"מדריך טיולים לסיורים טיולים וימי גיבוש בגליל העליון ובגליל התחתון".

"סיורים מודרכים וימי גיבוש וטיול בגליל התחתון ובעמקים הצפוניים בעמק יזרעאל ועמק המעיינות עד עמק הירדן ועמק החולה".

"מסלולים ומקומות לתיור סיור בגליל העליון המערבי והמזרחי העליון":

מסלולי טבע במערת קשת ונחל נמר קצר או ארוך, סיור טיול בטיילת ראש הנקרה, סיור הליכה בסובב הר מירון או הר מירון עד מושב מירון , נחל כזיב מחורשת הזיתים עד המונפורט ותצפית חניון המונפורט כולל עין טמיר והליכה במים, סיור טיול בנחל מירון ונחל עמוד כולל בריכות שכווי ועין מירון עד משטרת עין טינה, סיורים מודרכים בנחל אביב דישון ליד ריחניה, סיור במבצר יחיעם ונחל געתון, סיור קליל בכליל בין הדמויות המרתקות והמארחות בישוב כליל, סיור גרפיטי בשתולה – "קירות מדברים".

"סיורים וטיולים עירוניים אורבניים בגליל המערבי": טיול מודרך בעתיקות עכו באולמות האבירים וחומות עכו, סיור במנהרות הטמפלרים ובשוק של עכו, סיור חאנים בעכו ומוזיאונים עכואיים.

"סיורים עירוניים גליליים בצפת העתיקה עיר המיסטיקה והאמנות", סיור עירוני בראש פינה עד ג'עוני ממצפה נמרוד ועד בית הפקידות וגן המושבה של הברון אדמונד דה רוטשילד.

סיורים מודרכים במטולה ההיסטורית, "סיורים במשגב עם ומנארה עד קיבוץ יפתח", סיור בנקיקי יפתח, סיור בגן לאומי תל קדש כולל המקדש, "ביקור בעץ האלה בקדש נפתלי", סיור מורשת במצודת כ"ח וטיול בנחל קדש על מפליו וסדרת התצפיות, ביקור ברמות נפתלי ותצפית "ממצפה איתן" על עמק החולה, הגולן והחרמון על שמו של רב סרן איתן בלחסן מפקד סיירת צנחנים שנפל בדרום לבנון.

"סיור יקבים בגליל העליון הירוק ביקב דישון, יקבים בעיר העתיקה של צפת, יקב אלבר, יקב בן זמרה, יקב אבוהב, יקב אור הגנוז, יקב דלתון ויקב רימונים ביקב רימון באיזור התעשיה דלתון הגלילי.

סיור עומק בישוב גוש חלב (ג'יש) כולל אירוח, ביקור בקיבוץ סאסא במרכז המבקרים של "גלידות בוזה", סיור בבית הכנסת של גוש חלב ובית הכנסת של קיבוץ ברעם, סיור אתני רוחני סובב מירון ואור הגנוז כולל קברות צדיקים, סיור עומק בכפר הדרוזי הציורי חורפייש בנבי סבלאן, אירוח דרוזי כשר, פסל אל אטראש, מרכז המבקרים על שם אל"מ נביה מרעי איש הכפר וסיור בנחל כזיב עליון.

סיורים מודרכים בעיר פקיעין ובה דרוזים, מוסלמים, נוצרים וקצת יהודים- סיור במערת רש"בי בין חרובי הכפר העתיקים שלפי המסורת כאם הסתתר רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר, כיכר המעיין המרכזי כולל עץ התות העתיק והבית העתיק המתנוסס על שטר 100 ש"ח ויצחק בן צבי הקשור לחקר פקיעין והישוב היהודי בגליל, ביקור בבית הכנסת העתיק של פקיעין והמיוחד, ביקור במופע מרגלית זינאתי.

"סיור בין פסוטה למעיליא" – במיוחד בכריסמס כשהכל מעוטר וצבעוני להסתובב בסמטאות פסוטה ומעיליא, האנשים המחייכים אליך מכל עבר, אירוח קולינרי מקומי, עסקים מקומיים לביקור וטעימות.

"סיורים מודרכים בגוש תפן ומעלות":

סיור אמנותי לאורך רחובות מעלות, סיור במוזיאון הפתוח של תפן, מסלולי הליכה בחורבת תפן.

**********************************************************************************************************************************

"סיורים מודרכים וטיולים הגליל התחתון":

"סיורים בנחל צלמון" וטחנות הקמח ליד ראש אל עין וסלאמה, סיורים בגן לאומי ארבל, בית הכנסת של ארבל וירידה בנחל ארבל ומצוקי הארבל. "העמוד" של נחל עמוד בגליל התחתון ליד קיבוץ חוקוק.

תצפית מקרני חיטין על גליל עליון תחתון, רמת הגולן עד החרמון ואפשרות הליכה עד מושב ארבל.

סיורים ביבניאל ונחל יבניאל, סיור ארוך או קצר בנחל תבור עם העדפה לחודשים פברואר מרץ למען התורמוסים וזרימת המים האדירה, קניון הבזלת ומבחר תצפיות מדהימות ועליה נאה מעלה חזרה.

"סיור מודרך בציפורי" לקבוצות- סיור טיול באמת המים של ציפורי, הרובע היהודי של ציפורי, בית הכנסת המפואר להפליא המתפללים בו מערבה לים(לרקיע), המצודה הצלבנית שהוקמה על בסיס רומי ושימש את בית הספר לבנות של הכפר ספורייה עד 1948 וכיום סוג של מוזיאון, סרט ותצפית לארבעת כיווני השמיים, הפסיפסים של חג הנילוס ובית דיוניסוס(בית המונה ליזה של הגליל).

"טיול בנחל ציפורי בטחנת הנזירים ועין יבקע" ולאורך נחל ציפורי כולל אירוח בידואי בטבאש .

"סיור בהר יונה ותצפית על עמק יזרעאל הכרמל והגלבוע" ועד הגליל התחתון "וסיור עומק בנצרת העתיקה" ותמיד יפה בכנסיית הבשורה הקתולית עוד מהתקופה הביזנטית, צלבנית והמבנה משנות השישים שבנתה חברת "סולל בונה", סיור בשוק של נצרת, בית פאוזי עזאר המשמש כהוסטל עם אמנות נצרתית, הליכה בעיר העתיקה, כנסיית הבשורה האורתודוקסית, כיכר המעיין של נצרת, סיור מתוקים בעקבות הכנאפה והבקלאוות של נצרת, מסעדות נצרתיות המוסיפות לאווירה.

"גנים לאומיים בגליל התחתון": גן לאומי כוכב הירדן המרשים והנישא מעל עמק הירדן, גן לאומי תל יודפת המשוחזר בפעילות הרומית שלו והן בפריחה עונתית, גן לאומי בית שערים מפס אלכסנדר זייד, בית הכנסת של בית שערים, הבזיליקה ועד המערות הגדולות והחשובות של בית שערים- "מערת הארונות", מערת רבי יהודה הנשיא, מערת המנורה, מערת המוזיאון ומערות נוספות ויפות.

ביקור וסיור בגן לאומי חורבת צפצפות ליד דור המקראית, סיור מעגלי "בשביל אוהד" בנופית.

