמלה נחפרה בתקופתו של ארון אלראשיד בשנים 763-809, זהו החליף החמישי מבית עבאס. בריכת הקשתות ברמלה הושלם בשנת 789, זהו המבנה היחידי שניתן בוודאות לשייכו לתקופה העבאסית. שטח בריכת הקשתות ברמלה כחצי דונם, גובה תקרתה 9 מטר- עומקה מטר בודד ונפחה 5700 מטר קוב. גג  בריכת הקשתות ברמלה נתמך על ידי שלושה טורי עמודים – בכל טור 5 עמודים- בין כל זוג עמודים קשת תומכת. בריכת הקשתות ברמלה, המקום הקדום ביותר בארץ לקשת מחודדת דגם זה של קשת אומץ עי הצלבנים, נדד עמם לאירופה –הקשת הגותית- בתקרה שורות של אשנבים שדרכם נשאבו המים בעזרת דליים וחבלים. בריכת הקשתות נקראת גם בריכת הלנה הקדושה עש הלנה אם קונסטנטינוס שבקרה בארץ 326. בימי החורף בריכת הקשתות ברמלה עולה על גדותיה ומימיה נשאבים החוצה כשהעיר  גדלה בנו את מאגר הקשתות במסגרת של בניית מאגרי מים רבים לצרכי העיר המתפתחת רמלה. ניתן לבצע שייט בין העמודים במסגרת הסיור, מאגר בריכת הקשתות ברמלה הינו בור מים משודרג וכשכזה ניתן למצוא ציפוי טיח על הקירות למניעת חלחול, הבריכה מקורה למניעת התאיידות המים ושימור, במקום זה צולם הסרט חסמבה בשנות ה 60.

"סיור בגן ההגנה ברמלה":

כ"ט בנובמבר 1947 רמלה ולוד מחוץ לגבולה היהודי של ארץ ישראל, עם כניסת המנדט הבריטי מתבצע תכנון מתוכנן של רשת מסילות ברזל לוד במרכז צומת מרכזית- 20 שנה מאוחר יותר יבנו הבריטים  בלוד את שדה התעופה שלהם הקיים עד היום, בעקבות חשיבותה של לוד בעיני הבריטים מואצת התיישבות ערבית בלוד ורמלה. האצ"ל מנסה מס פעמים לכבוש את לוד ורמלה ללא הצלחה, במבצע דני לשחרור לוד רמלה לטרון  מצליחם לכבוש רק את רמלה ולוד. לוד נכבשת תוך כדי אבידות גבוהות לשני הצדדים כולל עשרות הרוגים ערביים בתוך מסגד שפוצץ. רמלה נכבשת ללא קרב לאחר ששומעים ועדים לטבח בלוד, הלגיון הירדני מחליט לשים את יהבו על לטרון ולוותר על לוד ורמלה, לפי יגאל אלון הוסכם כי הלגיון  יטפל בפליטי לוד רמלה. פליטי לוד רמלה נודדים מזרחה לגדה ולמחנות הפליטים בירדן – גן ההגנה מנציח את  לוחמי ההגנה שכבשו את רמלה. ישנה בצומת לוד אנדרטה מפוארת גם ללוחמי האצ"ל-אנדרטת האצ"ל.

"סיור במוזיאון רמלה":

"המוזיאון העירוני ברמלה" נפתח בשנת 2001 בבנין היסטורי ששמש מ1922 את עיריית רמלה תחת השלטון המנדטורי. המוזיאון העירוני  ברמלה מתעד ומציג את תולדות העיר למן הקמתה במאה ה 8 ועד ימינו. המוזיאון כולל 6 חדרי תצוגה, חיי היומיום- מסחר אומנות והמקאם האתני, מבחר מטבעות ומטמונים, מלחמת השחרור, אוהל מעברות משוחזר, חדר הנצחה יד לבנים. "מטמון הזהב  ברמלה" כוללים 376 מטבעות זהב טהור מהתקופה העאבסית שנטבעו ברחבי העולם האיסלמי. המטבעות  ברמלה מלמדים כי המטבע היה אחיד בכל שטחי האמפריה- מטבעה הייתה גם כאן ברמלה.

"סיור בכנסיית סנט גאורגיוס"-

חייל בשם גאורגיוס סרב להשתתף בהקרבת הקורבן לקיסר כי הוא הצהיר על נוצריותו. הקיסר ניסה לשנות דעתו ומשלא הצליח, ערף את ראשו – גורגיוס הפך להיות מרטיר עם הכרזת הנצרות כדת רשמית. מסורת מספרת שג'ורג'יו הרג את הדרקון שהשתלט על  עיר ממלכה. ודרש שיקריבו לו קורבנות כולל בת המלך. גאורגיוס הפך להיות פרטונם של מדינות רבות וערים בעולם הנוצרי, קדוש מקומי לעיר לוד בה נולד. הפטרון של פלשתינה, פטרון יורדי הים, פטרון הכנסייה היונית אורתודוכסית, פטרון אנגליה, מזוהה עם אלחדר אליהו הנביא, יום מותו נחגג ב-23 לאפריל, זהו אתר חובה לצליינים אורתודוכסים ואנגליקנים.

הארכיטקטורה של האולם נראית שונה-מבנה רוחבי במקום אורכי, בדרך כלל שלושה סיטראות כאן רק שניים. הכנסייה נבנתה לראשונה בתקופה הביזנטית, נהרסה בתקופה הפאטימית, נבנתה מחדש בתקופה הצלבנית. בשנת 1177 הרס צלאח אדין את הכנסייה, בתקופת הממלכה הצלבנית השנייה נבנתה הכנסיה שוב. ב 1266 בייברס הורס אותה ובונה על חורבותיה מסגד, במאה ה 19 היוונים אורתודוקסים מצליחים לקנות ולרכוש את השטח ולבנות את הכנסייה הנוכחית, כשהם משפצים המסגד כבר קיים ומגביל את השיפוץ לפיכך הכנסייה אסימטרית ביחס לכנסיות אחרות, בקריפטה מוצג קברו של גורגיוס –ראשו, ליד האיקונוסטזיס שרידים מעצמותיו של גורגיוס. בכניסה בתוך תא זכוכית מוצגים שלשלות גורגיוס שלפי המסורת כשכרכו אותם סביב חולים בכנסייה אחרי יממה נרפאו- במפת מידבא שתי כנסיות אחת המוקדשת לנס ריפוי המשותק בלוד על ידי פטרוס ואחד של סנט גורג.

"ביקור ותצפית גשר ג'ינדס לוד": 

"גשר ג'ינדס" נמצא על ערוץ נחל זייתן הנשפך לנחל איילון, זהו גשר ממלוכי שנבנה על ידי בייברס, בצמוד לגשר ג'ינדס  סמלו של בייברס אריה המשתעשע בעכבר המצוי בכפות ידיו- גשר  ג'ינדס נבנה  על הדרך הבינלאומית דרך הים, בדרך מיפו לירושלים חייבים לעבור את נחל איילון . "גשר ג'ינדס" נשמר בשלמותו וכן הכתובות 2 במספר , הכתובות משני צידי הגשר המציינות את בונה הגשר והשנה- בייברס 1265, הגשר בנוי על קמרונות עבאסיים מבגדד- הקמרונות מחודדים ורחבים, בתחתית הגשר השני מפצלי זרם המרחיקים את הזרם מן האומנות ומובילים את המים למעברים בצורה שווה מקור שמו של "הגשר הכפר ג'ינדס" שעליו יושבת היום גינתון.

