"סיורים בתל אביב לקבוצות".

"מדריך טיולים בשכונות ואתרי תל אביב".

"מדריך טיולים בנווה צדק פלורנטין כרם התימנים לב תל אביב ושרונה עד סיור מזמר בעקבות אריק איינשטיין וסיור טיול בנמל תל אביב".

אשמח לעיונכם בשני אתריי www.efitours.co.il www.siyureboutiqe.com

איך ניתן השם תל אביב?

מנחם שיינקין מבקש מנחום סוקולוב שהיה משורר ומתרגם( מנהיג ציוני ונשיא וקונגרס הציוני החמישי) לתרגם את ספרו של הרצל "אלטנוילנד" וכשרצה סוקולוב לתרגם את שם הספר הוא תרגמו כך: אלט(old) נוי(new) לנד(אדמה/ארץ)…"ארץ חדשה ישנה", עלתה בראשו החלטה שישן זה תל, החדש זה אביב, ויצא תל אביב, יפו ישנה והחדש שמסמל את האביב היא תל אביב למרות שתל אביב מופיעה בספר יחזקאל ג' והכי פשוט להגיד, מהמקורות, מי המייסד של תל אביב? מאיר דיזינגוף? או עקיבא אריה וייס..למאיר דיזינגוף יש זכויות רבות כראש הוועד של תל אביב וראש העיר של תל אביב שנים רבות…
רשמו לפניכם את השם: "עקיבא אריה וייס" (חברו ומתגדו של דיזינגוף כך הגדירו חולדאי )
עקיבא אריה וייס יזם את הקמת תל אביב עוד כשהיה בלודז' בפולין, עולה לסיור הכנה ביפו בשנת 1904 ומתחבר קמעא ליהודי יפו, בשנת 1906 מעלה את משפחתו ליפו ישר למלון קאמיניץ ברחוב בבוסטרוס (רזיאל) וכבר בערב הראשון היה מפגש "במועדון ישורון", מקום מרכזי והיה זה משרדם של "חובבי ציון" שניהלו מושבות רבות וקנו אדמות.
בערב קיץ חם ללא מזגן מתאספים 120 מיהודי יפו ומבכים על עליית שכר הדירה של ערביי יפו , מתלוננים על הסניטריה הגרועה ברחובות יפו,צפעפות בל תתואר, העלאת מחירי השכירות על ידי הערבים, ואז מופיע עקיבא אריה וייס עם משנה סדורה לגבי הקמת עיר חדשה, לא שכונה ולא מושבה אלא עיר, עקיבא הסתובב באירופה ולמד אדריכלות כאוטודידקט, השתתף בתערוכות בתחום הבניה וכבר באירופה תכנן את "העיר העברית", ההצעה של עקיבא אריה וייס הייתה לקנות אדמה יחד, לבנות בתים מודרניים, גנים בשכונת גנים, מים זורמים, חינוך כמו הגימנסיה הרצליה .
עקיבא היה יושב ראש האגודה "אחוזת בית" זה היה שמה עד 1910 ואז החליפו את שמה לתל אביב, להזכירכם תל אביב קמה עם "הגרלת הצדפים" בתאריך 11/4/1909 בו אירגן 66 צדפים שחורים ו-66 צדפים לבנים, עקיבא בעצמו רשם את שמות רוכשי האדמה בצבע שחור ואת מקום השטח בלבן וחיבר בין שניהם וידעו היכן כל אחד קיבל את נחלתו וביתו.
שנה ארכה הבניה של רוב מייסדי תל אביב, יש שקנו ומכרו את האדמה..
למה לא שומעים עליו הרבה? זו דרכה של ההיסטוריה, עקיבא היה איש רגיש ופחות פוליטיקאי, הוא יזם "הקמת עיר" וחלק מהשכנים לא תמיד הסכימו איתו על ניהול השכונה(עיר בתכנון) החדשה ומתפטר, מי מחליפו? מאיר דיזנגוף שהיה יושב ראש ועד תל אביב ומשהצטרפו לשכונה החדשה(לתל אביב היה מים וזה מה שכל השכונות רצוי חיבוק למים) "נוה צדק", נווה שלום, שכונת אחווה, שכונת מחנה יוסף, מחנה יהודה ואף פלורנטין(רשימה חלקית) בהמשך גדלה להיות township סוג של עיירה ונפרדה סופית מיפו בשנת 1922, דיזינגוף "מושל" בתל אביב עד מותו בשנת 1936 חוץ מהפסקה קלה של שלוש שנים.
תל אביב בשנותיה הראשונות מתפתחת אט אט והגיעה לקצת פחות מאלפיים תושבים ערב מלחמת העולם הראשונה, רבים מהם גלו למחשבות אחרות בארץ או בחוץ לארץ בשל ניסיון לגייס את היהודים לצבא התורכי, וכמה נותרו בסוף מלחמת העולם הראשונה? רק חמישה אנשים. השומרים ששמרו על נכסי היהודים בראשותו של מאיר דיזינגוף ובזמן הזה עקיבא אריה וייס גלה לטבריה ואחד הפרוייקטים שהקים היה "חמי טבריה", בזמן מלחמת העולם הראשונה ולפני שעזב את תל אביב הקים את חברת "אורה ראשונה" להפקת סרטים והשכרה, פעילות רבה הייתה בראינוע עדן בגבול נווה צדק ואחוזת בית.
סיור מודרך בנווה צדק ונווה שלום, סיור בשבזי וכרם התימנים, סיור טעימות בשוק הכרמל, סיור טעימות בשוק לוינסקי ופלורנטין, סיור טעימות בשוק התקווה תל אביב, סיורים לקבוצות בשרונה הטמפלרית, טיול מזמר וסיור בעקבות אריק איינשטיין ברחוב גורדון, פרישמן דב הוז, חובבי ציון עד טרומפלדור כולל סיור בבית העלמין בטרומפלדור, סיור ברחוב ביאליק ושיינקין.
מדריך טיולים בתל אביב בשכונות ובשווקים.