"סיורים בשמורות טבע בגליל התחתון": סיור בשמורת אלוני אבא, תל שמרון וסביבתה כול בית העלמין של ותיקי נהלל(סיור סופרים משוררים ומנהיגים מייסדים בעמק יזרעאל), סיור בשמורת גבעת המורה,  שמורת הר עצמון בגוש שגב, סיור בטיילת קורנית שכניה, סיור דתות בכאוכב אל היג'א עם פסלים המנציחים את שלוש הדתות והגליל בכלל, "שביל אילניה וסיור באילניה" היא סג'רה, טיול בכפר תבור ברחוב המייסדים ובו אם כל ההתחלות במושבה -הרחוב הראשי, בית הכנסת, בית הספר הראשון והשני, פסל יגאל אלון, פסלי השומר, הבית בו החליטו על הקמת השומר ומוזיאון יק"א חצרות האיכרים.

"סיור ביער בית קשת" היפה המשתרע על 25.000 דונמים בלב בגליל התחתון המזרחי – "מצפור בית היערן" או מצפור אלוני בית קשת, סיור טבע בנחל השבעה, "סיפורו של האלון הקשיש" תוך הליכה בשביל הטרשים, תל גובל (מעל האלון הקשיש) וניתן להמשיך ליער צ'רצ'יל .

"סיורים לקבוצות בעמק יזרעאל": סיורים מבית אלפא עד נהלל בעפולה ההיסטורית כולל שחזור הרכבת ומסביב לה, סיור בעפולה הכנענית רומית ביזנטית צלבנית, סיור באתרי עפולה היפים.

סיורים בתל שמרון ואתרי שמרון מימי המקורות, סיור בין בית לחם הגלילית לאלוני אבא בעקבות טמפלרים גרמנים נוצרים ויעק בית לחם הגלילית כולל חוות התבלינים של אבי ציטרשפילר.

"סיורים וטיולים בעמק המעיינות והגלבוע": סיור בתל יזרעאל וסיפור נבות הישראלי-סדרת תצפיות על גבעת המורה הגלבוע ועמק יזרעאל עד הכרמל-והליכה מתל יזרעאל עד לעין יזרעאל.

סיור בכתף שאול בשביל התנ"ך מעל עמק המעיינות ותצפית מהיפו בארץ על הגלעד בירדן, רמת הגולן וגליל עליון תחתון, נמשיך לסיור מעגלי לקבוצות בהר ברקן כולל הגת והתעלות, ביקור בגלבוע במרכז המבקרים "חוות הרוח" ליד מעלה גלבוע. סיורי מים בנחל הקיבוצים השופע מי תורכיז, סיור מבריכת הקצינים הבריטית דרך "הצינור" ועד  עין חומה ועין מגדל, המשך רגלי עד עין שוקק ושחיה בבריכה הענקית של עין שוקק והליכה בשביל צביקה המדהים ביום בתוך המים וליד המים.

סיורי מים מודרכים בעין מודע, המפלים הלבנים, גשר הקנטרה, עין נזם, מעיינות הסאח'נה החמים.

סיורים בעמק הירדן וסובב כנרת: סיורים לקבוצות בין דגניה לכנרת, סיור בבית המוטור ולאורך הירדן עד ביתניה עילית, סיור בין קיבוץ האון למעגן, סיור עומק בטבריה, סיורים בין שער הגולן למסדה.

"מדריך טיולים גלילי בצפון בין גליל וגולן".

מדריך טיולים בטבע הישראלי ובשמורות הטבע בישראל.

סיורים מודרכים בנחלי ישראל, מסלולי מים, סיורי פריחה ותופעות טבע ישראליות.

מדריך טיולים עם החי שנים רבות במסלולי ארצינו היפים מדן ועד אילת. מסלולי טבע, שמורות טבע ובעיקר סיורים מודרכים לקבוצות איכות, ימי הולדת , גופים ומוסדות- סיורים בשמורות הטבע ומסלולים לפי עונות השנה, פריחה וזרימת נחלים.

סיורים וטיול "בשביל נחל נעמן" -שמורת טבע ושחזור נחל נעמן ונחל גדורה בחצר האחורית של הקריות ואקולוגיה במיטבה למען החזרת הטבע האמיתי הנקי והחיובי לתושבי מדינת ישראל ובעיקר הקריות.

סיורי טבע בגליל עם מדריך טיולים גלילי בנחל כזיב, נחל שרך בצת ונחל יחיעם או נחל נמר. סיורים מודרכים בהר מירון בשביל סובב פיסגה או עד מירון או חורבת חומיימה סיורים בפקיעין , כיסרא סמיע וחורפייש ובמיוחד שמורות הטבע שלהן. סיורים ומדריך סיורים בגליל העליון במסלולי הנחלים של הגליל-מדריך טיולים גלילי.

סיורים  וטיולים במרומי החרמון ופריחה בהר החרמון, סיור בנחל חזורי ומבצר נמרוד, סיור בברכת רם והרי געש ברמת הגולן הדרומית והצפונית, נחל זוויתן עליון או תחתון, נחל ג'ילבון קצר או ארוך, מסוסיתא (היפוס)למצפה האון, רמת אדמית מערת קשת ונחל בצת, נחל כזיב ומבצר מונפורט, מבצר יחיעם ונחל יחיעם עד כליל, נחל אביב ונחל דישון, גוש חלב ונחל גוש חלב, מנחל מירון לנחל עמוד, סיור בחבל תפן וגן הפסלים של כיסרא סמיע.

סיורי טבע מים וזרימה ברמת הגולן:

מנחל סער  דרך מאגרי המים, נחל ג'ילבון יהודייה וזוויתן, ציר המפלים ומפל עיט, מעיינות הסלוקייה וביר אל שגום, סיורים בגמלא ו דולמנים ונשרים בגמלא, קשתות רחבעם ומורשת קרב מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן:

מדריך טיולים בין דגניה לכנרת ובכנרת-עמק הירדן:

סיור בחוות כנרת המושבה כנרת ומרכז המבקרים "תמרים בכפר", סיור מבית העלמין של כנרת דרך בריכות הדגים והאי של כנרת לבית המוטורים והירדנית וסיום בביתנייה תחתית ובירדן לשיט או שחיה קריריה ונעימה.

מדריך טיולי טבע בבקעת בית שאן-עמק המעיינות , עמק חרוד ועמק יזרעאל:

סיור מעיינות בעין יזרעאל, עין חומה ומגדל, סיור וטיול בסח'נה ועין שוקק והליכה בנחל הקיבוצים עד בריכת הקיבוצים, סיור מעגלי בגשר הקנטרה ומפל נחל חרוד ובקניון הבזלתי של נחל חרוד.

סיורים ומסלולי טבע בכרמל הירוק כל ימות השנה בחיפה ובגלבוע:

סיורים בשוויצריה הקטנה  ונחל כלח גלים במבחר אפשרויות, גבעת ההגנה ואנדרטת אסון הכרמל.