 "ביקור בבית הקברות הבריטי ברמלה": 

בכניסה מצוינות שני ציונים- האחד כי עיריית לוד נתנה את השטח לטובת בית הקברות, ושהקבורים כאן קבורים בין השנים 1914-1918 /1939-1945 ובפועל קבורים כאן גם בתקופות שביניהם- נמצא כאן קבר אחים של קורפוס החיל המצרי קברי ילדיהם של חיילים בריטים שהיו בארץ. קבר של החייל הארי פוטר ושני  הסרג'נטים שנתלן עי האצל ,חיילים יהודים ששרתו במסגרת הבריטים- ההחלטה הבריטית לבתי קברות כאלו באה והעובדה שחייליהם נהרגו מסביב לגלובוס ואין הם יכולים לבצע שינוע גופות, קושי טכני וכלכלי נהרגו מעל מיליון חיילים בריטים. החלטת ממשלת בריטניה כל חייל יקבר במקום שנהרג, ישנם מעל 2000 בתי קברות כאלו בכל רחבי העולם- נלקח אדריכל נוף בריטי והתקבלה ההחלטה איך יראו בתי הקברות וכל המצבות ערוכות כמו חיילים במסדר. פה נפלו כ 10 אלפים חיילים בריטים- בארץ ישראל  5 בתי קברות בריטיים- באר שבע, רמלה, חיפה, ירושלים שניים- בתלפיות אפר של החיילים ההינדים, בהר ציון. הטקס המרכזי תמיד יתקיים ברמלה- התאריך הקבוע יום סיום מלחמת העולם הראשונה-11.11 שעה 11:00. תמיד ביום ראשון או הקרוב ביותר לו, הטקס מתקיים ליד המזבח העטור בפרחים, טקס השכבה נוצרי, אחריו טקס מוסלמי, ואחריו יהודי. 3500  חיילים וילדים קבורים כאן, מתוכם 905 מצרים כפריים שנחטפו ועבדו עבודות כפייה לטובת הצבא הבריטי, מבחינים ב 5 סוגים שונים של מצבות-לאומים, ילדים.

"היהדות הקראית ברמלה היא זרם ביהדות".

הקראים והיהדות הרבנית הם שתי תפיסות הלכתיות שונות, לקראים מס כינויים נספים-בני מקרא, בעלי מקרא, תנכיים. ענניים – על הפילוג בין קראים והפרושים יודעים מהתקופה שאחרי חורבן בית שני. הקראים מאז ומעולם האמינו רק בסמכות המחייבת של התנך ודחו את האמונה בתורה שבעל פה. ומים לתפישה הצדוקית, במאה ה-8 עולה מנהיג בשם "ענן בן דוד" מראשי הגולה צאצא לבית דוד שמבקש מהשלטונות המוסלמים לא לאפשר לראשי הישיבות – גאונים לרדוף את הקראים – בשנת 1099 עם הכיבוש הצלבני הקהילה הקראית בישראל חרבה ונדדה לאיסטנבול. במאה ה- 12 עובר המרכז הקראי מאסיה לאירופה וכן קהילה גדולה בקהיר, לקראת המאה ה-20 ריכוזם מצומצם לריכוזים בודדים –  מצרים, חצי האי קרים, מזרח אירופה – פולין ליטא, בעוד הקראים במזרח אירופה טיפחו מנהגים מקומיים קראי מצרים קשרו את גורלם במצרים וראו עצמם כיהודים לכל דבר. בתוך עסק הביש של 1956 היה ד"ר משה מרזוק מנהיג המרגלים היהודים קראי ונידון למוות, לפי ראש העדה מס הקראים בישראל הוא כ 40 אלף, בעולם חיים עוד כ 10 אלפים קראים- הקראים משתלבים בכל תחומי החברה הישראלית ומשרתים בצה"ל. אמונה- מסורת, המוטו – "לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור"-דברים.

כלומר אין להוסיף לדברי התנך ולא להוסיף ובטח שלא פרשנות, את התורה שבעל פה לא מקבלים כי לא יכול להיות שאלוהים יתן שתי תורות הסותרות זו לזו, את התורה שבעל פה לא מקבלים כי לא יכול להיות שאלוהים יתן שתי תורות הסותרות זו לזו, ההבדלים העיקריים- גוי של שבת-גוי הוא גר תושב הזקוק למנוחה ביום השבת כפי שמצווה בעשרת הדיברות, חנוכה- לא מצוינת במקרא- לא חוגגים. לוח השנה- משמרים את ראיית הירח, לא מקבלים את החישובים המתמטיים, יתכנו הבדלים בעתות החג בינם לבין הרבניים- פסח- לא מקבלים את המגבלות של ימים אסורים כולל יום כיפור, פסח יחוג תמיד ביד בניסן יום כיפור בי בתשרי שבועות תמיד ביום ראשון שאחר השבת. לא מקבלים את האיסור של לא תאכל גדי בחלב אימו –מה קורה עם עופות? צום ט באב-בתנך כתוב כי נבוכדנצר צר ב-7 לחודש אב ובעשרה לחודש כבש והרס את בית המקדש, לפיכך הם צמים בשני מועדים אלו אבל לא בט' באב- לא שמים תפילין, מזוזות בצורת עשרת הדיברות ללא קלף-המצווה בתנך מטפורית בלבד- ציצית- קושרים פתיל תכלת בכנף כמצווה בספר במדבר. בית המקדש מנתפש כמקדש מעט-רדוש כמקדש, חולצים נעליים לפני הכניסה, בית הכנסת ללא ספסלים ומושבים כורעים משתחווים ומתפללים- מאד דומה לצורת המסגד ואופן התפילה האם ישנה השפעה איסלמית שמא הקראים השפיעו על האיסלם? כיסוי ראש- רק בבית הכנסת, שוויון מוחלט לאשה מותר לה להעיד, לפתוח תיק בפני בית הדין הקראי – יכולה לשמש במשרות לא אופייניים לרבניים. –מוהלת, שוחטת- הקראים לא מקבלים את האמירה-ברוך שלא עשני אישה – מאמינים בברוך הבוראני בצלם אנוש. טהרה- לא מאמינים במקוואות אלא במים זורמים הנקיים יותר, תפילה-פעמיים ביום כנגד 2 הקורבנות של הכבש התמים פעמיים ביום, שלוש יסודות להלכה הקראית -כתוב, היקש – הסקת מסקנות מתוך הענין, סבל הירושה- מסורת שעוברת מאב לבן –שחיטה ,מילה- ארץ 40 אלף קראים –אשדוד, רמלה, רנן, מצליח, אופקים, בש, ירושלים, ראשון לציון, להציג מפה- ניתן להיות קראי גם אם לא נולדת קראי בתנאי שתלמד את המצוות- אין צורך במבחנים- הרב עובדיה יוסף התיר להתחתן עם הקראים ברמלה בתנאי שיקבלו את המצוות הקראיות. הקראים  ברמלה התחכמו והתירו אף הם להתחתן עם הרבניים בתנאי שימלאו את המצוות- הקראיות- הן ברמלה והן בלוד אפשר למצוא על 100 מטר מרובע זה לצד זה מוסלמים , נוצרים, קראים החיים זה לצד זה בכבוד ובהערכה הדדית.(מדריך טיולים וסיורים ברמלה לוד ובשפלה).

