"מאמרים סיורים טיולים וגיבושים בעכו העתיקה".

עכו –הסטוריה.

• לעכו 4,000 שנות היסטוריה, אך לא באותו תחום.

  1. בתקופה הצלבנית השנייה, מסוף המאה ה-12 ובמאה ה-13,עת הייתה-

     עם הכיבוש הערבי במאה ה-7 חזרה לשמה הקדום ונקרה עכא.

     •  

      שמותיה של עכו במקורות:

     על הגדה הצפונית-מזרחית של הנעמן, כ-700 מטרים מהים. הערבים קראו לו "תל אלפוחר" = תל החרסים. הצלבנים קראו לו "תל ריצ'רד", הוא נקרא גם "תל סלאח אדין", ושמו העממי – "גבעת נפוליאון", שם גם הוצב פסל של נפוליאון

     באלף ה-2 לפני הספירה היה הישוב על תל עכו, ממזרח לעיר,

      

• האולם התחתון של הלשכה היה הרפקטוריום (= חדר אוכל). כנראה ששימש כאולם מרכזי שבו גם ערכו טקסים וקיבלו החלטות.

• שלושת האוֹמנוֹת (עמודים) העגולות אדירות, קוטרן כ-3 מטרים, ומכאן הסיקו שהחזיקו קומות רבות מעל. המבנה של האוֹמנוֹת התומכות בתקרה דומה לשרידים באולם שראינו במונפור, כשעמדנו על גג.

• האולם בנוי ממערכת של שמונה קמרונות צלב מחודדים,

• מתנשא לגובה 10 מטרים. צלעות האבן, התומכות את תקרת קמרונות הצלב, נשענות על כותרות המשולבות בקירות האולם. הכותרות מעוטרות בזרי פרחים, סלסילות או עיטור עלי שושן

• צחור ("פלר דה ליס"). בחלק מקמרונות הצלב, במפגש הצלעות נשתמרו רוזטות מגולפות.

• המבנה נחשב לאחד המבנים המסמלים את המעבר מהסגנון הרומנסקי לגותי.

• ייתכן שהאולם ממזרח לו, שטרם נחפר, שימש כמטבח.

• מתוכנן לבנות בחלל זה מסעדה, הדלפק כבר עומד.

• מתחת לחדר האוכל, שחלקו בנוי וחלקו חצוב בסלע הטבעי, נתגלתה מערכת לאגירת מי גשם לאספקת מי שתייה לסועדים.

• מי הגשם נוקזו מגגות המבנה דרך מרזבים משולבים בקירות אל המאגר..

• מתחת לרצפות הצלבניות נמצאו צינור חרס קטן, שמתחבר

• לצינור בינוני, ונשפך לתעלה – זו מערכת הביוב העירוני.

• נעבור דרך תעלת הביוב, שאורכה הכולל 85 מטרים. לקראת סוף ימיה של הנוכחות הצלבנית בעכו נוקתה התעלה והוסבה להיות מנהרת מילוט סודית.

•  

הקריפטה של הכנסייה.

מימין ומשמאל נכנסות תעלות, רצף תעלות שיצרו מערכת ביוב שלמה. אנחנו ברובע ההוספיטלרי, מדרום למבנה המפקדה. לפי מפת מפת מרינו סנודו (Marino Sanudo) משנת 1291, יש ברובע שלושה מבנים המבנה הצפוני (בציור משמאל) – המבצר

• המרכזי, ההוספיטלה, עם מגדלים, שיניות, שער, חרכי ירי.

• המבנה במרכז – אולם אורך וצריח. מתחתיו כתוב .ecc = אקלסיה. זוהי כנסיית יוחנן הקדוש, הנמצאת מעלינו, ואנחנו במרתף הכנסייה. מעל לתקרה נמצאו שברי זכוכית צבעונית, לכן זוהתה הכנסייה – San Juan de Acre. אנחנו בקריפטה של הכנסייה.

מתחת למבנה הדרומי (בציור מימין) נכתב במפה: dom = בית, infirmorum = חולים, פרושו שמדרום לנו צריך להיות בית חולים. כמו במוריסטן, היו כאן 1,000 מיטות ו-2,000 חולים.

• החמאם התורכי:

• • בלובי החמאם השתמרו התאים התחתונים עם הקרמיקה המקומית. שם הסירו את הבגדים.

  • מהמבואה עוברים לחדר הקר, לפושר, ולחם. דומה למרחצאות רומיים.

  • במרכז במה גדולה משיש עליה מטפלים במבקרים, ובצדדים

  • ישנם תאים פרטיים.

  • במרכז החדר מזרקה, רעש המים שימש כ"מוזיקת רקע",

  • לעמעם את קולות המשוחחים.

  • היה גם חדר של מרחץ אדים.

  • התקרה עגולה ללא חלונות. בתקרה קבועים קונוסים מזכוכית. ברבע מהתקרה נשתמרו הקונוסים המקוריים, שיוצרים משחק אורות.

  עמודים בשימוש משני שהובאו מקיסריה.

  • בלובי החמאם השתמרו התאים התחתונים עם הקרמיקה המקומית. שם הסירו את הבגדים – מלתחה.

  • מהמבואה עוברים לחדר הקר, לפושר, ולחם. דומה למרחצאות רומיים.

  • במרכז במה גדולה משיש עליה מטפלים במבקרים, ובצדדים

  • ישנם תאים פרטיים.

  • במרכז החדר מזרקה, רעש המים שימש כ"מוזיקת רקע",

  • לעמעם את קולות המשוחחים.

  • היה גם חדר של מרחץ אדים.

  • התקרה עגולה ללא חלונות. בתקרה קבועים קונוסים מזכוכית. ברבע מהתקרה נשתמרו הקונוסים המקוריים, שיוצרים משחק אורות.

  עמודים בשימוש משני שהובאו מקיסריה.

  מצפון חלונות בית הסוהר, ממנו קפצו אסירי המחתרת שברחו, לגג החמאם. הפיצוץ היה בחלון המזרחי.

  • בלובי החמאם השתמרו התאים התחתונים עם הקרמיקה המקומית. שם הסירו את הבגדים – מלתחה.

  • מהמבואה עוברים לחדר הקר, לפושר, ולחם. דומה למרחצאות רומיים.

  • במרכז במה גדולה משיש עליה מטפלים במבקרים, ובצדדים

    • ישנם תאים פרטיים.

    • במרכז החדר מזרקה, רעש המים שימש כ"מוזיקת רקע",

    • לעמעם את קולות המשוחחים.

    • היה גם חדר של מרחץ אדים.

    • התקרה עגולה ללא חלונות. בתקרה קבועים קונוסים מזכוכית. ברבע מהתקרה נשתמרו הקונוסים המקוריים, שיוצרים משחק אורות.

    עמודים בשימוש משני שהובאו מקיסריה.

    • הטריטוריה של רובע גנואה הוגדרה ע"י מגדלים, שנהרסו במאה ה-13.

    • במאה ה-18 נבנה הרובע מחדש, אז התיישבו בו יהודים, ובהם שתי דמויות מרכזיות:

    1. הרמח"ל – רבי משה חיים לוצאטו, שהגיע לעכו בשנת 1743. הרמח"ל נולד בפאדובה שבאיטליה ונדד כל חייו, לאמסטרדם, טבריה, צפת ועכו. הרמח"ל חידש את הקהילה בעכו וחי בה עד מותו בשנת 1747. הוא קיבל את רשות שליט הגליל ט'אהר אלעומר, להקים בית כנסת, וכתב ספר תורה על גבי עור צבי, ובדיו שהתקין מתמיסת קליפות רימונים.

  • חיים פרחי – היה יועצם היהודי של שליטי הגליל בימי האימפריה העות'מאנית החל מאלג'זאר (בשנת 1775), ובמהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל. הוא היה עוזרו הראשי של אחמד אלג'זאר, איפשר ליהודים לחיות טוב ולפתח קהילה. לימים היה עוזרו של היורש סולימאן פאשה. לאחר מות סולימאן, דאג חיים פרחי למינויו של עבדאללה פאשה, אך לימים חוסל על ידו. אלג'זאר נהג לקצץ בגופם של אנשים שהיו נאמנים אליו, ואת עינו של פרחי ניקר.

  •  

מדריך טיולים בעכו הצלבנית תורכית והיהודית

• בית כנסת הרמח"ל בעכו העתיקה-

• מדריך טיולים סיורים וגיבושים בעכו העתיקה.

  • לקהילת היהודים היו במאות 16-18 שני בתי כנסת בעכו: בית כנסת אחאב ובית הכנסת על שם הרמח"ל, שהיה הגדול

  • והמפואר בין השניים.

