טיולים וסיורים רגליים במוסררה-ירושלים

מדריך טיולים בשכונת מוסררה בירושלים "ובקו העירוני".

  "תיאור המסלול" – משכונת שמואל הנביא ומעבר מנדלבאום, עמדת בית תורג'מן, שכונת מוסררה, בית החולים האיטלקי, ממילא ובית טאנוס.

אמרת כנף המתאימה לקו התפר- "הקו העירוני"-"אף שהמר להם בגורלם, סיגלו לעצמם אנשים אלה כוח-סבל מופלא שעורר את התפעלותי מידי סיירי באזור" האלוף עוזי נרקיס – בשנים 1948 – 1951 הגיעו ועלו לארץ כ- 700,000 עולים סך הכל. עליה בקנה מידה עצום בהתחשב בעובדה כי בשנים  1918 -1948 עלו ארצה 483,000 איש בלבד. כך הדבר גם  בהשוואה לארצות קולטות הגירה כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה אליהם הגרו  לאחר מלחמת העולם השניה  במהלך  שני עשורים כ –  100,000 איש בממוצע. עליה המונית זו, אורגנה על ידי מוסדות יהודיים כמו הסוכנות היהודית והג'וינט  ובמסגרתה עלו קהילות שלמות על משפחותיהן, שפתן ותרבותן. כחמישים אחוז מכלל העולים הגיעו ממדינות האסלאם: אסיה וצפון אפריקה. משה ליסק הסביר ותיאר את העליה לאחר הקמת המדינה כ- "שבר ענן" והמשך למדיניות של לוי אשכול להקמת מעברות ושיכוני עולים, והמטרה הייתה להעביר את העולים מהמקומות בהם שהו כמו מוסררה למשל, לשיכונים חדשים  כמו שמואל הנביא או הקטמונים. העליה הגדולה של העולים היוו קושי כלכלי ובמקרים רבים היו על קו התפר עולים חדשים במוסררה, ממילא, ימין משה ומשכנות שאננים ובמקרים רבים-14 נפשות בחדר אחד ומשפחות רבות במבנה אחד של איש עתיר ממון ערבי. בנוסף סבלו תושבי שכונות שמואל הנביא, מוסררה, ממילא ואחרות  מתקריות ירי,  בהיותם ממוקמים על קו  הגבול בין ירדן לישראל , המוכר בשם הקו העירוני. ילדי השכונות שיחקו  ושהו לא אחת ב"שטח ההפקר" שבין צידי הקו, למרות שהונחו בו מוקשים ואחד מאחיו  של  דוד בן עיון  אף נספה  ונהרג כתוצאה מכך.

"גיורא יוספטל כתב":

תנאי יסודי למיזוג גלויות הוא שינוי מידות החיים של יוצאי ארצות מפגרות " ביטויים מפגרים וחסרי תרבות וחסר הבנה של הקהילות החדשות שהגיעו מארצות ערב לארץ ישראל  שכונת שמואל הנביא, רחוב חיל ההנדסה- שער מנדלבאום, בית תורג'מן- מוזיאון על התפר, החומה השלישית, שבטי ישראל, הנביאים פינת סעדיה מרצאינו, רחוב הע"ח, רחוב משמרות,  סמטת "הם לא נחמדים", סמטת הפנתרים השחורים, רחוב דניאל, בית החולים הצרפתי, בית טאנוס.

שכונת שמואל הנביא ירושלים:

השכונה הירושלמית הכי צפונית בקו התפר-"הקו העירוני"- דוד קוריאנקר כתב: "קמו שכונות שלמות של שיכונים ציבוריים, שנבנו בחופזה לפי תכניות מוכנות שהיו בידי משרד השיכון"- העיקרון של "שיכוני הרכבת" היא בניה מקסימלית של דירות על שטח קן כדוגמאת שכונת הנביא ומוסררה (מורשה ) ובמקומות אלו צורה של ר או ח תוך הסתרת אופי הכניסה לבנין מעין הלגיון הירדני.

מדריך טיולים במוסררה, בית ישראל ושמואל הנביא והתמקדות בקו העירוני של ירושלים 1948-1967.