**************"*************************

"סיור מודרך וטיול לקבוצות בלוד":

העיר לוד שוכנת במרכז הארץ צמודה לגוש דן. מצפון גובלת ברכסי החמרה של השרון. בדרום בגבעות הקיטוניות של שפלת יהודה. במערב שפלת החוף ובמזרח מורדות הרי יהודה.. כאשר מכל כיוון משתלבת שפלת לוד בחלק נוח למעבר לחבל ארץ חשוב של ארץ ישראל. 

אדמת שפלת לוד היא בעיקרה אדמת טרה – רוסה, כבדה ופורייה. את שפלת לוד חוצה נחל האיילון, אשר מהווה בחלקיו המזרחיים אגן ניקוז רחב ידיים לקו פרשת המים, של המורדות הצפון מערביים של הרי יהודה. אי לכך, חפירת בארות רדודים באזור יגיעו לאקוויפר עשיר במי תהום. "כל אלה מהוים תשתית מבטיחה ללוד העתיקה "- ישוב משגשג לאורך הדורות. – ואכן כך היה. לוד מאופינת ברצף ישובי לאורך הדורות ונימצאו בה שרידי ישוב מן התקופה הנאוליתית הקרמית (כ-  6000 שנים לפני הספירה) ועד ימינו בימים אלה התגלו בחפירות הצלה בעיר לוד ממצאים חשובים מן התקופות הקדומות המאוששים דברים אלה והרומזים על הצפון והעשוי להתגלות בחפירות עתידיות מתוכננות. ואלה יתווספו לאתרים המרתקים הקיימים. "העיר לוד" ידעה שליטים הרבה וגם תרבויות שונות במרוצת הדורות. אלה הטביעו את חותמם באופנים שונים, בן היתר גם בשמות שהנחילו לה אלה מרמזים רבות על אופי המשטר ומאפייני התקופה:

רת'נו: השם בתקופה הכנענית, מופיע ברשימת תחותמס ה- 3 מלך מצרים , לד: (כתיב חסר) השם במקרא. דברי הימים א' ח. .לוד:(כתיב מלא) השם בתקופת המשנה והתלמוד. לידה (lydda):בברית החדשה הכתובה לועזית. דיוספוליס: "עיר האלוהים" ניתן למקום על ידי הקיסר ספטימוס סוורוס בתחילת המאה ה-.3שלישית-  georgiuspolis או סט. ג'ורג': ניקרא כך בתקופה הביזנתית והצלבנית על שם הקדוש המעונה ג'ורג'יוס הקדוש. ל-יד: שיבוש השם העיברי) בתקופה המוסלמית. :lyddaבתקופת הכיבוש הבריטי. לוד: עם קום המדינה כאשר שבה עטרה ליושנה. סיורנו המומלץ כולל 12 אתרים ומתחיל בפאתי העיר מצד צפון  מכיוון נמל התעופה בן גוריון, ומסתיים בפרברי העיר הדרומיים בואכה העיר רמלה

"גשר גי'נדס הממלוכי בלוד".

עם הכניסה ללוד מצפון בעקבות שלט "לעיר העתיקה" נעצור ליד תחנת הדלק ליד הגשר הנטוי על נחל האילון. הגשר הינו בעל שלושה קימרונות מרשימים בנויים אבני גזית שחלקם נראים בעליל שמשמשים בבניה משנית (כמו חלקי עמודים) משני צידי הגשר חקוקים שתי כתובות ממלכתיות בשינוים קלים, בזאת הלשון: "בשם אלוהים הרחמן והחנון ותפילתו על אדונינו מוחמד וחבריו כולם. ציווה בבנית הגשר המבורך הזה, אדונינו השולטן האדיר א-ט' אהר רכן א-דין בייברס בן עבדאללה בימי בנו אדוננו השולטן המלך א-סעיד נאצר א-דין, ברכת הח'אן ינצור את ניצחונותיהם .

ויעניק להם סליחה. וזה (נעשה) בהנהלת העבד הנכנע הזקוק לרחמי אלוה, עלא א-דין א-סואק, יסלח אלוהים לו ולשני הוריו. בחודש הרמדאן שנת שש מאות שבעים ואחת." משני צידי הכתובות חקוקים שני זוגות אריות /ברדלסים הדורסים עכבר. ן הכתובת אנו למדים שהגשר ניבנה בשנת  671 להג'רה, שהיא שנת  1273 לספירת הנוצרים ע"י ביברס הממלוקי מביס הצלבנים שליטי הארץ. לפי צורת בנית הגשר וממצאים נוספים יש הגורסים שהגשר ניבנה על ידי הצלבנים ורק שופץ על ידי בייברס.

הגשר קרוי ג'ינדס על שם כפר ערבי סמוך בשם זה, שעל אדמותיו יושב היום מושב גינתון, ואשר שמו מזכיר בצלילו את השם ג'ינדס. משם ניסע דרומה ונגיע לקרבת השוק המפורסם של העיר לוד מאחורי התחנה המרכזית. נגיע לאתר המשתלב בפארק השלום המשלב בתוכו  מכלול של: חאן דרכים, כנסיה, מסגד, אנדרטה ומכלול תעעשיה עתיקה. את סיור נמשיך בחאן.

"חאן חילו לוד":

חאן הוא מלון דרכים הכולל חצר ריבועית גדולה המוקפת בחגורה של מבנים בדרך כלל בשתי קומות כאשר הקומות התחתונות משמשות לחנוית הפונות פנימה והחוצה, אורות לסוסים ומחסנים שונים הקומות העליונות משמשות בעיקר ללינת המשפחות האמידות והחצר משמשת ללינת "עמך". ובתוכה באר מים, אבוס ושוקת לבהמות. שער הכניסה לחאן בנוי אבני גזית בדגם שח מט, מפואר במיוחד. לצידיו השתמרו עמוד העץ המקורי ועליו גומחות הצירים המקוריים. בקרבת החאן התפתח שוק ססגוני לסידקית בדים בהמות ותוצרת חקלאית. בקרבת החאן התפתחה תעשיה זעירה לשרות האורחים: בתי בד,  בתי אריגה וטויה ושוק ססגוני המתקיים עד היום בימי שני ושלישי בשבוע. השם חילו שמשמעו "מתוק" בערבית דבק במקום משום הקריאה שהיתה מהדהדת במקום על ידי מוכרי התורמוס. תורמוס חילו!..תורמוס חילו!