מנחל חיק למחצבות קדומים, חורבת כרך וקרן כרמל הוא המוחרקה, מנחל יצפור לעין שוקק בגלבוע, סיור בהר ברקן  במרומי הגלבוע והעמק הנעלם, סיורים ברמות מנשה ונחל תות וגבעת הרקפות, מאגרי מים ומעיינות

סיורים במישור חוף צפוני ובמישור חוף הכרמל והשרון:

סיורים לאורך נחל חדרה נחל עדה ונחל תנינים, שמורת תמסח ושמורת תנינים, שוני ומעיינות אביאל.

סיורים בהרי ירושלים וירושלים:

סיור טבע בסטף ועין ביכורה, אנדרטת גווילי האש ואנדרטת הר טייסים, חורבת סעדים והמעיינות.

סיורי טבע בשפלת יהודה ומדריך טיולי טבע:

סיור מערות בחורבת בורגין, מים , מקוואות, הלניסטים וערבים, יהודים ומורדים גם בחורבת עתרי ומדרס.

סיור תנ"כי בחורבת עזקה, תצפית עמק האלה ודוד וגוליאת, תל שכה ותל כיפא ומימצאיו החדשים ותל בית שמש.

סיורים מדריכים ומטיילים במדבר יהודה:

סיורים בנחל סלוודורה, ביקור בנחל דוד ונחל ערוגות, נחל קומראן ועין פאשחה, סיורים בהר סדום .

מדריך טיולים בנחלי ישראל ושמורות הטבע, מדריך טיולי פריחה מדן ועד אילת.

***********************************

סיורים טיולים ימי כיף וגיבוש בגליל המערבי.

אמות המים מכברי ללוחמי הגיטאות- השולטן סולימן פאשה הקים מפעל מים הכולל 2 אמות מים ממעיינות כברי לעכו, שאורך כל אחד 13 ק"מ. ישנה אמה אחת עוד מהתקופה הביזנטית ,ליד נס עמים היא קבורה באדמה, וניתן לראותה בקיבוץ רגבה.

2 האמות העותומניות נבנו לפני כ-250 שנה. בתקופה זו הוא מפתח מאוד את עכו. הוא בונה מסגדים, ח'אנים, חוות חקלאיות מהן הוא גובה את המיסים ולשם כך הוא צריך הרבה מים. עמק עכו בתקופה זו פורח ומשגשג.

כאשר מביטים מהגליל המערבי לכיוון מזרח רואים עלייה בטופוגרפיה. הכבישים והדרכים נמצאים על השלוחות הגבוהות, בכיוון מזרח-מערב ולכן גם הישובים ממוקמים שם. המבנה הטופוגרפי והגאוגרפי מכתיבים את ההתיישבות.

קיבוץ לוחמי הגטאות-

לוחמי הגיטאות הוקם ע"י הלוחמים היהודים שלחמו בגטאות ושרדו את השואה. הם רצו להקים מוזיאון שינציח את השואה. המהות של המוזיאון היא – החיים. ואומנם המוזיאון הוקם ונבנה ע"י יצחק צוקרמן, צבייה לובטקין, יצחק כצנלסון (שהיה המורה).זה היה המוזיאון הראשון בארץ ובעולם שמטרתו הייתה להנציח את השואה. המוזיאון מאוד גדול ומתפרש על מספר מיפלסים. ישנן תערוכות קבועות ומתחלפות. יש תמונות, חפצים, מפות ,דברי קודש ועוד…בחדר המנציח את יהדות הולנד ניתן לראות דגם של הבית בו הסתתרה משפחתה של אנה פרנק. בנוסף ישנו דגם גדול הממחיש את גודל המחנות. הנגר שבנה את הדגם נקרא יעקב ויירניק שהיה נגר במקצועו, והיה אחד השותפים שבנו בפועל את המחנה האמיתי ולכן ידע לבנות את הדגם. על קיר ניתן לראות את מפת אירופה ועליה מופיעים הריכוזים הגדולים של מחנות העבודה ומחנות ההשמדה. בנוסף ליד המוזיאון ישנו מבנה נוסף המנציח את הילדים בזן השואה – יד לילד.

הגליל המערבי הוא רצועה גיאוגרפית מיושבת לאורך כל ההסטוריה. במקום יש אקוויפר גדול, אדמות פוריות. העיר עכו חשובה ומקשרת בין מישור החוף לבין מרכז ומזרח הגליל (כביש 70).

כפר יאסיף- כפר בו נמצא בית קברות יהודי עתיק, כפר מוסלמי נוצרי. קיים בו בית קברות יהודי. הכפר נמצא משני צידי הכביש.

בבית הקברות בכפר יאסיף נמצאו גם קבריהם של הרמח"ל ומשה מלכי, הרמח"ל רבי משה חיים לוצאטו, שנחשב לאבי השירה המודרנית, כתב את מסילת ישרים. עם זאת נחשד כמשיח שקר ולכן נרדף. שניהם רצו להקים בארץ ישיבה תורנית. השולטן דר אל עומר רוצה שיקימו את הישיבה בעכו כי היא נמצאת בגבול, (לעיתים עכו נמצאת בגבולות א"י ולעיתים היא שייכת "לארץ העמים". לבסוף המקום שנבחר הוא כפר יאסיף וכאן התישבו יהודים רבים. בשנת 1743 פרצה מגיפה כנראה דבר ובין הנפטרים היו רמח"ל ומלכי. שניהם נקברו כאן. כיוון שכך, יהודים רבים ביקשו להיקבר לידם ואומנם נמצאו הרבה קברים. 2 הקברים הגדולים הם אחד ליד השני. אם כך ניתן לומר שהייתה במקום קהילה יהודית בין השנים 1740-1840. בית הקברות היה בשימוש יהודי עד לשנת 1930 בערך. אז פרצו מאורעות תרפ"ט, רוב יהודי עכו עזבו לחיפה ובכפר יאסיף לא נשארו יהודים.

כיום ישנה משפחה צלבנית משפחת ג’ארייס ,השומרת על בית הקברות. מצבו בכי רע ויש צורך בעבודות ניקיון ותחזוקה שוטפת.

סיפור שיירת יחיעם

קיבוץ יחיעם עלה לקרקע ב־1947, באזור מבודד בין כאברי לתרשיחא, מדרום לנחל געתון. עם פרוץ מלחמת העצמאות עלתה באופן קשה בעיית האספקה של מזון, מים, כלי נשק ותחמושת וכן חומרי בניין לביצורים לצורך עמידת הנקודה בפני התקפות הערבים. בחורף 1948 התנהלה התחבורה מנהריה ליחיעם בשיירות קטנות, שעברו בסביבה ערבית (בעיקר באזור כברי), על רקע סכנה ביטחונית לתנועה יהודית בכביש. בסוף ינואר הותקפה שיירה קטנה באזור, במהלך התקפה גדולה על יחיעם, ו־6 נוטרים נהרגו. למרות שההתקפה של סוף ינואר נהדפה על ידי המגינים, מצבה של יחיעם היה קשה עקב בידודה והכמות הקטנה של מגיניה.

תוואי הכביש מנהריה לכברי (כיום כביש 89) היה שונה מאד באותה תקופה. למרות שעבר בעמק פתוח בין נהריה לבין כברי, הוא היה מאד מפותל עקב התפרסותו הרחבה של הכפר כאברי, ושוחד ששולם למתכנני הכביש על מנת להרחיק את הכביש מחלקות חקלאיות מסוימות (לכן דבק בכביש הכינוי: דרך הבקשיש).

