"מאמרים טיולים וסיורים בירושלים העתיקה והחדשה".

"מאמרים מקצועיים על ירושלים בשילוב טיולים וסיורים".

"טיולים סיורים וימי כיף לצוותים וגיבושים בירושלים".

"יום גיבוש וכיף לצוותים קטנים וחברות בירושלים.

אשמח לעיונכם בשני אתריי www.efitours.co.il www.siyureboutiqe.com

"ירושלים בתקופת בית ראשון":

ליד מרכז למורשת בגין מעל לגיא בן הינום על צלע ההר המקיף את ירושלים – ירושלים הרים סביב לה , נתגלתה מערכת קבורה בצמוד למרכז בגין . המערכת כוללת כמה מערות קבורה שהגגות שלהן התמוטטו ברעידת אדמה . במקום רואים מדפי אבן עם שקעי ראש ומתחתן מאספות . הנוהג בימי בית ראשון היה להניח את המת במערת הקבורה המשפחתית ולאחר כשנה כאשר כל הבשר היה מתאכל באים ואוספים את העצמות ומצרפים אותן לעצמות שאר בני המשפחה בחדר תחתון שנחצב בסלע, לחדר זה קוראים מאספה . ואכן בהרבה מקומות בתנך יש את הפסוק נאסף אל אבותיו , וזה היה המנהג אז לא להפריד בין האנשים אלא לערבב את כל אבות המשפחה המתים אילו באילו .העשירים היו קוברים את מתיהם במערות קבורה עם תכשיטים ומנחות שונות שבדרך כלל לא שרדו את שודדי הקברים , אך במערכת זו התגלתה מאספה שלמה קבורה תחת תקרה שהתמוטטה ובה מצאו כלי חרס שלמים , עשרות מהם , תכשיטים שונים ושני גלילי כסף שנענדו כנראה כתכשיט . כאשר פתחו את הגליל גילו עליו בכתב ישראלי קדום את ברכת הכוהנים , כפי שאנו מכירים אותה מספר ויקרא . דבר זה מעמיד בספק את ההשערה שהתורה נכתבה רק לאחר חורבן בית ראשון , וכאן מצאו ציטוט מהתנ"ך מהמאה ה-8 לפני הספירה. מה שמוכיח כי כבר אז הכתובים הללו היו קיימים .

גבעת התנ"ך – על קו פרשת המים בירושלים:

מדרום "למערכת הקברים" הושארה גבעה בין תחנת הרכבת הישנה של ירושלים ובין הסינמטק . מוזר לראות באמצע העיר גבעה חשופה ולא בנויה. כאשר הכל מסביב עוטה בטון ואספלט הוחלט להשאיר מקום זה כשמורת טבע עירונית . ומה חשיבותה של נקודה זו ? אם נביט מסביב נגלה שאנחנו עומדים על קו פרשת המים ממזרח הנחלים זורמים למדבר יהודה, וממערב לים התיכון . ואם נבחן טוב את המקום נבין שגם דרך גב ההר עברה כאן מבאר שבע דרך חברון ליישובי השומרון . סיפור אשר קשור למקום זה ניתן לזהות בתנ"ך. בסוף ספר שופטים נזכר סיפור "פילגש בגבעה". בואו נחזור רגע לסיפור פילגשו של אדם בורחת לבית אביה בבית לחם והאדם הזה מבקש להשיבה . הולך לבית אביה, ואביה שמחבב אותו מעכבו בביתו עוד ועוד . כאשר סוף סוף יוצאים הבעל פילגשו והנער ההולך איתם מתקרב סופו  של היום ומחפשים הם מקום ללון . אם הם הולכים מבית לחם לאפרת שבצפון דרכם עוברת כאן בדרך גב ההר .הנער מציע לאדונו ללון ביבוס "הם עם יבוס והיום רד מאוד" . ואכן אם תביטו מזרחה הרי היא יבוס על הגבעה הנמוכה מאחורי גיא בן הינום היא עיר דוד . האיש ממאן ללון אצל הנוכרים ומעדיף להמשיך לגבעה בבנימין , ואת סוף הסיפור אתם מכירים  , שבט בנימין כמעט נכחד על ידי שאר השבטים , וכל זה התחיל מאדם אחד שהלך ממש כאן וסירב ללון בעיר ליד, בעיר יבוס והיום הוחלט להשאיר פיסת טבע זו במרכז העיר ואכן בחורף ובאביב המקום פורח ונחמד לבוא לכאן לתצפית על העיר החדשה והעתיקה. מיצג אור קולי על בית ראשון הקף העיר היבוסית וההתרחבות לגבעה המערבית . הצגת השאלה מדוע בצפון החומה רחבה מאוד ובמזרח ובדרום לא . מעל הוואדיות העמוקים לא היה צורך בחומה עבה אך בצפון בגלל הטופוגרפיה הנוחה יותר לגישה היה צורך בביצור מסיבי יותר .

 

"המגדל הישראלי ומערת צדקיהו".

חזקיהו כהכנה לקרב חוצב את "נקבת השילוח" ומקים חומות מסביב לעיר שגדלה עקב הגעת פליטים רבים משומרון . ממערב ומדרום הגאיות העמוקים מהווים מכשול טיבעי , אך מצפון הגישה לעיר נוחה יותר ולכן בונה שם חזקיהו חומה רחבה בעובי של כ 7 מטר ומוסיף עליה מגדלים מבוצרים . אחד כזה התגלה בחפירות שנעשו לאחר 1967 ברובע היהודי וגילו כאן גם חומה וגם מגדל ושער עם 4 חדרים . למרגלות המגדל גילו שרידי שריפה וראשי חץ , גם ישראלים וגם בבלים , בעלי שלושה חודים . בצמוד למגדל של חזקיהו התגלה מגדל חשמונאי והמשך חומה , דהיינו שהחשמונאים בבית שני התבססו על החומה ושרידי המגדלים ששרדו את ההרס הבבלי . חזקיהו שנאלץ לבנות חומה על עיר קיימת ובמהירות בונה חלקים מהחומה על בתי אנשים שפונו ושרידים מהם אנו מוצאים בצמוד לחומה ישעיהו מתאר זאת בצורה די מפורטת. ישנו תאור של איומי רבשקה שר צבא סנחריב המאיים על אנשי ירושלים ועושה זאת ביהודית – עברית – ולא בארמית כחלק מלוחמה פסיכולוגית הנועדה להפחיד את אנשי העיר , אך הנביא אומר שלא יקרה מאום לעיר ואכן צבא סנחריב סב על עקבותיו והמצור מוסר מעל ירושלים. הסיבות לכך לא ידועות והספקולציות רבות , מתאור מגפה שפוקדת את צבא סנחריב ועד צרות מביית שמזעיקות אותו חזרה לבבל. גם בקרדו חפרו כמה פירים ואפשר לראות בהם את שרידי החומה , ועל המדרכה מסומנים באבנים שחורות ואדומות החומה מבית ראשון והחומה של החשמונאים.

המגדל הישראלי והחומה הרחבה.