מסבנת חסונה (בית הבד המזרחי) 

בקרבת החאן מצויים מספר מבנים עתיקים ששימשו ברובם כבתי בד ליצור שמן. ניתן להציץ לתוכם ולהתרשם מפאר הבניה והתעשיה ששבתה.  אנו נתרכז – במזרחי שבהם המכיל בתוכו את המתקנים בשלמותם. נבחון את המתקנים ממערב למזרח. באגף השמאלי ממוקמים מפרכה הכולל אגן פריכה וגלגל ריסוק לזיתים, המופעלת ע"י בהמה. ניתן לגייס מספר מטיילים ולהניע את גלגל האבן. לצידם ניצבים שני מתקני סחיטה הבנויים לפעול בשיטת הבורג ועשויים ברזל. בחלק השני של האגף ניצבים שני אבני ריסוק לפריכת זיתים הממונעים בעזרת מנוע קיטור. 

נעבור לאגף המרכזי שנועד להכנת סומסום: המתקן המרשים באגף זה הינו מתקן אבני הריחים מאבני בזלת כאשר מעליו משפך שממתין לקלוט גרעינים לטחינה. ניתן היה להפיק ממנו קמח, שומשום טחון וזרעים שונים נוספים. לידם בריכות אבן להשריה. באגף המזרחי עומד תנור תמים מרשים בהדרו בנוי אבני גזית, שנועד לדברי מאפה ולקלית גרעיני השומשום.  לידו מערכת בריכות ומחסנים בעלי קבולת גדולה. מקום זה צפוי להפוך בעתיד לאחד ממרכזי הפעילות לנוער, החפצים להכיר וללמוד ולחוות את כל הקשור לתרבות החומרית של קדמונינו.

"פסל השלום בלוד":

פסל שעוצב על ידי יגאל תומרקין בעת ביקור אנואר סאדת נשיא מצרים בירושלים, נחנך בשנת  1977- הפסל בנוי בדמות מקדש שבמרכזו סלע בטון מרובע מורם לגובה, מוקף גדר עמודים רבועים חלולים. פסל תומרקין מסמל את ההרמוניה של חיי שיתוף של יהודים, נוצרים ומוסלמים בעיר לוד.

בלוד ממוקמת הכנסייה על שם גורג' הקדוש המשמש מרכז עולמי לנוצרים היונים אורתודוקסים העולים לרגל בהמוניהם מידי שנה ב-  23/11 ג'ורג' היה קצין רומי תושב העיר בתקופה הרומית שקבל עליו את עולה של דת ישו החדשה בשל כך הוצא להורג וזכה לתואר מרטיר (מת על קידוש השם והדת) ניקבר במקום ועל קברו הוקמה כנסיה. רבות הימים דבקה בדמותו ההרואית אגדה מיתולוגית המספרת: שבימי חייו התגורר בקרבת העיר דרקון אמתני, שתבע מידי שנה נערה בתולה ורכה להשביע את רעבונו. גורג' לוקח אחריות ותתייצב מול הדרקון כשזה בא לתבוע את קורבנו, נילחם במפלצת ויכול לה. 

תבליט ג'ורג' הנלחם בדרקון מעטר את ראש חזית שער הכנסיה ומונצח בתמונות רבות בתוך הכנסיה, ובכל בית נוצרי אורתודוקסי באזור ובבתים מוסלמיים רבים שאימצו אותו בתור גבורם. אגדות  רבות נישמע מפי הכומר במקום, כמו זה שבערב מלחמת ששת הימים התרומם מכסה הקבר ודם החל ניגר ממנו..גם ניסים למכביר קרו במקום (על פי סיפורי תושבי המקום) והסיפורים בלוד מרתקים.

הכנסייה הנוכחית ניבנתה במאה ה- 19 ונחנכה ב- 1871 ונבנתה על שרידי כנסיה צלבנית עתיקה על שם אותו קדוש. במקום ניתן לראות את שרידי הכנסיה העתיקה, בהם עמודים, אפסידות ועוד. בפני עצמה. בפני עצמה. 

"מסגד אל עומרי בלוד העתיקה".

המסגד נימצא בשכנות לכנסיה ובנוי על האתר הקדום של כנסית סנט ג'ורג' הצלבנית שהרסו הממלוכים בעת כיבוש העיר על ידם במאה ה- 12 הממלוכים השתמשו בחלק מאבני הכנסיה לבנית המסגד, כגון עמודי גרנית, שיש וכותרות עמודים. בבקורינו במסגד נזהה בקלות את חלקי הכנסיה משובצים במסגד. נכנס לחצר המסגד ונתרשם ממתקן המים המיועדים לטהור, לשימוש המאמינים בטרם יכנסו למסגד. בכותל החיצוני של המסגד בנוי מחרב המשמש את המתפללים.

לאחר שנחלוץ את הנעלים ניכנס לתוך המסגד נבחין ששני טורי עמודים המחלקים את האולם לשלש סטראות, בצד דרום נבחין במחרב בצד דרום וכמו בכל מסגד גדול נבחין בבמת המואזין הניקרא מינבר. מתחת לקרקעית המסגד מסתתרים מרתפים ומחסנים שנותרו מהתקופה הצלבנית.  

"הסביל בלוד העתיקה".

ברחוב חשמונאים בעיר לוד ניצב על אם הדרך העתיקה סביל מרשים המצפה לשיפוץ הולם, המתקן בנוי בתוך מבנה קשתי בעל שני פתחים למים הנוטפים לתוך כעין שוקת. בקיר הסביל נבחין בפתח ששימש מקום ללוח השיש שהיה משובץ במקום לצורך האדרת שם בונה הסביל. נלך מסביב ונבחין במבנה מקורה ששימש כבריכת המאגר. ליד המתקן נזהה את שרידי הבאר החפורה שסיפקה מים חיים לעוברים בדרך. 

"מבנה המושל הבריטי בלוד". (בנין הנהלת ערית לוד) 

בקרבת מקום נזהה את הבנין המשופץ שבו יושבים היום אנשי הנהלת ערית לוד. מבנה זה עבר גילגולים הרבה ועמד לפני הריסה עד שלבסוף נמצאה לו עדנה ותקציבים. זכר לימים הטובים ההם כאשר המבנה שימש את המושל הבריטי שעבורו נבנה. שיפוץ  מעיד על האפשרויות הגלומות בשיחזור ושקום האתרים העתיקים. 

"באר השלום בלוד העתיקה".

משם ניסע לקצה השני של העיר בואכה רמלה, בשדרות ירושלים בצד ימין נבחין במבנה בעל צורה כיפתית והכרכוב המקיף אותו בדגם שח מט, מבנה זה נתן את הרעיון לסימלה של העיר. בתוך המבנה הכיפתי מצויה באר ועליה חולית אבן שחריצי החבלים טבועים בה. 

בצד הפנימי של המנה בנויות שקתות שנעודו למים המוגשים לבני האדם ולבעל חיים . הבאר קרויה בפי הערבים "ביר זיבאק" (באר הגופרית).

"עץ השקמה של הנרייטה סולד בלוד".

