"טיול עירוני בירושלים/ חצי יום טיול בירושלים."
"מדריך טיולים ומורה דרך במסלולים של ירושלים".
"סיורים וימי גיבוש בירושלים לצוותי היי טק וקבוצות".
רעיונות, מסלולים, אתרים, אטרקציות, מוזיאונים , מסעדות ובתי קפה בירושלים. סיורים בתחילתה של ירושלים: טיול מודרך בעיר דוד, הגן הארכיאולוגי בשטח g בחומת העיר, המגדל הצפוני, המגדל הדרומי, בית אחיאל, החדר השרוף ובית הבולות ומעיין הגיחון, תעלת השילוח ובריכת השילוח מימי בית ראשון, קברים מימי בית ראשון, קבר זכריה, קבר בני חזיר, יד אבשלום ומערת יהושפט.
"סיור מודרך וטיול עם אפי נחמיאס מורה דרך ברובע היהודי משער ציון לשער האשפות", סיור במרכז הרובע היהודי ובין בית כנסת החורבה לבית הכנסת "תפארת ישראל , "סיור בכיכר בתי מחסה וסיפור נפילת הרובע היהודי" בתש"ח כולל בית רוטשילד בכיכר בתי מחסה והעזרה לעניין ירושלים.
נבקר במוזיאון דגם ירושלים בימי בית ראשון והחומה הגדולה והרחבה .
ביקור בבית הכנסת הקראי ומרכז הקראים ברובע היהודי,"מוזיאון וואהל" לארכיאולוגיה ברחוב הקראים בו ניתן להבין את עושרם של היהודים שחיו פה בימי בית שני וממש לקראת החורבן. סרט בבית השרוף ושרידים מימי בית שני,ביקור "בכנסיית הניאה" הסמוכה, נתרגש בארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בבית הכנסת אליהו הנביא, "בית הכנסת רבי יוחנן בן זכאי" ובית הכנסת האיסטנבולי ומשם נצא דרך בית הכנסת הרמב"ן לתצפית גגות במרכז ארבעת הרובעים- הידועים כ "גגות גליציה".
************************************
"סיור ברובע המוסלמי והנוצרי של העיר העתיקה בירושלים" – "בטשתמוריה" ברחוב השלשלת 106 פינת רחוב משגב לדך,הסיגנון הממלוכי המעוצב עם חלון כפול , נטיפי קיר ועוד. ספריית חאלדייה ברחוב השלשלת 116 מבנה צלבני שהיה "תורבה" ממלוכי(קבר). "א טאזייה" מאדרסה על שם הנדבן ואז, רחבת שער השלשלת, שער השלשלת, סביל סולימאן, "אשרפייה", "בנין שומרי החומות", בית המרחץ חמאם אל עין, שוק מוכרי הכותנה שנבנה על ידי האמיר תנכיז, רחוב שער הברזל, "שער הפרחים". המסורת גרו ממש פה). סיור בויאה דולורוזה "בדרך היסורים" מכנסיים ההלקאה ועד כנסיית הקבר.
סיורים ירושלמיים בימין משה
"סיור בתים מספרים ואישים במושבה הגרמנית בירושלים".
הדרכה וסיור במושבה הגרמנית בירושלים הוא תענוג צרוף למדריך ולמודרכים. נכיר את העולם הטמפלרי גרמני נוצרי, נבין את הסיבות שהגיעו לארץ, ולמה בשנים אלו הגיעו בהמוניהם לארץ הקודש.
מה ההבדל בין המושבה הירושלמית לשאר אחיותיה, ביפו העתיקה, שרונה תל אביב(היום), חיפה עיר נמל ומעגנה, וילהלמה(בני עטרות), בית לחם הגלילית ואלוני אבא בעמק יזרעאל בצפון.
"הליצאום" בית הספר המיוחד הטמפלרי והשונה של המושבה הגרמנית עם סמל הדייקנות והתקופה הבריטית היו בו משרדי ממשלה ועם הקמת המדינה היה "מכון הסיבים".
"בית העם" הטמפלרי המשפיע עד ימינו על מושבות וקיבוצים ורבים בתוכן התרבותי שהגיע מבית העם הגרמני וסממניו הייחודיים – בתים מספרים במושבה הגרמנית בעקבות אישים ודמויות מקומיות.
בית תיאודור זנדל האדריכל של המושבה הירושלמית ושל מושבות אחרות, בית מתאוס או בית הטוחן הראשון והכיתוב eben haezer אבן העזר ומשמעותו , קולנוע סמדר האגדי וסיפוריו – ההליכה והסיור לאורך רחוב עמק רפאים והרחובות החוצים אותו, ניתן לשלב את "מתחם התחנה" ודרך בית לחם בסיורנו.
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
"סיורים וטיולים בעקבות יהורם גאון בשכונת בית הכרם בירושלים".
סיור מודרך בעקבות יוסי בנאי בירושלים, טיול בעקבות יצחק נבון בירושלים – סיור יהורם גאון הוא בפני עצמו ומתבצע בשכונת בית הכרם ועוקבת אחר הילד יהורם גאון עד בגרותו ובעקבות מורים ראשונים נחשונים בתרבות העברית וסיור יוסי בנאי מועבר בנפרד באיזור שוק מחניודה, גן התות, ונחלאות .