"נחלת בנימין תל אביב"- מאגודה לשכונת נחלת בנימין, משכונת נחלת בנימין לרחוב מחלת בנימין וכיום מדרחוב בחלקו העליון.

אגודה שהחלה ביפו בראשותו של האדון שלמה יוסף לויצקי שאירגן את הקמת קבוצת המייסדים, בקשתינו צנועה ורוצים להקים בתים ושכונה חדשה בכרך החדש כותב לויצקי לארתור רופין ראש המשרד הארץ ישראלי של הסוכנות, ובהחלט תחילתה היה צנועה עד אחרי מלחמת העולם הראשונה.
מקימי  ומייסדי "נחלת בנימין" תל אביב- היו שמונה עשר בעלי מלאכה מקצועיים שמונה פקידים , שישה בעלי מכולת, שלושה מורים וסופרים, שני בעלי תעשיה זעירה, בעל מלון אחד מר יצחק אלחנן ספקטור בעל הבית של מלון ספקטור ביפו וכבר לנחלת בנימין 18, עובג מכבסה אחד ואופה אחד- ביולי 1910 עלתה על הקרקע "נחלת בנימין" לאחר מאמצים רבים לקבל הלוואה  מגורים בנקאי ולא קיבלו עד ששלמה יוסף לויצקי פונה בתחינה לארתור רופין האחראי על מוסדות הציוניים.

כמו הקרן הקיימת לישראל ובנק אפ"ק ומבקש את עזרתו להקים בית צנוע לכל משפחה.
אגודת "נחלת בנימין" מקבלת הלוואה מאפ"ק(אנגלו סלסטיניאן קומפני) "הבנק המלווה" של מוסדות הציונות, קנית אדמות, אוצר התיישבות היהודית וכל רעיון- היה הבדל בגרעין הבסיסי בין "אחוזת בית" לאגודת "נחלת בנימין", רבים מאנשי אחוזת בית היו מבוססים עוד בניכר וישנם שעשו חיל בארץ(ובכל זאת הצטרכו הלוואה מהקק"ל) בעוד שאנשי "נחלת בית" היו בתחילת דרכם ולא תמיד הממון היה לצידם….מי שגם עוזר היו אנשי אחוזת בית שקנו אדמות רבים באיזור, וחברות הנדל"ן -"גאולה" שבין מנהליה היה מאיר דיזינגוף ואנשי נדל"ן אחרים וכך מוקמת "נחלת בנימין".