באזור הגליל המערבי היה באותו זמן סיכום על הבטחת תנועה יהודית בכבישי הגליל המערבי, תמורת תיקון צינור המים לעכו והבטחת תנועה ערבית באזור נהריה, אך הסכם זה לא היה על דעת אדיב שישכלי, שהיה מפקד צבא ההצלה באזור.

למפקדה בשבי ציון הגיעו ידיעות וסימנים שצפוי מארב לשיירות על הכביש. המידע המדויק ביותר היה של מודיע מכפר א-סמריה שהתריע במדויק על מארב שצפוי באותו היום שבו ישתתפו כאלף ערבים, למרות כל האזהרות, החליט בן עמי פכטר, שהיה מפקד גדוד 21 של חטיבת כרמלי ומפקד המרחב, להוציא את השיירה ליחיעם, בשל מצבה הקשה של הנקודה.

השיירה יצאה מנהריה ב-27 במרץ 1948 (ט"ז באדר ב’ ה’תש"ח) בשעה 14:00, כהמשך לשיירה שהגיעה יום קודם לכן מאזור הקריות לנהריה, ושיירות קטנות שנסעו ביום הקודם ובבוקר אותו יום לאילון, חניתה ומצובה, והגיעו ליעדן ללא אירועים מיוחדים. בשיירה היו 7 רכבים ובהם 87 לוחמים. בראש השיירה נסע משוריין עם התקן לפריצת מחסומים, ובו 14 לוחמים, ביניהם מפקד השיירה איתן זית (זייץ), שהיה מ"פ בגדוד 21. אחריו נסע טנדר משוריין ובו 6 לוחמים, ביניהם בן עמי פכטר, שהיה מפקד גדוד 21. הרכב השלישי היה משאית עם נהג ולוחם, שהובילה גשר מתכת כתחליף לגשר הכביש על נחל הגעתון שפוצץ קודם לכן (בדיעבד הסתבר כי דחפור ירד מיחיעם ומילא את מעבר הנחל בעפר). הרכב הרביעי היה משאית נושאת אספקה, ובה נהג ולוחם. הרכב החמישי היא משוריין ליווי ובו 24 לוחמים ואנשי יחיעם. הרכב השישי היה משאית אספקה ובה נהג ולוחם. הרכב השביעי היה אוטובוס משוריין, ובו 37 לוחמים מגדוד 21. במשוריין הראשון ובאוטובוס במאסף השיירה היו מכשירי קשר.

השיירה נצפתה סמוך ליציאתה בידי כוחות ערביים‏, ונתקלה במארב של כוח ערבי גדול אשר התקיף אותה בשעה 14:25, בסמוך לבית הקברות של הכפר הערבי אל-כאברי. המשוריין פורץ המחסומים שנסע בראש השיירה הצליח לפרוץ סדרה של מחסומים והגיע עד יחיעם, כאשר מפקדו הרוג ומספר מלוחמיו פצועים, אך שאר כלי הרכב נלכדו בכביש הצר עקב התהפכות הרכב השלישי בשיירה, שאף עלה באש, ושני אנשיו נהרגו. מפקד השיירה שהיה במשוריין הראשון, איתן זיית, נהרג במארב ירי בסמוך למחסום השלישי שהוצב על דרכה של השיירה. במהלך ההתקפה הושבת מכשיר הקשר שהיה במשוריין הראשון, ועל כן אבד הקשר עם שאר השיירה.

אחד מאנשי השיירה, ראובן ויצריבר, תיאר את הקרב:

התקרבנו לכפר הערבי (לפני יחיעם) וראינו רק ערבי אחד עם רובה צייד. חוץ ממנו לא ראינו אף אחד. מפקד הפלוגה אמר לי: ’זו מלכודת’. הוא החזיק רימון יד ואמר שהדבר הראשון שהוא עושה זה לזרוק את הרימון. ברגע שהתקרבנו לקיבוץ כברי, סמוך לבית העלמין, בצד ימין אנחנו רואים גל אבנים לא גבוה מפוזר על הכביש. זה היה הפיתיון. אני עובר עם המשוריין את הגל הזה ואני רואה בצד ימין בבית הקברות מלא ערבים חמושים עם נשק וחגור. הם הסתתרו מאחורי הקברים שהיו מטר וחצי בלבד מהכביש. מפקד הפלוגה זרק רימון יד, ואז התחילה להיפתח עלינו אש חזקה שקשה לי לתאר. היו שם כאלף ערבים, נגד כמה עשרות מאיתנו … היינו 14 איש במשורין, מפקד השיירה איתן זיית נהרג במקום מכדור בפה. את מקומו תפס חמל’ה שבט. אני מפנה מחסום אחד ויורים עלינו אש חזקה במחסום השני…

בן עמי פכטר נחלץ מהטנדר שהתהפך יחד עם עוד 3 לוחמים, והקבוצה הקטנה ניסתה להגיע רגלית לנהריה (לוחם אחד נהרג במקום המארב, ולוחם אחר הסתתר בסבך והגיע לשבי ציון כעבור יומיים), הם נתגלו בבוקר בתל פדכה (כ־2.5 ק"מ מערבית למקום המארב, בסמוך לעין גיח) אך לאחר קרב נהרגו כולם.

אנשי הרכב הרביעי נטשו את המשאית לאחר שנפגעה ונלכדה, והצטרפו לאנשי משוריין הליווי, שהיה הרכב החמישי בשיירה, וניהל קרב יריות במשך כשעה. בתיאום עם סגן מפקד השיירה שהיה באוטובוס המאסף, משוריין הליווי הסתובב בחזרה לכיוון נהריה. בדרך נתקל המשוריין בחסימה נוספת שלוותה במארב ירי, ואנשי המשוריין נאלצו לנטוש את הרכב. הלוחמים הצליחו להגיע לנהריה ברגל, למעט 3 לוחמים שנפלו מקרב אנשי משוריין הליווי.

הרכב השישי בשיירה נפגע מהירי, עלה באש ושני אנשיו נהרגו. ברכב השביעי התארגנו הלוחמים להגנה, וניהלו קרב דרך חרכי הירי שהיו קבועים באוטובוס, לאחר שלוחמים שניסו לרדת מהאוטובוס נפגעו מירי. הלוחמים התארגנו להגנה בתוך האוטובוס עקב התקפה קשה עליהם מטווחים קצרים, אך מרביתם נהרגו בקרב ארוך שנערך כ־9 שעות. לאחר מספר שעות הצליחו הערבים להצית את האוטובוס. 5 הלוחמים שנותרו בחיים יצאו ממנו, אחד מהניצולים הצליח להגיע ליחיעם, 1 לנהריה, 2 למצובה ואחד נהרג בדרך.

בקרב נפלו 46 לוחמים (כולל לוחמת אחת ששימשה כאלחוטאית) מבין 87 אנשי השיירה, כולם מגדוד 21. הגופות נאספו על ידי כוחות צבא בריטיים ביום למחרת הקרב. גופות הלוחמים הושחתו והיה קושי בזיהויים, ובסופו של דבר זוהו גופות הנופלים על ידי רבה של נהריה, הרב ד"ר אהרן קלר, בעזרת שיטות קבליות (בדומה לזיהוי חללי שיירת הל"ה על ידי הרב אריה לוין בעזרת "גורל הגר"א"). 45 מהלוחמים נקברו בנהריה, ומפקד השיירה שהיה במשוריין הראשון שהבקיע ליחיעם, נקבר ביחיעם.