  • בית כנסת הרמח"ל היה בעבר במקום שבו נמצא כיום מסגד אלמועלק. ט'אהר אלעומר החרים את מבנה בית הכנסת

  • המפואר והפכו למסגד. במקומו הקצה עבור בית הכנסת את המקום הנוכחי, בקצה סמטה קטנה, היוצאת מרחוב פאח'ר אדין מצפון וסמוך למסגד אלמועלק. כשהרמח"ל הגיע לעכו, הוא עודד את שיפוצו של מבנה זה, מבנה שבהמשך נשא את שמו. יש הטוענים כי מבנה בית הכנסת המקורי הוסב למסגד בימיו של עבדאללה פחה, ששלט בעיר החל משנת 1818, והוא אשר נתן ליהודים את המבנה בו קיים בית כנסת רמח"ל כיום.

  • בית הכנסת נקרא "אוהל חיים". זהו בית התפילה היחיד של יהודים הקיים ופעיל בעיר העתיקה.

  אין בבית הכנסת בימה, כי הרמח"ל סירב לעלות על בימה. הוא ציטט את חז"ל שגרסו "רד לפני התיבה" ולכן נהג לקרוא בתורה מתוך בור ברצפת בית הכנסת. הבימה הייתה גלויה לעיני

  • המתפללים מבעד לסבכת סורגי ברזל במפלס הרצפה.

  • על פרוכת ארון הקודש רקומות המלים מתהילים "ממעמקים קראתיך יה".

  • בבית הכנסת חסרה עזרת הנשים, שכן הרמח"ל, שדגל בקבלה, אסר כניסת נשים לבית התפילה פן תעסוקנה בדברי חולין.

  • משום כך לנשים פתחו צוהר בקיר המערבי של בית הכנסת, והן היו עומדות מחוץ לבית הכנסת במפלס הדרך ורואות ושומעות תקיעת שופר, קריאת המגילה ושאר תפילות.

  • בזמנו היה הרמח"ל דמות שנויה במחלוקת, אבל כיום הוא נחשב לאיש קבלה ומוסר מבריק, שנודע בעיקר כמחבר ספר המוסר "מסילת ישרים". הרמח"ל נדד ממקום למקום משום שהוא עסק בקבלה ומיסטיקה, והרבנים חשדו בו שהוא "שבתאי" – משיח שקר. מסע נדודיו התחיל בעיר הולדתו פאדובה.

  הרמח"ל הגיע לעכו בגיל 36 ונפטר בגיל 40, במגפת דבר, וכן אשתו וילדיו. יש שתי גרסאות למקום קבורתו בכפר יאסיף.

• הוויה ריגאס החוצץ בין הרובע הוונציאני לרובע הגנואני והיום השוק המרכזי-

• הרחוב מחלק בין הרבעים.גנואה- ונציה.

  • מצפון – צריח מסגד אלג'זאר

  • ממערב – רובע גנואה

  • ממזרח – שרידי בתי ונציה

  • משני הצדדים היו ביצורים

  • על הוויה רגיס עמד הבית של "סן סבא", ברחוב פאח'ר אדין היום. חיו כאן נוצרים מזרחים. הבית נבנה מעל לקו הרחוב, ומי שישב

  • בו שלט על העוברים והשבים ברחוב. בשנת 1104 השתלטו הגנובזים על בית סן-סבא, זרקו את האוכלוסייה הנוצרית,

  • והוציאו אישור שהבית הועבר לידי גנואה כדת וכדין.

  • 150 שנה מאוחר יותר, באמצע המאה ה-13 (1256), הגיעו ונציאנים לאפיפיור ובידם אישור שהבית הועבר לידי ונציה, ועליו חתום האפיפיור אלכסנדר הרביעי. רובע ונציה ממזרח דרש

  • מרובע גנואה לפנות מידית את הבית. גנואה סירבה, ושנתיים נערכה מלחמה בין שני צדי הרחוב – "מלחמת סן-סבא".

  • מדרום היה רובע פיזה, שאף הוא סבל מרובע גנואה. הוונציאנים כרתו ברית עם הפיזנים, ושניהם עלו על רובע גנואה. המלחמה נערכה מבית לבית, בין השנים 1256-1258. בשנת 1258 ניצחה הקואליציה של ונציה ופיזה, והתוצאה – הגנובזים נזרקו מהעיר עכו.

  • הוויה רגיס היה חבית נפץ בתקופה הצלבנית. התקיפה של הגנובזים, הוונציאנים והפיזנים הייתה מקומית בעכו, הם לא

  תקפו אחד את השני בערי האם באיטליה. ממקורות משנות ה-80 של המאה ה-12, גנואה הטרידה את שכנתה פיזה בדרום. 100 שנה מאוחר יותר הטרידה ונציה את גנואה. בני גנואה וונציה החלו לעבות את הקירות של הבתים לאורך הרחוב הראשי שהפריד ביניהן, ויצרו מעין חומה פנימית בתוך עכו. הם ביצרו את הדלתות והפכו אותן לשערים, ואת החלונות הצרו והפכו לחרכי ירי. עכו בוצרה לא רק נגד האויב החיצוני, אלא גם ע"י צלבנים כנגד צלבנים. החיכוכים היו בין פיזה לגנואה, גנואה לונציה והוספיטלרים לטמפלרים.

• הרובע הטמפלרי בעכו:

• • ממזרח למגדלור – רובע פיזה.

  • הכנסייה – כנסיית יוחנן הקדוש (סנט ג'ון). הכנסייה נבנתה

  • במאה ה-18. מתחת לכנסיית סנט ג'ון נמצאת כנסייה צלבנית בשם סן לורנצו. מעבר לכנסייה מזרחה נכנסים לתחומה של פיזה.

  • מצפון לנו בככר גנואה – בית הבהאים (בית עבוד), בית לבן, תריסים כחולים, גג כתום. כאן כלאו את הבָּהָא-אללה (מירזה חוסיין), והבית משמש כיום כאכסניה לבהאים.

  • בשנות ה-60 של המאה ה-20 נערך בעכו סקר ע"י האדריכל קרסטן. הוא התבקש לרדת לתוך כמה בתים, ולזהות היכן ישנה חומה עבה. לטענת קרסטן, הוא מצא מגדל מתחת לאכסניה הבהאית, שהיווה גבול בין הרבעים: גנואה, מלבני וטמפלרים.

  • היה בו בית שער עם שלושה שערים: מצפון – לרובע המלבני של המלך, ממזרח – לרובע גנואה, ומדרום – לרובע הטמפלרים. המגדל לא נחפר.

  • לכן מזהים את בית הבהאים כגבול שמצפונו – רובע צלבני ששייך למלך, ומדרומו – הרובע הטמפלרי.

  • מקו הסלעים ועד לרחוב, השטח שמכוסה היום במים, היה יבש בתקופה הצלבנית. שם עמד המבנה המבוצר ביותר בעיר עכו – הטמפלום (מפקדה) של הטמפלרים, שאז עמד ביבשה.

  • לאורך קו הסלעים היה אולם אורך אחד, מצפון – אולם אורך שני, ממזרח, ברחוב – אולם האורך השלישי, וכאן, מדרום, הרביעי. המבנה היה מטיפוס קאסטרום.

  • שרידי בסיס המבצר שקועים בים, כמו נָמֵל הורדוס בקיסריה. בעתלית נמצא כפר כלקוליתי 10 מטרים מתחת לפני הים. כאן

  • עלו המים מטר וחצי מאז התקופה הצלבנית ועד לימינו. קו החוף בתקופה הצלבנית היה קו הסלעים. השטח הוצף.

  • בשנת 1290 הגיע לכאן אביר, המכונה במחקר "הטמפלרי האחרון" (כי שמו אינו ידוע), שכתב כאן: "הטמפלום היה המקום המבוצר ביותר בכל העיר,… בכל צד נמצא מגדל קטן, ועל כל מגדל פסל של אריה בגודל שור מפוטם, כולו מצופה זהב".

  • התפקיד הראשי של הטמפלרים היה ללוות את שיירות עולי

  • הרגל בארץ, ולדאוג שלא יאונה להם כל רע. הטמפלרים החליטו להתחיל את השמירה על עולי הרגל כשיצאו מהנָמֵל באירופה. בגלל סערות בים ושוד ימי, עולי הרגל פחדו לעלות עם רכוש

  • וכסף. הטמפלרים ביקשו מהצליינים להפקיד את כספם וחפציהם באירופה תמורת אישור. כאשר הגיעו לישראל פנו למגיסטר של הטמפלום, וקיבלו את כספם בחזרה.

  • הנזירים, שהפכו אבירים, הפכו לבנקאים של התקופה. כשלמלך צלבני הייתה בעיה כלכלית – הוא פנה לטמפלרים. לכן

  • הטמפלרים יכלו לבנות את האריות – סמל של עוצמה, מזהב – סמל לעושר.

  בפינה זו נפלה הממלכה הצלבנית בארץ ישראל. בשנת 1291

  • הגיע אשרף חליל לחומות היבשתיות של עכו ממזרח, צר עליהן, ופרץ את החומה. הוא כבש את הרבעים בסערה. אנשי עכו ברחו למבנה המבוצר ביותר בעכו – לכאן. אשרף חליל הגיע למבנה

  • ולא הצליח לכבוש אותו. במתקפה השלישית של אשרף חליל הבינו הצלבנים שלא יוכלו להחזיק מעמד, ולכן שלחו שליחים לעתלית עם הוראה לברוח, ושליחים דרך הים לצור עם הוראה – תברחו לים, אנחנו נוטשים. כאן היה הקרב האחרון של הצלבנים בארץ ישראל.