לאחר הליכה "ברחוב הגיא" שהוא המשכו של רחוב הגיא העובר ליד עיר דוד מגיעם לשער שכם . בצידו המזרחי נמצאת מערת צדקיהו . מערה זו התגלתה במקרה ב 1884 על ידי ג'ימס ברקלי שטייל עם כלבו והכלב נעלם לפתע .התברר שנפל לפתח מערה מכוסה . כאשר גילו את פתח המערה הסתבר שהמקום הוא מערה חצובה ביד אדם בגודל של כ 9 דונם . המקום שימש כמחצבה מתקופת בית ראשון ויתכן שאפילו את שלמה המלך ובטוח שביימי בית שני , על פי סימני כלי החציבה וחרסים שנמצאו במקום .. המקום חפור מתחת לרובע המוסלמי והחוצבים כדי לתמוך בתקרת המערה השאירו עמודים מרכזיים . העותמאנים שבנו את חומות העיר של היום חסמו את פתח המערה כדי שלא יפחיד את תושבי הרובע שבנוי מעליו. האגדה מספרת שצדקיהו נימלט דרך מערה זו לבקעת ים המלח . דבר זה כמובן אינו נכון כי גם התאור המקראי שונה וגם אין כל יציאה למערה מלבד פתחה הראשי , אבל האגדה נשארה . בקצה המערה ישנה נביעת מים והאגדה אומרת שאילו דמעות צדקיהו הבוכה על עירו שנכבשה. במרכז המערה אולם גדול אותו אימצו הבונים החופשיים כאולם הכינוס השנתי שלהם לטכסיהם הסודיים . המקום נבחר משום שההשערה היא שאילו מחצבות שלמה שנחשב לאבי המייסדים של הבונים החופשיים. מנזר סנט אטיין: הקדוש סטפן היה יהודי שהטיף את תורת ישו ונסקל למוות ובכך הפך למרטיר הראשון בהיסטוריה .המסורת הנוצרית שייכה את המקום למקום הסקילה שלו ולכן הקיסרית איידוקיה הקימה מנזר לכבודו . הכנסיה שנהרסה הוקמה במתכונת הביזנטית המקורית על ידי הדומיניקנים שהיו נזירים הדוגלים בלמידה ובמדע , הפן האכזרי בתולדותיהם הוא שהם הקימו את האינקויזיציה הידועה לשמצה. אֶלְיָה אֶוּדוֹקִיָה בונה בשנת 44 גם את חומות העיר שיחזיקו עד 1000 לספירה והעותמאנים הם אילו שיבנו את החומות של היום סביב העיר . בשנת 67 הגיע גבי ברקאי למקום ומגלה את מערכת הקבורה יוצאת הדופן , משום שהשתמרה בשלמותה . הדומניקנים חשבו שמערות אילו שייכות למאה ה-1 לספירה דהיינו ימי ישו אבל ברקאי גילה שהמקום הוא קברים מימי בית ראשון . המקום בנוי כבית עם מבואה מרכזית ממנה מתפצלים חדרים חדר אחד כנראה חדר טהרה וחדרים אחרים מסביב חצובים בסלע ודומים למערכת הקבורה שראינו בכתף הינום . ספסלי סלע עם משענת אש . "מאספות עם עצמות ", עד הים יש בהן עצמות.  לאחד החדרים עוד חדר פנימי ובו שני סרקופגים מאבן . יתכן שבהם שמו את אבות המשפחה החשובים ולא פינו את עצמותיהם למאספה הכללית. ראינו מערכות קבורה מסביב לירושלים ותמיד במרחק לא רב מהעיר , מדוע איפה מערכת זו נמצאת במרחק רב מהעיר ? יתכן שהיתה התפשטות של אחוזות עשירים נרחבות אל מחוץ לחומות . מערכת מפוארת זו מרמזת על יושבי המקום . יתכן והיתה להם אחוזה כאן והם נהגו לקבור את מתיהם על אדמתם כהוחכת בעלות על השטח , וכמנהג העשירים .

 

"ירושלים בתקופת בית שני":

 

טיילת ארמון הנציב משקיפה לעיר העתיקה וביום יפה ניתן לראות עד מגדלי עמאן . שמה ניתן לה מקרבתה לארמון הנציב הבריטי שנבנה במקום ומשמש היום את מטה האו"ם . בימי בית ראשון יתרונה של ירושלים ולפני כן העיר יבוס היה במקור המים הקרוב שלה , שסיפק מים לתושבי העיר . כאשר גדלה העיר בתקופת בית שני מקור המים של מעיין הגיחון ובורות המים לא הספיקו לתושבי העיר. היה צורך לייבא מים לעיר . במקביל התפתחה גם היכולת ההנדסית להוליך מים ממקומות רחוקים . אך עלינו לזכור כי ידעו באותה עת להוליך מים רק בגרביטציה כי לא היו אמצעים מכניים לדחיפת מים לאורך דרך . התפתחות היכולות גדלו מאוד בתקופה ההלניסטית ובתקופה הרומית . אותרו מקורות מים באיזור בית לחם שהיו איתנים וגבוהים יותר מירושלים , והיה צורך ליצור מערך הולכה לעיר . חלק מאמת המים היה גלוי וחלקו נחצב בתוך ההר כדי לקצר בדרך . גם כך מרחק של 10 ק"מ הפך ל20 ק"מ בהולכה עקב תואי הדרך ישנן שלוש אמות מים עיקריות . האמה התחתונה מוקמת על ידי החשמונאים ואורכה כ 20 ק"מ . תחילתה בברכות שלמה ליד חברון ממעין עיטם . בתהליך החציבה בהר נחפרים פירים העוזרים הן בכיוון החציבה הן בפינוי הפסולת ובהכנסת אור ואויר , וגם מגבירות את קצב החציבה . התגלו שישה פירים כאלה באמת המים החצובה ליד ארמון הנציב . בתקופת הורדוס מביאים מים מאיזור גוש עציון ממעיין הביאר ומעיין כוזיבא ונחפרות בריכות שלמה , אשר מהן מובלים המים באמה התחתונה בימיו של הורדוס או בימי הרומים , קים ויכוח על התיארוך ץ סולימן המפואר משפץ את האמה ומכניס את המים לצינור חרס במאה ה 16 . אמת המים מתפקדת עד המאה ה 20 העותמאנים מעמיקים את החציבה באמה ויוצרים מעין מאגר מים למקרה שתהיה הפסקה בהולכה , מה שקרה לעיתים עקב גניבת המים על ידי תושבי האיזור , דבר זה קורה בגלל שלטון חלש , אך כדי די למנוע הפסקת אספקת המים עד לתיקון הצינור המאגר מספק מים בינתיים .

בשנות ה 30 נבנה מבנה ארמון הנציב הבריטי שעד אז שכן "באוגוסטה ויקטוריה על הר הזיתים" ואחר כך "בירושלים המערבית ברחוב הנביאים". מהטיילת ניתן לראות את "שכונת ג'אבל מוכבר", "הר העצה הרעה" – שם ישבה המועצה שהחליטה להסגיר את ישו לרומאים.

איזור חפירות נרחב באיזור הדרום מערבי של הר הבית . בכניסה ארמון מבית אומיה ומוצבים בו אבן מייל רומית עליה הכתובת אספסינוס וטיטוס והליגיון ה -10 . שתי אבים עם עיטורי צלב קרס ורוזטות שהיוו חלק מכרכוב שער מתקופת בית שני . בתחילת בית שני גודל חומות הר הבית היה 250/250 מטר . הורדוס הגדיל את הקף החומות לבערך 480/300 מטר דבר שהכפיל את גודלו של הר הבית . בקיר הדרומי היו כמה שערי כניסה להר הבית . הם נקראו שערי חולדה , ישנם כמה הסברים מדוע השם . היום השערים חסומים אך ניתן לראות את תוואי השער גם היום . עולי הרגל נכנסו בשערים הלכו במסדרון תת קרקעי , שקים עד היום , ועלו במדרגות לחצר הר הבית ומשם פנו ימינה בניגוד לכיוון השעון עד לכניסה לחצר המקדש . אבל היו כאילו שהלכו בניגוד לכיוון התנועה והם – האבל , מי שאיבד אבדה ומי שנודה וזאת על מנת שישאלו אותם לאסונם ויחזקום בדרך העליה לרגל . סביב המקדש היתה גדר – הסורג , ולידה הכיתוב האוסר על נוכרים לעבור אותה . הכניסה לחצר המקדש היתה מותרת רק ליהודים. דרך הרחבת הר הבית על ידי הורדוס היתה בניית קשתות עליהן הונח ריצוף חצר המקדש . דבר זה יצר חללים גדולים מתחת לבמת הר הבית . חללים אילו נוצלו בצד הדרום מזרחי על ידי הצלבנים לבניית אורוות , היום מכנים חלל זה אורוות שלמה, אך אין קשר לשלמה המלך . המוסלמים ניצלו חללים אילו וחפרו מתחת להר הבית ויצרו חללי תפילה ענקיים תוך גריפת העפר ויצירת נזק בלתי משוער לממצאים שהיו בהם . דבר רגיל הוא בעיניהם להרוס עתיקות ולהשמיד ממצאים ארכיאולוגיים חשובים , הם עושים זאת בכל מקום שהם מגיעים אליו , השמדת ההסטוריה שלא קשורה לאיסלם . ראה מה קטרה לאומנות האשורית היום בעירק תחת כיבוש דאע"ש. בפינה הדרום מערבית קשת רובינסון , שהיא שריד למערך מדרגות ענק שהוביל ממפלס הרחוב והחנויות למפלס הכניסה להר הבית . הקשת שהיתה במפלס הקרקע ב 67 חפורה היום עד לרחוב ההרודיאני מתחתיו . אנו רואים את אבני הרחוב השבורות לאחר שחייליו של טיטוס מוטטו את נדבכי החומה על הרחוב לאחר כיבוש המקדש . הנדבכים התחתונים הם הרודיאנים ובנויים מאבנים ענקיות המונחות שתי וערב בפינות . אנו רואים סימנים מובהקים לתקופת הורדוס , סיתות שולים פנים האבן ישר הנחה ללא מלט וכל נידבך מונח קצת פנימי לזה שמתחתיו .ניתן לראות את סימני השרפה על הקיר החיצוני , ואכן תאורי שריפת המקדש מתארים שריפה גדולת ממדים . בכותל המערבי ישנם ארבעה שערי כניסה . קשת רובינסון , שער בארקלי ועוד שני שערים בחפירות מנהרת הכותל .