לאחר אובדן השיירה נותקה יחיעם למשך זמן רב, עד למבצע בן עמי במאי 1948, במהלכו נכבשו ונהרסו כל הכפרים בדרך ליחיעם.

צמרת ההגנה ערכה תחקיר מקיף על האירוע, ומתחה ביקורת על פכטר שלמרות האזהרות המודיעיניות בחר להוציא את השיירה, וגרוע מכך, שהוא עצמו נהג ברכב השני בשיירה. במהלך האירוע איבד פכטר שליטה על הרכב והתהפך, בעקבות ניסיונו להבין את מצב הקרב ולחלק פקודות לשאר רכבי השיירה, ובכך חסם את הדרך בפני שאר רכבי השיירה, למרות שהמשוריין המוביל, פורץ המחסומים, הצליח לפרוץ את כל המחסומים שנקרו בדרכו ולהגיע עד ליחיעם, במהלך הקרב הארוך לא אורגן כל כוח סיוע שיצא לעזרת אנשי השיירה.

אירוע שיירת יחיעם היה החמור מבין שלושה אירועי שיירות שנלכדו במארב באותו שבוע: שיירה יחיעם, שיירת נבי דניאל ושיירת חולדה. שלושת הכישלונות ומחיר הדמים הכבד, הוכיחו סופית ששיטת השיירות נכשלה, ושיש להשתלט על סביבות הדרכים על מנת להבטיח את התחבורה ליישובים המבודדים. תוכנית ד יצאה לפועל.

שבוע בלבד אחרי הטבח החל המבצע היזום הראשון של ההגנה במלחמה, מבצע נחשון. במבצע, נכבשה לראשונה הדרך לירושלים ונפתחה הדרך לשלוש שיירות אספקה גדולות..

מבצר יחיעם בגליל המערבי-

המבצר הוקם בראשיתו כחווה מבוצרת, אחת ההיאחזויות של הצלבנים בגליל המערבי. יש הרואים בו את אחד הכפרים המבוצרים שהיו כפופים למבצר המלך במעיליא; אחרים משייכים אותו לנחלה הפיאודלית שהשתרעה באזור בקעת בית כרם ("מרג’ קולון"). הידיעות שבידינו עליו מועטות. בשנת 1208 מסר מלך הממלכה הצלבנית השנייה בארץ-ישראל את המבצר למסדר הגרמני הטוטוני – הייתה זו עסקה אחת מרבות שנעשו עם מסדר זה באזור הגליל המערבי. המבצר נהרס בשנת 1265 בידי הסולטאן הממלוכי אלמלך א-ט’אהר ביברס.(שהרס בגליל גם את עכו והמונפורט כי חשש משובם של הצלבנים),

הנוסע בוקהרדט מהר ציון כותב (בשנת 1280): "שלוש ליגות [כ-15 ק"מ] הלאה [מעכו] עומדת מצודה הנקראת ג’ודין על הר שרון, שהייתה שייכת פעם למסדר הטוטונים, אך כעת היא חרבה". המבצר נשאר הרוס עד המאה ה-18, שופץ והורחב ע"י השליט הבדואי של הגליל דאהר אל עומר. בהרחבה ניתן לראות אולם גדול עם קימרונות יתכן וזה שימש היה אולם הכניסה ואולי האורוות לסוסים. (הוא שיקם את עכו, בנה גם החומות השחורות של טבריה והמסגד השחור, המצודה השחורה בטבריה, הסארייה בצפת, בציפורי ובשפרעם.)

במבצר ניתן לראות בנייה צלבנית מהמאה ה 13- הבסיס של המבנה עם האבנים הגדולות ואילו בחלק הנמוך של המבנה נראה אבנים קטנות יותר המראות לנו את השיפוץ של עומר, במאה ה 18.

במרכזו של השטח הבנוי נמצא שריד של מגדל מסיבי, הבנוי בסגנון שונה מזה של שאר המבנים: זהו השריד הצלבני המרשים ביותר שנותר במבצר. חלקיו הצלבניים האחרים של המבצר הם קמרון מוארך, ממערב למגדל המזרחי, וחומת אבני גזית, שהיא הקיר הצפוני של הקמרון; מבנה בן שלוש קומות ובו שני קמרונות מחודדים, ממערב לקמרון המוארך, ומערכת קמרונות וחומה ובה חרכי ירי, הנמצאות מדרום למבנה התלת-קומתי. אפשר שגם השער של המבצר בנוי על יסודות צלבניים.

סיור בפקיעין-

בעקבות "מחקר מגויס" חיפשו מקומות בארץ בהם התקיים רצף של התיישבות יהודית . ערי הקודש ירדו מהפרק כי לאחר מרד בר כוכבא חל איסור על היהודים להתיישב בירושלים ובסביבותיה.

נמצאו שני מרכזים : האחד -חבל יתיר , השני דלתון-עלמא-פקיעין-גוש חלב. ואומנם בפקיעין נמצא רצף גם במאות ה-19 -20. בשנת 1522 ישנו ישוב הנקרא בוקיעה, הכפר בקע (בקה) מוזכר מספרו של יוסף בן מתתיהו מלחמת היהודים כגבולו הצפוני של הגליל העליון‏, כגבול בין ארץ היהודים לארץ הצורים.

הישוב פקיעין מופיע גם בתוספתא במסכת סוטה פרק ז, משנה ט:"מעשה בר’ יוחנן בן ברוקה ור’ אלעזר חסמא שבאו מיבנה ללוד והקבילו פני ר’ יהושע בפקיעין (גרסה אחרת: ’מפקיעין’) אמר להם ר’ יהושע מה חדוש היה בבית המדרש היום…

ההבדל בין הגרסאות רלוונטי לזיהויה של פקיעין מימי המשנה. אם הנוסח הנכון הוא "בפקיעין" אזי פקיעין מימי המשנה מצויה בין לוד ליבנה, הרחק מפקיעין שבגליל. אם הנוסח הנכון הוא "מפקיעין", אין לשלול בוודאות את זיהויה של פקיעין הגלילית של ימינו כפקיעין מימי המשנה. יתכן שהאות ב’ התחלפה עם האות פ’. פ=ב. בקע=פקע. כמו כן נמצאו שרידים כבר משנת 1873, על משקוף הכניסה ישנה כתובת עליה כתוב "רפאל הלוי גביר מבירות שתרם כסף לשיפוץ…". כמו כן נמצאה אבן עליה חקוקה מנורה שבעת הקנים , מחתה ושופר המהווים סמלים יהודיים ונמצא שער רומי-ביזנטי, השרידים נמצאים על קירות בית הכנסת.

ראשית העת החדשה כתב על קדושת מקום המערה בפקיעין המהר"ל מפראג כי "זהו מקום מיוחד בעולם לדברים קדושים אלוקיים".

רבים מחוקרי ארץ ישראל במאה ה-19 שיערו שישוב יהודי התקיים באתר פקיעין מימי בית שני, בכפר ישנם 4 מעיינות אשר איפשרו חקלאות ובעבר היו במקום 2 טחנות קמח.

החל מהמאה ה 16 ישנה מסורת שרבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר הסתתרו במערה בפקיעין מפני הרומאים. בתלמוד הבבלי מסופר, בשעה שישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ויהודה בן גרים, דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידיהם ואמרו: פתח ר’ יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר’ יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם- תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. יהודה בן גרים, סיפר על דבריו וכך הם נודעו למלכות. בעקבות זאת נדון ר’ שמעון למיתה על ידי השלטון הרומאי, ונאלץ לרדת למחתרת. על פי המסורת, רשב"י ובנו אלעזר התחבאו 12 שנים במערה בפקיעין וניזונו מעץ חרוב וממעין מים שנבראו להם בדרך נס. כל אותן 12 שנה היו שניהם לומדים תורה כאשר כל גופם מכוסה חול עד צווארם, ורק בזמן התפילה יצאו מהחול והתלבשו. לאחר 12 שנה הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לרשב"י כי קיסר רומא מת ובטלו גזרותיו. אז יצאו רשב"י ואלעזר בנו ממקום מחבואם, אך כשראה רשב"י בעולם אנשים מתבטלים מתלמוד תורה ועוסקים בחרישה וזריעה נתן בהם עיניו ונשרפו. יצאה בת קול מן השמים ואמרה "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם!". חזרו רשב"י ואלעזר בנו למערה לעוד 12 חודשים, שבסופם יצאו מהמערה ופגשו אדם המביא לכבוד שבת שני הדסים, וכך ראו כמה חביבין מצוות על ישראל ונתקררה דעתם.

ביציאתו מהמערה התיר רבי שמעון מקומות מסוימים בטבריה שהיו בספק טומאת מת. אחר כך פגש ביהודה בן גרים. רשב"י תמה על כך שהוא עדיין חי, נתן בו עיניו, והפכו לגל עצמות.
******************************************************************************************************************************
סיורים מודרכים בגליל המערבי.

סיור מודרך במונפורט, נחל כזיב, פארק אדמית ומערת קשת, חניתה של חומה ומגדל, ראש הנקרה וחופי בצת, אנדרטת י"ד לי"ד ותל אכזיב.

מונפורט:

פירוש השם מונפורט הוא- ההר החזק. המונפורט מוגן מ-3 כיוונים, ונראה כאילו תוכנן ע"י הטבע. מצפון- נחל כזיב, בדרום- נחל נחת, במערב- מצוק הקשה לטיפוס ובמזרח- נראה צד נוח לגישה, ולכן במקום זה עשו חפיר עמוק וצר כדי למנוע את ההגעה למונפורט. במונפורט ניתן לראות מגדל על שטח קטן, 10X12 מטר. הבסיס של המבנה הוא רומי-ביזנטי לפי האבנים המסותתות. לאחר מכן נראה בנייה צלבנית. מטרת המבצר הייתה לשמור על הדרכים, לשמור על הביטחון כי הדרכים ממישור החוף לדרום לבנון עברו על שלוחות. כנראה וגם כאן הייתה דרך חשובה לכן הוקם כאן המיצד. המונפורט הוא מבצר שלוחה היחידי הצלבני בא"י (קלעת נמרוד גם הוא מבצר שלוחה אך הוא איננו צלבני). מבצר שמירה קטן נקרא טוריס, מבצר גדול עם חצר פנימית ומגדלים נקרא קסטרום, ומבצר גדול נקרא קונצרטני. המבצר הוא צר וגבוה, כ-4-5 קומות. המבצר לא נחפר מאוד ולכן רב הנסתר על הגלוי.

ניתן לראות גרם מדרגות ותבליט של הפרח, השושן הצחור. כמו כן, ניתן לראות חד"א גדול עם ויטראז’ים שנראה כמו כנסייה. במקום ניתן לראות גם בורות מים לאגירת מים. במאה ה-12 כנראה הייתה פה כנסייה ואחוזה כפרית של אציל צלבני שבנה את המקום ולמטה במורדות יש מבנה משק של האחוזה שהייתה. בשנת 1187 המקום נכבש ע"י צלאח א-דין בקרב קרני חיטים. לאחר כ-5 שנים בשנת 1192 שוחרר ע"י הצלבנים.

בתחילת המאה ה-13 המבצר היה שייך למשפחת דקורטיאה שבבעלותה היו הרבה אחוזות (כ-30). לאחר מכן עבר למסדר הגרמני, למסדר ההוספטליטני. בתקופת מסעי- הצלב , המסדרים פעלו באופן אינטנסיבי בארץ. מסדר הוא קבוצה של נזירים שחיה לפני תקנון (רגולה). לכל מסדר יש רגולה משלו (רשות, הקרבה, מסירות). הם התמחו בטיפול בחולים ומתן בתי מחסה למסכנים. בשנת 1228 ז’אן דה-מיגדלה מוכר את המונפורט לטויטונים הגרמנים שהקימו במונפורט את המסדר הטויטוני. למונפורט לא היו קריטריונים של מבצר כיוון שלא היה הכי גבוה, לא חלש על דרך חשובה ואין קשר עין. ולכן השאלה הנשאלת היא, מדוע? ההסבר הוא שהמונפורט שימש את מרכז המסדר כלומר המנהלה והמזכירות שהיו אחראיים על הכסף , ההון הארכיון והבנק. יש הסבורים שהמסדר היה מאוד עשיר ולכן היה צורך שיהיה מוגן ומבוצר. המבצר הוקם בסיוע תרומות מהאפיפיור כמבצר נגד הכופרים הערבים. בשנת 1235 נבנה המבצר ונחנך בראש המסדר עמד הגרמני, הרמן פון שלזה ובאותה התקופה התחילו להשקיע גם באירופה. זה היה דבר טוב למסדר כי לאחר שנפל בארץ, המסדר המשיך להתקיים באירופה. בשנת 1266 ביברס מגיע לכאן בפעם הראשונה ועוזב ללא כיבוש. בשנת 1271 הוא חוזר שנית עם חיל חפרים ומצליח להפיל את החומה הנמוכה של המבצר. לאחר מכן הוא כובש את המבצר והורס אותו, ומאז הוא נטוש ושומם. ניתן לראות שתי חומות המקיפות את המבצר. בתחתית הנחל ניתן לראות מבנה הוסטל ששימש כנראה מבנה המשק או האכסנייה לאורחים שבאו לבקר.

נסיעה למערת קשת ליד קיבוץ חניתה, בנחל כזיב הוכתר בהצלחה פרוייקט החזרת היחמורים ושיחרורם לטבע.

בשנים 1936-39 היה המרד הערבי. בהתחלה המרד כוון נגד השלטון הבריטי. בסוף 37’, הבריטים רצו למנוע ולעצור את כניסת הערבים מלבנון לישראל ולכן סללו את כביש הצפון, את גדר הצפון ואת עמדות השמירה הנקראות פילבוקסים. בשנה זו וועדת פיל החליטה על חלוקת א"י לערבית ויהודית. מהחלטה זו הערבים החריפו את המאבק (כולל רצח המושל של הגליל).

השר טיגרט החליט לבנות 5 מצודות בצפון הנקראות קו טיגרט, שהפכו למשטרות בריטיות ונמצאות עד היום: במצודת כ"ח, ביערה, באביבים, בסאסא ובשומרה, על המצוק של רמת אדמית ניתן לתצפת על הגליל המערבי, במערב- ניתן לראות את רצועת מישור החוף שרוחבה כ-2-3 ק"מ.

במזרח- את הרי אח"ם (אדיר, חירם, מירון). גבולות הגליל העליון בצפון עד הליטאני. הגליל העליון מגיע עד לתוך לבנון ונקרא רמת תיבנין. רמת אדמית היא החלק הדרומי של רמת איבנין. גליל עליון הוא יחידת מעבר מהנוף הארץ- ישראלי לנופי סוריה ולבנון. כיווני זרימת הנחלים בגליל העליון הם מצפון מזרח לכיוון הים מערבה, ואילו נחל כזיב מתחיל מדרום מזרח לכיוון הים מערבה. מעכו עד ראש הנקרה בגזרה של 20 ק"מ, מתנקזים לים 6 נחלים. הצפוני הוא נחל בצת, נחל כזיב, נחל שעל, נחל געתון, נחל יסף (האקוודוקט של לוחמי הגטאות) ונחל בית העמק (הדרומי שביניהם). מערת קשת נמצאת על מצוק של 150 מ’. זאת תופעה קארסטית של מסלע ומים, ולכן הבור תלוי באוויר ובאיזשהו שלב הוא יפול. כדי שהתהליך הקארסטי ימשך, יש צורך באקלים יציב של 400 מילימטר גשם בשנה. דולינה=עמק סגור עם ניקוז פנימי כאשר הרבה תקרות התמוטטו. מערת קשת היא המערה הקארסטית היחידה בארץ. האיזור מונגש לנכים.

אגדה: עפ"י האגדה ישבו פה בעבר שודדים והם היו צופים על השיירות שעברו בכביש למטה. המערה הייתה שלמה ועם תקרה. בראש השודדים היה אבו-גילדה, שהיה דמות היסטורית מוכרת במרחב. לילה אחד הוא חלם שהמלאך גבריאל נגלה אליו ואמר לו שכאשר יגיע יומו להישפט, הוא לא יצטרך משפט כי הפסק דין שלו ידוע מראש דהיינו ישר לגיהנום. עדיף שכבר מפה ילך לגיהנום. ראש הכנופיה אמר למלאך שהוא מוכן לנהל משא ומתן אך המלאך השיב כי הכל

סגור ואין לו מה לשנות. מהון להון, לבסוף הם החליטו לעשות הסכם. ראש הכנופיה התחייב שיותר לא יעשה דברים רעים, ואף הבטיח שיתחיל לעזור לחלשים. למחרת הוא סיפר את החלום לחבורה והודיע להם על פרישתו. חבריו ניסו לשדלו אך הוא בשלו. חבריו הציעו לו שיהיה הצופה שיתריע להם על השיירה. יום אחד ,כאשר הוא עמד על הצוק למעלה, תכננו חבריו להפילו כי חשבו בקול ואמרו שהוא השתגע ובטח עוד ירצה להלשין עליהם. באותו הזמן המלאך גבריאל ראה שהוא חזר בתשובה ,ולכן הפיל את תקרת המערה במקום בו עמדו חברי הכנופיה. ואילו המקום שעליו עמד גילדה, נשאר עומד תלוי עד עצם היום הזה. וזוהי בעצם הקשת, ניתן ללכת למערת נמר ולחזור במסלול הירוק.

אנדרטת חומה ומגדל-

האתר נמצא על המקום בו התיישבו בהתחלה המתיישבים הראשונים. ב-1882 התחילה עלייה ה-5. עלייה זו הייתה הגדולה ביותר והיא הכפילה את אוכ’ היהודים בארץ. עד לעלייה זו היו 200 אלף איש , ותוך 4-5 שנים הגיע מספרם ל-400 אלף. עלייה זו מכונה "עליית היאקים", אף על פי שהם היו מיעוט, אך הם הטביעו את חותמם בכך שהם היו בעלי ידע והגיעו עם מכונות וכסף. כיוון שהשלטונות לא נתנו להם לבוא עם הרבה כסף, הם הצטרכו להמיר את הכסף ולקנות מכונות. המכונות נקנו בזכות חיים ארלוזורוב שהיה אחראי להסכמי ההעברה. הערבים פנו לבריטים להפסקת העלייה. ב-36’ פרץ המרד הערבי. המרד התחיל מהמליציות הערביות נגד השלטון הבריטי. באפריל 36, הערבים רצחו יהודים באוטובוס מטול כארם לשכם, בתגובה היהודים הרגו 2 ערבים ומכאן התחילה ההסלמה. ההנהגה הערבית התחילה לנהל את המרד הערבי. בעברית התקופה מכונה – "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט". הערבים עשו שביתת מסחר, שביתת עבודה, אין פועלים בנמל יפו וכתחליף הוקם נמל ת"א. אחד מהמנהיגים הערבים היה קוואג’י , אשר הגיע עם גדודים מהצפון כדי לעזור במרד הערבי ולכן הבריטים סגרו את הגבול הצפוני. הקצין הבריטי טיגרט פרס בצפון 50-60 יחידות משטרה כדי למנוע את העזרה מכיוון סוריה ולבנון. בשנת 37’ התקיימה וועדת פיל שעל פיה הגליל, בית שאן ומישור החוף הם יהודים, והשאר ערבים (האות N). יצחק בן צבי התחיל להסב את תשומת ליבה של וועידת פיל לחשיבותם ומיקומם של קברי הצדיקים של הגליל כדי ליצור קשר בין הקברים ליהודים. בן גוריון רצה לעלות ולהקים ישובים חדשים תוך רכישת קרקעות. ההתיישבות היהודית הקימה 54 ישובים בשיטת חומה ומגדל. חניתה הפכה לאחד מהסמלים של חומה ומגדל. חניתה הייתה היישוב המבודד מכל הישובים. מפקדה היה יצחק שדה. החומה הייתה עשויה מ-2 לוחות עץ, כאשר באמצע היה חצץ.

ראש הנקרה-

בצפון היו 2 שערי כניסה לישראל. האחד -מטולה- שם עבר תיגלת פילסר, והשני- ראש הנקרה- משם הגיעו סנחריב, אלכסנדר הגדול והצלבנים.

המסלע הוא קרטון וצבעו לבן בוהק, ולכן הוא נקרא סולם צור. ניתן לראות את רכס הקירטון שנשפך לים כשגילו כ-100 מיליון שנה, בסמוך לרכס הכורכר שגילו כ-80 אלף שנה. גובה הגלים המתנפצים אל הסלעים הוא שווה לגובה הקרקעית. הגלים יכולים להגיע לגובה של 6-7 מטרים ולהתנפץ על הסדקים של הקירטון, ובכך לגרום לסדקים להיפתח יותר ויותר. במקום שהגלים נכנסו עמוק יותר נוצרו ניקרות. צריך לזכור שמפלס המים משתנה, ולכן ישנן נקרות הנראות לעין וישנן נקרות הנמצאות מתחת לפני המים. בסלעי הקירטון ניתן לראות אבנים שחורות שהן אבני צור שלא ידוע כיצד נוצרו כי הצור הוא סלע משקע ימי.