  • אשרף חליל הממלוכי ראה במבנה סמל לעמידתם של הצלבנים בישראל, ולכן ריסק את המבנה. את השערים לקח לקהיר,

  • האריות הותכו והשתמשו בהם בקהיר.

  • המבנה הצלבני היה מסיבי. כשאחמד אלג'זאר בנה את החומות, הוא השתמש באבנים משרידי המבנה.

  • על החומה לידינו רואים תווי סתתים וסירוק אלכסוני.

  • בשנת 1840, בהפצצה האוסטרית-אנגלית-עות'מאנית, פגז אחד נפל במחסן התחמושת במזרח, אך שורת פגזים נפלה כאן,

  • ויישרה את השטח. שטחים אלה, שפוצצו, משמשים כמגרש

  • נרד לרובע הטמפלרי, למנהרה הטמפלרית.

  •  

המנהרה הטמפלרית בעכו העתיקה-

• לא ברור של מי הייתה המנהרה ומי חפר אותה. במנהרה נמצאה נביעת מעיין (ממערב לפיצול), והייתה השערה שאולי המעבר

• נוצר ע"י הרחבת פתח המעיין.

• הדעה המקובלת היום היא שהמנהרה הוקמה לקראת סוף

• המאה ה-12 כנתיב תת קרקעי אסטרטגי על ידי אנשי המסדר הטמפלרי.

• בקצה המערבי של המנהרה הייתה המפקדה של הטמפלרים, ובמזרח – הקַטֵנָה, הנָמֵל של המלך, ובו בית המכס הראשי. ההערכה היא שהטמפלרים לא רצו לשלם מסים ומכסים, ולכן לא רצו להיכנס לנָמֵל עם הסחורות. אולי הטמפלרים הגיעו ללב ים, בלילה הכניסו סחורה לארמון הטמפלרי, והעבירו אותה לנָמֵל דרך המנהרה.

• המנהרה עוברת במערב מתחת לרובע הטמפלרי.

• כשהמנהרה מתפצלת לשתי מנהרות – נכנסים לרובע הפיזני. שבכת ברזל הפרידה בין הרובע הפיזני לטמפלרי. המנהרה

• חצובה בחלקה התחתון בסלע הטבעי, ובחלקה העליון היא

• בנויה כקמרון חביתי ארוך עשוי אבן גזית.

• אורכה של המנהרה 350 מטרים.

• גובה המנהרה הוא כשני מטרים ובקטעים מסוימים, יחד עם הרצפה המוגבהת, גובהה הוא פחות ממטר וחצי, דבר המצריך מהעוברים להתכופף. שתי הכניסות למנהרה אינן הכניסות המקוריות ובכל אחת מהן נבנו מדרגות המובילות אליה.

המנהרה הטמפלרית בעכו העתיקה-

• לא ברור של מי הייתה המנהרה ומי חפר אותה. במנהרה נמצאה נביעת מעיין (ממערב לפיצול), והייתה השערה שאולי המעבר

• נוצר ע"י הרחבת פתח המעיין.

• הדעה המקובלת היום היא שהמנהרה הוקמה לקראת סוף

• המאה ה-12 כנתיב תת קרקעי אסטרטגי על ידי אנשי המסדר הטמפלרי.

• בקצה המערבי של המנהרה הייתה המפקדה של הטמפלרים, ובמזרח – הקַטֵנָה, הנָמֵל של המלך, ובו בית המכס הראשי. ההערכה היא שהטמפלרים לא רצו לשלם מסים ומכסים, ולכן לא רצו להיכנס לנָמֵל עם הסחורות. אולי הטמפלרים הגיעו ללב ים, בלילה הכניסו סחורה לארמון הטמפלרי, והעבירו אותה לנָמֵל דרך מנהרה.

• המנהרה עוברת במערב מתחת לרובע הטמפלרי.

• כשהמנהרה מתפצלת לשתי מנהרות – נכנסים לרובע הפיזני. שבכת ברזל הפרידה בין הרובע הפיזני לטמפלרי. המנהרה חצובה בחלקה התחתון בסלע הטבעי ובחלקה העליון היאבנויה כקמרון חביתי ארוך עשוי אבן גזית. אורכה של המנהרה 350 מטרים.

• גובה המנהרה הוא כשני מטרים ובקטעים מסוימים, יחד עם הרצפה המוגבהת, גובהה הוא פחות ממטר וחצי, דבר המצריך מהעוברים להתכופף. שתי הכניסות למנהרה אינן הכניסות המקוריות ובכל אחת מהן נבנו מדרגות המובילות אליה.

המנהרה התגלתה רק בשנת 1994 באופן אקראי, לאחר שדיירי בית הנמצא מעליה התלוננו על ביוב סתום.

• שש פעמים החליפה עכו את שמה.

  השם עכו הופיע בכתבים מצריים ובמקרא.

  1. 1. הצלבנים קראו לה אקרא (Acre).

     2. בתקופה הממלוכית חזרו לשם הערבי עָכָּא.

        זה גם בתקופה הרומית והביזנטית.

     הממלוכים כבשו את עכו בסוף המאה ה-13 והחריבו אותה לחלוטין.

     מעיר בת כ-40 אלף תושבים, הפכה עכו לכפר דייגים קטן שישב על הריסות ופסקה מלהתקיים.

     כמה צריחי כנסיות בלטו מבין החורבות, וביניהם כנסיית יוחנן הקדוש, ולכן הצליינים קראו לה "סן ג'ן ד'אקר" = יוחנן הקדוש של עכו (כיום מתנ"ס עירוני ששוכן במבנה הסראיה העות'מאני).

     6. בשנת 1948 חזרו לשם הקדום עכו

     7. מדריך טיולים בעכו וסיורים טיולים בעכו.

     בתקופה ההלניסטית הייתה לעיר פוליס יוונית בשם פתולומאיס, על שמו של תלמי השני.

ימי השיא של עכו:

• במהלך 4,000 השנים היו שתי תקופות שיא מוכרות לעכו:

  העיר הגדולה ביותר בארץ ישראל (יותר מירושלים, קיסריה וצור)

• עיר הנָמֵל החשובה ביותר בארץ.

  בירת הצלבנים.

  בתקופה העות'מאנית, במאה ה-18, שני שליטים מקומיים העלו את חשיבותה.

  השייח' הבדואי ט'אהר אלעומר (שלט בתחילת המאה ה 18)

  אחמד פאשה אלג'זאר(ג'זאר גוזר האיברים, הקצב סוף המאה ה 18)

  ⅓ מהפריפריה החקלאית של עכופטור מוחלט ממסים ומכסים בנמלה של עכו העתיקה.

  עכו הצלבנית.

  • • הצלבנים עברו בעכו לראשונה בשנת 1099. הם הגיעו אליה במסע הצלב הראשון, כשנעו לאורך החוף. הם ראו שלעכו חומות משני צדדים, הייתה מוגנת, וכיבושה היה מעכב אותם. 

  • • מיהרו לירושלים, ולכן במגע הראשון היא נשארה בידיים מוסלמיות. הצלבנים עקפו אותה ממזרח והמשיכו לירושלים.

  • • אחרי שכבשו את ירושלים, הצלבנים הבינו שכדי לשלוט בארץ ישראל עליהם לכבוש את ערי החוף, שדרכן קיימו את הקשר עם אירופה.

  • • גוטפריד תכנן את המצור על עכו, אך הוא גסס, ולכן הצלבנים העבירו את המצור לעיר קטנה יותר ופשוטה לכיבוש – חיפה. זו הייתה הפעם השנייה שעכו ניצלה מכיבוש צלבני.

  • • אך בעכו נמצא הנָמֵל הטוב ביותר בצפון, ובשנת 1102 חזרו

  • • אליה בשלישית: בראשם עמד אחיו הצעיר של גוטפריד, באלדווין הראשון. באלדווין עלה עם כל כוחותיו, ולא הצליח לכבוש את עכו.

  • • לעכו לשון יבשה החודרת לים, והיא מוקפת משני עבריה מים. בתוכה היו שני מרכזים חשובים – המסגד והנָמֵל. באלדווין צר מצפון וממזרח – אך מכיוון שלא היה לו כוח ימי, הייתה זו רק

  • • חצי טבעת מצור. הוא הבין שכדי לכבוש עליו לקבל סיוע מהים, מדרום וממערב.

               התפתחות הרבעים בעכו וחלוקתם בעידן הצלבני.

  • • באותם ימים היו כמה ציי ענק ששייטו בים התיכון, של שלוש אימפריות ימיות: גנואה, ונציה ופיזה. אמנם פיזה לא ישבה על המים, אולם תעלה הובילה ממנה לים, והיה לה צי גדול בים התיכון.