טיול מודרך בשכונת בית הכרם בעקבות נפתולי חייו של יהורם גאון ובעקבות ראשית ההוראה בעברית ורבים ממורי ירושלים הראשונים גרו פה וסיפורה של שכונת הגנים "בית הכרם", אחת משש שכונת הגנים של ריכארד קאופמן-בית וגן, קרית משה, רחביה תלפיות, מקור ברוך ושכונת בית הכרם שלנו.
יהורם גאון של להקת הנח"ל, להקת התרנגולים, שלישיית גשר הירקון, במחזמר והסרט "קזבלן", בסדרות "קרובים קרובים", "גאון של אבא" ו "סברי מרנן" ואאחל ליהורם גאון לעוד הרבה יצירות אמנות במשחק ובשירה. יהורם גאון מספר על העיניים של אבא שלא ישכח ושרה חכים אימו של יהורם גאון.
"שנות ילדותו של יהורם גאון בבית הכרם בירושלים" – "בית אבי חוזר אל חלומי".- "לא תנצחו אותי"-"כל ממזר מלך", "מצור", "רומנסרו ספרדי", "בשירי משה וילנסקי"- "האבנים פוצעים את כפותי" – "אני ירושלמי" "וארץ צבי-מבצע יונתן "- "סיור מודרך בעקבות יוסי בנאי מרחוב האגס 1 והיום מאיר אליהו בנא המספר את חיי יוסי בנאי הילד" שגדל בצורה דלה ועוקב אחר התפתחותו המקסימלית בבית ספר עד 6 כיתות ואז יוצא לעבוד בבית דפוס ברחוב אגריפס הירושלמי.
"יוסי בנאי קיבל את פרס ישראל", שחקן, זמר, במאי, כתב פזמונים ומערכונים והיה לאחד מענקי האמנים במדינה. יוסי בנאי נולד בירושלים ב-1932, עזב את העיר עם התגייסותו ללהקת הנח"ל ב-1950, ותמיד נשאר ירושלמי והרבה מיצירותיו קשורות לירושלים. "יוסי בנאי" היה איש רעים להתרועע חמים, כמו שאמר: "אדם ללא זיכרונות הוא עני מרוד". "הסיור של יוסי בנאי" מתאים לימי הולדת וכל מחלקה הרוצה לטייל ולהתרגש במרכז העיר של ירושלים – "סיור בעקבות יוסי בנאי בירושלים".
"סיור בקו העירוני של ירושלים".
סיור וטיול לקבוצות מארמון הנציב וטיילת ארמון הנציב בירושלים, "טיילת האז" ושכונת אבו תור הערבית וגבעת חנניה היהודית, מוזיאון הרכבל והר ציון, חומות העיר העתיקה ועמדת בית תורג'מן, מעבר מנדלבאום הישן וגבעת התחמושת והר הצופים בירושלים המרהיבה והיפה-
"ארמון הנציב הידוע כהר העצה הרעה", ג'בל מוכבר וכיום מטה האום יושב UNSTO – הרברט פלומר הנציב העליון יושב פה יושב בשנים -1925-27 באוגוסטה ויקטוריה באותה שנה אירעה רעידת אדמה ואז פלומר עובר לבית מחניים ברחוב שבטי ישראל ובזמן זה בונים את "ארמון הנציב" ושלושת הנציבים האחרונים יושבים פה. ניסיון כיבוש ארמון הנציב "מבצע סעודה שלישית" בפיקוד מאיר זורע מחטיבת עציוני שלא הצליח ולנו היו 14 אבידות. "ישנה אנדרטה לנופלים בקרב ארמון הנציב" במלחמת העצמאות ובשחרור ארמון הנציב וסביבתה במלחמת ששת הימים.
ב-7/10/48 הועבר ארמון הנציב לאו"ם -"לאחר הודעה מראש לשני הצדדים, ולאחר שלא נשמע התנגדות מצד ישראל ומצד ירדן, הועבר הארמון עם השטח שמסביבו מידי הצלב האדום לרשות האומות המאוחדות."אבו תור או גבעת חנניה "-קרויה על שמו של אל מוקדסי גנרל בצבאו של "סלאח א דין", שכונת גבול בין 1948 ל-1967. סיור לאורך "הקו העירוני" בירושלים מארמון הנציב לאבו תור דרך יער השלום ,גיא בן הינום וביקור במוזיאון הרכבל בצמוד למלון הר ציון המספר על התקופה הקשה בהווי של גבול עירוני צמוד שפעמים חוצה בית לשניים.
תצפית חדר הנשיא בן צבי מעל קבר דוד הצופה על חומות העיר העתיקה וזו הנקודה הכי קרובה לכותל בין 1948-1967- מעבר מנדלבאום ועמדת בית תורג'מן-סיפורו של מעבר מנדלבאום ומשפחת מנדלבאום ,עסקי הטקסטיל שלהם והמעבר שעבר ממש במתחם העסקים שלהם וסיפור מעבר להר הצופים ועמדת בית תורג'מן – "בית משפחה ערבית אמידה שצה"ל הלאים אותו לטובת עמדה הצופה על הגבול בשכונת מורשה מול שכונת באב אל זהרה".