רכבת ראש הנקרה:

על ארץ ישראל ישנם איומים , רומל מאיים להגיע לארץ מצפון אפריקה וגם מלבנון היה חשש לפלישה, ולכן הבריטים חששו ועזרו לישוב להקים את הפלמ"ח .

הבריטים כבשו את לבנון וחפרו מנהרה לרכבת שתחבר בין לבנון לא"י. בשנת 42’ ההגנה פוצצה את הגשר כי חששה שהלבנונים ישתמשו בה לצורך הבאת תגבורת של חיילים לבנונים.

אנדרטת יד לי"ד

ליל הגשרים: בשנים 41-42’ הבריטים פלשו ללבנון וחצבו מנהרה בראש הנקרה לפריצת מסילת הברזל להבאת ציוד ואספקה לצבא. בשנת 45’ יש תיסכול גדול של התנועה הציונית ואכזבה מממשלת בריטניה. תוצאות השואה מתבררות והתנועה הציונית מצפה שיהיה שינוי במדיניות הבריטית, כלומר שתאשר עלייה של יהודים לא"י. אך במאי 39’ יוצא הספר הלבן המונע רכישת קרקעות ומגביל את מספרי העולים היהודים. התנועה הציונית מתאחדת ומתאגדת ומאחדת יחד את תנועת המרי העיברית. הגופים המאוחדים היו : ההגנה, האצ"ל והלח"י למשך 9 חודשים. אומנם כל קבוצה הציבה לעצמה מטרות ומבצעים, אך כולם ידעו על הכל. הכל היה גלוי ומתואם ביניהם. בתאריך 10.10.45 שיחרור העצורים בעתלית הופקד על ידי הפלמ"ח. ב-1.11.45 הפלמ"ח הטביע כלי שיט בריטים בנמל, האצ"ל פגע בתחנת רכבת בלוד, והלח"י פגע בבתי הזיקוק בחיפה. בינואר 46’ נשיא ארה"ב, טרומן, קרא לבריטים לאשר כניסה חד פעמית של יהודים לא"י כי הוא היה צריך את הקול היהודי לבחירות בארה"ב. הבריטים כועסים אך בגלל תוצאות מלחמת העולם ה-1 , בה הבריטים איבדו הרבה חיילים, וגם נפלו חיילים בריטים בניסיון לכבוש את עזה, הם מבינים שהם צריכים לשקם את ארצם ואת הכלכלה שלהם ומחליטים להתקפל מא"י. אז הוחלט להעלות 100 אלף יהודים מאירופה. האנגלים מעכבים זאת ותנועת המרי טוענת שאם היהודים לא מורשים לבוא, אז אף אחד לא יכנס לא"י. מכאן בא הצורך או הרצון לנתק ולפוצץ את הגשרים. היו 11 גשרים: על נחל הבשור היו גשר לרכבת וגשר כביש, על נחל כזיב כנ"ל, במטולה 2 גשרי כביש, בירמוך גשר הירמוך, ועל הירדן גשר אלנבי, גשר דגניה (אדם) , גשר בנות יעקב וגשר שיח’ חוסיין.

16.6.46 ליל הגשרים. את המבצע ביצעו אנשי הפלמ"ח. הם היו צריכים להגיע לכיוון מצובה ולפוצץ בשעה 22:00. יצאו 44 לוחמים עם חומר נפץ. הצטרף אליהם יחיעם ווייס. לפתע נפתחה עליהם אש מהשומרים ליד הגשרים, הם איבדו את גורם ההפתעה ולפתע פתאום הגשר התפוצץ כ-25 דק’ לפני שעת ה"ש". יגאל אלון הנמצא בקיבוץ יגור מבין שקרתה תקלה. בקרב נפלו הרבה חיילים .

ב-1968 העבירו את הגופות לקבר אחים הנקרא יד לי"ד. בתגובה לכך ,לאחר כשבועיים הבריטים פושטים על הישוב היהודי בשבת השחורה. ביולי 1946 האצ"ל מפוצץ את מלון המלך דוד בירושלים. באירוע זה נהרגו הרבה אזרחים. צריך לזכור שבמבצע פיצוץ המלון כל הזרמים היו שותפים ומאוחדים בהסכמתם.

החוקר שלמה בן אלקנה עסק וחקר גם היום מה קרה ל-כ"ג יורדי הסירה, לאבשלום פיינברג וליל הגשרים.

סיורים טיולים וימי גיבוש בגליל המערבי בעכו נהריה ,מבצר יחיעם ופקיעין, ראש הנקרה , מערת קשת ותצפית מונפורט.

*********************************

"סיורים בפקיעין".

מערת רבי שמעון בר יוחאי בפקיעין.

רבי שמעון בר יוחאי הינו בן דורו של רבי עקיבא שתמך במרד בר כוכבא בשנים 132-135 לספירה. המרד פרץ בין היתר בעקבות גזרות השמד של הקיסר אדריאנוס הרומאי. הגזרות הקשות עבור העם היהודי היו איסור ברית המילה ואיסור הסמכת רבנים. רבי שמעון בר יוחאי המשיך את לימודי ההסמכה על אף הצו, ושמעו אותו מדבר נגד הרומאים בפומבי.

כיכר המעיין- "עין אל בלד", אינו רק מעיין. בעבר היה המעיין ליבו של הכפר, מכאן שאבו מים לבתים והשקו את בעלי החיים, כאן כיבסו, מכאן יצאו המים אל תחנת הקמח שטחנה את החיטה לקמח. מכאן אף זרמו המים אל המקווה ברובע היהודים.

בית הכנסת של פקיעין-בית כנסת קדום, כאן הוקם מדרשו של יהושע בן חנניה,לא ידוע ממתי התפללו אך המקום שופץ ב1873,ניתן לבקר אם הגברת מרגלית זינאתי בסביבה או אריאל רוזנבלום ,המפיקים ימי גיבוש וטיול מקומיים. להזכיר כי משפחת זינאתי נחשבת לסמל היישוב היהודי שמעולם לא פסק בארץ ישראל.

המשך בסימטאות למפגש עם סבתא ג’מילה או אחת מבני המשפחה שיכבדו אותנו בקפה/תה ובשיחה מרתקת אודות "מפעל הסבונים". תכונות הסבון, קוסמטיקה ובעיקר בריאות לגוף ולנפש.

סיפורים ואגדות פקיעין- "מסתרי פקיעין".

השלמת הסיור בגן הפסלים הטבעי של כיסרא, בו דמויות רבות של בעלי חיים (ולא רק) ניבטים אלינו מכל עבר והכל בחורש טבעי ירוק עד ומקסים, וטרם שוחחנו על התצפיות המרהיבות.

עוד באיזור: אגם המונפורט, גן הפסלים וסיור רכוב במעלות, מוזיאון תפן, שחזור שיירת יחיעם, נהריה, מערת קשת, מתחם ראש הנקרה, חופי אכזיב.

בכיכר המעיין של פקיעין וסיפורי המאה שח, יצחק ורחל ינאית בן צבי, היכרויות במעיין ועוד.