  • • אלה היו קומונות ימיות של ערים כמו אמלפי ואנקונה באיטליה, מרסיי של הצרפתים, וברצלונה של הספרדים. הקומונות הימיות ריכזו בידיהן את מקורות ההכנסה המסחריים הטובים ביותר.

  • • השם "קומונה" בא משם הריכוזים העירוניים שהפכו מדינות עצמאיות במאות ה-10 וה-11 באיטליה.

  • • אחרי שנתיים, בשנת 1104, החליט באלדווין להמר על אחת משלושת הקומונות – על גנואה. נציגי המלך ביקשו מהגנובזים סיוע, הגנובזים הסכימו לסייע מהים בתמורה לארבע דרישות:

  1. 1. ⅓ מהעיר עכו העתיקה

  1. 1. 1.  

        1. 1. אוטונומיה בכל השטחים שיועברו

  • • לבאלדווין לא הייתה ברירה משום שהמשא ומתן עם שתי הקומונות האחרות היה עוד יותר מורכב. בשנת 1104 נחתם הסכם בין באלדווין לקומונת גנואה, ובסיוע גנואה נכבשה העיר עכו.

• כוחותיו של באלדווין נכנסו לעיר, הגיעו למסגד והפכו אותו לקתדרלה של עכו-כנסיית הצלב הקדוש.

  • • את הרובע הצפון-מזרחי מסביב למסגד, באלדווין הראשון הפך לשטח דומינלי = שטח השייך לבית המלוכה. הצלבנים ירדו לנָמֵל ובנו כל מה שצריך כדי שהנָמֵל יתפקד, והפכו גם אותו לשטח דומינלי. הצלבנים השתלטו על שני האזורים הכלכליים ביותר.

  • • "דרך המלך" ("Via Regis") חיברה בין שני המרכזים של המלך.

  • • לגנואה הוצע השטח שהובטח. לאורך החוף ממערב לא ניתן

  • • לעגון, החוף רדוד ואין בו מפרצים, והאזור היחיד שמתאים לנָמֵל נתפס ע"י הצלבנים. הגנובזים בחרו להתיישב מצפון לנָמֵל,

  • • בצמוד ממערב לציר המרכזי שמחבר בין שטחי המלך. היתרונות לבחירתם:

  • • הגנובזים ישבו בלב העיר.

  • • הגנובזים ידעו שמלך צפוי להתחלף, ואז תכננו לחדור

  • • ביתר קלות לשטחי המלך. הם חיכו לשעת כושר כדי

  • • לחדור לשטח הנָמֵל.

  • • בשנת 1124 הצלבנים טרם כבשו את צור. הם ידעו שהם זקוקים לסיוע של אחת מהקומונות הימיות.

  • • באלדווין השני פנה לוונציה וביקש סיוע. הוונציאנים התנו את הסיוע בארבעה תנאים:

  1. 1. ⅓ מכל אחת מערי המלך, פירושו, בכל הערים שיחזיקו הצלבנים.

  1. 1. ⅓ מהפריפריה החקלאית של הערים

  1. 1. אוטונומיה בכל השטחים שיועברו אליהם

  1. 1. פטור מוחלט ממסים ומכסים בנמלים

  • • צור נכבשה, ומתוקף ההסכם, הוונציאנים נכנסו גם לעיר עכו. גם ונציה ישבה סמוך לנָמֵל של הכתר הצלבני, בצמוד ל"וויה רגיס" ממזרח.

  • • בלב עכו היו שתי אוטונומיות – ונציה וגנואה. ביניהן היה רחוב שרוחבו נע בין 3.8-4.5 מטרים.

  • • ההוספיטלרים הבינו את הפוטנציאל הכלכלי של העיר עכו,

  • • הייתה להם יכולת כלכלית, והם נכנסו לתוכה בתהליך איטי. הם רכשו מגרשים מצפון לאוטונומיה/רובע של גנואה, ותוך 30-40 שנים כל החלק שמצפון לאוטונומיה של גנואה הפך להיות בחזקתם של ההוספיטלרים. ההוספיטלרים מעולם לא קיבלו אוטונומיה, אך יצרו רצף טריטוריאלי.

  • • הטמפלרים חדרו לעיר בשיטה דומה. הם רכשו מגרשים בפינה הדרום-מערבית של עכו (אזור המגדלור), עד שכולה הייתה שלהם. אז לא הייתה הגנה לפינה זו, והיא נקראה "כף הסערה", כי הגלים נכנסו אל העיר.

  • • בשנות ה-60 של המאה ה-12 עלה השליט הצלבני אמלריך,

  • • שהיה לו חלום אחד – לכבוש את מצרים. כדי להגיע למצרים

  • • הוא היה צריך ספינות. הוא פנה לפיזה וביקש סיוע של הצי, הם הסכימו בתמורה לנתח בעיר עכו. בשנת 1164 נכנסה גם פיזה לעיר עכו.

  ממערב לנָמֵל הייתה רחבה גדולה שהייתה שייכת לנָמֵל, והמלך נתן אותה לפיזנים. היה זה אזור קטן, בין הנָמֵל, הטמפלרים, והג'נובזים.

  • • במאה ה-13 עכו התרחבה, והטבטונים נכנסו לפינה הדרום מזרחית.

  • • בעכו, העיר הדומינלית הגדולה, הכתר הצלבני החזיק רק באזור הכנסייה בלב העיר – לו קראו פונדה (Fonda) = שוק בלטינית,

  • • כי בו היה השוק המרכזי של העיר, ובאזור הנָמֵל, לו קראו קַטֶנָה (Katena) = שרשרת בלטינית, על שם השרשרת ששימשה לפתיחת הנָמֵל וסגירתו.

  • • אזור נוסף שהיה שייך למלך הצלבני היה "הרובע המלבני" – מצפון לטמפלרים וממערב להוספיטלרים. שם זה ניתן לרובע כי כשחפרו אותו מצאו בו דירות שיכונים. ממזרח לרובע המלבני היה רובע השוחטים והקצבים.

  • • העיר הצלבנית הייתה הרבה יותר גדולה מהעיר העתיקה של היום. החומה המזרחית העכשווית חוצה את רובע ונציה, ואילו החומה הצלבנית הייתה ממזרח לה. היום רואים את העיר מהמאה ה18 ואילך-מדריך טיולים בעכו הישנה והחדשה עם אפי נחמיאס.

   

מסגדים בעיר העתיקה עכו

• אנו יושבים בפסגת גן החפיר—

• נמקם את הרבעים בתקופה הצלבנית לפי ארבעה מגדלים הבולטים ביותר בשטח מצפון לדרום:

• 1. ממערב – כיפה ירוקה ומינרט ירוק של מסגד אלג'זאר שנבנה במאה ה 18.

     1. מאחורי (ממערב) לצמרות הפיקוסים – מגדל המצודה של בית

     הכלא הבריטי, עליו מונף דגל ישראל. זוהי המצודה העות'מאנית של עכו.

  1. מדרום-מערב – צריח כנסייה בצבע בורדו – כנסיית טרה סנטה = האדמה הקדושה. מימין לצריח – גמלון ומעליו צלב,

  על גג הכנסייה בצבע בורדו.

  1. בדרום דרום-מערב – מגדל השעון ועליו מתנוסס דגל ישראל.

  המגדל יושב מעל לנָמֵל, בחאן אלעומדאן-מדריך טיולים בעכו

• מיקום הרובעים  של עכו וזיהויים: 

  :

  • אנחנו באזור שהיה שייך למלך הצלבני – אזור

  • הפונדה, אזור הכנסייה.

  • ממערב לקו שבין צריח A ל-B – הרובע של

  • הוספיטלרים.

  • הקו שבין צריח B ל-C – הרחוב המרכזי שחוצה את

  • העיר – ויה רגיס.

  • ממערב לקו זה – רובע גנואה.

  • ממזרח לקו זה, למרגלותינו – רובע ונציה.

  • צריח D – הנָמֵל, שייך לבית המלוכה הצלבני – הקַטֵנָה.

•  

  • לא ניתן לזהות מכאן את הרבעים: הטמפלרי, הפיזני והמלבני.—נזהה אותם בהגיענו לאזור הנמל.

    • אנחנו מחוץ לחומות העכשוויות.

    • קיימים שרידים של שתי מערכות של חומות עכו:

    • החומה מדרום – של ט'אהר/דהאר אלעומר. רואים מגדל, המשך החומה מזרחה שבור, חלקלקה שנעלמת. ממערב – החומה מתחברת למצודה.

    • החומה שאנו עומדים עליה – של אלג'זאר, חומה רחבה.

  • לעכו היו 5 חומות:

    1. החומה הטוּלוּנית.

    מצפון וממזרח הייתה חומה שהצלבנים פגשו כשהגיעו לעכו. החומות נבנו בימי אחמד אבן טוּלוּן הפאטימי במאה ה-9, מהשושלת הטוּלוּנית. לא ברור עד לאן המשיכה החומה

    הטוּלוּנית במזרח, יש הטוענים שעד למרגלות תל עכו.