"סיור וביקור בכותל המערבי":

הכותל המערבי הוא קיר תמיכה להר הבית שניבנה על ידי הורדוס והוגבה בתקופות מאוחרות יותר על ידי המוסלמים . אך מעבר לכך שהוא עוד קיר בעיר העתיקה הוא בעל משמעות מיוחדת לכל יהודי . הבא אספר לכם על נסיבות פגישתי עם הכותל . ביום 5/6/67 בערך בשעה 10 בבוקר החלו לרעום התותחים . הייתי בבית הספר בירושלים בשכונת בקעה ומרגמות החלו ליפול על הרחוב . כל תלמידי התיכון רצו למרתף שם ישבנו עד שההורים באו לאסוף את הילדים . מכיוון שאבי היה מגויס ואימי היתה נכה לא באו לאסוף אותי . נותרנו ארבעה תלמידים בבית הספר והשעה כבר מאוחרת . המנהל לקח אותנו במכוניתו ופיזר אותנו בבתינו . המטוסים הרעימו בשמים מעל ובשכונה שלנו נחתו כמה פגזים . כנער צעיר ההתרגשות הייתה גדולה , הרבה מיידע לא היה וכל שמועה רצה מייד כאש בשדה קוצים. כאשר שמענו לאחר שלושה ימים שכבשנו את העיר העתיקה ההתרגשות היתה גדולה . התחבורה הציבורית עדיין לא פעלה ומכוניות פרטיות היו מעטות . לנו היתה מכונית ושבוע אחרי תום הקרבות אבי הגיע הביתה ודבר ראשון לקח אותי במכונית ונסענו לעיר העתיקה . ירדנו דרך שער יפו דרך רחוב השוק שהיה סגור ונטוש . הרחובות החוצים היו מוקפים בגדר תיל ומאחוריו עמדו התושבים הערבים שהביטו בתדהמה ופחד בנו , הכובש החדש בפחד . בסוף הרחוב פניה ואז מבעד לבתים התגלה לו הכותל . עד אז בילד חילוני לא כל כך הכרתי את המושג , הכותל , הרחבה שלפניו כבר היתה פנויה מבתי המוגרבים שחבקו אותו אך ימים קודם , ואשר בהחלטה מהירה פונו ונהרסו כדי ליצור רחבה גדולה לפני הכותל . התקרבנו אל הכותל ואבניו החרוצות היו במגע יד . היה זה מוזר לראות את כל אותם אנשים עטופי הטליתות המתפללים בדבקות ובהתרגשות מול האבנים . עמדנו קרוב לקיר מביטים למעלה ומתפעמים מגודל אבניו מהיונים היושבות בסדקים שבו . היום כאשר אנו עומדים מטרים מתחת למקום בו עמדנו אז , עקב העמקת הרחבה , אני עדיין תמהה , מה מושך כל כך אותנו היהודים לעמוד מול קיר לכנות אותו קדוש ולהיות מוכנים להרוג ולהיהרג בגלל אבנים .  אני נזכר שמייד אחרי כיבוש הכותל הביאו את בן גוריון , שלא נשא בשום תפקיד אז , לראות את העיר העתיקה ואת הכותל . בן גוריון פלט אז , יפה מאוד , עכשיו להחזיר הכל חוץ מירושלים העתיקה לחוסיין חזרה . לו רק שמעו בקולו של הזקן אז , מעניין איך היתה נראית מדינתנו היום.

בחלקה האחורי של רחבת הכותל מתבצעת היום חפירה בה נתגלו בית מתקופת בית ראשון שהיה כנראה בית ציבור כל שהוא ונמצאו בו חותמות וידיות למלך. התגלה רחוב קארדו גדול רומי ומסביבו מדרגה וחנויות ומקום לעמודים תומכים . במפת מדבא רואים שני רחובות ראשיים חוצים את ירושלים אחד ברובע היהודי, הקרדו הידוע, והשני כנראה כאן- הרחוב הרומי היה מאיליה קפיטולינה , עיר רומית שאסור ליהודים היה להכנס אליה.

"סיור במנהרות הכותל":

מפלס העיר העתיקה ביחס להר הבית היה נמוך יותר ולכן הממלוכים שרצו שהבתים יהיו בגובה מפלס חצר הר הבית בנו, כמו הורדוס , מערך קשתות אבן על מפלס העיר ועליהן בנו את בתיהם . דבר זה הותיר חללים גדולים מתחת לבתי העיר. חללים אילו נוצלו חלקם כבורות מים וחלקם כמחסנים . חפירות מנהרות הכותל יורדות בעצם לבין הקשתות . החדר הראשון , חדר הדגמה עם דגם של הר הבית והבמה עליו הוא נבנה . החלל השני נמצא מתחת לקמרון עליו נבנה גשר לכניסה להר הבית  קימרון זה הורחב פעמים על ידי הרומים ועל ידי המוסלמים . בתחתית הכותל נמצאו מטבעות משנת 17 לספירה, דבר שמעיד אולי שהורדוס שמת הרבה לפני כן לא השלים או לא בנה את החומה כולה סביב הר הבית . בנקודת המפגש הראשונה עם החפירה מול הכותל ישנה אבן ענקית כ 13 מטר אורכהשלושה מטר גובהה וכארבעה מטר עוביה משקלה מאות טונות . כיצד נחצבה הובלה והונחה במקומה המדויק באמצעים של העת העתיקה חידה היא בעיני החוקרים . ישנן כמה תאוריות באשר לטכניקה . שימוש בגלגלות , גלילת האבן על בולי עץ , אך הנחת האבן במדוייק כשורה בנדבך , גם כיום זו משימה מאתגרת . בהמשך החפירות שער נוסף שהוא על פי המסורת הקרוה ביותר לאבן השתיה וסמוך אליו מתפללים יהודים בהיותו המקום הקרוב ביותר שבו מותר ליהודים להתפלל . גובה הקיר הולך ויורד ככול שהולכים צפונה בגלל נטיית ההר ובקצהו השתמשו כבר בסלע האם אך גם בו סיתתו שוליים כדי לשוות לו מראה אחיד .בקצה הקיר רחוב הרודיאני שהפסיקו את בנייתו באמצע העבודה משום מה .

"ירושלים בתקופה הצלבנית".

המוזאון הוקם על ידי הבריטים במימון רוקפלר . נפתח בשנת 1938 המקום בנוי כמו מבצר צלבני , חצר פנימית מגדל עוז במרכז וחדרים מסביב . במקום מוצגים שנאספו מכל הארץ והובאו לשימור . המשקופים של כנסיית הקבר שהורדו עקב סכנת נפילה . ישנם שני עיטורים האחד עם סצנות מחיי ישוע בירושלים . הקמתו לתחיה של אלעזר . משיחת רגליו של ישוע בשמן על ידי מרים מגדלנה , חמור בבית פאגי , כפות תמרים בדרך לירושלים והסעודה האחרונה .

המשקוף השני מתאר את החוטאים ובו דמויות פגאניות משולבות בענפים משתרגים . דהיינו על האדם לבחור באמונה ובחסד או בדרך הרע .

בחדר השני מוצגים פריטי סטוקו – טיח מכוייר שהורדו מארמון הישאם ובו דמויות אנשים ובעלי חיים מפוסלים . השאלה היא מה עושים פסלים אצל המוסלמים ? מסתבר שפיסול בבתים פרטיים היה מותר אך לא במסגדים . בחדר נוסך מוצגות קורות עץ עם עיטורים שהוצאו מאל אקצה לאחר רעידת אדמה חלק מהן מתוארכות לתקופת הביזנטים . אומרים שבהר הבית עצמו ישנן קורות עץ מתוארכות לבית ראשון .בחצר הפנימית מוצגים סרקופגים מפוארים.

ביקור במגדל טנקרד: כוחות הצלבנים התאספו מול חומות העיר מצפון הראשון ממערב היה טנקרד באמצע הרוברטים וממזרח בולדווין . טנקרד הפזיז מנסה לכבוש לבדו את העיר על ידי טיפוס על מגדלו הצפון מזרחי של החומה וכמובן נכשל . מהמגדל נותרו היום רק בסיסו השאר נהרס והחומה של סולימן המפואר ניצבת על טוואי החומה המוסלמית הקדומה. כנסיית הגואל הלוטרנית הוקמה על ידי קיסר גרמניה שהקים גם את "אוגוסטה ויקטוריה" ואת הדורמיציון לכל אחד מהזרמים בנצרות . הוא קיבל את הקרקע מהסולטן לכל הכנסיות . במהלך העבודות בחפירות ליסודות גילו במקום אתרים מתקופת בית שני . מחצבה גדולה מעליה אדמת גינה של קונסטנטין . ומעליו קיר יתכן של כנסיית הקבר הקדומה . במרכז המנזר קלויסטר צלבני שלם פתוח ומסביבו חדרים . בצידה הצפוני של הכנסיה פתח צלבני מקורי בזמן הצלבנים נבנו כאן שתי כנסיות על שם מרים  . הכניסה לכנסיית מריה לטינה נותרה שלמה כמעט לגמרי וחוץ מקצת תיקונים מאוחרים כולה צלבנית . מעל המשקוף חקוק באבן לוח השנה עם עונות החקלאות השונות

"שוק אבטימוס ברובע הנוצרי בעיר העתיקה": שוק חדש העומד על שרידיו של בית חולים מהמאה ה חמישית . גם הצלבנים בנו כאן בית חולים והחזיק אותו ואת המנזר שצמוד אליו מסדר יוחנן הקדוש , שלימים שינה את שמו למסדר ההוספיטלרים . שמו הקודם של המקום היה "המוריסטן" שתרגומו בפרסית הוא בית חולים . המקום שהיה צמוד לכנסיית הקבר הכיל כ 2000 חולים ב 1000 מיטות זאת אומרת שבכל מיטה הניחו שני חולים , דבר שגרם מן הסתם לתחלופה מהירה במיטות עקב הדבקה מואצת ומות החולים . לבית החולים היתה כנסיה מדרום לו ששופצה במאה ה 19 ולה כיפה כסופה, כנסיית יוחנן המטביל .