מול באר השלום ניצבת שקמה ובצילה ספסל אבן ועליו לוח אבן המספר את ספורה של הנרייטה סולד שהיתה נוטה לפוש במקום זה בעת מסעותיה הרגליים בדרך לבין שמן. בדרכה לבקר את ילדי עלית הנוער שלמענם פעלה כה רבות להעלאת יהודים לארץ ישראל ומראשי "עליית הנוער".. 

"תחנות הרכבת בלוד".

כעיר הנמצאת על פרשת דרכים התברכה בתחנות רכבת – תחנת הרכבת העותומנית שנשאר ממנו רק בית הנתיבות אשר ניבנה בשנת 1892 וקישרה בן יפו לירושלים. והים משמש כמוקד ערוני. בימי שלום הבריטים בארץ עברה התחנה לקצה העיר, מצוי ופעיל שם עד היום, כדאי לנסוע לשם, לעבור המנהרה התת קרקעית ולראות איך הזמן עצר מלכת כאשר המבנה הבריטי האימפריאלי שומר על צורתו וסגנונו והמקום משדר משהו מארץ ישראל של טרם קום המדינה.

אטרקציות ברמלה לקבוצות ובודדים- רעיון לטיול ברמלה ולוד- סיור מודרך ברמלה- יום כייף וגיבוש ברמלה העתיקה והחדשה- טיול טעימות וגיבוש בשוק רמלה- סיור מוזיאונים ברמלה- סיורים בלוד לקבוצות גופים ומוסדות- מרכז פסיפס לוד- "בשבילוד" בסוכות– סיור טעימות אוכל וקולינריה בלוד העתיקה והחדשה-יום גיבוש לאורך רחוב הרצל בלוד העתיקה- "מדריך טיולים ומורה דרך ברמלה העתיקה- מדריך טיולים בלוד ואתרי לוד העתיקה- סיור בפארק לוד.

*************************************************************************************************************************************************

"סיורים וטיולים מודרכים ברמלה לוד וביניהן"

טיולים עם מדריך טיולים באתרי רמלה ולוד.

סיור מודרך ברמלה ולוד עם אפי נחמיאס 0522686908

הכיבוש הערבי של ישראל, שהסתיים בשנת 640, לא היה כרוך במהפכות מיידיות בחיי תושבי הארץ. הכובשים החדשים, נעדרי ידע וניסיון במנהל, הותירו על כנן את המסגרות הקיימות ושפת המנהל המשיכה להיות יוונית. חלוקת הארץ לא השתנתה ,לכל היותר שינו את שם המחוז,כמו ג’ונד אל פלסטימה,או ג’ונד אל אורדון. קצת לאחר הכיבוש,העיר רמלה התפתחה עד מאוד,והייתה תקופה ארוכה לבירת הממלכה. מספר התושבים של רמלה עבר את ה 70.000 ונבנו בה מבני ציבור ושלטון גדולים ומכובדים,אמת מים מהגדולות בארצנו ועוד.

ביקור בכנסיות ברמלה-

הכנסיה של יוסף הרמתי הפרנציסקנית.
הכנסיה היוונית אורתודוכסית.

סיור בשוק הססגוני והצבעוני של רמלה-סיור קולינרי וטעימות רמלאי.

שוק רמלה שהוא אחד השווקים הצבעוניים, המוצלחים והיפים בארץ. שוק רמלה הוקם בסוף התקופה העותומאנית וקיים כבר למעלה מ-100 שנה. מדי שבוע, במיוחד בימי רביעי, פוקדים את שוק  רמלה אלפי אנשים, שנהנים מחוויית קנייה מיוחדת ומחנייה בשפע. ברמלה שווקים תוססים ומסעדות מגוונות המהוות בבואה מוקטנת של הפסיפס האנושי החם המתקיים בה. רחוב ז’בוטינסקי, הנמתח בין רחוב הרצל לרחוב המעפילים, משמש כשוק העירוני, בו נמכרים פירות וירקות, תבלינים, מאפים, בגדים, נעליים ועוד. זהו שוק ססגוני ותוסס, שמחיריו הם מהזולים בארץ. בשוק ובסביבתו דוכני אוכל משובחים בהם ניתן למצוא מכל טוב. "סיור טעימות קולינרי בשוק רמלה" וסיור באתרי רמלה המובילים.

אתרי התיירות של רמלה וסיורים ברמלה-

המגדל הלבן ברמלה,מהמאה ה-14 שנבנה על ידי האמיר קלאון, המגדל הלבן נבנה כמגדל שמירה רב עוצמה ויש שיגידו שנבנה כצריח של מסגד,תצפית מהיפות והמיוחדות על השפלה הפנימית,גוש דן והרי יהודה ושומרון. בריכת הקשתות–לא רק חסמב"ה,מאגר המים העתיק ביותר בארץ מהתקופת המוסלמית העבאסית-מוזיאון רמלה ובו ממצאים עתיקים וגם מהתקופה הבריטית וכיום יד לבנים.

המסגד הגדול  והמרכזי של רמלה הוא אחד מהמבנים הצלבניים היחידים בארץ ששרדו כמעט בשלמותם. המבנה הוקם באמצע המאה ה-12 ככנסייה נוצרית צלבנית, והכותרות המצויות במסגד אכן מתאימות למאה ה-12. התוכנית הכללית של המבנה היא שלושה אולמות מקבילים, אולם תווך ושתי סיטראות. זהו מבנה בזיליקאי קלאסי. יש מסגדים בזיליקאיים, אבל הם אינם רווחים. המח’ראב מראה את הכוון למכה דרומה, אבל בכותל המזרח יש מח’ראב גדול. מח’ראב זה היה במקור אפסיס, שמראה את הכיוון המזרחי בנצרות ושילוב של כנסיה צלבנית נוצרית ומסגד מוסלמי כיום מנציח זאת מאוד יפה ומרשים. סיור בשוק רמלה – מהצבעוניים והססגוניים בארצנו,טעימות שוק ממבחר באסטות.

יום גיבוש  כיף טיול וסיור בלוד ורמלה.

בית הכנסת הקראי ברמלה, המסגד הגדול-אל עמרי ברמלה, שוק רמלה ברמלה, העיר העתיקה של רמלה, המסגד הלבן ברמלה, בריכת הקשתות ברמלה, כנסית סיינט ג’ורג’ בלוד, גשר ג’ינדס בלוד ובית הקברות הבריטי ברמלה.

בית הכנסת הקראי ברמלה וסיור ברמלה-

בית הכנסת הקראי ברמלה הוא גם מרכז הקראים העולמי. ישנו גם מרכז בירושלים. בכניסה מופיע המשפט "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל"- מיהם הקראים ומהי אמונתם??

המילה קראים משמע דבקים במקרא. הם גם קוראים לאנשים לחזור לדרך האמת ביהדות הקראית.