    1. החומה הצלבנית.

  • הצלבנים החליטו להוסיף על ביצוריה של עכו, עיבו את המערך היבשתי במאה ה-12 או ה-13, יש עדות מ-1212. הצלבנים בנו חומה נוספת 80 מטרים מצפון לחומה הטוּלוּנית, ועוד חומה 80 מטרים ממזרח לחומה הטוּלוּנית, עם חפיר. לא נותרו שרידים של הפינה הצפון-מזרחית של החומה הצלבנית, אך היא קרובה למקום שבו אנו יושבים. מצפון וממזרח לחומה הצלבנים הוסיפו חפיר. הצלבנים לא ביצרו מדרום וממערב.

    חומת מונמיזאר.

    בשנת 1250 הגיע לישראל לואי הקדוש, אחרי ששוחרר מהשבי במצרים. כשהתיישב בעכו ראה שהעיר מאוכלסת, ומערך

    החומות אינו מספק. אנשים עברו בהדרגה לשבת מחוץ לחומות מצפון, בתחילה בנו מחסנים, יהודים עברו לשם, ובמהלך המאה ה-13 היה זה רובע מעורב – מוֹנְמִיזָאר. Mont = הר/גבעה, ולא ברור למה הכוונה ב"מִיזָאר", אולי המסכנים/עלובים (Misérable).

    לואי ה-9 בנה מקו המים בצפון מערכת ביצור אלכסונית שהקיפה את הרובע. המערכת כללה שתי חומות: פנימית עם מגדלים גבוהים, וחיצונית עם מגדלים נמוכים יותר, שנבנו לסירוגין. ביצור דומה למערך קונצנטרי. החומה תוארה כמשולש בסוף המאה ה-13. כשלואי בנה היו שני חפירים, והוא יישר את החפיר שהיה צפוני בחומה הצלבנית, מדרום למוֹנְמִיזָאר.

    החומה השלישית הייתה אפוא חומה אלכסונית שהקיפה את רובע מוֹנְמִיזָאר, ויצרה משולש מבוצר מצפון לעיר.

    4. חומת ט'אהר אלעומר.

    בשנת 1291 כבשו הממלוכים את עכו, והיא הפכה לעיי חורבות. הממלוכים הרסו את חומות 1+2+3 לעיל. בשנים שלאחר מכן לממלוכים לא היה עניין בעיר, והיא נהרסה. גם העות'מאנים לא בנו בעיר. בשנת 1750 ט'אהר אלעומר הפך את עכו לעיר וביצר אותה. הביצורים שהיו

    בה היו הרוסים. ט'אהר אלעומר זיהה את שרידי החומה הטוּלוּנית, הקדם צלבנית, הרים את האבנים שנפלו ממנה ובנה אותה מחדש. במרחק 500

    מטר מהים, בערך במדרגות למטה, הוא סיים את החומה הצפונית ופנה דרומה – ובכך הקטין את שטחה של העיר.

    הוא בנה גם חומה דרומית לאורך קו המים, וכן ממערב.

    כשבשנת 1799 הגיע נפוליאון ממצרים, הוא פגש בעכו את אחמד אלג'זאר. העות'מאנים הנצורים בעכו קיבלו סיוע אנגלי מהים. מצור נפוליאון היה על חומת ט'אהר אלעומר. נפוליאון ניסה שש פעמים לכבוש, ונכשל. באחד הניסיונות פרץ את החומה, אולם מצא את עצמו לכוד בין החומה החיצונית לפנימית, הקרויה פיליפו – והוא נסוג.

    5. חומת אלג'זאר.

    בשנת 1801 בנה אלג'זאר חומה חדשה מצפון וממזרח, ואת חומת הים הגביה וביצר. במערב ובדרום ישבה חומת אלג'זאר על החומה של ט'אהר אלעומר. החומה הצפונית – אנו עומדים על חומת אלג'זאר, 30 מטרים מדרום לנו נמצאים שרידי חומת ט'אהר אלעומר הראשונה, שבסיסה החומה הטוּלונית.

    • בראשית המאה ה-19 לא בנו חומות, כיוון שאז כבר השתמשו בחומרי נפץ, אבל שגעון הגדלות של אלג'זאר גרם לו לבנות

    • חומה.

    • כשחפרו את יסודות בית משפט השלום בעכו (ברחוב יהושפט 15) מצאו את החומה הצלבנית. אז היו רק שתי חומות: הטוּלוּנית והצלבנית. מעבר לחומה הצלבנית נמצא חפיר.

    • לא נותרו שרידים מהחומה המזרחית של ט'אהר אלעומר.

    • בתקופה העות'מאנית נבנו 5 ח'אנים. אחד מהם נבנה כאן בשנת 1810, בין חומת אלג'זאר לחומה של ט'אהר אלעומר, והוא

    • נקרא "ח'אן החמורים". במאה ה-19 הפך הח'אן למחסן התחמושת של עכו. בשנת 1832 פרץ בארץ ישראל מרד הפלאחים, וגורמים שונים רצו לתפוס שטחים. המצרים, בימי מוחמד עלי, בראשות איברהים פחה, כבשו את ארץ ישראל, ובין היתר כבשו את העיר עכו. התורכים, האנגלים והאוסטרים הגיעו לים, והפגיזו את עכו כדי שהמצרים יחזרו הביתה, והם חזרו. בשנת 1840, נפל פגז בפגיעה ישירה על מחסן התחמושת, והחומה נהרסה. בשטח זה נמצא היום מגרש החנייה הגדול – חניון האבירים.

  • התותחים שמוצבים מסביב הם תותחים ימיים, שהיו על הספינות של האוסטרים, הבריטים .

    • ההוספיטלרים העבירו את מפקדתם מירושלים לעכו בשנת 1191. במאה ה-13 כאן הייתה המפקדה הראשית של ההוספיטלרים.

    • המפקדה נבנתה בדגם קאסטרום.

  • אנחנו נמצאים באולם-משנה שהיה חלק מאולם האורך הצפוני (מזרח-מערב). אגף זה נבנה צמוד לחומה הצפונית של העיר. באולם האורך הצפוני נמצאו 10 אולמות-משנה רוחביים. ניתן

    • להלך בסדרת אולמות הרוחב, שהיוו צלע אחת מתוך ארבע, שהקיפו חצר. פתחי האולמות מקושתים. החללים מקורים

    • בקמרון חבית בגובה 10 מטרים. הקירות החיצוניים של האולם הצפוני בנויים בנייה מסיבית: קירות אבני גזית בעובי 3.5 מטרים.

    • גודל הקאסטרום היה 100×100 מטרים, מבנה של 10 דונם.

    • הקירות עבים, האולם גבוה.

    • את החפירות התחילו בשנות ה-60 של המאה ה-20. מצאו אז שכבה עצומה מהודקת של חול ים, בעומק 1.20-1.80 מטרים. מתחתיה מצאו שכבה נוספת של חול ים. בשכבה מתחת היה גם חומר צהבהב. רק בשכבה הרביעית מצאו כמה חרסים מהמאה

    • ה-12 לפנה"ס.

    • האולמות מולאו וכוסו בחול. כדי למלא בחול הביאו חומר מהים ומתל עכו – משם הגיעו החרסים.

    • מי כיסה את אולמות האבירים בחול?

      • בתקופה הממלוכית רצו שהצלבנים לא יחזרו, לכן לא

      • הגיוני שהשקיעו עבודה בעיר.

      • בתקופה העות'מאנית לא היה עניין בעיר עכו.

      • לט'אהר אלעומר היו תקציבים דלים.

      • לכן ניתן לשער שאחמד אלג'זאר, שבנה את עכו, הכניס

      • את מילוי החול למבצר.

    • העיר הצלבנית נבנתה לגובה, 2-3 קומות, וכל מה שנהרס צנח למטה. כנראה שאחמד אלג'זאר החליט במקום לפנות את ההריסות, לתמוך במה שנותר עומד, ולכסות בחול את החורבות, וכך יצר מסד חזק לבנייה שמעל.

    • אם כן, העיר עכו בנויה בשתי קומות: הצלבנים שיקעו את

    • היסודות עד לסלע האם – סלע כורכר. 6-12 מטרים מעל למפלס הצלבני מתחיל המפלס התורכי.

    רק ב-10 השנים האחרונות, משהגיעו למפלס הצלבני, נמצאו גם קרמיקות צלבניות. לפני כן החפירות היו 12 מטרים גבוה יותר.

    • מתוך עשרה אולמות במכלול הצפוני, שלושה נחפרו בשנות

    • ה-70 של המאה ה-20, אולם גבוה יותר.

    • בתקרה אנו רואים חור שאינו מטויח. במפלס בו אנו עומדים

    • הייתה מפקדת ההוספיטלרים. מעלינו נמצא ארמון השליטה של אלג'זאר, שהתורכים הסבו לבית כלא, והבריטים הפכו לכלא המנדטורי. מעלינו החלק היהודי של הכלא הבריטי. החור שאנו רואים הוא זה שנחצב מתחת לתא 28, מתוך ניסיון לברוח.

    • אסירי המחתרת חשבו שהם חופרים בעמוד צלבני, ולכן שפכו

    • מים לחור, החומר התפרק, והם הוציאו אותו. הם חפרו מעבר לרצפה התורכית, עברו את הקמרון הצלבני, ובשלב מסוים המים שהאסירים יצקו נעלמו, כי המים חלחלו בחול.

    • אנחנו רואים חלון, שבשלב חפירה מוקדם חשבו שהוא דלת.

    • בגלל עובי הקירות, הצלבנים הכניסו אור מבעד לחלונות.

    • הצלבנים קראו למבנה הוֹסְפִּיטָלָה = המפקדה של ההוספיטלרים. השם "אולמות האבירים" ניתן משום שכאן האבירים הצלבנים

    • גרו, אכלו וניהלו את טקסיהם.

    האזור הצפוני של המפקדה היה אזור המחסנים של ההוספיטלרים.

    1. לחלל ממזרח שישמש כמטבח למסעדה העתידית.

    2. הייסוד של האומנה הדרומית, משוקע עם רגליו לכורכר.

    3. למעלה – פירים רבועים, שדרכם ירדו לנקות.

    4. ויתכן שדרכם עלה אויר חם לחימום הקומות העליונות.נמצאו אלפי קנקני חרס, עציץ וקש – כנראה שבתוכם ייצרו סוכר. ההוספיטלרים היו ידועים בתעשיית הסוכר הצלבניתאולם האומנות .

       • שטח האולם 1,300 מ"ר, מקומרים בקמרון צלב. האולם מחולק

       • ל-30 חללים זהים כמעט לחלוטין בגודלם ובצורתם על ידי 15 עמודים.

       • האולם נקרא גם "גראנד מוניר".

       • האוֹמנוֹת (= עמודי תמיכה) רבועות בנויות אבן הסדורות שורות שורות לאורך המבנה.

       • יתכן שכאן היה ה"דורמיטוריום", אולם שינה עבור חברי המסדר ההוספיטלרי ועבור מאות צליינים שהגיעו באותם ימים לעכו.

       • במקום מתבצע פרויקט החייאת המתחם, המחזת העיר בתקופה העות'מאנית.

       בשנות ה-70 חפרו רק 3 אולמות במכלול הצפוני, ואת אולם האוֹמנוֹת מדרום. כדי להוביל תיירים בין שני האזורים, יצרו מנהרה מלאכותית שמקשרת ביניהם. אולם הייתה בעיה בטיחותית, בתקרה היו סדקים רבים. כדי לייצב את התקרה יצקו כלונסאות, והחלו להוציא את המילוי שהכניס אלג'זאר.

        

       החצר המרכזית הפתוחה.

• החצר נמצאת במרכז המבצר, ושטחה 1,200 מ"ר.

• בצידה הצפוני יש באר שנחפרה אל מי התהום (בעומק 4 מטרים, יש בה מים גם היום). סמוך לבאר בנויות שתי בריכות מטויחות בעומק 40 ס"מ. הבריכות נוקזו באמצעות תעלת מים מתחת למפלס החצר אל תעלת ביוב מרכזית. בחלק הדרום-מערבי של החצר נבנתה באר נוספת. סמוך לה בריכה מטויחת

• בעומק 1.5 מ' הבנויה כאמבט. כפי הנראה הבאר בצפון שימשה לשתייה ולכביסה והבאר בדרום שימשה לרחצה.

• החצר מוקפת מערכת קשתות שנשאו מערכת מדרגות ומסדרון שהוביל לחדרים בקומה השנייה.

• חצר בית הכלא הייתה מעל לחצר זו. עד 1992 החצר הייתה במפלס העליון.

• המפלס התחתון היה מרכז ההוספיטלה.

• בצד המזרחי התגלה גרם מדרגות, שהוביל למבנה בפינה הדרום-מזרחית. תור הזהב של תיאורי נוסעים היה במאה ה-19, אולם המדרגות כוסו ע"י אחמד אלג'זאר במאה ה-18. בתיאור מוקדם יותר של נוסע איטלקי הופיע: "ליד כנסיית יוחנן הקדוש, נמצא ארמון ראש מסדר אבירי מַלְטָה, ומדרגותיו עדיין שלמות".

  • "כנסיית יוחנן הקדוש" – מתאים, כי אנחנו ברובע ההוספיטלרי.

"נמצא ארמון ראש מסדר אבירי מלטה" – ההוספיטלרים עברו מכאן לקפריסין, ואחרי 8-10 שנים עברו לרודוס, שם ישבו 200שנה. בימי סולימאן המפואר נכבש האי, וההוספיטלרים עברו לאי מלטה. שם חוסל המסדר הצבאי ההוספיטלרי ע"י נפוליאון. לכן ברור שהכוונה למסדר ההוספילטרי.

• האולם התחתון של הלשכה היה הרפקטוריום (= חדר אוכל). כנראה ששימש כאולם מרכזי שבו גם ערכו טקסים וקיבלו החלטות.

• שלושת האוֹמנוֹת (עמודים) העגולות אדירות, קוטרן כ-3 מטרים, ומכאן הסיקו שהחזיקו קומות רבות מעל. המבנה של האוֹמנוֹת התומכות בתקרה דומה לשרידים באולם שראינו במונפור, כשעמדנו על גג.

• האולם בנוי ממערכת של שמונה קמרונות צלב מחודדים,

• מתנשא לגובה 10 מטרים. צלעות האבן, התומכות את תקרת קמרונות הצלב, נשענות על כותרות המשולבות בקירות האולם. הכותרות מעוטרות בזרי פרחים, סלסילות או עיטור עלי שושן

• צחור ("פלר דה ליס"). בחלק מקמרונות הצלב, במפגש הצלעות נשתמרו רוזטות מגולפות.

• המבנה נחשב לאחד המבנים המסמלים את המעבר מהסגנון הרומנסקי לגותי.

• ייתכן שהאולם ממזרח לו, שטרם נחפר, שימש כמטבח.

• מתוכנן לבנות בחלל זה מסעדה, הדלפק כבר עומד.

• מתחת לחדר האוכל, שחלקו בנוי וחלקו חצוב בסלע הטבעי, נתגלתה מערכת לאגירת מי גשם לאספקת מי שתייה לסועדים.

• מי הגשם נוקזו מגגות המבנה דרך מרזבים משולבים בקירות אל המאגר..

• מתחת לרצפות הצלבניות נמצאו צינור חרס קטן, שמתחבר

• לצינור בינוני, ונשפך לתעלה – זו מערכת הביוב העירוני.

• נעבור דרך תעלת הביוב, שאורכה הכולל 85 מטרים. לקראת סוף ימיה של הנוכחות הצלבנית בעכו נוקתה התעלה והוסבה להיות מנהרת מילוט סודית.

•  

הקריפטה של הכנסייה.

מימין ומשמאל נכנסות תעלות, רצף תעלות שיצרו מערכת ביוב שלמה. אנחנו ברובע ההוספיטלרי, מדרום למבנה המפקדה. לפי מפת מפת מרינו סנודו (Marino Sanudo) משנת 1291, יש ברובע שלושה מבנים המבנה הצפוני (בציור משמאל) – המבצר

• המרכזי, ההוספיטלה, עם מגדלים, שיניות, שער, חרכי ירי.

• המבנה במרכז – אולם אורך וצריח. מתחתיו כתוב .ecc = אקלסיה. זוהי כנסיית יוחנן הקדוש, הנמצאת מעלינו, ואנחנו במרתף הכנסייה. מעל לתקרה נמצאו שברי זכוכית צבעונית, לכן זוהתה הכנסייה – San Juan de Acre. אנחנו בקריפטה של הכנסייה.

מתחת למבנה הדרומי (בציור מימין) נכתב במפה: dom = בית, infirmorum = חולים, פרושו שמדרום לנו צריך להיות בית חולים. כמו במוריסטן, היו כאן 1,000 מיטות ו-2,000 חולים.

• החמאם התורכי:

• • בלובי החמאם השתמרו התאים התחתונים עם הקרמיקה המקומית. שם הסירו את הבגדים.

  • מהמבואה עוברים לחדר הקר, לפושר, ולחם. דומה למרחצאות רומיים.

  • במרכז במה גדולה משיש עליה מטפלים במבקרים, ובצדדים

  • ישנם תאים פרטיים.

  • במרכז החדר מזרקה, רעש המים שימש כ"מוזיקת רקע",

  • לעמעם את קולות המשוחחים.

  • היה גם חדר של מרחץ אדים.

  • התקרה עגולה ללא חלונות. בתקרה קבועים קונוסים מזכוכית. ברבע מהתקרה נשתמרו הקונוסים המקוריים, שיוצרים משחק אורות.

  עמודים בשימוש משני שהובאו מקיסריה.

  • בלובי החמאם השתמרו התאים התחתונים עם הקרמיקה המקומית. שם הסירו את הבגדים – מלתחה.

  • מהמבואה עוברים לחדר הקר, לפושר, ולחם. דומה למרחצאות רומיים.

  • במרכז במה גדולה משיש עליה מטפלים במבקרים, ובצדדים

  • ישנם תאים פרטיים.

  • במרכז החדר מזרקה, רעש המים שימש כ"מוזיקת רקע",

  • לעמעם את קולות המשוחחים.

  • היה גם חדר של מרחץ אדים.

  • התקרה עגולה ללא חלונות. בתקרה קבועים קונוסים מזכוכית. ברבע מהתקרה נשתמרו הקונוסים המקוריים, שיוצרים משחק אורות.

  עמודים בשימוש משני שהובאו מקיסריה.

  מצפון חלונות בית הסוהר, ממנו קפצו אסירי המחתרת שברחו, לגג החמאם. הפיצוץ היה בחלון המזרחי.

  • בלובי החמאם השתמרו התאים התחתונים עם הקרמיקה המקומית. שם הסירו את הבגדים – מלתחה.

  • מהמבואה עוברים לחדר הקר, לפושר, ולחם. דומה למרחצאות רומיים.

  • במרכז במה גדולה משיש עליה מטפלים במבקרים, ובצדדים

    • ישנם תאים פרטיים.

    • במרכז החדר מזרקה, רעש המים שימש כ"מוזיקת רקע",

    • לעמעם את קולות המשוחחים.

    • היה גם חדר של מרחץ אדים.

    • התקרה עגולה ללא חלונות. בתקרה קבועים קונוסים מזכוכית. ברבע מהתקרה נשתמרו הקונוסים המקוריים, שיוצרים משחק אורות.

    עמודים בשימוש משני שהובאו מקיסריה.

    • הטריטוריה של רובע גנואה הוגדרה ע"י מגדלים, שנהרסו במאה ה-13.

    • במאה ה-18 נבנה הרובע מחדש, אז התיישבו בו יהודים, ובהם שתי דמויות מרכזיות:

    1. הרמח"ל – רבי משה חיים לוצאטו, שהגיע לעכו בשנת 1743. הרמח"ל נולד בפאדובה שבאיטליה ונדד כל חייו, לאמסטרדם, טבריה, צפת ועכו. הרמח"ל חידש את הקהילה בעכו וחי בה עד מותו בשנת 1747. הוא קיבל את רשות שליט הגליל ט'אהר אלעומר, להקים בית כנסת, וכתב ספר תורה על גבי עור צבי, ובדיו שהתקין מתמיסת קליפות רימונים.

  • חיים פרחי – היה יועצם היהודי של שליטי הגליל בימי האימפריה העות'מאנית החל מאלג'זאר (בשנת 1775), ובמהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל. הוא היה עוזרו הראשי של אחמד אלג'זאר, איפשר ליהודים לחיות טוב ולפתח קהילה. לימים היה עוזרו של היורש סולימאן פאשה. לאחר מות סולימאן, דאג חיים פרחי למינויו של עבדאללה פאשה, אך לימים חוסל על ידו. אלג'זאר נהג לקצץ בגופם של אנשים שהיו נאמנים אליו, ואת עינו של פרחי ניקר.

  •  

מדריך טיולים בעכו הצלבנית תורכית והיהודית

• בית כנסת הרמח"ל בעכו העתיקה-

• מדריך טיולים סיורים וגיבושים בעכו העתיקה.

  • לקהילת היהודים היו במאות 16-18 שני בתי כנסת בעכו: בית כנסת אחאב ובית הכנסת על שם הרמח"ל, שהיה הגדול

  • והמפואר בין השניים.

  • בית כנסת הרמח"ל היה בעבר במקום שבו נמצא כיום מסגד אלמועלק. ט'אהר אלעומר החרים את מבנה בית הכנסת

  • המפואר והפכו למסגד. במקומו הקצה עבור בית הכנסת את המקום הנוכחי, בקצה סמטה קטנה, היוצאת מרחוב פאח'ר אדין מצפון וסמוך למסגד אלמועלק. כשהרמח"ל הגיע לעכו, הוא עודד את שיפוצו של מבנה זה, מבנה שבהמשך נשא את שמו. יש הטוענים כי מבנה בית הכנסת המקורי הוסב למסגד בימיו של עבדאללה פחה, ששלט בעיר החל משנת 1818, והוא אשר נתן ליהודים את המבנה בו קיים בית כנסת רמח"ל כיום.

  • בית הכנסת נקרא "אוהל חיים". זהו בית התפילה היחיד של יהודים הקיים ופעיל בעיר העתיקה.

  אין בבית הכנסת בימה, כי הרמח"ל סירב לעלות על בימה. הוא ציטט את חז"ל שגרסו "רד לפני התיבה" ולכן נהג לקרוא בתורה מתוך בור ברצפת בית הכנסת. הבימה הייתה גלויה לעיני

  • המתפללים מבעד לסבכת סורגי ברזל במפלס הרצפה.

  • על פרוכת ארון הקודש רקומות המלים מתהילים "ממעמקים קראתיך יה".

  • בבית הכנסת חסרה עזרת הנשים, שכן הרמח"ל, שדגל בקבלה, אסר כניסת נשים לבית התפילה פן תעסוקנה בדברי חולין.

  • משום כך לנשים פתחו צוהר בקיר המערבי של בית הכנסת, והן היו עומדות מחוץ לבית הכנסת במפלס הדרך ורואות ושומעות תקיעת שופר, קריאת המגילה ושאר תפילות.

  • בזמנו היה הרמח"ל דמות שנויה במחלוקת, אבל כיום הוא נחשב לאיש קבלה ומוסר מבריק, שנודע בעיקר כמחבר ספר המוסר "מסילת ישרים". הרמח"ל נדד ממקום למקום משום שהוא עסק בקבלה ומיסטיקה, והרבנים חשדו בו שהוא "שבתאי" – משיח שקר. מסע נדודיו התחיל בעיר הולדתו פאדובה.

  הרמח"ל הגיע לעכו בגיל 36 ונפטר בגיל 40, במגפת דבר, וכן אשתו וילדיו. יש שתי גרסאות למקום קבורתו בכפר יאסיף.

• הוויה ריגאס החוצץ בין הרובע הוונציאני לרובע הגנואני והיום השוק המרכזי-

• הרחוב מחלק בין הרבעים.גנואה- ונציה.

  • מצפון – צריח מסגד אלג'זאר

  • ממערב – רובע גנואה

  • ממזרח – שרידי בתי ונציה

  • משני הצדדים היו ביצורים

  • על הוויה רגיס עמד הבית של "סן סבא", ברחוב פאח'ר אדין היום. חיו כאן נוצרים מזרחים. הבית נבנה מעל לקו הרחוב, ומי שישב

  • בו שלט על העוברים והשבים ברחוב. בשנת 1104 השתלטו הגנובזים על בית סן-סבא, זרקו את האוכלוסייה הנוצרית,

  • והוציאו אישור שהבית הועבר לידי גנואה כדת וכדין.

  • 150 שנה מאוחר יותר, באמצע המאה ה-13 (1256), הגיעו ונציאנים לאפיפיור ובידם אישור שהבית הועבר לידי ונציה, ועליו חתום האפיפיור אלכסנדר הרביעי. רובע ונציה ממזרח דרש

  • מרובע גנואה לפנות מידית את הבית. גנואה סירבה, ושנתיים נערכה מלחמה בין שני צדי הרחוב – "מלחמת סן-סבא".

  • מדרום היה רובע פיזה, שאף הוא סבל מרובע גנואה. הוונציאנים כרתו ברית עם הפיזנים, ושניהם עלו על רובע גנואה. המלחמה נערכה מבית לבית, בין השנים 1256-1258. בשנת 1258 ניצחה הקואליציה של ונציה ופיזה, והתוצאה – הגנובזים נזרקו מהעיר עכו.

  • הוויה רגיס היה חבית נפץ בתקופה הצלבנית. התקיפה של הגנובזים, הוונציאנים והפיזנים הייתה מקומית בעכו, הם לא

  תקפו אחד את השני בערי האם באיטליה. ממקורות משנות ה-80 של המאה ה-12, גנואה הטרידה את שכנתה פיזה בדרום. 100 שנה מאוחר יותר הטרידה ונציה את גנואה. בני גנואה וונציה החלו לעבות את הקירות של הבתים לאורך הרחוב הראשי שהפריד ביניהן, ויצרו מעין חומה פנימית בתוך עכו. הם ביצרו את הדלתות והפכו אותן לשערים, ואת החלונות הצרו והפכו לחרכי ירי. עכו בוצרה לא רק נגד האויב החיצוני, אלא גם ע"י צלבנים כנגד צלבנים. החיכוכים היו בין פיזה לגנואה, גנואה לונציה והוספיטלרים לטמפלרים.

• הרובע הטמפלרי בעכו:

• • ממזרח למגדלור – רובע פיזה.