"מדריך טיולים בירושלים" הבקיא בשכונותיה הרבות והשונות של ירושלים במתחמים החרדיים, "היציאה מן החומות","סיור בשכונות הנחלאות", שכונות שנות ה-70 המעבות את ירושלים וממש החדשות, "סיורי שווקים וטעימות ירושלמיות", סיורי רומנטיקה, אהבות וסיפורי נשים, סיור קברות צדיקים בירושלים, מורשת קרב בירושלים – "סיורים מודרכים בגבעת התחמושת וסיור הקו העירוני".
ירושלים בתקופת בית ראשון – העופל והעפלה להר, תצפית נחל קדרון והסילוואן(השילוח) הר הזיתים וקברי הר הזיתים, הרציון ועוד, ארמון המלך דוד(לפי איילת מזר) ,שטח g ההיסטורי עם בית ארבעת המרחבים, החומה החשמונאית, הבולות של גמריהו בן שפן, "בית אחיאל" ואסלת האבן, בית ובו שריפה מימי בית ראשון ב 586 לפני הספירה, נחמיה הפחה בוחן שערים וחומות, החומה הכנענית, פיר וורן ומעין הגיחון ומבצר המים החזק, "הצינור" וסיפור כיבוש העיר היבוסית על ידי יואב בן צרויה ודוד, סיור והליכה בנקבת חזקיהו, בריכת השילוח, בת הכנסת של עיר דוד ירושלים, תעלת הניקוז של הורדוס היורדת מטה והחשיפות החדשות כולל החקרא ובית המטבעות הזהב, פסיפסים חדשים ועוד.
קברי כתף הינום, "המאספה" וקברי בית ראשון ומערות המספרות על אופי הקבורה, המגדל הישראלי ברובע היהודי,החומה הרחבה, המרכז ללימודי ותולדות ירושלים בימי בית ראשון "אריאל" .
טיול מודרך בירושלים בימי בית שני במוזיאון דווידסון ושערי חולדה, לאורך הכותל הדרומי מערבי ורחוב הרודיאני, רחובות וחנויות, מקוואות מתקופת בית שני, "סיור בקשת רובינסון" המחלף הענק הראשון בהיסטוריה, סיור טיול במנהרות הכותל כולל הגשר הממלוכי וחשיפותיו החדשות – "שני המחלפים והקשתות הממלוכיות", קשת וילסון ונדבך רבא, "סיור במנהרת המים החשמונאית".
הרובע ההרודיאני ברובע היהודי המהודר, בית הפריסטיל, הבית האמצעי, בית המידות, יד אבשלום.
ירושלים של מטה- הכניסה לגן הסנהדרין, קבר הסנהדרין הגדולה,קבר העמודים ומערת האשכולות.
התקופה הרומית ביזנטית בירושלים-שער האריות, מנזר סנטה אנה עם בריכות חסדא ובריכות הצאן,מקדש לאל אסקלפיוס, פונטיוס פילאטוס שופץ את ישו במצודת האנטוניה בבית ספר עומארייה, לאורך הוויה דולורוזה, מנזר האחיות ציון-הליתוסטרוטוס שמעל הסטרויון(בריכת העפרוני), כנסיית "אלכסנדר נייבסקי" ושער הניצחון כולל מקדש אפרודיטי, ומירושלים אלילית לירושלים נוצרית-2 קרדו,הטטרפילון הירושלמי היא כיכר העיר הביזנטית, מפת מידבא, האפסיס של כנסיית הניאה ומורד הר הזיתים-"מסגד העליה", כנסיית אבינו שבשמיים, כנסיית בכי האדון, כנסיית כל העמים-גת שמנים, כנסיית "קבר מרים". 7.תקופת האסלאם בירושלים-קדושה בצל הסהר, הארמונות האומיים, מסגד אל אקצא והמפגש הלילי, מוזיאון האסלאם והמטבעות, כיפת הסלע שבונה עבד אל מלכ אל מרוואן, .
הצלב הקדוש בירושלים-מגדל טנקרד, כנסיית הקבר, הקתולקון,המפתחות אצל משפחת נוסייבה המוסלמית, הגולגותא(קלווריה), הרוטונדה העגולה, "דרך הייסורים" של ישו, האמבולטוריום,קפלת אדם הראשון, הכפר האתיופי על גג הכנסייה, הכנסיות האתיופיות, רחבת כנסיית הקבר האקלקטית, כנסיית סנטה מריה לטינה. 8. ממלוכים בירושלים-חאן א סולטאן-החאן של ברקוק, מדרסת א טשמורייה, ברכת חאן וכתובת ברחוב השלשלת, הטאזיה-מדליונים ובו טבוע ציור של גביע, המחכמה תנכזייה, ארמונה של הגברת טונשוק.
התקופה העותומנית בירושלים-הכניסה לשער יפו וקברו של סינאן פחה, בית כנסת הרמב"ן, בתי הכנסת הספרדיים, מוזיאון חצר הישוב הישן, בית כנסת החורבה ותפארת ישראל והקראי.