להלן נבחין בין היהדות הקראית לבין היהדות הרבנית :

ההבדל המהותי הוא שהקראים מקבלים ומאמינים רק בתורה שבכתב, משמע ב כ"ד ספרי הקודש. הם לא מאמינים בתורה שבעל פה , במשנה, בתוספתא ובתלמודים, כי הם דברי חכמים ולא תורה אלוהית. לדעתם "תורת השם תמימה " כלומר התורה שלימה ואין להוסיף עליה. לדעתם הם התפלגו מהיהדות הרבנית עוד בתקופות החורבן והגלויות.

את חג החנוכה הקראים לא חוגגים כי ההוא אינו מהמקורות, זו תוספת על התורה. (מוזכר בספרים חיצוניים). בנוסף הם לא יכולים לשמוח ולחגוג את טיהור המקדש של החשמונאים בשעה שכיום אין לנו מקדש. ולכן לדעתם אין זה זמן לחגיגות אלא לעצב גם לוח השנה הקראי הוא ע"פ 2 גורמים, הראשון- לפי ראיית החודש- יש מועצת חכמים שדנה בקידוש הירח. ואילו ביהדות הרבנית החישוב הוא מתמטי, דבר הגורר להבדלים של יום או יומיים בין התאריכים. גם בקביעת החגים האחרים יש הבדל. לפי היהדות הרבנית חג הפסח לא יחול בימים ב,ד,ו. כיפור לא יחול בימים א,ג,ה וראש השנה לא יחול בימים א,ד,ו מטעמי נוחות. ואילו ע"פ הקראים, פסח יחול בי"ד ניסן, כיפור בתאריך י בתשרי ויום תרועה הוא ראש השנה א’ תשרי- חג השבועות ע"פ הקראים יחול תמיד ביום ראשון בשבוע כפי שכתוב : " ממחרת השבת", כי יום ראשון בא לאחר השבת, ואילו ביהדות הרבנית ממחרת הפסח. ולעיתים נוצר פער של מספר ימים. הבדל נוסף  " לא תבשל גדי בחלב אימו " (שמות כ"ג, 19). הכוונה היא לא לבשל גדי עם אימו בגלל הצורך ברחמנות, אך ניתן לאכול ולבשל בעל חיים אחר עם חלב של יונק אחר. אין איסור על אכילת בשר וחלב ואין צורך בהמתנת מספר שעות- בחודש אב יש להם 2 צומות על פי המקרא : ביום ז’ באב ע"פ מלכים ב’ כ"ה 8 "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ … וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-ה’, וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם .." המסגד הגדול ע"ש עומר בן אל- חטאב. בחצר המסגד יש מתקן טהרה גדול הנקרא מיידא. במסגד המאמינים מתפללים 5 תפילות על פי לוח זמנים הנמצא בקיר המסגד בלוח מופיעים התאריך, השעה, זמן הזריחה ושאר שעות התפילה. המאמין יכול להתפלל תפילת בוקר עד זמן הזריחה. בסמוך למחראב הפונה לכיוון מכה. ליד המחראב עומד האימאם שמתפלל ונותן את הקצב והאחידות לתפילה. בסמוך נמצא גם המינבר שמדרגות לבמה אליה יעלה הדרשן. בחוץ יש מינרט שבעבר המואזין היה עולה אליו וקורא לתפילה. כיום את שלושת התפקידים עושה אדם אחד ובנוסף ישנה מערכת כריזה שחוסכת ממנו את העלייה למינרט. מסביב למיחראב רשום פסוק מסורת הפרה שקובע את כיוון התפילה. "ראיתי אותך …ולכן כיוון התפילה לעבר המסגד הקדוש". במשך כשנה וחצי כיוון התפילה היה לירושלים ולאחר מכן עבר למכה. בכל מסגד יש עזרת נשים, ההפרדה מתבצעת עם וילון בצד האחורי של המסגד או בקומה שנייה- בגלרייה. הנשים מחויבות לתפילה ולמצוות כמו הגברים. במסגד אין ספסלים, יש כונניות נמוכות להנחת הקוראן. המתפללים מתפללים בכריעה. בקוראן המילים המציינות את אחד מ 99 כינויי האל כתוב בצבע אדום. לרוב אצל המאמינים נראה שרשרת חרוזים הקרוייה "מסבחא" ובה 33 חרוזים. המאמין מחזיק בידו את המסבחא ואומר את שמות וכינויי האל. (הפעולה באצבעות מקלה על הזיכרון), מבנה המסגד דומה לכנסייה. ניתן לראות עמודים המחלקים את האולם לשלושה חלקים, אולם מרכזי ושתי סיטראות. העמודים גדולים מאסיבים וחזקים. בראשם ישנן כותרות קורינתיות וכותרות עלים. בעבר הכניסה הייתה במערב והפנים היו לכיוון מזרח = מקומו של האפסיס. כיום במסגד הכניסה שונתה לצפון כדי שהפנים יהיו לצד דרום- לכיוון מכה. כמו כן בצד המזרחי מתחת לחלון ישנן כותרות מרפק האופיניות לבנייה הצלבנית. גם הקשתות המחודדות אופיניות לצלבנים. מעבר דרך השוק הרמלאי, החמאם של רמלה הישן, מבנים עתיקים והרוסים לכנסיית "יוסף הרמתי" ברמלה.

כאשר הצלבנים הגיעו לכאן הם שינו גיאוגרפית את אר כי הם לא זיהו נכון את שמות ומקומות הישובים. הם הגיעו עם הברית החדשה וללא ידע או הבנה בשפות היוונית או הערבית. הישוב רמלה הם זיהו כישוב רמה ולכן שייכו לכאן את שמואל הנביא שנקבר בעירו (רמה), ואף כעירו של יוסף הרמתי (יוסף ונקדימון הורידו את ישוע מהצלב ). במאה ה- 15 הפרנציסקנים בנו כאן כנסייה. בחפירות שנעשו כאן מצאו את ביתו של יוסף הרמתי ולכן הכנסייה מנציחה את שמו.

על הקו יפו –ירושלים נמצאת רמלה, זו דרך ראשית עתיקה. לכן גם הרכבת נבנתה על אותו תוואי. בשנת 1789 מגיע לכאן נפוליאון בבואו ממצרים ובדרכו ליפו. הוא לן את שנתו בכנסייה הקתולית ברמלה. בבוקר הוא נבהל מקולו וצעקתו של המואזין כי חשב שפרצה מלחמה. כאשר ראה את המואזין ירה בו והרגו. מרמלה נפוליאון המשיך דרך יפו לעכו שם נחל תבוסה. המוסלמים שראו מה קרה למואזין התחילו לנקום בקהילה הנוצרית והרסו את הכנסייה. כיום ישנה כנסייה חדשה שהוקמה במאה ה 19.

לא נכנסנו אליה אך בתוכה יש אפסיס גדול הפונה דרומה ולא למזרח כפי שהיינו מצפים לראות. ישנם 2 שני פסלים אחד של יוסף הרמתי ובידיו תכריכים, והשני של נקדימון המחזיק קופסת בשמים. ביניהם באמצע , מתחת לחלון יש ציור ייחודי ויחידי בארץ של צייר הרנסאנס – טיציאנו וצ’לי הידוע בשם טיציאן . ( צייר איטלקי מפורסם, חי במאה ה- 15). הציור מתאר את הורדתו של ישוע מהצלב על ידי יוסף הרמתי.