  • הכנסייה – כנסיית יוחנן הקדוש (סנט ג'ון). הכנסייה נבנתה

  • במאה ה-18. מתחת לכנסיית סנט ג'ון נמצאת כנסייה צלבנית בשם סן לורנצו. מעבר לכנסייה מזרחה נכנסים לתחומה של פיזה.

  • מצפון לנו בככר גנואה – בית הבהאים (בית עבוד), בית לבן, תריסים כחולים, גג כתום. כאן כלאו את הבָּהָא-אללה (מירזה חוסיין), והבית משמש כיום כאכסניה לבהאים.

  • בשנות ה-60 של המאה ה-20 נערך בעכו סקר ע"י האדריכל קרסטן. הוא התבקש לרדת לתוך כמה בתים, ולזהות היכן ישנה חומה עבה. לטענת קרסטן, הוא מצא מגדל מתחת לאכסניה הבהאית, שהיווה גבול בין הרבעים: גנואה, מלבני וטמפלרים.

  • היה בו בית שער עם שלושה שערים: מצפון – לרובע המלבני של המלך, ממזרח – לרובע גנואה, ומדרום – לרובע הטמפלרים. המגדל לא נחפר.

  • לכן מזהים את בית הבהאים כגבול שמצפונו – רובע צלבני ששייך למלך, ומדרומו – הרובע הטמפלרי.

  • מקו הסלעים ועד לרחוב, השטח שמכוסה היום במים, היה יבש בתקופה הצלבנית. שם עמד המבנה המבוצר ביותר בעיר עכו – הטמפלום (מפקדה) של הטמפלרים, שאז עמד ביבשה.

  • לאורך קו הסלעים היה אולם אורך אחד, מצפון – אולם אורך שני, ממזרח, ברחוב – אולם האורך השלישי, וכאן, מדרום, הרביעי. המבנה היה מטיפוס קאסטרום.

  • שרידי בסיס המבצר שקועים בים, כמו נָמֵל הורדוס בקיסריה. בעתלית נמצא כפר כלקוליתי 10 מטרים מתחת לפני הים. כאן

  • עלו המים מטר וחצי מאז התקופה הצלבנית ועד לימינו. קו החוף בתקופה הצלבנית היה קו הסלעים. השטח הוצף.

  • בשנת 1290 הגיע לכאן אביר, המכונה במחקר "הטמפלרי האחרון" (כי שמו אינו ידוע), שכתב כאן: "הטמפלום היה המקום המבוצר ביותר בכל העיר,… בכל צד נמצא מגדל קטן, ועל כל מגדל פסל של אריה בגודל שור מפוטם, כולו מצופה זהב".

  • התפקיד הראשי של הטמפלרים היה ללוות את שיירות עולי

  • הרגל בארץ, ולדאוג שלא יאונה להם כל רע. הטמפלרים החליטו להתחיל את השמירה על עולי הרגל כשיצאו מהנָמֵל באירופה. בגלל סערות בים ושוד ימי, עולי הרגל פחדו לעלות עם רכוש

  • וכסף. הטמפלרים ביקשו מהצליינים להפקיד את כספם וחפציהם באירופה תמורת אישור. כאשר הגיעו לישראל פנו למגיסטר של הטמפלום, וקיבלו את כספם בחזרה.

  • הנזירים, שהפכו אבירים, הפכו לבנקאים של התקופה. כשלמלך צלבני הייתה בעיה כלכלית – הוא פנה לטמפלרים. לכן

  • הטמפלרים יכלו לבנות את האריות – סמל של עוצמה, מזהב – סמל לעושר.

  בפינה זו נפלה הממלכה הצלבנית בארץ ישראל. בשנת 1291

  • הגיע אשרף חליל לחומות היבשתיות של עכו ממזרח, צר עליהן, ופרץ את החומה. הוא כבש את הרבעים בסערה. אנשי עכו ברחו למבנה המבוצר ביותר בעכו – לכאן. אשרף חליל הגיע למבנה

  • ולא הצליח לכבוש אותו. במתקפה השלישית של אשרף חליל הבינו הצלבנים שלא יוכלו להחזיק מעמד, ולכן שלחו שליחים לעתלית עם הוראה לברוח, ושליחים דרך הים לצור עם הוראה – תברחו לים, אנחנו נוטשים. כאן היה הקרב האחרון של הצלבנים בארץ ישראל.

  • אשרף חליל הממלוכי ראה במבנה סמל לעמידתם של הצלבנים בישראל, ולכן ריסק את המבנה. את השערים לקח לקהיר,

  • האריות הותכו והשתמשו בהם בקהיר.

  • המבנה הצלבני היה מסיבי. כשאחמד אלג'זאר בנה את החומות, הוא השתמש באבנים משרידי המבנה.

  • על החומה לידינו רואים תווי סתתים וסירוק אלכסוני.

  • בשנת 1840, בהפצצה האוסטרית-אנגלית-עות'מאנית, פגז אחד נפל במחסן התחמושת במזרח, אך שורת פגזים נפלה כאן,

  • ויישרה את השטח. שטחים אלה, שפוצצו, משמשים כמגרש

  • נרד לרובע הטמפלרי, למנהרה הטמפלרית.

  •  

המנהרה הטמפלרית בעכו העתיקה-

• לא ברור של מי הייתה המנהרה ומי חפר אותה. במנהרה נמצאה נביעת מעיין (ממערב לפיצול), והייתה השערה שאולי המעבר

• נוצר ע"י הרחבת פתח המעיין.

• הדעה המקובלת היום היא שהמנהרה הוקמה לקראת סוף

• המאה ה-12 כנתיב תת קרקעי אסטרטגי על ידי אנשי המסדר הטמפלרי.

• בקצה המערבי של המנהרה הייתה המפקדה של הטמפלרים, ובמזרח – הקַטֵנָה, הנָמֵל של המלך, ובו בית המכס הראשי. ההערכה היא שהטמפלרים לא רצו לשלם מסים ומכסים, ולכן לא רצו להיכנס לנָמֵל עם הסחורות. אולי הטמפלרים הגיעו ללב ים, בלילה הכניסו סחורה לארמון הטמפלרי, והעבירו אותה לנָמֵל דרך המנהרה.

• המנהרה עוברת במערב מתחת לרובע הטמפלרי.

• כשהמנהרה מתפצלת לשתי מנהרות – נכנסים לרובע הפיזני. שבכת ברזל הפרידה בין הרובע הפיזני לטמפלרי. המנהרה

• חצובה בחלקה התחתון בסלע הטבעי, ובחלקה העליון היא

• בנויה כקמרון חביתי ארוך עשוי אבן גזית.

• אורכה של המנהרה 350 מטרים.

• גובה המנהרה הוא כשני מטרים ובקטעים מסוימים, יחד עם הרצפה המוגבהת, גובהה הוא פחות ממטר וחצי, דבר המצריך מהעוברים להתכופף. שתי הכניסות למנהרה אינן הכניסות המקוריות ובכל אחת מהן נבנו מדרגות המובילות אליה.

המנהרה הטמפלרית בעכו העתיקה-

• לא ברור של מי הייתה המנהרה ומי חפר אותה. במנהרה נמצאה נביעת מעיין (ממערב לפיצול), והייתה השערה שאולי המעבר

• נוצר ע"י הרחבת פתח המעיין.

• הדעה המקובלת היום היא שהמנהרה הוקמה לקראת סוף

• המאה ה-12 כנתיב תת קרקעי אסטרטגי על ידי אנשי המסדר הטמפלרי.

• בקצה המערבי של המנהרה הייתה המפקדה של הטמפלרים, ובמזרח – הקַטֵנָה, הנָמֵל של המלך, ובו בית המכס הראשי. ההערכה היא שהטמפלרים לא רצו לשלם מסים ומכסים, ולכן לא רצו להיכנס לנָמֵל עם הסחורות. אולי הטמפלרים הגיעו ללב ים, בלילה הכניסו סחורה לארמון הטמפלרי, והעבירו אותה לנָמֵל דרך מנהרה.

• המנהרה עוברת במערב מתחת לרובע הטמפלרי.

• כשהמנהרה מתפצלת לשתי מנהרות – נכנסים לרובע הפיזני. שבכת ברזל הפרידה בין הרובע הפיזני לטמפלרי. המנהרה חצובה בחלקה התחתון בסלע הטבעי ובחלקה העליון היאבנויה כקמרון חביתי ארוך עשוי אבן גזית. אורכה של המנהרה 350 מטרים.

• גובה המנהרה הוא כשני מטרים ובקטעים מסוימים, יחד עם הרצפה המוגבהת, גובהה הוא פחות ממטר וחצי, דבר המצריך מהעוברים להתכופף. שתי הכניסות למנהרה אינן הכניסות המקוריות ובכל אחת מהן נבנו מדרגות המובילות אליה.

המנהרה התגלתה רק בשנת 1994 באופן אקראי, לאחר שדיירי בית הנמצא מעליה התלוננו על ביוב סתום.