ירושלים הרדומה מתעוררת אט אט לחיים במאה ה-19- כנסיית המשיח בית הדואר האוסטרי, מלון אימפריאל, הפטריאכייה היוונית קתולית, המנזר הפרנציסקני והשער החדש החשוב עד ימינו, השער שנפרץ כדי לקצר את הדרך לכנסיית הקבר.
טיול ירושלמי, טיול בירושלים, יום גיבוש בירושלים, טיולים וסיורים בירושלים, מדריך טיולים בירושלים.
"כנסיית הקבר בויאה דולורוזה".
"כנסיית הקבר היא כנסיה קדושה לשש עדות נוצריות", אשר באו משלוש יבשות (אורתודוכסים ולטינים מאירופה, ארמנים וסיריאנים מאסיה, קופטים ואתיופים מאפריקה), מתפללים בשש שפות שונות (יוונית, לטינית, ארמנית, ארמית, קופטית וגעז), מחזיקים בתאולוגיה שונה לגבי מהותו של ישוע והנגזרות הדתיות של ישועתו. מוזיקליות שונה, בגדים שונים, ריחות שונים, צליינים שונים. בכנסיית הקבר חיים, נעים, ישנים, מתפללים, עורכים טקסים – 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 12 חודשים בשנה, כל שנה. דמו לעצמכם: שש משפחות הגרות בדירה אחת, מבשלות במטבח אחד, חולקות סלון אחד. כל השנה, כל החיים. האם יכולים אתם לדמיין את עצמכם כך? האם בשלתם עם עוד חמישה טבחים באותו מטבח, באותו זמן? הסטטיסטיקה של הכתבה טוענת שכל 3-4 שנים יש קטטה. כמו כל פופוליסט – הכתב אינו מתעניין כיצד מתפקד המקום בשקט, בסדר מופתי כל אותן מאות אלפי הדקות, השעות הימים והשבועות שבין לבין. מעולם עיתונאים לא התעניינו בשלום. רק דם, ואם אין דם – זה ממש לא מעניין. לשיטתם אני בצרות גדולות ואני מוחה: זה יהיה לא הוגן לבדוק את חיי המשפחה או הזוגיות שלי לפי רגעי הקונפליקט ואי הנחת מבלי להעלות על נס 35 שנים של ביחד. ובמשפחה שלי כולנו מדברים רק שפה אחת וחולקים רק אמונה אחת- כנסיית הקבר היא הזמנה והזדמנות לכל מי ששייך למין האנושי, לשאול על עצמו ולבדוק את גבולותיו. לראות את חולשות האנושות לצד עוצמת המושג פשרה. הסטטוס קוו (אשר בניגוד לנאמר בכתבה לא הוכתב על ידי העות'מאנים) הוא מצב פשרה שבו אף עדה איננה מאושרת עם חלקה, וכל אחת זוכרת את ימי תפארתה ואת זכויותיה האופטימליות. ודווקא משום כך, כאשר כל עדה מרגישה מקופחת וצודקת – יכולים כולם לחלוק את אותו גג. הידיעה שכל אחד נאלץ לוותר על חלומו המלא, להכיר בקיומן של קהילות שונות שחיות בתוכנו, ולשתף פעולה ב 95% מהזמ, ו הגדולה של המקום.
כמי שגרה בבית משותף לשני עמים, עם שתי שפות, ושלוש זהויות דתיות – נדמה לי שארץ הקודש אשר תחת מדינת ישראל – צריכה ללמוד משהו מכנסיית הקבר. במציאות של הסכסוך שלנו – סולמות יש לנו בלי סוף, וזכויות ניקיון שעליהם תמות נפשנו (כאשר מתנוסס דגל ישראל עצום מימדים מעל שכונה מוסלמית במזרח ירושלים – האם נניח למקומיים להסירו כי מסמן את חזקתנו? האם כאשר יבואו עובדי הווקף לנקות את רחבת הכותל – נעתר לנדיבותם בחנניות כפי שמוסקו היה מצפה שיקרה בכנסיית הקבר? האם יציג בפנינו בית תפילה המשותף ליהודים אורתודוכסים, ליטאים, חסידים, לאומיים , רפורמים וקונסרבטיבים? והאם נתבשם בשיתוף המוסכם על זכויות תפילה בכותל לכלל בעלי/בעלות זהות יהודית?)
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
"סיורים בעקבות היציאה מן החומות של ירושלים".