בלי מים אין חיים", מהיכן יקחו מים אנשי "נחלת בנימין" והפיתרון הוא קרוב "באחוזת בית תל אביב", מול רוטשילד 20 תל אביב היה באר המים של אחוזת בית תל אביב וכיום יש מזרקה והיא התיעוד לבאר המים שנחלת בנימין מקבלת את מימיה וחויבה להצטרף לאחוזת בית תל אביב, לשלם מיסים כדין ועוד, בשנות העשרים נוספו בצורה דומה לזו יותר מעשרים שכונות קטנות לתל אביב בגלל החוסן שלה, המים שלה, האירגון היציב ועוד, את הבתים הראשונים משנת 1910 ואילך לא ניתן לראותם, בשנות העשרים נבנו בתים אקלקטיים מהודרים עם שתי קומות לפעמים שלוש ואעלה חלק מהם פה…

משנת 1985 החלק העליון שלו נסגר והפך למדרחוב האומנים הייחודי(הבקשה של הנהלת היריד הייתה הוכחה מכל אמן שהוא מייצר את תוצרתו ובשל כך עברו "סוג של מבחן" לוודא שכך הדבר).

בתחילתה של תל אביב היה הרחוב הכי ארוך בתל אביב, רחוב נחלת בנימין מתחיל בדרום מפינת סלמה ועולה צפונה דרך שכונת פלורנטין, דרך אילת, יהודה הלוי, לילינבלום, רוטשילד ומעלה מעלה עד מלון נורדוי על פינת גרוזנברג ומשם צפונה הוא "מדרחוב נחלת בנימין" עד אלנבי (המשיך צפונה בשנות העשרים יחד עם רחוב הכרמל שהתאחדו יחד צפונה עד איזור דיזינגוף סנטר שלא היה קיים ולאחר הכתרת המלך ג'ורג' הבריטי הפך חלקו הצפוני לרחוב "קינג ג'ורג'.")
מיהו בנימין? לדעתי אחד המקומות המדהימים האדריכליים של תל אביב ובו שפע של מבנים שכבר משנת 1931 לא בונים בסיגנון זה ולשמחתינו יש שימור מתמשך של מבנים כולל ברגעים אלו ממש (לדוגמא נחלת בנימין 7 שרובו נהרס וישחזרו את ייחודו עד כמה שניתן….)אמרו אנשי נחלת בנימין- אם יתרמו להקמת השכונה המוסדות הציוניים(קק"ל ועוד) נקרא לשכונה על שמו בנימין זאב הרצל ואם יתרום הברון אדמונד דה רוטשילד אזי נקרא לשכונה על שם הברון , לא זה ולא זה תרמו להקמת השכונה ולכן קראו לשכונה על שמו של "שבט בנימין"(יש הסוברים בהרצל כי בכל מקרה נתנה אמנם בסוף הלוואה מטעם המוסדות הציוניים). הבתים שחודשו ושומרו בעשור האחרון מאירים את פני הרחוב, הבתים החדשים שמיים אותם גם מחזירים עטרה ליוזמה ומי שמסתובב בימים אלו יבחין בבתי הקפה הסגורים לחלוטין , בתי קפה שמרגישים מבעד לחנויות הבדים והמחירים הזולים במגמה של פרנסה בסיסית ולאורך השנים הולכים ונסגרים גם בשל מגמה עולמית .

"מדריך טיולים  ומורה דרך לסיורים וימי גיבוש בתל אביב יפו".