"המגדל הלבן ברמלה וטיולים ברמלה".

רמלה התחילה כעיר בסמוך למגדל. פה היה ליבה של העיר. המסגד הגדול נמצא רחוק יותר. מסביב ניתן לראות מבנה עם קשתות המראה לנו את גודלו של המגדל – בשנת 661 לספירה שולטים במרחב בית אומיייה, הבירה היא דמשק?? בסוריה היה מחוז פלסטין היה מחוז חשוב בגלל קירבתו הן לירושלים והן לים. עיר הבירה של מחוז פלסטין הייתה קיסריה בתקופה הרומית ביזנטית. סולימן בנו של עבדל מליכ שבנה את כיפת הסלע, ואחיו של ווליד הראשון , שסיים לבנות את מסגד אל-אקצה, היה מושל המחוז ולאחר מכן הפך לחליף. הוא הגיע ללוד שהייתה עיר מדהימה , גם במדרשים ובמשנה רמלה מתוארת כעיר יפה ומדהימה. גם היסטוריון ירושלמי שביקר בה אמר " שירושלים חשובה אך רמלה מדהימה." המסגד המפואר מתואר כיפה ומפואר אפילו משל דמשק.

על פי המסורת, סולימאן ניפגש עם הבישוף של לוד ומבקש לקנות את העיר. הבישוף מסרב למכור וסולימאן כנקמה מחליט להרוס את העיר. אך יועציו מייעצים לו לא להרוס אלא לנקום בצורה אחרת שהיא העדפת עיר אחרת . סולימאן רואה את החולות מסביב ומחליט לבנות ולהקים עיר מתחרה חדשה על החולות. הוא קורא לעיר רמלה מלשון ראמל- חולות. כתוצאה מכך מעמדה של לוד ירד ודעך ומנגד מעמדה של רמלה עלה. רמלה היא העיר המוסלמית היחידה שהוקמה מהיסודות. עם מיטב הטכנולוגיה והמודרניזציה. עיר מתוכננת , מסודרת עם מערכי כבישים, בורות מים מסגד גדול. העיר החדשה היא גם רכושו של השלטון , ולכן הגיעו אליה הרבה תושבים בתמורה להנחה במיסים. בנוסף בניית עיר חדשה מהיסודות מפארת את השלטון ומציגה את השלטון כחזק, עם בטחון וחוסן כלכלי. העיר מהווה למעשה שלט פרסומת לכוחו של השילטון ולשושלת. בניית העיר התחילה בשנת 705 ונמשכה מספר שנים. בשנת 749 הייתה רעידת אדמה שפגעה ברמלה קשות- הבעיה העיקרית של רמלה הייתה היעדר מים. להבדיל מלוד שיש בה מי תהום גבוהים ומתוקים. ולכן היה צורך להוביל מים לרמלה. המים הובלו מתל גזר ומעין ירדה מרחק של 10 ק"מ (האמה נחשפה עם חפירת כביש 6 וניתן לראות אותה כיום בסמוך לתחנת הדלק)

"רמלה היא למעשה אחד השרידים שיש לנו מהתקופה העבאסית".

"מבצע דני ומלחמת העצמאות ברמלה-לוד".

המנדט הבריטי התחיל בישראל בשנת 1917. הוא יצר שינויים מאוד דרמטיים במיוחד במרחב של רמלה – לוד. האימפרייה הבריטית הענקית הצטרכה מערכת הובלה יעילה וטובה. התחבורה הייתה מסילות רכבת. ולשם כך נבחרה העיר לוד כמרכז התחבורה היבבשתית של האימפרייה. בלוד שם נבנו המשרדים, המחסנים , ומרכזי המסילות. גם כאשר הבריטים החליטו להקים ולבנות שדה תעופה הם בחרו בלוד. רמלה הסמוכה ללוד אף ניא נהנתה מפריחה כלכלית תרבותית. בשנת 1947 , על פי תוכנית החלוקה, רמלה ולוד מסופחות למדינה הערבית. מתחילים הקרבות בסביבת הערים המוסלמיות, מודיעין, יפו, עמק איילון . ההגנה והאצ"ל ניסו לכבוש מספר רב של פעמים אך ללא הצלחה. (בסמוך ישנה אנדרטה גדולה מאוד של האצ"ל). בשנת 1948, עם הקמת המדינה החליט צה"ל לצאת "למבצע דני" על שם של דני מס המפקד.. בפיקודו של יגאל אלון. המבצע כונה גם לרל"ר כלומר לוד – רמלה, לטרון-רמאללה. ואומנם לוד ורמלה נכבשו ,אך לטרון ורמאללה לא נכבשו כי הירדנים העדיפו להתמקד בהן . לטרון נכבשה רק בשנת 1967 בהשתתפות משה דיין ויגאל אלון.

הקרב הגדול היה בלוד, שם היו הרבה הרוגים. בלוד חלק מהתושבים ברחו למסגד "דמאש" והסתתרו שם. המפקדים הישראלים התלבטו בשאלה מה עושים איתם. לפתע הגיע ג’יפ ירדני והחל יורה. בתגובה צה"ל הפציץ את המסגד עם האזרחים. הערבים מכנים זאת כטבח לוד. גם המשורר נתן אלתרמן כינה את הטבח כפשע מלחמה וכתב את השיר "על זאת". כאשר תושבי רמלה ראו מה שקרה לתושבי לוד הם הניפו דגל לבן ונכנעו.

"סיורים מודרכים וטיולים בלוד".

לוד מוזכרת כבר במקרא בספר דברי הימים א (ח, יב) מוזכר כי: "… בני אלפעל עבר ומשעם ושמד, הוא בנה את אונו ואת לד ובנתיה". ככל הנראה ההתיישבות הישראלית ארעה בתקופת מלכותו של יאשיהו.

לפי מסורת חז"ל הייתה העיר לוד עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון: "לוד ואונו וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון" (תלמוד בבלי מסכת מגילה ד’ א’).

בספר עזרא תושבי לוד גלו עם חורבן בית ראשון, בשנת 586 לפני הספירה, ושבו אליה עם שיבת ציון: "בְּנֵי-לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ, שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה" (הכוונה למספר העולים לארץ, מבני לוד, חדיד ואונו). גם בספר נחמיה כמאה שנים מאוחר יותר, מופיעה לוד כאחת מהערים ששלחו מתושביהן לחזק את ירושלים בפקודת נחמיה: "וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן-הָעֲשָׂרָה, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת, בֶּעָרִים… לֹד וְאוֹנוֹ, גֵּי הַחֲרָשִׁים". עובדה זו מראה כי לוד הייתה חלק מפחוות יהודה בימיו של נחמיה. בתקופה הפרסית, נכללה לוד דווקא בשומרון. גם לאחר כיבוש האזור בידי אלכסנדר מוקדון, בשנת 333 לפני הספירה, נותרה לוד במחוז שומרון ולאחר ימים שבה להיות עיר חשובה באיזור השפלה הפנימית. בתקופה הרומית-ביזנטית לוד מכונה דיוספוליס כלומר עיר האלוהים. ואומנם היא נמצאת במרחק של 12 מילים בלבד מאימאוס, הממצאים לאורך השנים בחלקם הקטן נמא והרוב עדיין קבור באדמה. גם בברית החדשה היא מוזכרת בספר מעשה השליחים פרק ט’ "פטרוס ירד גם אל הקדושים שגרו בלוד ופגש אדם חולה וריפא אותו…" פה מצויין נס ריפוי החולה על ידי פטרוס. לוד מוזכרת כעיר נוצרית. גם במפת מיידבא מהמאה ה – 6 מופיעה העיר לוד עם שתי כנסיות. ונשאלת השאלה מדוע היה צורך בשתים? כנראה ויש שתי כנסיות לציון ולהנצחת שני ניסים שקרו בלוד. האחת מנציחה את נס ריפוי הנכה- והשנייה מנציחה את ג’ורג’ הורג הדרקון- זהו המקום בו סנט ג’ורג’ הופך למרטיר. יש המאמינים שעד היום גופו עושה ניסים ונפלאות. כדאי לזכור שבשנת 1099 השליט הפאטימי ציווה להרוס את כל הכנסיות ובתי הכנסת ולכן הצלבנים שיקמו ובנו את הכנסיות. בתקופה הממלוכית חלק מהכנסייה הולאם לטובת "מסגד אל עומרי ".

"כנסיית סנט ג’ורג’ האורתודוקסית בלוד":

כנסייה אורתודוכסית טיפוסית – ריבוי אייקונות, איקונוסטאזיס ארוך וגדול מאוד. בתמונה השנייה משמאל לדלת ישנה תמונה המנציחה את ג’ורג’ הורג הדרקון. בכנסייה יש כסאות גבוהים, נברשות רבות, נירות . הכנסייה מנציחה ומוקירה את קברו של ג’ורג’. ג’ורג’ שהורג ונלחם בדרקון.

במבואה לכנסייה ניתן לראות שהמבנה הוא רוחבי וכך היינו רוצים לראות, ובנוסף ישנם רק 2 חללים.  מבנה הכנסייה צומצם למען המסגד הנמצא קרוב. גם מבחוץ ניתן לראות את אי הסימטרייה של המבנה.

מיהו ומהו סנט ג’ורג’?אגדות רבות על הקדוש המעונה המסונף למקומות רבים. על פי ספרות המרטירים שהייתה בולטת בתקופה הביזנטית ועד לימי הביניים, מסופר שכנראה בחלקו אגדה ובחלקו לקוח מהמיתולוגיה היוונית על אנדרומדה של יפו.

ג’ורג’ היה חייל בצבא הרומי בסוף המאה ה 3 לספירה. בתקופה זו התגברו הרדיפות אחר הנוצרים במיוחד בתקופתו של הקיסר דיוקטליאנוס. הקצין ג’ורג’ פנה לקיסר והודה בפניו שאינו יכול לרדוף אחר הנוצרים. נפשו מתענה הן מבחינה מצפונית ונפשית . הקיסר סרב לשחרר אותו מחובותיו וכעונש הוא כורת את ראשו. הסיפור ממשיך שבביצה ליד עיירה אחת גר דרקון. יום אחד הדרקון איים להרעיל את העיירה בהבל פיו אם לא יביאו לו בכל יום שני כבשים לארוחה. אנשי העיירה הסכימו ובכל יום היו מביאים לו כמבוקשו. אך יום אחד אזלו הכבשים והתושבים החליטו לעשות הגרלה בין התושבים ולתת לו שני אנשים כמאכל. יום אחד עלה שמה של בת המלך בהגרלה. בת המלך בכתה ללא הפסקה על מר גורלה. לפתע הגיע ג’ורגיוס=ג’ורג’ . היא מנסה להסביר לו שיעזוב ויברח מהעיירה אך הוא מחליט להישאר כאן ולהילחם בדרקון. כאשר הדרקון נגלה לעיניו הוא מצטלב , קורא בשמו של ישוע ומצליח לכרות את ראשו של הדרקון. הוא קושר את הדרקון בחבל ומוביל אותו לארמון. המלך בתמורה מודה לו מאוד ורוצה לתת לו כסף רב, אך ג’ורג’ מסרב ומבקש במקום כסף לנצר את העיירה ולהקים כנסייה . עם מותו של ג’ורג’ , גופתו הובאה לקבורה בעיר הולדתו. הסיפור הוא סיפור דמיוני אבל עם מסר ברור של ניצחון הטוב על הרע, ניצחון היצר הטוב על היצר הרע שהוא הדרקון. התפיסה הפילוסופית של המאמין היא לא לפחד ותמיד להילחם בו ולנצח אותו.

בכנסייה ישנה קופסה=רליקיום ובה נמצאים רליקיטים של עצמותיו של ג’ורג’. הוא למעשה הפטרון של ארמניה ורומניה כי בזכותו הם התנצרו. בכנסייה ניתן לראות גם את השלשלאות שקשרו אותו בזמן העינויים של הקיסר. השלשלאות היו קשורות לעמוד ן קשרו אדם חולה מנטאלי ( מטורף ), ובבוקר הוא היה קם בריא . זה היה עד לפני 20 שנה.

גשר ג’ינדס בלוד (גשר ביברס) וסיור בלוד ורמלה.

ג’ינדס על שם של כפר ערבי שהיה בסמוך, ואולי השם לקוח מהישוב גינתון – גשר ג'ינדס בלוד. ליד כיכר אדמונד ספרא פנינו לכיוון נחל איילון. (ביציאה מהעיר ימינה). על נחל איילון ניתן לראות גשר עם קשתות יפהפה ממלוכי עליו נמצא הכביש הראשי של ימינו. ארץ ישראל משמשת ללוחמים הממלוכים כארץ מעבר וצומת דרכים בין אסיה אירופה ואפריקה ולכן הם תפקידם ורצונם היה להשקיע רבות בדרכים מהירות, בגשרים עם קשתות, במגדלים ובחאנים מבוצרים הממלוכים לא השקיעו רבות בארץ ישראל שלנו ולא בנו מלבד בעיר הקדושה להם מאוד ירושלים.

רמלה הייתה  בין נמל יפו לירושלים עם מסגד אל אקצא וכיפת הסלע ולכן השליט העריץ  בייברס בונה גשר מקושת מעל נחל איילון, בשנות ה -30 של המאה ה – 13 . בקצוות של הגשר ניתן לראות כתובת ועליה נראים היטב הציורים בצורת הברדלסים. הברדלס נראה שמתעסק עם  עכבר ורוצה להראות את כוחו של שילטונו החזק כביכול כמו אריה. ציור כזה ניתן לראות בתל יבנה.

"מדריך טיולים ברמלה לוד, מדריך טיולים וסיורים העמק איילון ובן שמן, יער הרצל ומבואות מודיעים".

לקריאה נוספת באתרים נוספים של אפי נחמיאס www.toursguides.com    www.efitours.co.il