"סיפורו של השר משה מונטיפיורי" ושבע הפעמים בהם ביקר בארץ ובירושלים, "פועלו של מונטיפיורי "ליציאה מן החומות, תרומתו של יהודה טורא ספרדי מניו אורלינס להקמת השכונה, "הבעיות והקשיים של היציאה מן החומות" ובעיקר, מים, מחלות, בעיות בטחון ופרנסה – משכנות ממש לא שאננים והתרומה הגדולה להתפתחותה של ירושלים. מטרתו של מונטיפיורי לעזור בצפיפות ובעוני הירושלמי היהודי והשלב הראשון היה "הקמת טחנת רוח למען הפרנסה", בתחילה שני טוחנים אנגלים הפעילו אותה ובהמשך עברה לידיים יהודיות, התקנאו הערבים "וקיללו" את הטחנה וכך שבקה חיים ולא פעלנה לאחר זמן קצר..נכיר את המבנים המקוריים של השכונה שעדיפות הייתה לתלמידי חכמים ומוקירי טובה לגור בבית יפה מבלי לשלם, ומחלת הדבר שגרמה למות יהודים מוסלמים ונוצרים בתוככי העיר העתיקה ומצבם השפיר של "יוצאי החומות" בעקבות המים הטובים של בורות המים הנקיים. "שכונת ימין משה" שחלקה הצפוני ניתן לאשכנזים וחלקה הדרומי לספרדים, בזמן מלחמת העצמאות הייתה לאיזור ספר וסבלה רבות מהירדנים ולאחר מלחמת ששת הימים הופקעו הבתים, התושבים המקוריים עברו לשכונות כמו קטמון ואחרות ובמקביל הגיעה אוכלוסייה עתירת ממון ואחרת.
"ביקור וסיור בגן גוזלן" ובבתי ימין משה(הציוריים) היפים והשקטים ונעבור דרך קבר בית הורדוס ומלון קינג דייויד לשכונת מחנה ישראל השניה מחוץ לחומות שהוקמה על ידי הרדב"ש ב 1868 -רבי דוד בן שמעון המכונה "צוף דבש", השכונה הוקמה על המוגראבים -" סיפור קהילת יהודי מרוקו", בתי השכונה לא טופלו כראוי ובעשור האחרון עם הקמת מוזיאון יהדות צפון אפריקה מראה השכונה יפהפה והגן המוגרבי והכניסה למוזיאון משווים לה שכיית חמדה קטנה ומיוחדת.
"סיור מודרך לקבוצות וימי הולדת בשכונת נחלת שבעה" – השכונה השלישית מחוץ לחומות בשנת 1869 ע"י חברת "בוני ירושלים" במימון עצמי. שבעה אנשים עם מעוף דמיון ותעוזה יוצאים מהחומות ומקימים שכונה בכספם(ולא מימון של גביר)-שבעת המייסדים הם: יוסף ריבלין, יואל משה סולומון, מיכל הכהן, יהושע ילין, אריה לב הורביץ, בייניש סלנט וחיים לוי קובנר. בל"ג בעומר שנת 1866 מטייל יואל משה סלומון באיזור מגרש הרוסים ופוגש ערבי שהיה ברצונו למכור את האדמה ובאותו ערב כבר כינס יוסף ריבלין והוא הביא עוד חמישה חברים וקנו את אדמת "נחלת שבעה" אשר מחוץ לחומות העיר העתיקה.
"סיורים מודרכים וטיולים בעקבות משה מונטיפיורי והיציאה מן החומות בירושלים במשכנות שאננים, מחנה ישראל ונחלת שבעה".
סיורים עירוניים מודרכים בירושלים:
"סיורים אורבניים מודרכים בעיר העתיקה של ירושלים ברובע היהודי מוסלמי ונוצרי", "סיור בכנסית סנטה אנה ההלקאה וכנסית הגואל הלוטרנית", סיור מודרך מרכזי בכנסית הקבר ובויאה דולורוזה, סיפור הרובע היהודי ואתריו התיירותיים והרוחניים מבתי הכנסת ועד למרכזי המבקרים ןבתי הרובע היהודי.
"סיורים אורבניים ביציאה מן החומות במשכנות שאננים מחנה ישראל ונחלת שבעה"- השכונות שיצאו מחומות ירושלים העתיקה, מקושי לפיתוח עירוני, מונטיפיורי ומעלליו הרבים לפיתוח ירושלים.
סיורים מודרך ברצף השכונות הירושלמיות "נחלאות" – "אוהל משה ומזכרת משה", " סיורבבתי ברויידי וזכרון יעקב", "האורפלים וקינוח בשוק מחניודה" או סיור בשכונת מחנה יהודה בין הבסטות, "סיור טעימות קולינרי והיסטורי ירושלמי", פיקנטריות ירושלמיות מרגשות מספרות סיפור – "סיור מודרך בעין כרם עם סיפורי אהבה ברחביה ורחוב הנביאים עד רחוב יפו במרכז ירושלים".
"סיור בכרך החרדי במאה שערים ושכונת הבוכרים", "סיורים בכיכר השבת" ובשכונת זכרון משה וגאולה – "סיורים במתחם הצרפתי" הירושלמי ובמגרש הרוסים והדוחובניה עד "בית סרגיי".
סיורי תצפיות בירושלים בהר הצופים, הר הזיתים וארמון הנציב , בשכונת גילה ורמת רחל, לאורך כביש בגין ובית צפאפה, סיור בכביש המנהרות וקבר רחל.
****************************************************************************************************************************************
"סיורים וטיולים במגרש הרוסים" -במתחם הצרפתי ורחוב הנביאים בירושלים.