"ביקור וסיור בכנסיית הקבר":

הכניסה למתחם היום היא צלבנית . מעל השערים אנו רואים את המקום ממנו פורקו המשקופים שראינו בבוקר במוזאון רוקפלר. הכנסיה הביזנטית היתה בנויה מכמה מבנים שביניהם חצרות פתוחות. הצלבנים בונים את המתחם שנהרס על ידי המוסלמים אך במתחם קטן יותר וסגור והכניסה שהייתה ממזרח עוברת לצד דרום. הצלבנים מקרים את כל הכנסיה ומקימים מגדל פעמונים במקום החצר הפתוחה שהייתה בזמן הביזנטים. נבנית תיקרה מהקיר החיצוני מעל העמודונים הקטנים שבנה קונסטנטינוס שהחזיקו קירוי מסביב לכנסיה ולצורך כך בונים הצלבנים בסמוך לעמודים הקטנים בסיסי עמודים ענקיים כדי לתמוך את הגג האדיר שהקימו .היונים האורתודוכסים חוצים את האולם הענקי ובונים קיר לאחר השרפה הגדולה וסוגרים את מתחם הקתוליקון שלהם. למסדרון שנוצר מסביב קוראים "אמבולוטוריום". בקפלת האדם הראשון ישנם ספסלים בכניסה שפעם מתחתם היו קברי המלכים הצלבנים . מקברים אילו נותרו קר ציורים שציירו עולי רגל . בכניסה מתחת ללוח עץ נותר קברו של אחד מחותמי המגנה קרתא באנגליה . בכניסה קשת הכריות היא בהשראה פאטימית. בכלל כל הכניסה היא אקלקטית. אסופה של סגנונות מזרחים ומערביים עתיקים וחדשים יותר .

"הרובע היהודי-הקרדו וטיילת החומות".

ברובע היהודי מעל לרחבת הכותל מסתתר לו מנזר טבטוני . הנזירים האבירים הטמפלרים מקבלים את הר הבית והופכים את מסגד אל אקצה לבסיס פעולתם ובונים בו כנסיה וגם את כיפת הסלע הופכים לכנסיה . הטבטונים שנותרו ממסע הצלב הגרמני מגיעים לארץ וגם הם רוצים להקים מסדר אבירים . הם בונים במקום כנסיה עם שלושה אפסיסים ומבנה עם קימרונות גדולים ככנסיה ולידו מנזר עם חדרים. רואים גם כותרות מרפק באחד הקירות שזה אופייני לצלבנים בארץ. 

על הבסיס של הקרדו הביזנטי יושב הקארדו הצלבני שהיה מחולק לרחובות צרים יותר עם חנויות ובהן מכל טוב . הרחוב הביזנטי הרחב הוצר לשניים או שלושה רחובות מקורים ובהם היו חנויות . ניתן לטייל על החומות משער יפו צפונה או דרומה . אין אפשרות לסיבוב שלם כי החומות בהר הבית סגורות לטיול . בהליכה לדרום עוברים את מתחם מגדל דוד ורואים את גודלו של ארמון הורדוס שעל חורבותיו נבנית המצודה ששימשה את מושלי העיר לדורותיהם . גם הצלבנים הופכים את המבצר במגדל דוד לארמון המושל או המלך של ירושלים והופכים את שער יפו – שער דוד לשער הראשי של העיר שעד אז היה שער שכם .בהמשך עוברים לאורך הרובע הארמני בו נותרו הרבה שטחי אדמה ריקים השייכים לכנסיה הארמנית שלא עושה בהם שימוש בינתים .

"סיורים בירושלים בתקופה הבריטית":

כנסיה ובית הארחה. הכנסייה בקומה השניה קטנה וצנועה. הכניסה לבניין בצורת מתומן כמו כיפת הסלע ומעליה כיפה . במקום סיבל מעוטר באריחי קרמיקה ארמניות כחולות שעיצב האומן הארמני אניסיאן . בארץ היו שבעת נציבים בריטים. בתחילת הגעתם לארץ היו בארץ כ 700 אלף תושבים . בשנת 48 היו בארץ כ 1.7 מליון תושבים בעיקר עקב עליית היהודים לארץ .

"מלון המלך דוד וימק"א":

הבריטים היו הראשונים שנתנו שמות לרחובות – סנט ג'וליאן בשמו הבריטי . המלון הוקם על ידי יהודי מצרי עשיר בשם מוסרי אדריכל שוויצרי מתכנן את המבנה . בסוף שנות ה 20 מוקמים מתחמים מלונאיים ותרבותיים ברחוב המלך דוא מצליח והבריטים שוכרים מ 38 את עיקר המלון למפקדה שלהם . בשנת 1946 האצל מחדיר כדי חלב ממולכדים למלון ומפוצץ והורס את חלקו הדרומי רבים נהרגים בפיצוץ וגם יהודים שהיו במקום . הדבר גורם לשבר וקרע בין האצל וההגנה 

ימק"א-המקום כולל מלון לצליינים צעירים אולם קונצרטים ובריכת שחיה עם מרכז ספורט במבנה הרבה סמלים מתרבויות שונות גם נוצריות וגם מקומיות . על העמודים הרבה עיטורים. חזית המגדל עם עיטורים של 4 האוונגליסטים. וכיתוב באנגלית ערבית ועברית .

"ביקור במלון פלאס ההיסטורי בירושלים":

ליד שכונת "מחנה ישראל" השכונה השנייה שיצאה מהחומות בירושלים מוקם מבנה דמוי ספינה מפואר מאוד . חלונות כל קומה שונים  וכל קומה הוקמה בסגנון שונה הבניין מוסלמי ונחנך ב 29 את המלון ניהל יהודי בשם "ברסקי". המקום תיפקד כמלון מעט זמן וכבר בשנת 30 הוא לא מלון . כשקמה המדינה היהודית המקום הפך להיות משרד מסחר ותעשיה ובשנות ה 2000 נמכר ליזמים שהשאירו את החזית החיצונית ופתחו במקום מלון מפואר .

"חצר מוסדות הלאומיים":

שתי שכונות הוקמו במקביל בזמן הבריטים , רחביה היהודית וטלבייה הערבית .בשכונה היהודית הוקמו מבני המוסדות היהודיים . כל ראשי הציונות התגוררו ברחביה. האדמה הייתה של הכנסיה היוונית שמכרה את האדמה בגלל מצוקה כספית . ארתור רופין חוכר את האדמה מהפטריארכיה היוונית ריכרד קאופמן מתכנן את השכונה כעיר גנים בדמות אדם כשבראש הגימנסיה .באותו זמן מוקמים גם מבני המוסדות הלאומיים. כאן ישבו ק.ק.ל. הסוכנות היהודית ובניין המוסדות הלאומיים . הערבים מצליחים להחדיר למקום מכונית תופת שגורמת להרס אחד האגפים . גם ההגנה ישבה במקום . בהתחלת המדינה הכנסת ישבה במקום וגם משרד ראש הממשלה בן גוריון היה במקום, בן גוריון עצמו התגורר בסמוך והיה מגיע כל בוקר ברגל מלווה בשוטר ללשכה .

"גימנסיה רחביה"- חוצה את השכונה שדרה ירוקה מצפון לדרום ובראשה נבנתה הגימנסיה העברית. ביתו המפואר של דב יוסף שהיה אחראי על הקיצוב בתקופת הצנע ממוקם בסמוך ובנוי בסיגנון ספרדי. מולו "בית ולירו" היפהפה מצוי מעון נשיא המדינה .