"שער ומעבר מנדלבאום" -שכונה קטנה שהייתה שייכת לשמחה מנדלבאום שבנה לא מעט בתים למשפחתו,לתלמידי חכמים, אנשי בית החולים הדסה ועוד, עם תום מלחמת העצמאות וקביעת הגבול בין ישראל לירדן נותר הר הצופים כמובלעת ישראלית בלב השטח הירדני. הסכם הר הצופים קבע כי השער יהיה מעבר הגבול היחידי.  נקבע  כי השיירות יעלו אחת לשבועיים  ויספקו ציוד ומזון וכן להחליף כוחות המשטרה, האחיות,  הרופאים ואנשי  האוניברסיטה העברית בהר הצופים, הירדנים התעקשו שכלי הרכב שיממשו את המשימה, יהיו אותם שני אוטובוסים משוריינים ממלחמת העצמאות, ולכן חוייבנו לתחזק ולהשמיש את 2 האוטובוסים הישנים עד 1967. בתחילה שימש שער מנדלבאום  למעבר שיירות להר הצופים ומעבר של ערבים נוצרים בחגים דתיים בעיקר. בהמשך החלו אנשי האומות המאוחדות להשתמש במעבר  זה ואילו  הירדנים הרשו מעבר תיירים מירדן למדינת ישראל בלבד. בעקבות זאת נוספו לאנשי הצבא אנשי מכס, משטרה ושוטרי גבול- התקרית הראשונה  במעבר מנדלבאום ארע  ביוני  1952  – בעת מעבר שיירה להר הצופים  חשד קצין לגיון ירדני כי  חבית אטומה מסוימת אינה מכילה דלק כפי שנסגר בהסכם, התפתח ויכוח  בין הצדדים מי מותר  ויכול לפתוח את החבית הישראלית. הקצין הישראלי  שישב על החבית על מנת למנוע את פתיחתה צולם על ידי אחד ממשקיפי האו"ם. בעקבות כך נקבע בין ממשלת ישראל לירדן- "שאין ירדן או האו"ם, רשאים לבדוק את תוכן המטען הישראלי." …"ואז החלו הירדנים להתאנות לשיירה ולהציק לאנשיה", מדריך טיולים בקו העירוני של ירושלים ובשכונות מוסררה, ממילא, משכנות שאננים, ימין משה ושמואל הנביא. מורה דרך  ומדריך טיולים וסיור בעקבות הווצרות הפנתרים השחורים בשכונת מוסררה וירושלים בכלל מצ'רלי ביטון וסעדיה מרציאנו. סיפורם של הפנתרים השחורים: תנועת מחאה מזרחית בני הדור השני והוקמה ב- 1971 למען העלאת המודעות החברתית הארצית, התנועה הוקמה על ידי בני מוסררה-ראובן אברג'יל, סעדיה מרציאנו, וצ'רלי ביטון  וכפי שכינו את אמרתם- "התעלמות הממסד מהבעיות החברתיות הקשות", עם הזמן הכניסו למודעות את המצב הקשה בו הם חיו, הפער בין עניים לעשירים והיחסים העדתיים בחברה , השם ניתן  ונלקח על ידי סעדיה מרציאנו מהמקבילה בארצות הברית ויש שיגידו שעובדת סוציאלית מעירית ירושלים תגיד לאחד הפעילים: אתם מדברים כמו "הפנתרים השחורים". בסיור נשוחח על ההקבלה בין מאורעות ואדי סאליב למוסררה עם הפנתרים השחורים, פחדי השלטון וההתנגדויות

13/4 1971 נפגשת גולדה  מאיר עם ההנהגה של הפנתרים השחורים ומכנה אותם- "הם לא נחמדים".

****************************************************************************************************************

אתרי תרבות במוסררה וסיור במוסללה.

 שכונת מוסררה  הינה מרכז של מוסדות תרבות ואמנות. עם מוסדות התרבות הפועלים בשכונה נמנים -בית הספר לצילום של מוסררה, ממרכז המדיה החדש ע"ש משפחת נגר, בית ספר "מעלה" לקולנוע, בית מדרש קהילתי של 'מילתא – מרכז לתורה שבעל פה', בית הספר למוזיקה מן המזרח, מרכז האמנות של עיריית ירושלים, סדנת ההדפס של ירושלים, , מוזיאון אסירי המחתרות ומרכז היצירה של עמותת "יד לקשיש".  השוכן בקרבת השכונה. במינהל הקהילתי של שכונת מורשה "בית קנדה" פועל הארגון "צעירים במרכז", מוזיאון על קו התפר עמדת בית תורג'מן . כמו כן,פועלת במקום המכינה הקדם צבאית "רוח נכון",מכינה מעורבת לאומנים צעירים לפני צבא . במנהל הקהילתי נפתחו גם מוסדות תרבות כמו מחול שלם לרקדנים ירושלמים ותיאטרון הקומקום. קבוצת מוסללה-אמנים הפעילים בפיתוחם האישי וסביבתם ובעיקר פה במוסררה, שפועלת במרחב הציבורי, מאפשרת לאמנים לבחון אפשרויות חיבור חדשות בין אמנות ומרחב אורבני, והיכרות עם מוסררה התרבותית והאמנותית דרך עיני האמן והמתבונן – "סיורים במוסררה (שכונת מורשה בעברית) מול בתי ניסן ב"ק עם אפי נחמיאס.

מדריך טיולים במוסררה ושכונות ירושלים מעין כרם ועד מוסררה, המתחם החרדי והעיר העתיקה ירושלים.