הצליינים שבאו לירושלים במאה 18 – סיפרו שהרוסים בנו פה עיר שלמה וקראו לה "ירושלים הרוסית" . העיר הייתה מוקפת חומה , ואנחנו נמצאים במרכז השטח שלה שמשתרע על 68 דונם. מתחם הזה הוא הגדול ביותר שנבנה על ידי מעצמות אירופה. בפי המקומיים המתחם נקרא "מוסקוביה".
קתדרלת השילוש הקדוש.
ממולנו קתדרלת השילוש הקדוש, זהו המבנה המרכזי והגבוה מכולם במגרש הרוסים. תחילת המבנה התחיל בשנת 1860 עם הקמת המתחם הרוסי ,ונמשך עד 1872 . האדריכל הרוסי היה מרטין איוונוביץ אפינגר שתכנן בסגנון כנסיית העלייה במוסקבה. בחזית הכנסייה יש שילוב של אלמנטים קלאסיים לצד מרכיבים ביזנטיים כמו : ביזנטי = ריבוי כיפות וחצאי כיפות, לנטרנות – פנסים בלטינית. קלאסיים = גמלון משולש, כרכוב שמקיף את כל הבניין, אפריז –רצועה עיטורית בצורה של קשתות, הנמצאת מתחת לכרכוב, ודנטילים = שיניות.
בניגוד לחזית , פנים הכנסייה הוא אולם פרובוסלבי מלא, עם אולם תווך ושתי סיטראות קטנות משני צידיו, כאשר אולם האורך נחתך ע"י אולם רוחב ויוצר צורת צלב )טרנספט ( , איקונוסטזיס עשיר שהובא מסנט פטרסבורג. הכנסייה נמצאת במקום קצת מוגבה מסביבתה.
מתחם מבני הציבור הכולל: אכסניית ניקולאי על שם הצאר ניקולאי שימשה כאכסניה לצליינים גברים, היום בית מעצר.אכסניית הגברים על שם אליזבתה .(כל הקומפלקס משמש כמוזיאון אסירי המחתרות)
*"מבנה דוֹחוֹבְנִייָה במגרש הרוסים" – בניין המשלחת הדתית הרוסית. המבנה שימש כמרכז הפטריארכיה המוסקבאית וכאכסניה, וכלל גם ספריה וכנסייה פנימית. האגף הדרומי של הבניין שייך עד היום לפטריארכיה המוסקבאית. וחלק מהמבנה משמש כיום כבית משפט השלום של מדינת ישראל.
*"בית החולים הרוסי "– היה הראשון שנבנה מחוץ לחומות העיר העתיקה. המבנה כלל שתי קומות, מעל 50 מיטות. בכל קומה נמתח מסדרון מרכזי, שחדרים משני צדדיו. בקומה הראשונה הותקנו בית מרקחת וחדרי מגורים לצוות הרפואי. בית החולים נתן מענה לצליינים שהגיעו מרוסייה, שהיו ברובם קשישים וקשישות שביקשו להגשים באחרית חייהם את החלום הביקור בארץ ישראל. לפיכך בית החולים סיפק "אוהל מרפאה" נייד, שליווה אותם במסעותיהם ברחבי הארץ. למרות זאת ,רבים מהם מתו מתלאות הדרך או נפצעו וחלו. (כיום מבנה מספר 13 של העירייה).
* "מגרש הרוסים החדש" או "חצר סרגיי" – הוקם לכבוד הצליינים הרוסיים ממעמד האצולה הגבוה , כי לא היה ראוי שיהיו יחד עם פשוטי העם והכפריים. "חצר סרגיי"= על שם הנסיך סרגיי אלכסנדרוביץ, בנו של אלכסנדר השני. סרגיי, שהיה דודו של הצאר ניקולאי,ביקר בירושלים בשנת 1888, המבנה כלל 16 חדרי אירוח, מהם שמונה מחסנים. בית מרחץ , מכבסה , ספרייה , שני חדרי אוכל ארבעה אולמות לקבלת פנים ; מפוארים ביותר, אורווה ומוסך.
בראשית המאה ה-20 נוספו למבנה המגדלים הפנימיים ששימשו כחדרי שירותים, המגרש נבנה בעזרת הכסף של משפחה הצאר הרוסי ובעזרת תרומות – לפני שאספר איך קורה שמבנה השייך לכנסיה הרוסית , נמצא כיום בית מעצר, עלי להסביר מדוע היה חשוב לצארים של רוסיה לבנות את המגרש:
עזרה לצליינים = במאה ה -19 מספר הצליינים מגיע 14 -12 אלף צליינים בארץ , הנמצאים במצב מאוד גרוע. הם יכולים לגור במנזרים יוונים , אך יש להם קשיי שפה ואין באפשרותם לקבל ווידוי לפני מותם. בשנת 1816 ראש המנזר האורתודוכסי מבקש מממשלת רוסיה לעזור להם, אך לא מקבל תשובה. רק ב 1847 לאחר דו"ח והמלצות של שר החוץ ,(שלא היה נוצרי אורתודוכסי) הצר ניקולאי מייסד את המשלחת הדתית הרוסית.
האינטרסים של שר החוץ רוסי
א. על פי ההסכם משנת 1774 התחייבה רוסיה להגן על הנוצרים האורתודוכסים שישבו בשטחי האימפריה העות'מאנית.
ב. עקב החיכוך בין הקבוצות הנוצריות השונות ובעיקר בין הקתולים לאורתודוכסים, רוסיה ראתה הזדמנות להגדיל את השפעתה במזרח התיכון ולהגן על הנוצרים האורתודוכסים ואלה יהפכו לסמכות העליונה בארץ הקודש. לכן גם מגרש הרוסים קרוב לכנסיית הקבר, אבל לא רק רוסיה ראתה את החשיבות של הנוכחות בארץ, גם המעצמות האחרות. כולן חששו מנפילתו הסופית של "האדם החולה על גדות הבוספורוס", כפי שהאימפריה העות'מאנית כונתה, אשר תוביל למלחמה עולמית על שטחי האימפריה בין המעצמות. אף אחת מהמעצמות לא רצתה להיות זאת שתתן את הדחיפה האחרונה ותפיל את האימפריה, אך למרות זאת כל אחת מהן רצתה להשיג עוד ועוד אינטרסים פוליטיים, כלכליים ודתיים .
הסיבה הרשמית למלחמת קרים 1853-1856 הייתה העברת מפתחות כנסיית העלייה הרוסית בבית לחם לידי הצרפתים. למעשה נפוליאון השלישי, שעלה לשלטון בצרפת ב1848, , ביקש 3 שנים לאחר מכן מהסולטאן העותומני אבדילמג'יט הראשון, להכיר בנצרות הקתולית כסמכות הנוצרית העליונה בארץ הקודש במקום בנצרות האורתודוכסית שנתמכה על ידי האימפריה הרוסית. ,
כמובן שבקשתו כללה את העברת כל המקומות הקדושים לנצרות לידי הנצרות הקתולית, ובכך להקטין את השפעתה של רוסיה במזרח התיכון, האימפריה העות'מאנית לא נענתה לבקשה הצרפתי ונפוליאון השלישי החליט לשלוח אוניית מלחמה אל הים השחור. בנוסף היו לו גם סיבות אישיות. הוא לא שכח את המכתב שהצר ניקולאי 1 שלח לו לכבוד הכתרתו. במקום לכתוב ידידי היקר . "mon cher mon ami" הוא כתב אחי היקר frère" "mon cher mon. נפוליאון נעלב מאוד כי הכינוי לא היה אצילי לדעתו.
במלחמה הזו, רוסיה הפסידה למעצמות ונאלצה למכור את אלסקה והאיים הקורילים.
למרות כל ההפסדים ובעיות פנימיות (מהומות איכרים וטרור) ,יש צורך לחזק ברוסיה את כוחה של הדת. לפיכך, רוסיה קונה בשנת 1857 שטח אדמה של כמעט 70 דונם בנקודה סמוכה מאוד לחומות העיר העתיקה ממערב. הצאר שילם בפועל על חמש שישיות מהקרקע, ואילו החלק השישי ניתן לו במתנה על ידי העות'מאנים . זהו המקום בו עמד מחנה הצבא הטורקי. המקום מתנשא לגובה של 300 מטר , בעל חשיבות אסטרטגית בהיותו חולש על העיר העתיקה.
מגרש הרוסים למעשה היה אחד המתחמים הראשונים שהעות'מאנים התירו לבנות כל כך קרוב לחומת העיר העתיקה. ובעקבותיו נוספו עוד מבנים כמו אלה של המתחם הצרפתי ). שהיו קרובים יותר לחומה), לפני מלחמת קרים הצליינות לארץ ישראל הייתה ספונטאנית ולא מאורגנת, הרי שלאחר המלחמה יש התארגנות והכנסייה הרוסית קוראת לצליינים לעלות ולבוא . הם נשמעים ובאים בהמוניהם במיוחד בחגים. הם גרים באכסניות האלה, אוכלים אוכל רוסי ומרגישים כמו בבית. וזו בדיור המטרה של הפוליטיקה. בשנת 1881 הוקמה "החברה הקיסרית הפרובוסלבית למען ארץ ישראל" על ידי משפחת הצארים הרוסים, בראש החברה עומד הנסיך סרגיי. אנטונין קפוסטין היה אחראי על רכישת קרקעות ונכסים בארץ ישראל במאה ה19 לכן כל המגרש הרוסי שייך לחברה. ועל הקירות שלו אפשר לראות את הדגם שלהם: כריסטוגראמה ומסביב כתוב "אל תהיה שקט למען הציון, ולמען ירושלים לא ינוח"
בשנת 1917, עם המהפכה ועליית השלטון הקומוניסטי ברוסייה, הוצאו להורג הצר ובני משפחתו , רוסיה הפכה לברית המועצות וזרם הצליינים כמעט פסק לחלוטין. הייתה זו מכת מוות למגרש הרוסים, שהפך כמעט לשממה. קומץ נזירים נותר במקום, והוא שהחזיק את הכנסייה והמבנים.
השלטון הקומוניסטי דרש להחזיר את הנכסים הרוסיים, אך הבריטים העבירו את השייכות לכנסייה הרוסית בחו"ל שזו הכנסייה הלבנה. (משלמים לה כסף כדי לתחזק את הכנסיות( .
עקב מיקומו האסטרטגי של מגרש הרוסים על אם הדרך ובקרבת העיר העתיקה, הבריטים הפכו את המקום למרכז אכסניית הנשים שהפכה לבית הסוהר ;ואילו אכסניית הגברים הפכה לתחנת משטרה ולמרכז הבולשת הבריטית. אכסניית המשלחת הדתית הפכה בחלקה לבית משפט מקומי ובחלקה למשרד הבריאות המרכזי בירושלים. חצר סרגיי שימשה את המחלקה לעבודות ציבוריות וכחלק ממשרד הפנים. בית הקונסול הרוסי שימש כבית יולדות. המבנים היחידים שלא שינו את ייעודם היו בית החולים, שהמשיך לשמש כבית חולים גם בתקופת המנדט הכנסייה
חלק ממבנה אכסניית המשלחת הרוסית שנותר בידי מסדר נזירות מקומי; נסגרה ולא נעשה בה כל שימוש
בעקבות הידרדרות ביחסים בין השלטון הבריטי והיהודים, ובעיקר לאחר פיצוץ בית הבולשת הבריטי ב 1944 ופיצוץ מלון המלך דוד ב 1946, , בוצר מגרש הרוסים והוקף בגדרות תיל גבוהות ובמחסומי משטרה- הבריטים הגדירו את המתחם כולו כ"אזור ביטחון",. היהודים כינו את אזורי הביטחון האלה בשם 'בֶּווִינְגְרָאד' על שם ארנסט בווין, ששימש אז כשר המושבות הבריטי, אחרי המלחמה הבריטים העבירו חלק מהכנסיות לכנסייה הרוסית של מוסקבה כי הם היו בעלי ברית במלחמה, והכנסיה הרוסית בחו"ל הייתה בצד של גרמניה- מדינת ישראל ירשה את מוסדות השלטון הבריטי שבמגרש הרוסים, ואף המשיכה להשתמש בחלק מהמבנים וכך עד היום) למטרות דומות: אכסניית הגברים עודנה משמשת כתחנת משטרה וכבית מעצר ).
"ברית המועצות מבינה את החשיבות של המקום, מגרש הרוסים וממשיכה לדרוש אותם בחזרה, הם הקימו את "החברה הפלסטינית הרוסית של האקדמיה למדעים " r_o_r_היורשת שלה "מהחברה הקיסרית הפרובוסלבית למען ארץ ישראל". ההיסטוריה חוזרת על עצמה, למרות שברוסיה יש מאבק נגד הדת ובמקומות רבים הכנסיה עבדה מתחת לרדאר, אנשי הכנסיה מתחילים לשלוח כמרים צעירים ומנוסים לישראל. בנוסף אנשי הכנסיה הרוסית משלמים כסף לערבים נוצרים אורתודוכסים שיצביעו עבור המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1964 נחתם לבסוף הסכם, על פיו ישראל תשלם סכום עתק של שלושה וחצי מיליון לירות לברית המועצות בעבור נכסי מגרש הרוסים. ההסכם לא כלל את הכנסייה ואת האגף המזרחי של אכסניית ברוסית גם חצר סרגי.(כיום יש מלון ובר מאוד איכות בחצר של חצר סרגיי)
מדינת ישראל התקשתה לגייס את הסכום העצום, ובמהרה הושגה פשרה: שני מיליון לירות ישולמו בכסף, ואילו מיליון וחצי נוספים ישולמו בתפוזים. הסכם זה מכונה- "הסכם התפוזים".
בראשית שנות ה 70 זמן קצר לאחר מימוש "הסכם התפוזים", נתבעה מדינת ישראל לשלם שוב את שווי הנכסים במגרש הרוסים, הפעם ל"כנסייה הלבנה", בה חברים יורשיו הרוחניים של הצאר. "יורשים" אלה, ברובם כמרים ואנשי דת שברחו מרוסיה לפני המהפכה ומתגוררים ברובם בארצות הברית. לטענתם – לא ייתכן שהקומוניסטים יעשו מעשה נתעב "הרצחת וגם ירשת" על חשבון הצאר, ולכן דרשו מישראל להעביר את התשלום אליהם ולא לברית המועצות.
ישראל סירבה לשלם פעמיים, נשמעו שוב ושוב תביעות מצד השלטון הרוסי שרוצה לבסס את ולחזק את נוכחותם בישראל ולכן הם עוסקים בדיאלוג לא רק עם ישראל אלא גם עם הרשות הפלסטינית, שבשליטתה יש ערים חשובות לנצרות כמו בית לחם, יריחו, חברון שהרשות כבר העבירה לרוסיה חלק מהמקומות הקדושים.
באוקטובר 2008 קיבלה ממשלת ישראל החלטה על העברת "חצר סרגיי " לידי הפדרציה הרוסית.
"סיורים וטיולים מודרכים בירושלים החדשה והעתיקה – סיור מודרך לקבוצות בנחלאות וסיור טעימות קולינרי בשוק מחנה יהודה, סיור סיפורי אהבה ירושלמיים, סיור מודרך בעיר העתיקה של ירושלים."