בית יצחק בן צבי ברחביה:

יצחק בן צבי הנשיא השני של המדינה התגורר בצריף וכאשר נהרס הצריף הוא קיבל שתי דירות בבניין הסמוך . כאשר נבחר לנשיא הקימו צריף גדול בחצר הבית ובו קיבל את אורחיו . הוא סרב לעבור לבניין מפואר בגלל צניעותו הגדולה .

"עוד בתים מעניינים בשכונה ברחבייה" הוא ביתו של "השופט פרומקין"(ישראל דוב פרומקין) שנקרא "בית החבצלת" כשם העיתון של אביו , "ביתו של דוד בן גוריון" העומד לפני שיפוץ ושיחזור בבניין זה היה מעונם הרשמי של ראש הממשלה עד לימיו של רבין .

"טרה סנטה ובית ראש הממשלה": טרה סנטה נבנתה על פי תכניות של ברלוצ'י והיתה קולג' פרנציסקאני , היום משוייכת לאוניברסיטה . בסמוך בית ראש הממשלה הרשמי של ראשי הממשלה מאז ימי רבין .במקור היה "ביתו של אדוארד אגיון" מעשירי מצרים שבנה לו בית מידות בפאתי שכונת טלביה – "שכונת טלבייה": טלביה הוקמה במקביל לרחביה על ידי עשירים ערבים ברובם נוצרים . בית סלמה בית מידות מהמפוארים בשכונה כיום שגרירות בלגיה . בית ג'לאל בית מידות מפואר עם אריחי קרמיקה ארמנית . בית הרון אל ראשיד מול בית שרובר. ועוד בתי מידות מפוארים עד כדי ארמונות – היום שכונה יהודית .

"סיורים באתרים נוצריים בהר הצופים והזיתים":

"הר הזיתים וקפלת העלייה":

ההר – הר הזיתים הניצב ממזרח לירושלים גובהו 820 מטר. בפסגתו הכפר הערבי א טור – ההר- ההר נמתח מצפון לדרום, ושלל כנסיות מעל ובמורד הר הזיתים ותצפיות על הר הבית  .

המקום הקדוש ביותר לנוצרים בהר הזיתים. מכאן על פי האמונה עלה ישוע לשמים. המקום היה מוזנח מאוד אך טופל ושופץ בשנים האחרונות. המקום נמצא כיום תחת הווקף אך הם מתירים כניסה לכל הדתות ובתנאי שלא יערכו טכסים הפעם היחידה בשנה שטכסים מותרים הוא חג העליה לשמים ואז הנוצרים מקרים את החצר בבדים ועורכים תהלוכות ומיסות במקום , גם הקתולים וגם האורתודוכסים. במקום הייתה בעבר קפלה מעגלית עם פתח לשמים בתקופת הביזנטים במרכז הבית פיסת אדמה עם טביעת רגליו של ישוע שאמרו שאי אפשר למחוק אותן . בזמן הצלבנים הונח במרכז הקפלה סלע שעם כיבוש המוסלמים הוזז הצידה ובמקום נבנה גם מחרב -הקשתות בקיר נסתמו וכך גם הפתח בגג. ומאז ימי סלאח א דין בשליטת הוואקף.

ביציאה מקפלת העליה ישנו קבר הקדוש לכל הדתות הנוצרים מיחסים קבר זה לפלאגיה חוטאת מאנטיוכיה שהגיעה לירושלים חזרה בתשובה וחיה כנזיר גבר עד מותה . המוסלמים אומרים שקבורה במקום מיסטיקנית סופית מהמאה ה 8 בשם רביה אל עדוויה . והיהודים מייחסים את המקום לקבר חולדה הנביאה. יש מפתחות למקום בידי השומר של מסגד העליה.

"כנסיית פטר נוסטר":

כנסית אבינו על שם התפילה " אבינו שבשמים ". מוחזק בידי נזירות מהמינזר הצרפתי הכרמליתי. במקום מנציחים את התפילה ואת ישוע המורה המלמד את התפילה לתלמידיו.במקום בימה המוקמת מעל מערה טיבעית בסלע , המכונה מערת הלימוד , בה על פי המסורת ישב ישוע עם תלמידיו ולימד אותם את התפילות . התפילה מוזכרת בלוקאס פרק יא ובמתי ו מוזכרת התפילה כדרשה על ההר מעל טבחה . בתקופה הביזנטית הלנה בונה במקום את כנסית אלאונה בשנת 326 . כנסיה בזיליקאלית גדולה מעל קריפטה שהיא המערה הקדושה מתחת לבימה. במקום הונצחו גם העליה לשמים וגם הלימוד. בגלל שהונצחו במקום שני ארועים הוחלט מאוחר יותר להנציח את העליה לשמים במקום גבוה יותר בהר ונבנתה שם קפךת העליה . הפרסים החריבו את המקום והצלבנים בנו מחדש את הכנסיה אך כנראה בצורה צנועה יותר והם נתנו למקום את שמו פאטר נוסטר . בשנת 1187 צלאח א דין מחריב את המקום. בעת החדשה אריסטוקרטית צרפתיה בשם אורלי דה בוסי קונה את המקום ונותת אותו לנזירות הכרמליתיות בתנאי שתיקבר לאחר מותה במקום. היא בונה את הכנסיה ובשנת 1920 ממשלת צרפת מתחילה פרוייקט גדול במקום של חפירות המגלות את הכנסיה הביזנטית. הם מתכוונים לבנות בזיליקה גדולה בתוואי של הכנסיה הביזנטית אך בגלל מלחמות העולם הדבר נתקע ולא הושלם עד היום . היום ניתן לראות בחצר לוחות על הקירות עם תפילת האדון בכל מיני שפות , חלקן שפות שלא בשימוש כלל. במערת הלימוד ישנם כמה קברים של הבישופים של ירושלים . ויש במערה שניתן לרדת אליה שרידים של אפסיס ביזנטי. החורים בקיר הם של חציבות שרידים קדושים שנלקחו על ידי עולי רגל בחזרה לארצותיהם . בדרך החוצה חולפים על פני קיברה של אורלי דה בוסי שנקברה במקום.

"תצפית הר הזיתים":

מפסגת הר הזיתים ניתן להשקיף על כל העיר העתיקה ולתאר לתייר את מהלך ישוע במקום, מירידתו מההר ובכיתו על ירושלים  המעבר בגת שמנים וכניסתו לעיר על החמור דרך שער הרחמים ,דרך מיקום חדר הסעודה האחרונה , חקירתו בבית הכוהן כיאפה. משפטו של ישוע באנטוניה ומסעו עם הצלב בויה דלורוזה עד למקום הצליבה בכנסיית הקבר. במבט צפונה ניתן לאתר את מקום גן הקבר החשוב לפרוטסטנטים . וכמובן את הר הבית .

"כנסיית דומינוס פלויט בהר הזיתים":

"כנסיית דומינוס פלויט" שייך למסדר הפרנציסקאני אך מתאים לכל הזרמים . המקום מנציח את בכי שוע על ירושלים שתחרב עקב חוסר אמונתם בו ואי קבלתו . היא בנויה על שרידים ביזנטיים מהמאה השביעית ובתוך מבנה הכנסיה שרידי קפלה ופסיפסים שהמבנה החדש הוקם עליהם . המבנה תוכנן על ידי אנטוניוס ברלוצ'י ונחנך בשנת 1955. המבנה דמוי דמעה מבנה עגול . בארבעת פינות הכיפה כדי דמעות . חלונות בגובה העיניים לנוף העיר העתיקה ובמרכז החלון צלב שאם עומדים במרכז הכנסיה מסתיר את כיפת הסלע . המזבח בנוי לכיוון מערב ולא למזרח כנהוג כדי שבתפילה אפשר יהיה לראות את הר הבית עליו בכה ישוע . בחצר התגלו מאות גלוסקמאות יהודיות מימי בית שני.

"מערת הבגידה":

בדרך לתחתית ההר חלפנו על פני "כנסית מריה מגדלנה הרוסית" אותה בנה הצאר על שם אימו מריה ובו קבורה אישתו היפה. ממולו עמוד "יהודה איש קריות" המציין את נשיקת הבגידה של יהודה שהסגיר את ישוע המשיח הנוצרי. איזור "גת שמנים" היה איזור חקלאי מחוץ לחומות אליו הלכו ישוע ותלמידיו לאחר הסעודה האחרונה . במערת הבגידה על פי המסורת נמסר ישוע לחילי הכוהנים על ידי יהודה איש קריות . במקום נבנתה קפלה בתקופה הביזנטית ולאחר מיכן נחפרו במקום קברים של נשים חשובות . המקום נעזב והצלבנים חידשו את המסורת במקום ריצפו אותו מחדש וציירו כוכבים על תקרת המערה שכן הארוע קרה בלילה. במאה ה 19 הפרנציסקנים קנו את המקום והשמישו אותו מחדש .(גרוטו אוף  גתסמני -באנגלית)

"קבר מרים בהר הזיתים ירושלים":

המקום מתייחס לסוף חייה של מרים אם ישוע . האתר שייך במשותף ליוונים ולארמנים , היוונים עומדים מימין  והארמנים משמאל. סיפור סוף חייה של מרים לא מופיע "בברית החדשה", אך על פי המסורת מרים לא מתה אלא נרדמה לשנת נצח  בביתה , בדרך נס מתאספים כל השליחים, שהגיעו מכל הארצות אליהן הן הלכו, סביב מיטתה . המקום מונצח "בדורמיציון" . במקום זה מונצח קברה הריק של "מרים" משום שביום השלישי לתרדמתה גופה נלקח לשמים והקבר נותר ריק . שני המקומות לא מתחרים זה בזה אלא מנציחים כל אחד ארוע שונה .הפרוטסטנטים לא מגיעים למקום משום שאינו מופיע בברית החדשה ומשום שישוע לא נמצא בסיפור . מרים לא עולה לשמים אלא מועלית לשמים , וישנו חג נוצרי ב 15 באוגוסט המציין את תרדמתה ועלייתה לשמים . הביזנטים בונים כנסיה בחלק התחתון אך עקב הצפות של נחל קידרון המקום הולך וניסתם בסחף . "הצלבנים" בונים גרם מדרגות תלול כדי להגביה את הכניסה ולמנוע חדירת מים לכנסיה . במרכז המדרגות משני הצדדים שתי קפלות צלבניות בהן קבורות שתי נשות מלכים צלבנים . אך המסורת משייכת קברים אילו מימין להוריה של מרים ומשמאל לארושה יוסף הצדיק , ורבים הבאים לקבר מתעכבים במקום מתפללים ומנשקים את האיקונות שבמקום . בחלק התחתון מצוי הקבר , כנראה קבר יהודי מימי בית שני . הביזנטים חצבו מסביב לקבר והשאירו קובית סלע בולטת של סלע האם. המקום מקודש גם למוסלמים ולכן לא נהרס בכיבוש ירושלים על ידם . המוסלמים אפילו הוסיפו מחרב בצד דרום של הקבר.

"כנסיית גת שמנים":

אחר הסעודה האחרונה . ישוע שעוצר עם תלמידיו בגת שמנים מבקש משלושת תלמידיו וסור איתו הצידה ולהתפלל איתו . התלמידים אינם מצליחים להhשאר ערים ונרדמים שלוש פעמים . בתפילתו ישוע מבקש להסיר מעליו את רוע הגזרה של מותו , אך מקבל בסופו של דבר את הדין . במקום כרם זיתים עם עצי זית עתיקים שהמאמינים רואים בהם את העצים לידם התהלך ישוע עצוב כאשר הגיע להתפלל . שמונה עצים עתיקים במקום כולם מהמאה ה 12 אומנם אך בבדיקות הסתבר שכולם מאותו מקור ויתכן שהצלבנים לקחו ייחורים מעץ עתיק אחד ונטעו את כל שמונת העצים . הכנסיה תוכננה על ידי ברלוצ'י בתחילת המאה ה 20 בחפירות לפני הבניה התגלו שרידי כנסיה ביזנטית מהמאה הרביעית ובתוך הכנסיה משולבים חלקי פסיפס ביזנטיים . בכנסיה ליד המזבח סלע אם חשוף עליו לפי המסורת נשען ישוע בתפילתו , הוא מוקף בסורג דמוי כתר קוצים עם כוסות תרעלה בקצותיו . מחוץ לכנסיה ממשיך סלע האם החשוף ורבים נשענים עליו ומתפללים לידו . בפנים שלושה אפסיסים . במרכז ציור ישוע נשען על סלע בשמאל יהודה מסגיר את ישוע ובימני ישוע אומר לחיילים אני כאן בתקרה 12 כיפות להזכיר את 12 השליחים והן מעוטרות בעצי זית וכוכבים. את הכסף תרמו מדינות שונות שדגליהן מצוירים על הכיפות , ולכן קרויה כנסיה זו גם כנסיית כל העמים . החלונות מחופים באלבסטר סגול שהוא צבע היגון .הכנסיה מתארת את הקונפליקט בין האדם הפוחד מרוע הגזרה ובין האלוהות היודעת שעליה להיות מוקרבת למען האנושות . פנים הכנסיה מסמל את האדם והחוץ את האלוהות . בגמלון בחוץ רואים את האלוהים האב בידיו האותיות אלפא ואומגה , ראשית ואחרית . מתחתיו אלוהים הבן המתווך בין האנושות הסובלת ובין האלוהות . מתחתיו ארבעת האוג ליסטים בידיהן מגילות עם ציתותים מגת שמנים . למעלה ציתות של ישוע לתלמידיו – היו ערים איתי . על פי המסורת היוונית אורתודוכסית זה מקום סקילתו של סן סטפנוס המרטיר הראשון . 

"חדר הסעודה האחרונה של ישוע וקבר דוד":

במקום על פי המסורת קבר דוד ומעליו חדר הסעודה האחרונה. האם קבור דוד במקום ? במקורות כתוב שנקבר בעיר דוד , ועיר דוד לא נמצאת בהר ציון , אך המסורות משייכות את המקום הזה לקבר דוד כבר מהמאה ה 10 . חדר הסעודה האחרונה היה צמוד לכנסית אגיה ציון הביזנטית המקום נחרב על ידי אל חאכם ההמצרי- אל-חאכִּם בִּאמר אללה.

בשנת 1009 הצלבנים חידשו את המקום אומנם קטן יותר אך חדר הסעודה היה כלול בתוך הכנסיה . המוסלמים שהרסו כנסיות החשיבו את המקום לקדוש בגלל קבר דוד ולכן המבנה שרד . חדר הסעודה ריק היום ובמוסלמים בנו בו מחרב ובימת תפילה . הם השתמשו בכותרות ביזנטיות עם תאור פליקן בלי לדעת שהציפור מציינת את ישו המאכיל את תלמידיו מבשרו . לחדר קוראים סנקולום – חדר אוכל – . שני אירועים קשורים למקום . אחד הסעודה האחרונה , שעליה יש ויכוח בין הקתולים והאורתודוכסים האם הייתה סעודת ליל הסדר או יום לפני . והשני ירידת רוח הקודש לתלמידי ישו 50 יום לאחר תחייתו הפנטקוס . בשנת 1333 הפרנציסקנים משיגים חזקה על המקום ובונים סביבו מנזר ומכאן היה בסיס שליטתם בארץ הקודש . עקב הקרבה לקבר דוד היו מריבות בין הנוצרים והיהודים במשך זמן רב . סולימן המפואר מגרש את הנזירים בשנת 1552 והופך את המקום למסגד עם מחרב וכתובות ערביות על הקיר. היום המקום נמצא בשליטת מדינת ישראל ואסור לקיים מיסות במקום . 

"כנסיית הדורמיציון בהר ציון בירושלים".

במקום מונצחת תרדמתה של מרים . המקום קדוש לקתולים ולאורתודוכסים אך לא לפרוטסטנטים . הכנסיה עומדת על שרידיה של כנסיית אגיה ציון . היא נחנכת בשנת 1910 על ידי הגרמנים . קיסר גרמניה הגיע לירושלים עם אישתו אוגוסטה ויקטוריה לחנוך את כנסיית הגואל הגרמנית . הסולטן פוגש אותו ומעניק לו כמתנה שתי חלקות אדמה . אחת בהר הזייתים עליה נבנית כנסיית אוגוסטה ויקטוריה כנסיה לותרנית ,והשניה בהר ציון עליה מוקמת כנסיית הדורמיציון  הקתולית , וזאת כדי למצוא חן בעיני מאמינים משני הזרמים . נזירים בנדיקטיים מחזיקים בכנסיה זו כנסיית הנצחה עגולה למעלה אולם תפילה וריצפתו פסיפס במיבנה עיגולים . במרכז ארבעת האונגליסטים סביבם נביאים חשובים מהברית הישנה ובחוץ 12 המזלות . באפסיס פסיפס עם מרים וישוע הילד בסיגנון ביזנטי ומתחתם נביאים שניבאו על בואו של המשיח . למטה קריפטה ובמרכזה פסל מרים הישנה . מעליה דמויות נשים הקשורות אליה כפרה פיגורציות . ודמות ישוע הבא לקחת את נשמתה השמיימה .

"כנסיית סנט פיטר אל גליקנטו":

הכנסיה, כנסיית סנט פיטק אל גליקנטו לזכר הארוע שבו פטרוס מתכחש שלוש פעמים לישוע ביום בו הוסגר לבית הכהן כיאפה . המקום מתייחס לביתו של הכוהן כיאפה אליו נלקח ישוע מגת שמנים לחקירה לילית . המקום מוחזק על ידי נזירים קתוליים מהמנזר האסמפיוניסטי הצרפתי. במקום בו נחקר והושפל ישוע במטרה להוציא ממנו וידוי . פטרוס שעוקב אחרי ישוע מגיע לחצר הבית ונחשד על ידי אנשים שהוא מתומכי ישוע אך מתכחש לכך שלוש פעמים ולאחר הפעם השלישית התרנגול קורא בדיוק כמו שניבא לו ישוע ערב קודם בסעודה האחרונה . הכנסיה משנת 1931 בת שלוש קומות .בכניסה העליונה חדר התפילה קומה מתחת אולם עם שרידי כנסיה ביזנטית ובחלק התחתון בור מים וחדרים מתקופת בית ראשון המיוחסים לביתו של כיאפה ולצינוק בו הוחזק על פי המסורת ישוע בלילה. הנושא המרכזי בכנסיה הוא החטא והחזרה בתשובה . במקום פסיפס ביזנטי שעבר איקונוקלזם , השחתה על ידי נוצרים שהתנגדו לציור דמויות . בקומה התחתונה רואים חדרים חצובים בסלע האם , יתכן והיו אורוות ובהם מקום לקשירת חבלים , אותם מיחסים הנוצרים לחבלים שאיתם ניקשר ישוע בחקירתו . כמו כן נמצאו במקום משקולות היכולות לייחס את המקום לבית כוהנים ששקלו את התרומות שניתנו להם . ונתגלה במקום מקוה טהרה דבר המעיד על בית עשירים . בחצר האחורית גרם מדרגות המוליך מהגיא לכיוון הר ציון . הנוצרים מיחסים לישו הליכה על גרם מדרגות זה בדרכו מגת שמנים לחדר הסעודה האחרונה .

ירושלים – גן הקבר , שער האריות , כנסיית סנטה אנה , ויה דולורוזה , כנסית הקבר.

גן הקבר-מנציח את גולגותא ואת קברו הריק של ישוע ומקובל על הפרוטסטנטים והאוונגלים. במקום זה הם מציינים את מקום צליבתו של ישוע משום שהוא מחוץ לחומות ירושלים היום . החל מהמאה ה 19 החלו הפרוטסטנטים להטיל ספק במקום הצליבה בכנסיית הקבר משום שהיא היתה בתוך חומות העיר אך היום לאחר שהוכח שכנסית הקבר הייתה מחוץ לחומות הם מקבלים את האפשרות שהיא מקום הצליבה , אך הדבר לא מונע מהם להגיע למקום ולציין כאן את גולגותא, להתייחד להתפלל דוקא היכן שאין כנסיה ופסלים ואיקונות למכביר כמו בכנסית הקבר . המקום נמצא צפומית לחומות ולשער שכם . שהייתה דרך ראשית לשומרון , והרי הרומאים נהגו לצלוב לאורך דרכים ראשיות כדי להשיג אפקט הפחדה מקסימלי . במקום נמצאו קברים וכן גת ליין דבר המעיד על כרם או גן סמוך כך שהמקום יכול להתאים לכתוב בברית החדשה . החזית של הקברים היא צלבנית וישנה תעלה לאבן גולל לקבר . הביקור במקום בתאום עם האגודה המחזיקה את המקום ובהדרכה מקומית בלבד . ניתן לקבל מציות ותירוש לטכס סעודת האדון ובמקום הרבה פינות להתכנסות ולתפילות . יש לזכור שהמקום סגור בין השעות 12:00 – 14:00 ובימי ראשון . "שער האריות בעיר העתיקה"- באיסלם קוראים לו שער השבטים בגלל קרבתו לשער שהיה לבית המקדש בשם זה . הנוצרים קוראים לו שער גבירתנו מרים משום שעל פי המסורת היה בסמוך בית מגוריה של מרים , או "שער סטפנוס" משום שממנו הוצא סטפנוס וניסקל בקירבת מקום . מדרום לו בחומה נמצא שער הרחמים שדרכו על פי המסורת נכנס ישוע להר הבית , וסביבו בית קברות מוסלמי . דרך שער זה היתה הפריצה לעיר העתיקה ב 67 . השער שופץ כמה פעמים במהלך התקופה החדשה .

סנטה אנה ובריכות בית חסדא: ביוונית קוראים למקום בתסדה . במקום שייך לצרפת אותו קיבלה במתנה מהעותמאנים לאחר מלחמת קרים . מפעילים את המקום נזירים קתוליים ממסדר האבות הלבנים שבמקור הם מיסיונרים שעובדים באפריקה , אך כאן הם מחזיקים במקום ולא עושים פעולות מסיון . באתר מונצחים שני אירועים , אחד נס ריפוי המשותק ליד בריכות בית חיסדא ומקום ביתה של מרים והוריה . הנזירים שקיבלו את המקום ערכו חפירות וגילו את שרידי בריכות בית חיסדא או בריכות הצאן . שתי בריכות ענקיות שלידם חולל ישוע את הנס . הביזנטים בנו כנסיה ענקית שעמדה מעל הבריכות על הסכר ביניהן וחלקה מעל הבריכות נתמכת בעמודים גדולים . מתחתיה התגלו חדרים שהיו שייכים כניראה למקדש לאל הרפואה הרומאי אסקלפיוס . לאחר שהיא נהרסה בשנת 1009 בפקודת אל חכים בן עאמר אללה השליט המיצרי שהרס הרבה כנסיות בארץ , היא הוקמה מחדש אבל קטנה יותר על ידי הצלבנים . הם בנו שתי כנסיות אחת מעל הבריכות לציון נס הריפוי והשניה זו שקיימת עד היום לציון ביתה של מרים . כנסיה זו לא נחרבה והיא אחת משלוש כנסיות צלבניות שנותרו שלמות לאחר כיבוש צאלח א דין משום שהוא הפך אותה למדרסה דתית ואף קבע בה שלט שטוען שהוא בנה את המקום , למרות שהדבר לא נכון . הצרפתים שיפצו את המקום והיום יש בו בית תפילה וקריפטה המציינת את מקום מגוריה של משפחתה של מרים . לאורתודוכסים יש מקום חילופי בסמוך המציין במערכת של מערות את ביתה של מרים . בכנסיה ישנו פסל של אנה אם מרים עם מרים כנערה צעירה . ובקריפטה ישנו ציור עם סצנת הולדת ישוע ולא הולדת מרים משום שהוא החשוב בסיפור וכל מטרתה של מרים היה הולדת בן האלוהים.

"תחנה מספר 1 בית ספר עומרייה": בית הספר עומד על מקומה של האנטוניה , המצודה הרומית ששלטה על הר הבית . ואכן גם הים אם ניתן להיכנס ניתן להשקיף מהחלונות הדרומיים על כיפת הסלע . בברית החדשה כתוב שישוע הובא לפני פילטוס אך לא מציינים היכן . מכיוון שבאנטוניה ישב חיל המצב הרומי והימים ימי פסח עם עליה של עולי רגל לעיר יתכן באמת שהמושל ישב במקום ולכאן הובא ישוע למשפט והדבר מקובל בקרב כל העדות הנוצריות . מחקר חדש מעלה מיקום אחר והוא ארמון הורדוס ליד שער יפו . מקום גדול ומפואר יותר ממצודה צבאית קטנה . בהחלט יתכן כי המושל יבחר בארמון הורדוס כמקום מושבו בביקוריו בעיר . גם ההיסטוריונים פילון ויוספוס מקשרים את ארמון הורדוס עם מקום מושבו של הנציב הרומי . אך יתכן שהנציב אכן היה באנטוניה כדי שיוכל לפקח יותר טוב על בית המקדש והעליה לרגל . המסורת בכל אופן משייכת את המקום לאנטוניה.

תחנה מספר 2 כנסיית ההלקאה וכפיית הצלב:

ניתן לציין במקום גם את תחנה 1 אם בית הספר סגור והדבר מקובל  דרך היסורים היא הדרך להזדהות עם יסורי ישוע. הדבר התפתח בימי הביינים באירופה דווקא שם נהגו לערוך תהלוכות עם צלב ולציין בתחנות שונות את דרכו של ישוע . כאשר עולי רגל הגיעו לירושלים הם ניסו לשחזר את מה שהכירו בארצותיהם וחיפשו את התחנות . לאורך השנים היו כמה דרכים שניסו לשחזר את דרכו של ישוע עד לקביעת דרך 14 התחנות שנהוגה היום . הדרך אינה מקובלת על הפרוטסטנטים שנוהגים להתחיל באנטוניה אך ליד תחנה מספר 3 הם פונים צפונה והולכים לגן הקבר . הקתולים לעומת זאת עושים את הדרך כולה ברציפות כאשר הם נושאים צלבי עץ וללא הפסקה, דרך שעוברת הכל התחנות ולוקחת כ 40 דקות ברציפות וללא עצירות מיותרות . את הצלבים נהוג לשכר מצלמים מקומיים שגם מצלמים את מהלך הטכס ודואגים לאסוף את הצלבים בסוף הדרך והכי חשוב לעבור את "דרך היסורים" בצורה נאותה .

אסור להיכנס ולא נהוג להכנס עם צלבים למתחם כנסיית הקבר ולכן משאירים אותם לפני גג או בחצר בצד שמאל ליד הקיר . המקום המצוין כתחנה 2 בה ישוע מולקה על ידי החיילים והצלב נכפה עליו היה באנטוניה ומכוון שחשבו שמצודת האנטוניה הייתה גדולה נקבע המקום כאן למרות שמחקרים חדשים מראים שהוא מחוץ לתחומי האנטוניה . במקום שתי קפלות . קפלת כפיית הצלב ומוחזק על ידי הפרנציסקאנים קפלת הרשעה נבנתה על שרידי קפלה ביזנטית וחלק מהרצפה שרד בה . בקצה השני קפלת הלקאה שנבנתה על ידי ברלוצ'י ועליה הרבה סמלים המשייכים את המקום לסיפור כמו כתר קוצים וחלונות ויטראז'.

תחנה 3 + תחנה 4 בויאה דולורוזה:

אסור להיכנס עם צלבים למתחם כנסיית הקבר ולכן משאירים אותם לפני גג או בחצר בצד שמאל ליד הקיר ועל הקיר, המבואה לפני כנסיית הקבר מרשימה ובעלת אנרגיות . 

תחנה 3  בויאה דולורוזה – ישוע נופל בפעם הראשונה – רק על פי המסורת . נמצא בידי ארמנים קתולים. נמצא בסוף הירידה הראשונה ולפני הפניה ברחוב. במקום חדר קטן עם כמה ציורים . תחנה 4 ישוע פוגש את אימו – רק על פי המסורת . נמצא בכנסיית גבירתנו של הייסורים ( ספאזם ) כנסיה מהמאה ה 19 הבנויה מעל קריפטה עם שרידים מימי הביינים . במקום פסיפס ביזנטית עם סנדלים  שלפי המסורת היו סנדליה של מרים שמרוב צער השאירו את טביעתם ברצפה . גם הוא מוחזק על ידי ארמנים קתולים . תחנה מספר 5 בויאה דולורוזה: שמעון מקריניה עוזר עם הצלב . הדימוי של המצרי הסובל יחד עם ישוע . ישנו סלע משובץ בקיר שלפי המסורת ישוע נשען עליו ואז נוצר שקע בסלע והמאמינים נוהגים לשים ידם בשקע . מחזיקים במקום פרנציסקאנים .

ורוניקה מנגבת את פני ישוע – רק על פי המסורת. המסורת אומרת שדמות פניו של ישוע הוטבעו במטפחת והיא חוללה ניסים . הקתולים טוענים שהמטפחת בידם והיא שמורה בוותיקן . לאורתודוכסים ניתן להציג כמקום בו נוצרה האיקונה הראשונה . המקום מוחזק על ידי יוונים קתולים . תחנה מספר 7: ישוע נופל פעם שניה – רק על פי המסורת . נמצא בקצה העליה לפני פניה בדרך על הקארדו הראשי  רחוב בית הבד. מוחזקת על ידי הפרנציסקאנים . במקום קפלה קטנה בתוכה בסיס עמוד של הקארדו, הרומי . במקום היה גם שער המשפט דרכו יצאו הנידונים מחוץ לחומות העיר אל מותם .

תחנה מספר 8 בויאה דולורוזה:

ישוע מדבר לבנות ירושלים . אל תבכו על מותי בכו על עצמיכן  וכ"ו התחנה נמצאת מחוץ לתחומי העיר של ימי בית שני נמצאת כציון ברחוב ולא שייכת לאף מסדר נוצרי הדרך אליה פונה ימינה מהרחוב ועקב בניה של מנזר בינה לבין התחנה הבאה יש לחזור לרחוב  הראשי .

תחנה מספר 9 בויאה דולורוזה:

ישוע נופל פעם שלישית – רק על פי המסורת . בדרך לגג של כנסיית הקבר . לפני הכניסה לגג יש להשאיר את הצלבים .

גג כנסיית הקבר: יקרא דיר א סולטן במקום היה מנזר של נזירים שהחזיקו את המקום היום במקום כפר קטן המיושב על ידי אתיופים שתפסו בו חזקה מידי הקופטים שנתנו להם לשבת זמנית במקום , ויש סיכסוך ארוך שנים ולא פתיר בין העדות . במקום חיים בתנאים עלובים כמה נזירים אתיופים . יורדים דרך כמה קפלות אתיופיות לחצר הכניסה למנזר.

חצר הכנסייה ותחנה מספר 10.

בשנת 1808 הייתה שריפה גדולה בכנסית הקבר והיוונים אורתודוכסים ששיפצו את המקום סגרו בקיר פנימי את המרחב שבפנים והמקום הפך להיות אפלולי יותר וסגור לעומת הכנסיה הצלבנית שהייתה במקום .המוסלמים סגרו פתח אחד מתוך השניים של הכנסיה דבר שהוסיף על האפלוליות של המקום . במקום ישנו סטטוס קוו בין העדות המחזיקות את המקום חלקים גדולים מוחזקים על ידי הפרנציסקאנים והיוונים וחלקים קטנים יותר מוחזקים על ידי הארמנים הקופטים והסורים . 

תחנה 10 מסירים את בגדי ישוע . קפלה קטנה צמודה לקיר הכנסייה מוחזקת בידי הפרנציסקאנים וסגורה ניתן להציץ לתוכה דרך החלונות. תחנה מספר 11: ממסמרים את ישוע לצלב "בגולגותא", הסלע הטיבעי עצמו הוקף במבנים ורק ראשו מציץ היום דרך הריצפה . המקום שייך לפרנציסקאנים ובו ציורים ופסלים . הבניה צלבנית אך הוא שופץ על ידי ברלוצ'י.

תחנה מספר 12- ישוע מת על הצלב. שייך ליוונים אורתודוכסים המקום מאופיין במנורות שמן ואיקונות ובו מקום עמידת הצלב ישנו מקום בו ניתן להכניס יד ולנגוע בסלע רוב המאמינים מוכנים לעמוד בתור רק כדי לגעת בסלע הקדוש – מורידים את ישוע מהצלב לזרועות אימו . נמצא בין שתי התחנות ושייך לקתולים ובו מוצב פסל מרים . תחנה מספר 13 אבן המשיחה בכניסה לכנסיית הקבר: מול הכניסה לכנסיה גוש אבן סדוק שעליו על פי המסורת הושכב גופו של ישוע ונמשח בשמנים לפני קבורתו . המאמינים נוהגים לכרוע ברך לגעת לנשק ולשפשף מטפחות בסלע הקדוש . מאחוריו פסיפס שהוצב על ידי היוונים המתאר את הסיפור .

תחנה מספר 14: הקבר בכנסיית הקבר – בקבר שתי קפלות , קפלת המלאך בו מונצח המלאך שניגלה לנשים שבאו לקבר ביום ראשון ובו פיסת אבן שטוענים שהיא מאבו הגולל שהייתה על פתח הקבר וקפלת הקבר הפנימית יותר ובו מונצח הקבר  . בתחילה היתה זו מערה חצובה בסלע אך עולי רגל ששברו פיסות מהסלע גרמו לכך שלא נותר דבר מהמערה המקורית ורק פיסת סלע נותרה לציון המקום . כנסיית הקבר מוחזקת במשותף על ידי הפרנציסקאנים היוונים והארמנים , אך היוונים אחראים על הכניסה והיציאה של האנשים . במקום נערך בשבת האור טכס אש הקודש על ידי היוונים האורתודוכסיים , וממנו מופצת האש הקדושה לכל הקהילות בארץ ובעולם .מעל הקבר בנויה "רוטונדה" הנמצאת בשיפוצים אך עקב אי הסכמה בין העדות הם לא נגמרים והמבנה תחום בפיגומי ברזל מכוערים .

קתוליקון:

אולם המרכזי מתחת לכיפה הגדולה שייך ליוונים אורתודוכסים ובו הם מציינים את טבור העולם בצורת מעין עמודון אבן  .  מימין לקבר קפלת "מרים המגדלית" השייך לפרנציסקאנים . המסדרון שייך ליוונים ובקצהו קפלת כלא ישוע בהמשך המסדרון קפלת חלוקת הבגדים וקפלת הביזוי עם עמוד אליו נקשר ישוע לפי המסורת, למרות שלא היה כאן ציינו פה את המקום עם שתי הקפלות הקטנות בירידה במדרגות מגיעים לקפלת הלנה ומתחתיה "קפלת מציאת הצלב".

"סיורים וטיולים מודרכים לקבוצות וצוותי היי טק בירושלים".

 

אשמח לעיונכם בשני אתריי www.efitours.co.il www.siyureboutiqe.com

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן