"סיור ביפו העתיקה והחדשה".

"סיורי טעימות בשווקים של יפו."

"מדריך טיולים ומורה דרך ביפו העתיקה"

"סיורים טיולים מודרכים ביפו בשכונות ובשווקים".

"סיורים וטיולים אדריכליים אמנותיים מצפון לדרום יפו".

סיור ביפו העתיקה וסיורים גיבושים לקבוצות וימי הולדת.

 אפי נחמיאס מורה הדרך ינחה ויקח את קבוצתך לסיור מודרך ביפו- סיור כיפי מלא הנאה וסיפורים מתובלים, הדרכה פיקנטית ונעימה לאוזן המטיילים, סיור מקצועי ולא חופר, סיור יפואי מרגש וחוויתי.

קצת מושגים וסיגנונות דיבור ביפו:

שכונת עג'מי יפו ויפו בכללותה יש  בה הכל מכל , יפו בעבר הייתה העיר המרכזית של ישראל למוסלמים ןליהודים, עיר תרבות והופעות ומחזות, עיר שמכתיבה את הקצב ואף לאחר הקמת המדינה רצו לקרוא לתל יפו בשם "יפו" ואז רק צירפו את יפו לתל אביב, רבדים רבים ביפו..

כשאומרים ביפו "אפס" הכוונה לאפס פעילויות שעושה הממסד ליפו(משטרה, עירייה, ממשלה וכו),"בית ספר ערבי דמוקרטי" שמנהלת שנים רבות מרי קופטי ומונעת מילדים לנשור לרחוב, "הדיו" של יפו- המשטרה שופכת דיו ליד כספומטים וכך יכולה לזהות בתביעת אצבע מי היה שם, "חשיש" שעושה טוב לאנשים ואם היה חוקי כמו באמסטרדם היינו רואים הרבה יותר "שמחים" ברחובות יפו, "יפו יפת ימים" עמותה הפעילה למען ערביי יפו תל אביב, "מדריכי רחוב" היו פעם ואם יימשך יהיה טוב לרחוב היפואי, הקרבות בין משפחת חמד לאטראש ולמשפחת אטראש 4 נרצחים ונישאר גבר אחד וישנה משפחת עשור שגם מתנגדת למשפחת חמד -נישואין בין החמולות שלא הצליחו תוך ניסניונות השכנת שלום אינשאאלה ביפו. (אז בואו לטייל עם אפי נחמיאס ביפו העתיקה והיפה). "פרוטשקשן"- "סולחה", "שוק האתרוג" , "תצפיתנים ביפו", "חיתוך צמיגים", סמים –  הירואין, אקסטאזי, קראק.

סיור יום הולדת ביפו העתיקה  וביפו החדשה- 40/50/60/70/80 ביפו ואירועים ביפו.

סיור טיול מודרך בשווקים של יפו העתיקה-סיור טעימות בשוק הפשפשים ובשוק היווני.

סיור טיול מודרך ביפו בסמטאות היפות של יפו העתיקה עד השטח הגדול וכיכר קדומים.

"סיור בעג'מי יפו":

בין שדרות ירושלים ,שערי ניקנור ויהודה הימית ומערבה לים ןמדרון יפו ובדרום בית העלמין הנוצרי מוסלמי בואכה בת ים מתפשטת לה שכונת עג'מי שעוברת תהליכים רבים קרוב לדור שנים, סיור בין בתי עג'מי היפואית ותולדות השכונה- מקור השם עג'מי, מי היה איברהים אל עג'מי, אחרי הקמת המדינה בזמן שהיו יהודים עולים חדשים והנותרים ביפו שלא עזבו לצפון רצועת עזה(ג'בלייה) השכונה הדרדרה ורצו להרוס אותה ולבנות חדש כך שהשכונה פחות נהרסה אך לא חודשה והייתה למקום שעמד בין לבין.

בשנות השבעים "הרחיקו את הים" – הכוונה ששפכו המון זבל ופסולת ויצרו חירייה קטנה בגובה של 15 מטרים שהרחיקה את הים מבתי התושבים ובשנות השמונים הפסיקו ואף החלו לשקם ומדרון יפו קם לו באמצע שנות ה- 90. אתרים חשובים לביקור וסיור בעג'מי ביפו: הבית הירוק על שדרות ירושלים, כנסיית גיאורגיוס הקדוש האורתודוקסית, כנסיית אנטוניוס הקדוש ליד בית הספר "טרה סנטה" , "מדרון יפו" האקולוגי, מגדל המים של עג'מי, אתרים ומבנים ברחוב קדם 60, חומוס עלי קראוון- סיור אמנותי אדריכלי בעג'מי  יפו ובו שפע יצירות בסיגנון "אלף לילה ולילה" וסיור "שלוש דתות אלוהים אחד".

סיור מודרך בנמל יפו: ממוחמד עלי הבריטים ובתקופה העברית ישראלית.

סיור מבית המכס הבריטי בית הבטון מהראשונים בישראל(כיום כבר לא קיים), המדרגות שיורדות אל הים וכיום מדרכה מעץ, סיפורי נמל יפו, מסעדות בנמל יפו, הדייגים של נמל יפו, אירועים בנמל יפו, "התורג'מנים של נמל יפו".(מובילי ומורידי היהודים מהאוניות)

"סיור ביפו העתיקה בסמטאות וברחובות":

סיור מודרך בסמטאות המזלות, פסל רן מורין, גלריות העיר העתיקה, פרנק מייסטר אמן הכסף בסמטאות יפו, כיכר קדומים ועתיקות יפות עם תמונות מספרות, רחוב יוחנן ורחוב חנינא בן דוסא בשוק הפשפשים, רחוב עולי ציון ושדרות יפת ביפו העתיקה.

"סיור בשווקים של יפו -שוק הפשפשים והשוק היווני":

סיור  מודרכים בשווקים  הקולינריים של יפו, סיור טעימות בשוק הכי יפו, השוק הכי שיינקינאי, סיור יום וסיור ערב מודרך, בילוי יום ובילוי ערב יפואי, טעמים מהבלקאן, גיאורגיה טריפולי, מצרים וארץ ישראל, מבנים היסטוריים עותומאניים בשוק הפשפשים  ובתים מספרים ישראליים, חאנים, מסגדים, מרכזי קניות, חנויות וינטאייג' יפואיות, בתי קפה ומסעדות עם תעודה וללא תעודה.

"סיור לאורך שדרות ירושלים ביפו":

סיור בבית בדואר הבריטי אוסטן סיינט בארב הריסון, סיגנונות בניה ברחוב ירושלים המתחדש והמשומר, מאפיות ברחוב ירושלים ביפו, תיאטרון גשר(נוגה) ותרבות יפואית.

"סיור בנווה צדק ושבזי עד מחנה יוסף יפו תל אביב":

סיור בנווה צדק ונווה שלום, סיור ברחובות שלוש אמזלג, כל ישראל חברים, זרח ברנט ושמעון רוקח, סיור רבנים משוררים וציוניים שבנו כמה שיותר מחוץ ליפו הצפופה, 48 בתים ראשונים בנווה צדק, נווה צדק הקולינרית, נווה צדק של תיאטרון ואירועים.

סיור במושבה האמריקאית טמפלרית של יפו:

מסע האונייה נלי צ'פין לישראל עד יפו, רולה פלויד מורה דרך ג'ורג' אדמס המנהיג הנוצרי והכומר שפישל והפיכתה למושבה גרמנית, מלון ירושלים ההיסטורי ואכסניית עמנואל תחילת הלינות האיכויות ביפו.

"טיול מודרך ביפו לקבוצות ארגונים ומקומות עבודה"-

"אלה הפרדסים של תפוחי הזהב המפורסמים של יפו?" שאלה רחל. "בוודאי!" התגאה משה רעטמן והפגין ידיעותיו, "קשה לראות את תפוחי הזהב עכשיו, כי הם עדיין ירוקים, אבל אחרי הגשם הראשון הם יבשילו ואז תראי- זהב! זהב גדל על העצים!" רחל נזכרה ביופיים של תפוחי הזהב, בריחם הנפלא ובטעמם העסיסי, עת הביא אבא תפוח זהב לכל ילד לקראת ט"ו בשבט והזהירם: "אל תתנפלו על הפרי בבת אחת…מיופי טעים כזה של ארץ ישראל כדאי להנות לאט לאט – להריח, לשחק, להסתכל, ורק אחרי כל ההנאות האלו מגיע הזמן לקלף באיטיות ולאכול פלח אחרי פלח" ועכשיו- הנה פרדסי פרי גן עדן ממש לידה, הושט היד וגע בם. מה קורה היום עם תפוזי ה jaffa?

בספר 'משוררת מכנרת' מסדרת ראשונים בארץ על המשוררת רחל (בלובשטיין), אספר לכם על הזהב של יפו שהם תפוזי ג'אפה, על תחילת דרכה של הפרדסנות ואסיים בפסל התפוז המרחף של רן מורין שלידו אנו עומדים המספר את סיפורה של יפו כולל התפוזים ואין שני להם בהתפתחות של יפו.

השם תפוז הינו למעשה ראשי תיבות של שמו המלא שם הפרי (הוצע בשנות ה-30 של המאה 20 על ידי הבלשן יצחק אבינרי), הנקרא במקור "תפוח זהב", ואילו המונח פרדס לגן הפרי הזה מגיע מהשפה הפרסית שפירושו המילולי "גן מוקף בחומה". מאותה המילה נבע הכינוי לגן עדן, Paradise על שום יופי הפרי ניחוחו ופרחיו הלבנים. מולדתם של פירות ההדר הוא סין כאשר שתילים של תפוח הזהב המתוק הובאו מסין לפורטוגל בשנת 1498, ע"י מגלה הארצות הפורטוגלי  ושקו דה גמה במסעו למזרח הרחוק. משם הם נפוצו לספרד, לארצות הים התיכון, ובהמשך (בתחילת המאה ה-18) הגיעו גם לארץ ישראל.

נס ב"גן העדן" של אנטואן איוב.

"סיור ביפו לקבוצות". "ימי צוות וגיבוש".

גידולי תפוזים מתחילים בתחילת המאה ה- 19 ומתרחבים בעיקר לקראת אמצע המאה ה-19 כאשר שני גורמים חוברים יחדיו: 1. מתחילה תקופה של רווחה כלכלית שיוצרת במהירות מעמד של מתעשרים חדשים המחפשים איפה להשקיע את כספם 2. ובאותה התקופה מתרחש נס בפרדס היפואי של איוב: התגלה עץ תפוזים שעבר מוטציה מזן הבאלדי (המקומי), ונתן פרי שונה בעל צורה אובאלית, מתוק עם מעט גרעינים, ועם קליפה עבה וקלה לקילוף שהקנתה לו חיי מדף ארוכים ואפשרה את שינוע התפוזים באוניות לאירופה. הזן החדש ידוע לכולנו בשם "שמוטי"(נקרא כך והזכיר בצורתו את פכית המאור הסגלגלה שהערבים קראו לה שמוטי). וכך בעלי ממון יפואיים משקיעים בלהיטות ממון בפיתוח הפרדסים, ותוך שנים לא רבות יפו תהיה מוקפת בשטחי פרדסים רבים, וחלקם נראה עד ימינו.

הנה עדות של יהודי בשם דוד לבית הילל, שהגיע בשנת 1854 לתור את ארץ הקודש והוא כותב ביומנו:

"יפו היא עיר על שפת הים התיכון, עיר גדולה ויפה מאוד ומוקפת חומה, ובה מים טובים מאוד ופירות משובחים. ראיתי את פירותיה, והם תפוחי זהב ולימונים, שכל אחד מהם גדול מאגרופו של אדם, והם בזיל הזול". אז יש לנו פרדסנים ערבים ביפו – ואיפה היהודים? מולדתם של פירות ההדר הוא סין כאשר שתילים של תפוח הזהב המתוק הובאו מסין לפורטוגל בשנת 1498, ע"י מגלה הארצות הפורטוגלי  ושקו דה גמה במסעו למזרח הרחוק. משם הם נפוצו לספרד, לארצות הים התיכון, ובהמשך (בתחילת המאה ה-18) הגיעו גם לארץ ישראל. הפרדס היהודי הראשון נקנה על ידי  הנדבן משה מונטיפיורי בשנת 1855 במרחק כשעת הליכה מיפו כדי לעזור בפרנסתם של יהודי יפו (1922 נמכר ונבנתה בו שכונת מונטיפיורי).פרדסים ניטעו גם בבית ספר החקלאי מקווה ישראל שהוקם בשנת 1870 על ידי כי"ח (כל ישראל חברים)ובהמשך שימש כמקום הכשרה לבילויים ולבני המושבות בנטיעה וטיפול בפרדסים.

באותו הזמן, שנות ה – 70-80 של המאה ה-19 יש יוזמות פרטיות של נטיעת פרדסים כמו לרר בנס ציונה,  ו"פרדס שטמפפר" בפתח-תקוה, "פרדס פלמן" בתל אביב(בכיכר רבין)  וכל אחד עם סיפור של מאבקים וקשיים כלכליים לשרוד.

פרדס ענק בכיכר רבין.(סיורים ביפו)

 "אחוזת דוד" או "פרדס פלמן" אך הערבים כולם הכירו את הפרדס בשם "פרדס סית שרה".

בשנת 1883 עלה ארצה דוד פלמן שהיה סוחר עורות אמיד בפולין, ורכש 40 דונמים מהכפר סומייל בהם הקים עם אשתו שרה איטה פלמן ו- 7 ילדיהם את ביתם שנקרא "אחוזת דוד" ופרדס. לא היה להם מושג בחקלאות, אבל הם היו ציונים וחדורי התלהבות. כשנה לאחר נטיעת הפרדס קיבל דוד דב פלמן מכת שמש בעבודתו בפרדס, ומת מטיפול לקוי של רופא ביפו. באחוזה נשארה האלמנה הצעירה עם שבעה ילדים. היא החליטה להישאר בפרדס ולהמשיך את עיבודו. בהתחלה היו שנים קשות כיוון שלא היה לה ידע חקלאי, אך שרה לא ויתרה: היא העבירה מפולין לארץ ישראל את תכשיטיה ומכרה אותם כדי לייצר מזומנים וכשאלה אזלו לקחה הלוואת מבנק רוטשילד. היא עבדה בפרדס עם ילדיה והפלאחים המצריים תושבי הכפר סומייל, ומדי פעם רכבה על חמורה עד לפתח תקווה לקבל עצות שם מהפרדסנים היהודיים. שרה נהפכה לדמות כמעט מיתית בקרב הערבים והיהודים כאחד, שהעריצו אתה על נחישותה. פרדס "סית שרה" הלך גדל והתפתח. כאשר מסתכלים על צילומי אוויר שנעשו בתל אביב על ידי "חיל האוויר של הוד מלכותו" בתחילת שנות השלושים, רואים בשטח בו נמצאים כיום הרחובות הראשיים של תל אביב את הפרדס הענק.

סופו של פרדס "סית שרה" קשור בסופם של חלק גדול מהפרדסים בארץ: העליות הראשונה עד הרביעית הזינו את פיתוח הפרדסים, העלייה החמישית ואילך הביאה בסופו של דבר לעקירת חלק גדול מהפרדסים. זאת כיוון שהעליות, החל מהעלייה החמישית, היו עליות של אנשים שרובם הגיעו מערים באירופה, ובערים רצו לגור. למשל העלייה החמישית, "עליית הייקים" הביאה לארץ עשרות אלפי עולים מגרמניה שהיו בעלי אמצעים ורצו לגור בתל אביב. הלחצים גברו עד שב-1936 המשפחה נכנעה ומכרה את הפרדס ליזמי נדל"ן  שהקימו מבני מגורים ביום מכירת הפרדס בשנת 1936 ערכה משפחת פלמן מסיבת פרידה בפרדס, לאחריה באותו הערב נכנסה שרה פלמן למיטה, ולא יצאה ממה עד מותה משברון לב וצער, מספר חודשים לאחר מכן. היא נחשבת ל"אם הפרדסנות העברית"- עד כה דובר במעשי בודדים והחל משנת 1890 הברון רוטשילד מחליט על נטיעת פרדסי תפוזים ואתרוגים במושבות העלייה הראשונה מאחר שחישובים הראו שדונם פרדס טוב עשוי להכניס 140-180 פרנק לדונם לעומת הכנסה של 3-4 פרנק לדונם פלחה וזה אכן הוכיח את עצמו.  תחילה (300 דונם) בפ"ת ואח"כ (37 דונם) בראשון לציון ובזיכרון יעקב. בשנת 1903 בפתח תקווה הוקם על ידי שמעון רוקח ויהושע שטמפפר הקואופרטיב החקלאי הראשון לפרי הדר: "הפרדס", שתחילה איגד תשעה פרדסנים ובהמשך התרחב. מטרתו שיווק הפרי של פרדסי היהודים במקום הסוחרים הערביים שגוזרים קופון שמן על חשבונם. הנהלת  חברת "הפרדס" הייתה אחראית על הכנת חומרי האריזה (כל פרדסן אורז על חשבונו), סידור המשלוח והקשר עם הקונים. ובנוסף חרתו על דגלם ערך של עבודה עברית בלבד. בהמשך בשנת 1907 הופכת לעצמאית לחלוטין ע"י הקמת מחסן בנמל יפו ובעלות על סוכנות לשתי חברות אוניות המובילות את סחורות "הפרדס" לשווקים בחוץ לארץ בכל רחבי העולם.

"תפוזי JAFFA נשלחים לרחבי אירופה"-

חלק גדול מההתיישבות היהודית בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים מתפתחת בקרבת הפרדסים הגדולים, לעיתים נדמה שהמושבה מתפתחת סביב הפרדס, כיוון שמהווה מפעל ארגוני, כלכלי וחברתי. כך למשל בחדרה, הרצלייה, פתח תקווה, רחובות ועוד. וכך גדלים שטחי הפרדסים ועמם משלוחי השמוטי לאירופה, לטורקיה ולמצריים- כל התוצרת של תפוזי ארץ ישראל משווקת בעולם מאז ועד היום תחת המותג תפוזי ג'אפה, JAFFA, על שם הנמל ממנו הם מיוצאים. זהו המותג הישראלי הראשון, והידוע ביותר ברחבי העולם, בעל כ-150 שנות מוניטין. (למרות שעד 1920 הופיעו לצד ג'אפה גם שם ואיור החברה המשווקת כמו איור של גמלים על ארגזי הפרי של חברת 'פרדס'  ואיור של עץ על ארגזי הפרי של חברת 'פולני'). החותמת JAFFA מוטבעת בשנים ההם על התפוז, על ידי בעל מקצוע שהתמחה בהחתמת התפוזים. בכלל, כל שרשרת הייצור של תפוזי JAFFA בזמנים ההם דרשה אין ספור מקצועות חדשים כגון, קוטף, סבל (שהעביר את סלי התפוזים הקטופים לאלונקות שהיו נישאות לנקודת ריכוז בפרדס), ממיין תפוזים, מחתים תפוזים, עוטף תפוזים (עטפו כל תפוז בנייר דק), קבוצות אורזים למשל, שנעו מפרדס לפרדס לפי דרישה, הקימו אוהל, וארזו בישיבה על האדמה (תמונה). אורז תפוזים (שהיה מסדר בכל ארגז 120-150 תפוזים,כ-35 ק"ג), והיה מקצוע נוסף שנחשב היה המכובד ביותר – "נגר ארגזים", בעל המקצוע שהיה בונה את אותם הארגזים. והיו גם להקות ענקיות של גמלים (תמונה) שהיו מובילים עד אמצע שנות השלושים את ארגזי התפוזים, ארבע בכל צד, מהפרדס בחלקי הארץ השונים לנמל יפו, והיו גם בעלי הסירות שהיו מובילים את הארגזים להעמסה מהרציף בנמל לעבר האוניות שעגנו מחוץ לנמל (תמונה).

המותג JAFFA היה לא רק מותג מנצח, אלא גם מקור עבודה לעשרות אלפי עובדים- כך לקראת סוף שנות השלושים ענף הפרדסנות משגשג. (בשנת 1938) יש 300,000 דונם של הדרים המעסיקים כ- 100,000 עובדים, ויצוא של 15 מיליון תיבות לאירופה, התפתחות והתקדמות מתמדת, במיוחד באמצע שנות השלושים עת הכניסו לפרדסים טכנולוגית חדשות ,טרקטורים ומיכון ושיטות השקיה חדשות. 
הענף ידע עליות וירידות שהעיקרית מלחמת העולם השנייה בה כמעט פסק הייצוא, חלק מהפרדסים הוזנחו, עיקר הפרי שווק ליחידות הצבא הבריטי ופותחו שימושים נוספים לפרי כמו: מיצים, תרכיזים, ריבות שמנים אתריים ופלחי פרי בשימורים). בגלל עמידותם ונפחם הקטן יחסית של מוצרים אלה, אפשר היה להמשיך לייצרם ולשווקם לכל אורך השנה. עם קום המדינה שוקמו הפרדסים הקיימים וניטעו נוספים או שכונות חדשות ומעברות לעולים חדשים.

הפרדסנות היוותה מקור לגאווה ציונית ולאומית ומקור הכנסה משמעותי ליישוב טרום ולאחר הקמת המדינה. (כיום, כאשר ייצוא התפוזים מהארץ קטן, המותג המסחרי נמכר ומגדלי פירות זרים משלמים תמורת השימוש בו. הפסל שלפנינו נקרא "התפוז המרחף".  יצר אותו הפסל הסביבתי רן מורין בשנת 1993, כשהתבקש התבקש לעצב פסל שיסמל את יפו. הוא בחר בעץ התפוז. העץ תלוי מרחף באוויר בעזרת שרשראות המתכת, והוא אינו מחובר לאדמה, אלא גדל בתוך כד חרס בצורת תפוז. אולי כוונתו של האמן להדגיש את חשיבות החיבור לאדמה, לטבעיות ולשורשים…ואולי אף להזכיר את עברה המפואר של יפו בגידול התפוזים. באתר של רן מורין הוא נותן מס' משמעויות מפתח: מושרש-עקור, תפוז ג'אפה האחרון, מטעי הפרדסים האבודים, יחידת חיים מינימלית, קיום חדש קל יותר. הצהרת האומן: "הפסלים הגדלים (הכוונה חיים) שלי באים להראות מצב של מושרש- עקור שממשיך לחיות, בדומה לנו שגדלים אל תוך עתיד לא ידוע". מכאן כל אחד מכם יכול להסתכל על הפסל ולהפליג במחוזות דמיונו ולחשוב על המשמעויות עבורו על כמה הוא מחובר לארץ הזו, לטבע- המשמעות עבורי – אם עוקרים או הורסים משהו, קשה מאוד להחזיר המצב לקדמותו ולעיתים הוא נעלם מן הנוף ולכן עלינו כבני אדם לחשוב על הסביבה והטבע ולפעול לשמר אותו למענינו ולמען הדורות הבאים.

*"ימי גיבוש צוותיים ביפו" לנשות היי טק בשוק הפשפשים וביפו העתיקה עד נוה צדק ועג'מי.

"מדריך טיולים וסיורים ביפו העתיקה והחדשה, בשכונות ובשווקים, בסמטאות המזלות וסיורי טעימות".

"טיול ביפו וסיור מודרך ביפו העתיקה והלא נודעת עם אפי נחמיאס".