"מוזיאון תל אביב לאומנות"-

במרכז גולדה נמצאים מספר מבני ציבור שהוקמו על השטחים הירוקים של המושבה הטמפלרית – שרונה. המבנים הם -בתי המשפט, ספריית שער ציון, תיאטרון הקאמרי, המוזיאון לאומנות שתחילתו הייתה בבית דיזינגוף.   הבנייה והסיגנון  בסגנון ברוטאלי והכוונה – בטון חשוף. בבנית המוזיאון  לאמנות השתמשו באלמנט של מפל של אור הנכנס מהחלל שבגג עד הרצפה. בניין האופרה הועבר לכאן בשנת 1994ממשכנו בקולנוע קסם . בשנת 2004 הועבר לכאן  בנין הקאמרי , מרחוב דיזינגוף . הקאמרי התחיל בארץ כתיאטרון מקומי להבדיל מהבימה שהוקם ברוסייה.

"הקרייה של תל אביב"- הוקמה על הבסיס הבריטי של שרונה, בתחילה שימשה את הצבא הבריטי שהחרים את רכושם של הטמפלרים בהיותם  נתינים של מדינות האוייב. בסוף שנת 1947 נטשהחייל הבריטי האחרון וההגנה לקחה את המבנים לשימושה.

בסמוך לחניון ישנו ציור קיר ענק הלוקח תמונות מהווי חייה של העיר. הציור צויירע על ידי לרכז מאירוב (מרכז סדנאות וחוגים של מוזיאון ישראל).  בין התמונות ניתן לראות את הספינה שמגיעה ליפו, בניין העירייה, כיכר השעון ביפו, בית הפגודה, שרונה, בי"ס אחה"ע, פאבים. דגל הגאווה, מזרקת אגם, ודמותו של הרצל צופה אל העיר. הרצל קשור בשני אופנים לעיר : א. תל אביב קרוייה ע"ש ספרו  ’אלטנויילנד  , בתרגומו של נחום סוקולוב. ב. הרצל צופה את תמונות העיר כשואל – האם לזה התכוונתי???

בנוסף בציור ניתן להבחין בשני שלבי בנייה. המוקדם- בנייה נמוכה שנות ה-30 בסיגנון בינלאומי. והבנייה הגבוהה של גורדי השחקים מגדל שלום ומגדלי עזריאלי . (כדאי מהמגדל העגול  לערוך תצפית על העיר}

 "סיורים  מודרכים וטיולים בשרונה תל אביב"-

מי הם הטמפלרים? מקור הטמפלרים הוא מדרום  גרמניה. התפיסה שלהם היא שהם העם הנבחר. טמפלר  מהמילה טמפל= כל אחד מהווה מקדש לעצמו. לארץ הגיעו מספר קבוצות.

בשנת 1864 מתיישבת באיזור כנרת ועמק יזרעאל אך בגלל המאלארייה הם עוזבים וחוזרים לגרמניה . בשנת  1868  מגיעה קבוצה- מקימה בחיפה. ראשי הקבוצה מסתכסכים ומחליטים להיפרד . כריסטוף הופמן-תיאולוג ומייסד העדה הטמפלרית  עובר ליפו ורוכש גבעת כורכר משרונה. ואילו בחיפה נמצא – גיאורג דוד הרדג, שחוזר לכנסייה ומאוחר יותר מקים את הכנסייה הטמפלרית בבית לחם הגללית..קבוצה נוספת הגיעה בשנת 1869- ליפו והקימו ישוב עירוני . בשנת 1871- הגיעו לשרונה. פה קנו את גבעות הכורכר בסמוך לוואדיות מוסררה (איילון)- התכנון של העיר היה כמו בגרמניה, כפר –רחוב אחד ארוך  ועוד רחוב החוצה אותו בצורת צלב . בפינה נבנו בתי הקהילה, בית העם, בית ספר.

הטמפלרים פיתחו תעשייה זעירה של משק חלב, מאפייה, מרפאה, בית ספר, בית בד ויקב, המים זרמו בבתים על ידי מנוע ואף החלוצים הראשונים קנאו בקידמה ובטכנולוגיה. היהודים היו באים וקונים את מצרכיהם במושבה. היו קשרים טובים עם הישוב היהודי. אך בשרונה יכלו להתיישב ולגור רק טמפלרים.

ניתן לראות את חיי החברה העשירים כמו מועדון אופניים, מועדון ביליארד, תזמורת. בתי קפה -בשנת 1873 הקימו בירושלים את ווילהמינה-בני עטרות, סך הכל הוקמו 7 מושבות טמפלריים. (אלוני אבא ובית לחם הגלילית)-הדור השני בנה את הכנסייה הראשונה , בעבר נהגו להתאסף  בבית העם.

בשנת 1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה אלנבי רואה בהם כמשתפי פעולה עם הטורקים ולכן גורשו למצרים. בשנים 1920-21 הוחזרו בהוראת הנציב הרברט סמואל. הישוב פרח ושיגשג עד שנת  1933 עם עליית המפלגה הנאצית בגרמניה, כשליש מהטמפלרים שהיו בארץ , בעיקר מהדור השני הצטרפו אליהם . קבוצה של 35 איש יצאה לגרמניה , ניפגשו עם היטלר ואף חזרו לת"א עם הדגל הנאצי. ניתן לומר שפה נפתח הסניף הראשון של המפלגה הנאצית וגם התעמולה יצאה מפה. גם אייכמן ביקר כאן ונפגש  עם המופתי שהיה נאצי בעצמו, בשנת 1939 בריטניה הצטרפה למלחמה והטמפלרים שהפכו לנתיני מדינות אוייב גורשו מהארץ לגרמניה ולאוסטרליה- בתקופה זו הבריטים  גדרו את המקום והפכוהו למחנה צבאי.

"בתקופת המרד הערבי שרונה הופכת לסמל המאבק של הישוב היהודי נגד הבריטים". המשטרה הבריטית הניידת (PMF) נחשבה כיחידה המובחרת ביותר של משטרת המנדט. היא צוידה בשריוניות שחומשו בתותח 2 ליטראות ועיקר פעולותיה מול היישוב העברי היו בדיכוי פעולות המחתרות, דבר שהביא לכך שאנשי היישוב רחשו לה איבה רבה.

בהתקפה המכונה ’ליל המשטרות’ הותקפו באותו הערב 4 משטרות : הראדאר על הכרמל, ג’נין, שפרעם ושרונה. בהתקפה נפלו 4 חברים ורחוב הארבעה נקרא על שמם ולזכרם. PMF בהלוויתם השתתפו כ-50 אלף מהישוב היהודי וזה מעצים וממחיש את המאבק בבריטים- ביקב של שרונה- פה הושמשו והורכבו המטוסים הראשוניים של חיל האוויר הישראלי. פה היה האגף הטכני הראשון. המטוסים נרכשו ע"י חיים הרצוג האירי שרכש את אמונם אך לא גילה את מוצאו. הושמשו 14 מטוסים מתוך 21 . המטוסים סייעו בקרבות נבי יושע ובבלימת הצבא המצרי בגשר עד הלום.

בשנת 1947 ההגנה התיישבה במחנה הבריטי והקימה את  מחנה יהושוע על שם יהושע גלוברמן מקים חטיבת גבעתי שנפל בקרבות לטרון. "מבצע בלזם" – כינוי למבצע שבסופו הושג הנאום הסודי של ניקיטה חרושצ’וב בליל 24-25 בפב' 1956. חשיבות הנאום הוא בהיותו סודי, ובמושב סגור של הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, בו הוא הוקיע את פולחן האישיות שהנהיג יוסף סטלין ואת פשעיו, עריצותו ורצח ההמונים בכל תקופת שלטונו ובמיוחד בתקופת "הטיהורים הגדולים".

מאמצי ארגוני מודיעין בעולם להשיג את הנאום נכשלו, נציגי ה-CIA עמלו תקופה ארוכה להשיג את נוסח הנאום, ואף הציעו פרס בגובה מיליון דולר עבור נוסח הנאום, אך ללא הועיל. היחיד שהצליח להשיג עותק מן הנאום היה המוסד הישראלי, שקיבלו מידי עיתונאי יהודי מפולין בשם ויקטור גרייבסקי, שהוציא את תדפיס הנאום בהשאלה ממזכירות לשכתו של המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הפולנית. הוא הגניבו, תוך סיכון עצמי, לשגרירות ישראל בוורשה, שם צולם המסמך.

גרייבסקי החזיר עוד באותו יום ללשכת המזכיר. השגת נוסח מדויק של הנאום נחשבה בעיני שירותים חשאיים זרים כהישג מדהים לשירותים החשאיים של המדינה הצעירה, הביא להכרה עולמית ביכולות השירותים הישראליים (בעיקר המוסד) ויצר את התשתית לשיתוף הפעולה עם ה־CIA.

הקרייה – השם ניתן לה על ידי בן גוריון  ולקוח  מספר ישעיהו פרק  א’ פ "כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ–וְעַתָּה מְרַצְּחִים.  כב כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם."

בשרונה היו משרדי הממשלה, כי ירושלים הייתה עיר מפורזת ובינלאומית . משרדו של בן גוריון מרוחק ממשרדו של ווייצמן, כי הם היו חלוקים בגישותיהם לעומתו משרדו של בן צבי היה בסמוך לבן גוריון כי הם היו מקורבים. כאשר הוחלט להעביר את משרדי הממשלה מתל אביב לירושלים הבירה, צוירה  קריקטורה בה נראית המנורה מובלת וחוזרת לירושלים- לקריה יש שער הנקרא שער ויקטור ע"ש  הרס"ר המיתולוגי שפיקד כאן עשרות שנים, כיום יש פה בסיס צבאי –משרד הבטחון ומשרדי ראש הממשלה.

בשרונה היו 92 בתים שהחליטו לשמר רק 36 מהם. אחד הבתים הפך למוזיאון בסמוך ישנו פארק שרונה שמנסה לשמור על ייחודיות הישוב. מסביב לבתי שרונה ניתן לראות את המגדלים הגבוהים, ניתן לראות מכונת כביסה משנת 1900 ושבבי סבון של פרסיל. ניתן לראות את השעון משנת 1877. בראש החוגה ניתן לראות את הנשר. הבתים הראשונים נצבעו בכחול והדור השני בצבע ירוק-חום. כדי להגיע לצבע המקורי היה צורך לגרד בתקרה  14 שכבות צבע..

טכניקת העברת הבתים- ההעברה נעשתה על ידי חברה הולנדית . הוזזו 5 בתים כדי להרחיב את רחוב קפלן . ההכנות תוכננו במשך שלוש שנים וחצי . היה צורך לחבוק את המבנים מבחוץ  ומבפנים עם מטילי מתכת כדי למנוע התמוטטות. בנוסף הוכנסו חיישנים לבדיקת תזוזה בסדקים. התזוזה הייתה למרחק של 31 מטרים בזמן של 30 שעות. המחיר היה 26 מיליון שקלים.

במסגרת השימור יש 6 מבנים לטובת הציבור : 3 מבנים של הטכניון, המוזיאון, המשרד ובית הבד, בית הבד-סרט קצר וכדאי לחוות ולראות אותו בפעולה. זהו בית הבד המשוכלל ביותר בא"י. באו לראות את הפלא הזה מיפו ועד רמלה.  בית הבד הפך לבית הרס"ר שם הייתה כיתה לימוד לנוער במצוקה.

אחד הטמפלרים בהיותו בן 92 סיפר על מטמון שהסתיר באחד מקירות הבית. ילדיו הגיעו ארצה, חיפשו וחיפשו ומצאו את המטמון עם מטבעות זהב.המטמון הוחזר לבעליו הראשונים.

"היקב בשרונה תל אביב".-

ביום הפיקו כ 5 אלפים ליטר יין. יש שני מרתפים גדולים. כל אחד היה יקב בפני עצמו. החיבור ביניהם היה דרך מנהרה תת קרקעית באורך של 50 מטרים. המנהרה שימשה להעברת בקבוקים וחביות בעיקר בימים החמים. ניתן לראות את החציבה היפה בסלע הכורכר (אין לגעת שלא יתפורר). כמו כן ישנו עמוד במרכז התומך את התקרה ומהווה את הכיכר הראשונה בא"י. כנראה המטרה הייתה למנוע מפגש של החביות שיצאו משני היקבים ובכך לאפשר מעבר מהיר של החביות. בארץ לא היה שוק יין ולכן היו צריכים למכור אותו לאירופה. לימים קם המתחרה ושמו רוטשילד והקים את ייקבי כרמל. היה איחוד בין  היקבים ולכן חפרו מנהרה שתשמש לצרכיהם, ביציאה מהיקב ישנה באר אנטילייה- זהו מתקן לשאיבת מים מהבאר באמצעות שרשרת של מיכלים.

את מבנה התעשייה לא טייחו והשאירו אותם כפי שהיו במקור, לדוגמא היקב ובית הבד. בנוסף היו פה בתי מלאכה ומתן שירותים שונים כמו: בית הרוקח – ממלוק ,היה בית בין 2 עצי הדקל . הבית נהרס ולזיכרו הקימו את גינת התבלינים עם שלט לזכרו. בית הנפח – המרתף והקומה הראשונה שימשו כבית המלאכה והקומה השנייה שימשה למגורים. הפירסומת  לבית הנפח בדמות שבשבת עם סוס.

הבימה וכיכר התזמורת:

בשנת-1919 נוסד תיאטרון הבימה ברוסיה וב 1946 (בשנות העשרים עובר לתל אביב חמתפתח לו) נוסד מחדש "הבימה" בארץ ישראל, תיאטרון הבימה נמצא במקום גבוה, על גבעת כורכר שהייתה פה כסמל לאקרופוליס של תל אביב. בסמוך נמצא גן יעקב המשמר עצי שיקמה.

שדרות ח"ן בתל אביב.

רחוב הנקרא על שם חיים נחמן ביאליק (אוטובוס תיירים לא יכול להיכנס מתחת לבניין העירייה)

גן העיר- בעבר היה פה גן החיות של תל אביב, מהספר יונה ונער/ מאיר שלו. בסמוך ישנו רחוב הפרדס שהוא זכר לפרדס שהיה בתל אביב. הפרדס הוקם על ידי משפחת מטלמן ב 1873. בכיכר רבין, בסמוך לאנדרטה ישנה רצפת פסיפס שתרמה העיר בריסל לתל אביב במלאת לה 100 שנה. הרצפה  מורכבת  מדוגמאות של אריחים שריצפו את בתי הראשונים בתל אביב.

יצחק רבין, היה איש שהתחיל את חייו כאיש לוחם ובסוף חייו הפך לאיש של שלום. בשנת 1994 קיבל פרס נובל לשלום. בתאריך -4 בנובמבר 1995 נרצח רבין בסיומה של עצרת שכותרתה הייתה " די לאלימות – וכן לשלום". בסמוך נמצא הפסל של רבין שנתרם על ידי הקרן לשלום לזכר יצחק רבין כמתנה לאזרחי ישראל. יש גם תבליט על הקיר המשחזר את מקום הרצח.

הדרכה קשה כי יש רעש ואנשים המטיילים מתערבים, ניתן להשמיע את הנאום של רבין ואת השיר לשלום.

במשך שנים רבות, שיר השלום נאסר להשמעה ברדיו בגלל המשפט "אל תביטו לאחור הניחו לנופלים".

הפסלת יעל ארצי מביעה ומבטאת  את רעידת האדמה והקרע בחברה הישראלית על ידי האבנים השבורות . מצד אחר היא תוחמת אותן באבנים שלמות, רגועות, חלקות וישרות-מסותתות, המציינות שזהו  אירוע נקודתי חד-פעמי. בכתובת כתוב  "השלום צוואתו". שתי המילים  "שלום – חבר" שהספיד ביל קלינטון חוברו על ידי כותב הנאומים שלו, טוני בלינקן. כדאי להתחיל בכניסה לנמל , מול בנין מספר 4 ניתן לראות את מילות השיר -בניית הנמל.

הנמל ביפו התחיל עוד בתקופה הכנענית במשך ארבעת אלפים שנה. זהו הנמל של ארץ ישראל  והדרך הקצרה ביותר לירושלים. נמל יפו היה תלוי בירושלים. כאשר ירושלים עלתה גם הנמל עלה בחשיבותו וכאשר זו ירדה, גם ערכו וחשיבותו ירדו. כמו כן יפו קרובה לרמלה שהייתה בירה בתקופה המוסלמית. באפריל 1936 החל ופרץ המרד הערבי . ערביי יפו החלו בשביתה כדי לפגוע בייצוא ההדרים של המשק היהודי. היהודים פנו לנציב הבריטי ובמאי קיבלו אישור להקים את נמל ת"א. הנמל הוא מלאכותי כי הוא חפור פנימה לכיוון החוף, וספינות גדולות לא יכלו להגיע לחוף, לכן השתמשו בסירות קטנות. ניתן לראות את המנוף הישן  שסייע בהורדת הציוד. בעיתון דבר לילדים מופיע ציור של הנמל ושיר של לאה גולדברג "אנו בונים פה נמל" (המילים של לאה גולדברג)

הסמל של נמל ת"א היה "הגמל המעופף".

הבריטים לא הקצו כסף לבניית הנמל וגם לא רצו שעיריית ת"א תשקיע בנמל, אלא רק כספים פרטיים, ולכן הוקם מפעל אוצר ים. האדמות והשטחים בהם הוקמו בתים בא"י לפני 1948 היו תמיד על קרקע פרטית, ולאחר מכן זו אדמת קק"ל,  גשר ווקופ  על הירקון ע"ש הנציב שהיה בשנות ה-30 מוזכר בהנחת אבן הפינה של הבימה, בניית הגשר איפשרה את התרחבותה של העיר וב1938 חנוכת רידינג, ברחוב החשמל הייתה תחנת חשמל מ-1923 אך היא הייתה קטנה ולכן נבנתה תחנה גדולה יותר.

בנמל תל אביב ושפך הירקון של היום נמצאה מצודה מהתקופה היהודאית- אשורית שהוחזקה ע"י ממלכת יהודה והיא נקראית "תל קודדי", שהיא מצודה ששומרת על החוף- תל קסילה הוא תל שנבנה כנמל על ערוצו של הירקון במאה ה-12 על ידי הפלישתים. (כיום נמצא במוזיאון ארץ ישראל).  בשטח המוזיאון ניתן לראות דרך מהתקופה הביזנטית ולכן גם הכביש הראשי עובר פה.

ליד נמל תל אביב ניתן לראות 3 מבנים והם: המגדלור של נמל תל אביב, הארובה של רידינג ואובליסק המשמש כאנדרטה-מלחמת הבריטים מול העותמאנים בסוף מלחמת העולם הראשונה..

קרב קו העוג’ות- קו דמיוני שלאורכו היו פרושים הבריטים, ובצד שנגד היו התורכים,בשנת 1917 , שימש במשך כ-10 חודשים כקו מלחמה, הקו החל בירקון בים ועד העוג'ה של יריחו-ממערב למזרח.

ב-1938 חנכו את הנמל שתפקד עד 1965. בשנה זו הגיעה ספינה לנמל באשדוד, והנמלים בת"אויפו נסגרו. בת"א נשארו רק המבנים, בעבר שימשו כחנויות חרסינות וקרמיקה. לפני כ-15 שנה הוחלט להפוך את הנמל למקום בילוי תוסס ומצליח. בעבר היה פה יריד המזרח שבו היה ניסיון להביא קניינים מהעולם ומהמזרח התיכון כדי לראות את תוצרת הארץ.  יריד המזרח היה מקור לגאווה, כי בו הוצגו דברים חדשים.

הסמל שנקבע היה גמל עם כנפיים כי טענו כי ישתפו עם ישראל פעולה רק אם לגמל יש כנפיים. גם שדה התעופה לוד שהוקם ב-1937 לכבוד הירידים. ב-1932 הייתה המכבייה הראשונה וכבר אז מספר החוזרים היה נמוך ממספר הבאים.

אשמח לעיונכם בשני אתריי www.efitours.co.il www.siyureboutiqe.com

.