"סיור ברחוב הנביאים בירושלים".

"סיור סיפורי אהבה בירושלים ורחוב הנביאים".

"מדריך טיולים בין רחוב הנביאים למגרש הרוסים והשער החדש"

"מדריך טיולים בירושלים מעין כרם ועד נחלאות ונחלה שבעה ממילא".

"טיולים וסיפורי אהבה ברחוב הנביאים ואוהבים של ירושלים".

"סיור רומנטי וסיפורים רומנטיים על בונים וחולמים בירושלים באמצע וסוף המאה ה-19". הקונסוליה האתיופית ובית חלומות מלכת אתיופיה- ההתרגשות החלה בביקורה של וייזרו אמרטש וללו שחזרה לאתיופיה מרוגשת אחרי טיול וסיור במקומות הקדושים של ירושלים ובעקבותיה הקיסרית זיאודותו קנתה חלקת אדמה בירושלים בשל אדיקותה הנוצרית ואהבתה לירושלים וכל זאת קרה ב- 1934. המבנה הלא הכי אסתטי היום מונה 90 חדרים המושכרים לקהל אתיופי נוצרי ובחזית "סמל בית המלוכה של אתיופיה" – "אריה ואיתו צלב וכתובת בשפת הגעז" – שפה אתיופית קדושה.

 

 

"לאחר שהאיטלקים כבשו את אתיופיה הקיסרית זיאודותו באה לירדן ולישראל אך לא גרה בקונסוליה." "בית הפרובסט" – מקום האחזותו של וילהלם השני ב-1898 ומקום חניית כל הפמליה הגדולה שבאה איתו. דוד ילין כותב על הקיסר וילהלם השני ואישתו המלכה שהגיעו למתחם "אורט הנביאים" של היום.

המקום הענק הזה היה למחנה הקיסר וכל עבודת הקמת החניה ברחוב הנביאים  בוצעה על ידי "תומס קוק ובניו" שהיו הקבלנים הגדולים לטיולים בארץ הקודש, המקום היה שמור כהלכה ונכנסו אליו בהיתר מיוחד כמו בנימין זאב הרצל. בית החולים  ברחוב הנביאים (רחוב הקונסולים לילדים של ד"ר מקס סנדרצקי, אביו היה קרל סנדרצקי שאהב את ארץ הקודש ובעיקר את ירושלים, אביו היה ארכיאולוג וטייל המון בארץ ישראל. בית החולים עסק ופעל 1872-1899 ומר גורלו של המייסד שקיבל מלה קשה וירה בעצמו ליד קבר בני חזיר בנחל קדרון. בית החולים רוטשילד ברחוב הנביאים-שתי אסכולות ושני כיוונים שנים לריפוי מחלות בבית חולים רוטשילד. "בית חולים רוטשילד הוקם בעיר העתיקה ברובע היהודי" ב-1854 שהקימה משפחת רוטשילד וכשגדלה האוכלוסיה בעיר העתיקה יצאו לרחוב הנביאים בניהולו של מנהל בית החולים ד"ר יצחק שוורץ איש חשוב בעולם הרפואה הירושלמי. סיפורה של ד"ר הלן כגן והצלת הילד בן החמש ולאחר ימים יהיה מנהיג "נטורי קרטא" – עמרם בלוי, בית החולים נסגר במלחמת העולם הראשונה ונפתח שוב ב 1918 ובשנת 1939 עבר לבית חולים הדסה הר הצופים.

הכנסיה האתיופית וסמל האריה מימי שלמה המלך ומלכת שבא -הימצאותם של האתיופים כנראה מהתקופה הביזנטית ובשנת 1882 מקבלים האתיופים אישור לבניית הכנסיה "הר גן עדן" או -דברת -גנת. בית תבור המפואר שבנה קונרד שיק ברחוב הנביאים- כולם אהבו אותו מוסלמים יהודים ונוצרים, מתקן ומרכיב שעוני קוקיה ומתבסס, אהב פחות את עבודת המסיון שייעדו לו והיה כמעין מהנדס העיר ירושלים, עסק בסלילת הדרך לחברון, תכנן את מאה שערים והיה חברו הטוב של הרב יוסף חיים זוננפלד, תכנן את בית החולים הגרמני "טליתא קומי" והיה השכן של הצייר הולמן האנט מהציירים הנודעים עד ימינו אנו של ירושלים ולאחר שעזב את הבית הסמוך "לבית תבור" נכנסה אלין ד"ר הלנה כגן הצעירה שהיה קשה לה למצוא עבודה בשל האטימות התורכית עד שמצילה חיי ילד קטן.

 

ד"ר  הלנה כגן  טיפלה בחולים בבית החולים "רוטשילד" וגרה עד יום מותה ב 1978 ובבית זה גרה "רחל המשוררת", רחל עזבה את דגניה בשל השחפת וגרה פה ברחוב הנביאים בשנים 1924-25 ופה באווירה הקסומה כתבה את שיר האגס. בית החולים ביקור חולים ברחוב הנביאים ובית החולים האנגלי-דרך טובה למשוך קהל מאמינים דרך הריפוי והאחות הלבושות בלבן וכך קרה שלכל מעצמה היה לפחות בית חולים אחד ויותר עד שעולם הרפואה  היהודי התפתח מאוד.

סיור ירושלמי לקבוצות וצוותים

 

"סיור רומנטי ברחוב הנביאים במרכז העיר ירושלים".

"בית חולים ביקור חולים בירושלים"..

תחילתו של "בית החולים ביקור חולים" בגבול הרובע יהודי ארמני ברחוב אררט.

בית החולים הקטן נוסד בשנת 1867 כדי לתת מענה רפואי ליהודים למרות ששלושה עשרה שנים לפני כן הוקם "בית חולים רוטשילד" על שם מאיר אנשל מייסד שושלת רוטשילד הבנקאית.

פוליטיקה יהודית תמיד הייתה ומקימי "ביקור חולים" היו מקהילת הפרושים(להבדיל מהחסידים), מה גם שהפרושים לא הסתדרו עם "ועד אמרכלים של קהילת אמסטרדם" שדאגו לתרומות רבות אך לא תמיד הגיעו ליעד הנכון. חשוב לציין שהיה חשוב להשתמש בבית חולים יהודי מאחר והאימפריות הגדולות החלו להקים בתי חולים תוך חשש למסיונריות(הראשון היה בית החולים האנגלי משנת 1844) קשיים רבים היו בעשרות השנים הראשונות, בית החולים נסגר לפרקים ואף ההנהלה לזמן מה לא הייתה יהודית כלל.

כתב רבי יוסף חיים זוננפלד על העברת בית החולים:

המפורסמות אין צריכים ראיה ולא יצטרכו לנו לתאר להלל ולשבח את הבקור חולים האספיטאל, אשר אתנו פה בקודש זה רבות בשנים, כי כבר יצא שמעו בעולם והוא נודע למשגב בפעולתו לטובת החולים ולא באנו בזה, כי אם להעיר, שכאשר נתרבה עתה מספר אחינו יושבי עיה"ק ת"ו ואשר כמו כן נתרבו גם חולים, צר המקום שיש לו עתה בעיר, מהכיל את כל החולים הדרושים, ונחוץ לו עתה להנהגתו המאושרת בניין האספיטאל גדול על כר נרחב חוץ לעיר במקום אוויר צח ומבריא.

ומוסיף יהושע ילין בזיכרונותיו: מספר החולים בשנת תרנ"ג היה 781, בשנת תרס"ח 1,071, שלפי חשבון הימים שכבו כולם יחד בבית החולים 18,725 ימים.

בשנת 1912 רוכש יואל משה סלומון את האדמות באזור רחוב הנביאים פינת שטראוס בסיוע הבנקאי היהודי חיים אהרון ולרו ורק לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנת 1925 בית החולים החדש מתחיל לפעול. לבית החולים ביקור חולים חשיבות רבה בהתפתחות הישוב היהודי ובמלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים היה סמוך לאיזור הקרבות וטיפל בפצועים הרבים והן באזרחים. בית החולים נקלע לקשיים, רובנו זוכרים את ארקדי גאידמק שקנה את בית החולים ושוב נקלע לקשיים עד ש "בית החולים שערי צדק" מנהל אותו ביד רמה. עיקר פעילות בית החולים בימינו במחלקת לידה אזורית ורפואה מקצועית..

"מפת מידבא בירושלים".

"מפת מידבא" היא למעשה רצפת פסיפס שנמצאה בעיר "מדבא", 15 דקות נסיעה מהר נבו.

רצפת הפסיפס כנראה פוספסה בפסיפס מאמצע סוף המאה השישית וניתן לראות את "המפה של ארץ ישראל" וסביבתה.. לאחר שמצאו את "המפה" שולח "נציג הקדושה בירושלים" ספרן העונה לשם קליאופס קולקולידס בשנת 1896 להעתיק ולמפות את המפה עד כמה שניתן.

בשנת 1906 יצאו לסיור מקצועי במידבא פלמר וגוטה ומשכפלים את המפה ומשדרגים את המיפוי למה שאנו מכירים היום. המפה של קליופאס חשובה וגם אם לא הכי מדוייקת, לאחר תשע השנים נהרס הפסיפס על ידי הטבע ואנשים רעים. משנת 1897 מפת מידבא פורסמה המפה המוכרת לנו היום מכנסית מידבא. גודל הפסיפס הוא 140 מ"ר והיו בו 210,000 אבני פסיפס.

ניתן להכיר את את ארץ ישראל והמקומות החשובים לאותם ימים ומצידון בלבנון ועד תבאיי במחוז לוקסור במצרים. הארץ ניתן לראות מפוספסים בפסיפס שכה, זכריה, שכם, יריחו, בית חוגלה, אשקלון ועוד.

ירושלים, הירדן, עבר הירדן, הרי מואב, הרי אדום, ים המלח, הנגב, סיני, הנילוס, ערי החוף, ובצפון שכם והר עיבל והר גריזים. בירושלים ניתן לראות את חומות העיר העתיקה בירושלים, שער שכם עם רחבה גדולה ועמוד(כנראה אבן מיל למדידת מרחק), הקרדו הוא הרחוב הראשי של ירושלים בתקופה הרומית ביזנטית, "כנסיית הקבר" ירדה טיפה דרומה עדי שיהיה במרכז ירושלים, ניתן לראות את "הדקומאנוס"- רחוב שיוצא ממזרח למערב ויותר "שתי וערב". אחד מאתרי הרובע היהודי בעיר העתיקה הוא "הקרדו" ופירושו "הלב" של העיר …ניתן לראות את שרידי החנויות, אבני הגזית, הריצוף באבני גזית בני קרוב לאלפיים שנה, שחזור תמונות הקרדו ובעלי מלאכה, חנויות, גלריות ועוד…

"מורה דרך לקבוצות בירושלים העתיקה ברובע היהודי ארמני ונוצרי".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן