"ההיסטוריה של עכו בדגש ימי גיבוש סיורים וטיולים".

"סיורים מודרכים בעכו וטיולים בעכו העתיקה".

מדריך טיולים וסיורים בעכו ומורה דרך באתרי התיירות של עכו. עכו של אגדות וסיפורי מספרים לאורך הדורות- עכו של ימים ויבשות שרצו ששצפו וקצפו ורצו לנתץ את חומות העיר עכו עד שיצאה קול מהשמים ואמרה עד כה- שייח עתב'ה ואגדותיו, מה להרקולס בעכו? רבי חיים בן עטר בעכו. זלמן הצורף והידועים יותר: דהאר אל עומאר, מחמוד אל ג'זאר וחיים פרחי עוזרו ויועצו, רבי נחמן מברסלב בעכו ונפתולי הרמב"ן – רבי משה בן נחמן בעכו המכונה "נחמני".

פטולמאיס על שמו של "תלמי השני היווני" מהמאה השלישית לפני הספירה ולה הנמל המרכזי והגדול בארץ ישראל וסביבתה ועיר של 1000 דונם לפחות, "בעכו גם קברים של שני מלכי חשמונאים" ושל הקהילה היהודית מצפון "לתל נפוליאון עכו".

שמעון התרסי מכה ביוונים בכל ארץ הגליל והיוונים נסוגים לעיר המרכזית והחזקה עכו, בתקופה הרומאית בעכו מצאו מטבעות שהטביע קלאודיוס לכבודה של עכו הרומית, בימי המרד הגדול 66 לספירה היה טבח נוראי ביהודי עכו ונמל עכו שימש את הגייסות הרומאיים בהבאת עזרה ציוד ואספקה, בתקופה הערבית הפאטימית אחמד אבן טולון המפורסם ממצרים מחדש את נמל עכו ובונה אותו במימדים אדירים ואל מוקדסי ההיסטוריון המפורסם מספר שהודות לאבן טולון עכו מתפתחת. במאה האחת עשרה קהילה גדולה של יהודים  בעכו עקב ההתפתחות של עכו ומנהיגה רבי אביתר גאון.

"בתקופה הצלבנית של עכו מחליט המלך בלדווין הראשון" לפתח את עכו ונמל עכו ובשביל זאת היה צריך את העזרה של "הקומונה מגנואה" לו היה צי אוניות ואנשי מלחמה ולאחר הכיבוש קיבלו זכויות רבות, פטור ממיסים, נחלות אדמות ועוד. בהמשך קיבלו אדמות בעכו גם הקומונה הוונציאנית הודות לכיבוש צור ובהמשך קיבלו את אותן הטבות אנשי פיזה ואמלפי – הקומונות הימיות האיטלקיות וסיכום כל ההטבות אשק קיבלו מאת המלך בעת הכיבושים הימיים של עכו העתיקה.

מוזיאון אסירי המחתרת בעכו.

"הכלא נבנה בתקופה העותומאנית על שרידים ויסודות של מבצר צלבני". הכלא שירת גם את השלטון הבריטי שהיה בארץ. בשנים 1917-1920 היה "שלטון צבאי בריטי" ובשנים 1920-1948 היה בארץ שלטון אזרחי דהיינו מנדטורי. בתקופה העותומאנית המבנה נקרא "סראיה" והוא היה הכלא השמור ביותר בארץ. בכלא נכלאו רק גברים יהודים או ערבים בגין האשמה פלילית או פוליטית ורובם היו ערבים.
בכלא עכו ניתן לראות סרטים המתארים וממחישים את ימי השהייה בכלא של האסירים – תוך מעבר מחדר לחדר. קליטת האסירים בחדר הנקרא- אנזרה. מתן בגדי אסירים. צבע חום – לאסירים רגילים, צבע אדום – לאסירים מסוכנים. בנוסף יש חדר ספר , גלב שמגלח, חדר עבודה של יצירת בורשים= מזרונים העשויים מחתיכות בד וסמרטוטים משולבים, קליעת נצרים ואריגה. ישנו גם חדר המשפט- שם ניתן לראות את פסקי הדין השונים שניתנו לאנשי המחתרות השונות , כאשר העונשים הקלים יותר ניתנו לחברי ההגנה ואילו הקשים ביותר (עונשי מוות) לאנשי הלח"י. ניתן אף לראות את החצר המרכזית של הכלא וממנו ניתן לצפות לחדרו של זאב ז'בוטינסקי שהיה כלוא במקום בשנת 1920. (במגדל הצפון-מערבי) .בחצר ניתן לראות את החומה המפרידה בין האסירים לבין קרוביהם כאשר המפגש נעשה מרחוק וכל צד צועק לחברו "מה נשמע?" "והכל בסדר". ישנה עדות של משה דיין שהיה כלוא פה בשנת 1939 , כאשר הוא ראה את המפגש של הערבים משני צידי הגדר, שהם צועקים ובקושי שומעים אחד את השני , הוא גיחך וצחק. אך כאשר נודע לו שכך יהיה גם המפגש של היהודים הבין שחייבים לצעוק כדי לקבל מידע.
בין החדרים מוזכר תא מספר 28 . זהו התא שהאסירים חשבו דרכו לברוח. הם תכננו לחפור לאורכו של העמוד, כי ידעו שהוא מוביל לקומה התחתונה ולמרתף ומשם חשבו לברוח ולכן בכל ערב היו חופרים , ואת החול היו מוציאים בדרכים שונות.
בכלא עכו היה גם חדר של מפגשים ושיחות עם הרב אריה לוין שהיה הרב של האסירים. נקודת הפריצה הייתה מהחלונות של הקומה השנייה בתאריך 4/5/47. ביום זה ברחו 30 חברי אצ"ל ו- 11 חברי לח"י. אסירי ההגנה לא הצטרפו למבצע. אך אסירים מוסלמים כן הצטרפו, ברחו ונתפסו. מקרב היהודים היו 9 אסירים שנהרגו בזמן הפריצה, 8 אסירים נתפסו ונכלאו. ו- 27 שיצאו לחופשי. בכלא נמצא חדר הגרדום בו נהרגו מספר חברים. הפריצה לכלא עכו מסמלת עד היום את אחד המבצעים המתוכננים והאמיצים בתולדות הישוב היהודי. המבצע זעזע את כל הממלכה הבריטית שהייתה בטוחה בעצמה ובכוחה.

סיור מודרך בעכו העתיקה בין אתרי עכו, מוזיאוני ומרכזי המבקרים של עכו, טיולים לקבוצות בעכו, יום גיבוש למוסדות בעכו העתיקה.

הליכה לחומה הצפון מזרחית של העיר עכו וסיורים בעכו-

"גבעת נפוליאון" או בשמה תל חרסים יושבה כבר בשנת אלפיים לפני הספירה. גם בתקופה הפרסית נראה שהתל יושב ואף מתחילה הירידה מהתל. על התל הייתה מצודה . במקרא העיר/הישוב נקרא- עכו, בתקופה ההלניסטית השם השתנה ל "אקרא – אקרופוליס". בתקופה זו העיר גדלה מאוד לכיוון מערב והיא משתרעת על פי 4 אלפים דונם. במאה ה- 3 העיר קרוייה פתולמאוס על שם תלמי השני. במאה ה-7 ימי השלטון הערבי עכו נקראת אקא, בכיבוש הצלבני שמה הוא – אקריי akrey, בכיבוש הממלוכי – אקא כמו שמה הערבי. כאשר הממלוכים הורסים את העיר הצלבנית, ישנם עדיין צריחים שאחד מהם הוא הצריח של "כנסיית יוחנן הקדוש של עכו". ובשנת 1948 שמה חזר לשמה המקראי – עכו עד היום.
בעכו מזהים 2 תקופות שיא: האחת בתקופה הצלבנית- במאות ה 12-13.
א. בתקופה זו עכו שגשגה מאוד והתפתחה. היא הייתה העיר הגדולה ביותר בארץ ישראל, ואף גדולה מצור ומירושלים. ב. עכו שמשה כנמלה הראשי של ארץ ישראל. ג. מהמאה ה- 12 עכו הייתה הבירה של הממלכה הצלבנית.(ימי גיבוש בעכו) התקופה השנייה היא במאה ה-18, בימי המנדט העותומני, עכו נבנתה מחדש בצורה מתוכננת ומאסיבית. היו פה שני שליטים עותומניים שדאגו לפתח אותה. השליט הראשון הוא דאהר אל עומאר שבנה את רחובותיה ושווקיה .והשליט השני הוא אחמד אל-ג'זאר שגם הוא בונה הרבה בעכו ורבים מהפרוייקטים נראים עד ימינו.  "בחזרה לצלבנים" – כאשר "הצלבנים" מגיעים לארץ ישראל בשנת 1099 , הם רוצים להגיע היישר לירושלים, כדי לכבוש ולשחרר אותה מידי הכופרים המוסלמים. ולכן הם מדלגים על עכו. עם כיבוש ירושלים בתאריך 15/7/1099 הם מבינים שכדי שיוכלו להמשיך ולשלוט בירושלים עליהם לחזור ולכבוש גם את ערי החוף.(סיורים וטיולים מודרכים בעכו)
בשנת 1100,הם מחליטים לצאת לכבוש את עכו , אך כיוון שהשליט שלהם גוטפריד היה חולה (כינויו היה "מגן הקבר הקדוש"), הם נאלצים לגנוז את תוכניתם. בפעם השלישית , בשנת 1102, המלך הצלבני- בולדווין ה 1 ואביריו מתכננים לכבוש את עכו אך לא מצליחים , כי עכו היא לשון יבשה החודרת לים. עכו הייתה מוקפת בשני צדדים בים (דרום ומערב) ובשני הצדדים האחרים בחומה. בעכו היו 2 מרכזים חשובים: בצפון-המסגד – שממוקם במקום הגבוה והחשוב . הדבר השני הוא הנמל הנמצא בדרום , שהיה מרכז כלכלי של העיר. בולדווין מבין שכדי לכבוש את עכו הוא צריך להתקיף אותה מהים, אך כיוון שלא היה לצלבנים צי ימי , הוא הצטרך לבקש עזרה "מהקומונות הימיות" שהחשובות ביניהן היו הקומונה של ונציה, הקומונה של גנואה "והקומונה של פיזה".
בשנת 1104 הוא מבקש עזרה מהקומונה הימית של גנואה שמסכימה לו, אך מציבה לו ארבעה תנאים: 1. קבלת רובע אחד לעצמם – כשליש מגודל העיר. 2. קבלת מחצית מהפריפריה החקלאית של עכו ,(שכללה את הגליל התחתון המרכזי והמערבי , הגליל העליון המרכזי והמערבי). 3. אוטונומיה מוחלטת בכל השטחים.4. פטור מלא ממיסים ונכסים בנמל עכו- כל התנאים הללו בולדווין הסכים. ובשנה זו עכו נופלת לידי הצלבנים. המלך הצלבני עושה 2 שינויים במקומות החשובים של העיר. וזאת לפני שהוא מקיים את ההסכם עם גנואה. ראשית הוא נכנס למסגד והופך אותו לכנסייה קתדרלית על ידי שינוי כיוון התפילה מדרום למזרח. הכנסייה נקראת כנסיית הצלב הקדוש. כל החצר הופכת לשטח דומינלי = דומינוס=מלכותי. והכל למעשה שייך למלך. שנית- הנמל – גם אותו המלך מלאים והנמל הופך להיות לשטח מלכותי. בין הכנסייה לבין הנמל היה רחוב מאוד מרכזי וראשי שחילק את העיר לשני חלקים. הרחוב מופיע במקורות בשם "וויה ריגאס = דרך המלך , כי הוא מחבר בין שני המקומות החשובים הנמצאים בבעלותו של המלך. וכעת הוא עומד בהסכם ונותן לגנואה את שטחה. השטח שהגנואים בחרו היה מצפון לנמל ומערבה בלב העיר בצמוד לרחוב המרכזי=הציר המרכזי. הגנואים בחרו את השטח הזה כי הם חשבו שיום יגיע והם יכבשו את הנמל.
לאחר מספר שנים , בשנת 1124, הצלבנים מתכננים לכבוש את צור והפעם בסיוע של הקומונה הימית של וונצייה. הוונציאנים מסכימים אך גם הם מציבים למלך בודלווין ה-2 את הבסיס לאותם ארבעת התנאים ובתוספת של "בכל אחת מערי המלך האמור…" משמע תוספת של כל ערי המלך. אך גם הפעם המלך מסכים. לאחר הכיבוש של צור, המלך נותן לוונציה את השטח הנמצא מצפון לנמל ומזרחה , בסמוך לציר הראשי. מכאן משתמע שהקומונות גנואה וונציה היו שכנות ומה שהבדיל ביניהן היה רק הכביש הראשי.
בנוסף, בדור השני של ממלכת הצלבנים צצו והתפתחו שני המסדרים הצבאיים שהתחילו את דרכם כנזירים אבירים. המסדר ההוספיטלרי והמסדר הטמפלרי. גם הם רוצים אחיזה בעכו. לשניהם יש הרבה ממון ולכן הם רוכשים קרקעות. המסדר ההוספיטלרי קונה מהמלך את הקרקעות בצפון העיר ולאחר 30-40 שנה הם ישתלטו על צפון העיר. וייצרו רצף טריטוריאלי צפוני ללא אוטונומיה. ואילו המסדר הטמפלרי רכש קרקעות בדרום –מערב העיר , במקום בו נמצא כיום המגדלור.
גם הקומונה הימית של פיזה שותפה לקבלת הקרקעות, "השליט היה אמרליך שהיה השליט האחרון של ממלכת הצלבנים". חזונו היה לצאת דרומה ולכבוש את מצריים. הוא ניסה מספר פעמים ובכולן נכשל, לכן חשב שעם עזרה מהים הוא יוכל סוף סוף להגשים את חזונו. ואומנם בשנת 1160 בערך, אנשי פיזה מגיעים לעכו ומתיישבים בשטח הקן שנמצא בין מזרח "הרובע הטמפלרי" לבין לשטח שממערב לשטח המלך. לסיכום ניתן לומר ששלושת הקומונות הימיות "סגרו " על הנמל של המלך הצלבני ובנוסף גם המסדרים לחצו על הכתר הצלבני. אם כך נחלק את עכו לחלקים הבאים:
איזור המלך הצלבני שני איזורים קטנים והם : איזור הכנסייה הנקרא- "פונדה " – fonda – השוק . איזור הנמל הנקרא – קטנה ketene – שרשרת , כי על המים הייתה שרשרת שהייתה הגבול הימי. במערב – איזור הנקרא "הרובע המלבני" בשפה הארכיאולוגית או "דור מר – הרובע שליד הים", במזרח- המסדר הטבטוני שהופיע רק בסוף המאה ה-12, במערב- הטמפלרים והגנואים, במזרח ההוספיטלרים והוונציאנים.

 

 

 

 

 

 

 

עכו הופכת לעיר אורבאנית הכוללת את שלטון המלוכה, ערב רב של קומונות ימיות ושלושה מסדרים. היריבות בין כולם הביאו לתוספת ביצורים בתוך העיר, לדוגמה: בניית חומה עבה בתוך העיר, החלונות הוצרו והוקטנו והפכו לחרכי ירי. צריך לזכור שהעיר הצלבנית הייתה גדולה יותר מהעיר של ימינו. העיר התפשטה יותר מזרחה וצפונה. בתצפית הראה ונדגיש 4 מבנים בולטים שעליהם גם נתייחס בהמשך הסיור. 1. המצודה הטורקית– זהו המקום ששימש בתקופה הבריטית כבית הכלא של אסירי המחתרות היהודיות. 2. מינרט ירוק וסביבו כיפות ירוקות= מסגד אל ג'זאר. המסגד נבנה על ידי אל ג'זאר . הוא ובנו המאומץ סולימן קבורים בסמוך למסגד. עד שנת 1967 המסגד היה החשוב ביותר לערביי ארץ ישראל. מתחת למסגד הייתה כנסיית יוחנן הקדוש של ההוספיטלרים.

3. כנסיית טרה-סנטה, הצריח צבוע בצבע בורדו . בחצר היה המרכז שנקרא – פיאצה סן-מרקו.
4. מגדל השעון של עכו- נמצא על חאן העמודים. ניתן לראות אותו מכל מקום. הוא נמצא בקרבת הנמל. אם כך להבהרה- בין המבנה 1 ל 2נמצא הרובע הטמפלרי.
בין מבנה 2 ל 3 נמצא הרחוב של עכו שמחלק את העיר לשניים. במערב רובע גנואה, במזרח רובע וונציה ולפניו רובע קטן יותר הוא הרובע פיזה. במבנה מספר 4 מעל הנמל – שייך רק לבית המלוכה, זוהי הקטנה של איזור נמל עכו.
לעכו הצלבנית היו 3 חומות: החומה הראשונה נמצאת בחלק הצפוני והמזרחי של העיר. החומה נבנתה בשנת 1124 על ידי השושלת הטולונית בתקופה האיובית. החומה השנייה עם מגדלים, נבנו על ידי הצלבנים בצפון העיר במרחק של 80 מטרים מהחומה הראשונה, בסוף המאה ה-12. בתקופה זו יש תיאור של הצליינים המתארים את העיר עם 2 חומות. החומה השלישית נבנתה גם בכיוון הצפוני של העיר, בגלל שהעיר מתמלאת באבירים: המסדר ההוספיטלרי יוצא ועוזב את כנסיית הקבר ומגיע לעכו. גם המסדר הטמפלרי עוזב את הר הבית ומגיע לעכו, גם היהודים מגיעים לכאן. יש צורך לתת להם מגורים ומתחילה היציאה מהחומות של עכו לכיוון צפון. ומסביב לשכונה החדשה הקרוייה "מון מיזר" יש צורך בהקמת החומה שלישית. חומה זו נבנית בשנת 1251 ע"י המלך הצרפתי לואי ה 9 , (הקדוש) , שחזר מהשבי במצרים והוא רוצה להגן על התושבים החדשים של עכו. החומה שנבנית היא אלכסונית ובתוספת מגדלים. החומה הזו מכונה "חומת משולש". יש לזכור כי לואי ה-9 בנה הרבה מבנים בארץ והוא כונה אומן הבנייה.
בשנת 1291 הממלוכים כובשים את עכו, שורפים אותה במשך ימים והורסים אותה במתכוון. הם משאירים אחריהם תל חורבות. העיר נשארת כמו שהיא עד למאה ה-16 , כאשר השייח' הבדואי דה'ר אל עומאר רוצה לגור כאן ולבנות בה חומות. הוא משפץ את החומה הצפונית הראשונה, הוא בונה חומה במזרח אך מקטין את שטחה של העיר הצלבנית. הוא חושש מהתקפה שתבוא מהים ולכן הוא בונה גם חומה מערבית ודרומית וכך למעשה הוא מקיף את עכו בחומות. לזכותו של דה'ר אל עומאר, הוא הראשון שבנה חומה מסביב לעיר. כאשר אחמד אל ג'זאר מגיע לעכו בשנת 1801 , הוא בונה שוב חומה חדשה בצפון, במזרח ובמערב במרחק רב מהחומות של דה'ר אל עומאר.
כיום בעכו ניתן לראות את החומה השלמה שבנה בשנת 1801 השליט אחמד אל ג'זאר שמקיפה את העיר , ובמקומות נוספים ניתן לראות חלקים או שרידים של החומה שבנה דהר אל עומר בשנת 1750. בין שתי החומות היה חאן שנקרא – "חאן החמורים", שהוסב במאה ה-19 למחסן התמושת של העיר. בשנת 1840 היה בעכו מרד הפלחים ולכן בנות הברית הפגיזו מהים את עכו. אחד הפגזים פגע בחאן , שהתפוצץ כולו והרס את החומה. אולמות האבירים כפי שהם מכונים היו למעשה מבנה המיפקדה הראשית של ההוספיטלרי. המילה הוספיטל פירושה מיפקדה. הצלבנים נהגו לבנות מבצרים גדולים הנקראים "קסטרום". המבנה הוא מבנה אורכי , בציר מזרח- מערב, אך בגלל שכל אולם מחולק לאולמות קטנים רוחביים . ישנם 10 אולמות רוחב שמרכיבים אולם אחד ארוך שמהווה למעשה רק צלע אחת של המבנה. השטח של המבנה הוא 100 מטר 100 מטר שזה כ – 10 דונם. בשנות ה- 50 ממשלת ישראל החליטה לערוך חפירות בעכו. ובחפירות מצאו הרבה חול ים מתחת לעמודים של המבנה. רק בתחתית מצאו מימצאים מהמאה ה-12 ותו לא. מהחפירות הבינו שעד המאה ה- 12 לא התישבו במקום וזה מלמד שהעיר כאילו נשכחה מעיני כולם. הפירוש שניתן הוא שבתקופה הממלוכית , בסוף המאה ה -13 השליט אשרף חליל לא רצה שהצלבנים יחזרו לכאן באחד ממסעי הצלב, ולכן הוא הרס ושרף
בנו, אל מלכ אל אשרף חליל המשיך במפעל זה לאחר מותו, וכבש את עכו ואת שארית ממלכת הצלבנים ב-1291. לאחר מותו של חליל מוחמד בן קלאון נהיה לסולטאן ושלט .
אז כנראה שזה לא הוא. יש המייחסים את מילוי החול לאחמד אל ג'זאר 1775-1804, הוא שלט כאן ועבדיו מלאו את האולמות בחול במתכוון. השאלה למה? השליט העדיף לקבור בחול את המבנים הצלבניים מאשר להרוס אותם ולפנות אותם. לדעתו זה יותר חסכוני ואולי מהיר יותר. מעל הוא התחיל לבנות את המבנים העותומנים, כלומר בעיר ניתן לראות 2 קומות: העיר התחתית הצלבנית, והעיר העליונה- העותומנית, באחד האולמות ניתן לראות תקרת בטון לא מטויחת כי פה היה ארמונו של אחמד אל ג'זאר.
הטורקים הסבו את המבנה לבית כלא והאנגלים הפכו אותו לכלא של אסירי המחתרות. מעלינו היה האגף היהודי, תא מספר 28 שממנו ניסו האסירים היהודים לחפור ולהגיע ליסודות העמודים הצלבניים. הם התחילו לחפור בשנת 1946 והם היו הראשונים שהגיעו ליסודות מאז הצלבנים, אך לרוע מזלם הם הועברו לכלא ירושלים. במחשבה לאחור טוב שלא המשיכו לחפור כי הכל היה מלא חול ולא היה סיכוי שיצליחו לברוח.

העמודים החזקים והמסיביים שהם היסודות של המבנה. באולמות אחרים ניתן לראות שהתקרה לא לא שרדה והתמוטטה כי מעל התקרה היו הרבה צינורות של ביובים.
עד שנת 1992 הייתה פה תיקרה גבוהה שהגיעה עד לחצר הכלא. כאשר חפרו בחצר הכלא לעומק של 12 מטרים גילו את המבנה הצלבני המפואר הזה שישמש כמפקדה ההוספיטלרית, בחזית המזרחית גילו גרם מדרגות שנשען על קשתות. המדרגות נוחות רחבות ומרשימות מאוד. כנראה והיו פה סוסים שהובלו במדרגות. בכתבים של עולי הרגל מוזכרות אורוות סוסים והכל מתחבר- מים מדרגות וסוסים.
במאה ה17 יש תיאור שפה נמצא "ראש מסדר אבירי מלטה". צריך לזכור שבעכו נמצאו כ-40 כנסיות. הכנסייה הקדושה להוספיטלרית היא של יוחנן הקדוש (המטביל) נשאלת השאלה מהיכן הם אבירי מלטה?
בשנת 1291 ההוספיטלרים עוזבים את ארץ ישראל ועוברים לקפריסין, לאחר 10 שנים עברו לרודוס ושם ישבו כ 200 שנים. במאה ה 16 השליט העותמאני גירש אותם למלטה.
ההוספיטלריים החזיקו מעמד עד בואו של נפוליאון בסוף המאה ה18. צליין הולנדי בשם קורניליוס דה ברויין צייר בשנת 1680 את עכו כאשר בתחתית הציור רואים גרם מדרגות הנשען על הקשתות ומעליו רואים מבנים הרוסים, ומעליו מבנה בעל ארבע קומות שהיה הלשכה של ראש המסדר ההוספיטלרי. עד שנת 2015 הוכח שכל אולמות האבירים היו מבנה מרכזי שצורתו קאסט רום – מבצר גדול הכולל חצר ואולמות. המפקדה הייתה באגף הדרומי והייתה לה חשיבות רבה. הבנייה הצלבנית מתבטאת באולמות האבירים, ניתן לראות קשתות מצטלבות בתקרה שלושה עמודים גדולים ומרשימים שכנראה החזיקו מעליהם עוד שלוש קומות. החלק התחתון של המצודה שימש כחדר האוכל בקומה ה- 1 הוא היה נגיש לחצר ולמים שהיו במרכז החצר, הוא שימש גם כאולם הטקסים להסמכת האבירים. מ2014 ניתן לראות את הקיר הדרומי של הקסטרום הממשיך לרובע ההוספיטלרי. בצידי האולמות יש פתחים בצדדים שנועדו לשחרר עשן מהאש שהבעירו לחימום האולמות. במאה ה- 13 ישנן מפות של עכו של יורדיי ים איטלקיים שציירו את העיר העתיקה מאוד קטנה אשר כונתה "הוספיטלה" כלומר המפקדה.

ברובע ההוספיטלרי ניתן לראות שלושה מבנים: הצפוני- זה הדומוס -בית החולים כנראה שעדיין לא נמצא, המרכזי- הוא כנסיית יוחנן הקדוש= אקלזייה,  הדרומי- הוא המבצר = מבנה עם חומת שיניים וצריח זו כנראה המפקדה, המפקדה הייתה באגף הדרומי והייתה לה חשיבות רבה.
הבנייה הצלבנית מתבטאת באולמות האבירים במלוא הדרה , ניתן לראות קשתות מצטלבות בתקרה שלושה עמודים גדולים ומרשימים שכנראה החזיקו מעליהם עוד שלוש קומות בדלל הקשתיות שלה.
החלק התחתון של המצודה שימש כחדר האוכל בקומה הראשונה הוא היה נגיש לחצר ולמים שהיו במרכז החצר, הוא שימש גם כאולם הטקסים להסמכת האבירים. משנת 2014 ניתן לראות את "הקיר הדרומי של הקסטרום" הממשיך לרובע ההוספיטלרי. בצידי האולמות יש פתחים בצדדים שנועדו לשחרר עשן מהאש שהבעירו לחימום האולמות. במאה ה- 13 ישנן מפות של עכו של יורדיי ים איטלקיים שציירו את העיר העתיקה מאוד קטנה אשר כונתה "הוספיטלה" כלומר המפקדה – מפת מרינוס סליבו, ומפת פלמניוס.
ברובע ההוספיטלרי ניתן לראות שלושה מבנים מרכזיים:
הצפוני- זה הדומוס -בית החולים כנראה שעדיין לא נמצא, המרכזי- הוא כנסיית יוחנן הקדוש= אקלזייה
הדרומי- הוא המבצר = מבנה עם חומת שיניים וצריח זו כנראה המפקדה.

דה'ר אל עומאר – הגיע לעכו בשנות ה-30 של המאה ה-18. (1730) –  עכו הייתה כפר דייגים קטן , הוא הפך אותה לעיר נמל עם חומות ומגדלים. הוא מסולק מכאן. אחמד אל ג'זר – 1775-1804. הוא זה שבנה את הבנינים ונשאר כאן 30 שנה. ימיו מחולקים לשניים: 1775-1795 טען שגרש את נפוליאון. ובחמש השנים האחרונות הספיק לבנות כאן הרבה: מסגדים, חאנים , חמאם ועוד.. חיים פרחי היה היועץ היהודי של אחמד אל ג'זר שליט עכו.
יש החושבים שהרחוב הראשי של היום, היה הרחוב הראשי בתקופה הצלבנית שחילק את העיר והפריד בין הרובע הגנואי לבין הרובע הוונציאני . הרחוב כונה בעבר "וויה רגס" via- reges. בגבול היה כנראה ביתו של השליט על הציר . "הבית נקרא הבית של סן-סבא". הרובע הגנואי סיפח את הבית . הם הוציאו נוצרים מזרחיים והושיבו נוצרים קתוליים. הם קבלו את האישור לכך מהאפיפיור, רק בשנת 1256. וונציה הכריזה מלחמה על גנואה בגלל הבית, וגם פיזה הצטרפה לוונציה במלחמתה. המלחמה נמשכת שנתיים בשנים 1256-1258 ומכונה " מלחמת הקומונות" . גנואה מפסידה במלחמה ויוצאת מעכו. כיוון שהמצב דינמי, תמיד היו בעכו קרבות בין התושבים השונים.

"בית הכנסת של הרמח"ל בעכו"-

מסגד דה'ר אל עומאר נקרא גם מסגד אל מועלק. במקור היה כאן בית כנסת מאוד גדול ומפואר. פה נהג רבי משה חיים לוצאטו להתפלל. הבמה אליה היה עולה ומתפלל נמצאת מתחת לריצפת המתפללים, כי הוא קיים את הפסוק הנמצא בתהילים פרק ק"ל, פסוקים 1-4 " שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה. אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי: תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת– לְקוֹל, תַּחֲנוּנָי. אִם-עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר-יָהּ– אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד. כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה– לְמַעַן, תִּוָּרֵא."

היה איש צנוע מאוד וענו. נולד באיטליה, התפרסם בכשרונותיו המיוחדים, ונאמר עליו כי בגיל ארבע עשרה ידע בעל-פה את כל הש"ס ואת כל כתבי האר"י וספר הזוהר. הוא חיבר והדפיס את ספריו "דרך ה'" ו"מסילת ישרים" שאינם עוסקים בקבלה בגלוי אלא בצינעה. בתחילת הספר "מסילת ישרים" כותב רמח"ל: "החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול", "מסילת ישרים" הוא הספר העיקרי אשר הקנה לרמח"ל לגיטימציה היסטורית, והפך עם השנים לספר יסוד תורני, ובפרט בתנועת המוסר.
בשנת ה'תק"ג (1743) עזב רמח"ל את אמסטרדם עם אשתו ובנו וכמה מתלמידיו בדרכו לארץ ישראל. הוא השתקע בעכו וידוע כי התגורר בסמוך לנמל. בעכו קיבל את רשות מלך הגליל, דאהר אל-עומר, להקים בית כנסת. הוא נפטר במגפה עם אשתו ובנו בכ"ו באייר ה'תק"ו (16 במאי 1746). המסורת טוענת כי הוא נקבר בטבריה ליד קברו של התנא רבי עקיבא, אולם יש הטוענים כי רמח"ל נקבר בבית הקברות העתיק בכפר יסיף, מקום הקבורה המקובל עבור יהודי עכו, שלא נהגו לקבור את מתיהם בעיר עצמה.

"סיור במגדלור של עכו"-

המגדלור נמצא בנקודה הדרומית מערבית. צפונה ממנו ניתן לראות בית לבן עם גג רעפים אדום – זהו הבית המכונה "בית הבהאיים" או "הבית הלבן", כי כאשר התורכים כלאו בכלא את "הבאב-אללה", לכאן הגיעו מאמיניו כדי לנוח מהדרך ולבקר אותו.
כדי לתכנן את החפירות לעתיד לבוא, האדריכל קסטן נכנס לכל המרתפים של הבתים הנמצאים בסמוך למגדלור, כדי לחפש קירות עבים המנבאים על בנייה צלבנית. במבט אל הים הפתוח ניתן לראות קו של סלעים במרחק מה מהטיילת עליה אנו עומדים. המומחים סבורים שקו הים היה רחוק יותר וכי שרידי הסלעים מהווים למעשה את שרידיו של המבנה המבוצר ביותר שהיה הלא הוא הארמון של הטמפלרים הנקרא- "טמפלריום". ע"פ כתביו של צליין שכתב בשנת 1290 " הטמפלרום היה המקום המבוצר ביתר בעיר ותפס מקום גדול כקסטרום, בכל צד היה מגדל קטן ועל כל מגדל עמד פסל של אריה המצופה זהב". צריך לזכור שהטמפלרים היו הבנקאים של ממלכת ירושלים. ברשותם היה הרבה מאוד כסף וזהב ולכן יכלו להרשות לעצמם לפאר את מצודתם. בנוסף חשוב לזכור שפה בעכו נפלה ממלכת הצלבנים. אחרוני הטמפלרים שברחו ונסוגו . ובמאי 1291 הצלבנים נכנעו לשליט הממלוכי אשרף חליל, שכבש את עכו. בנו, אל מלכ אל אשרף חליל המשיך במפעל זה לאחר מותו, וכבש את שארית ממלכת הצלבנים ב-1291. בשנה זו עזבו אחרוני הצלבנים את עתלית בתאריך 14/8/1291. תם השלטון הצלבני בארץ ישראל. הממלוכים מצידם הרסו את המבנים .

ירדנו למפלס התחתון הנמצא מתחת לרובע הטמפלרים – המנהרה הטמפלרית. בחפירות שברובע ההוספיטלרי מצאו הרבה חול. ואילו בחפירות תחת הרובע הטמפלרי מצאו חול ומים שחדרו מהים. במפלס זה אנו הולכים בתוך מנהרה המגיעה לנמל. ישנן חמש תיזות העונות על השאלה למה שימשה?
1. מנהרת ביוב שהובילה אל הים. 2. מנהרת מילוט בשעת צרה. 3. דרכה הכניסו מים כדי לנקות ולשחרר סתימות שנגרמו בגלל החול. 4. אחד ממקורות המים הראשיים לעכו. בקרבת המנהרה היה מעיין. 5. מנהרת הברחות של הטממפלרים, כיוון שהיו חייבים בתשלום מסים למלך הצלבני. הספינות היו עוגנות בערב בנמל ובחשיכה הם היו מעבירים את הסחורות שלהם דרך המנהרה היישר לבתיהם. דיעה זו היא המקובלת ביותר במחקר. בתקופה העותומנית נבנו בעכו 5 חאנים והם :
1. החאן הראשון – נקרא חאן אלשונה= חאן התבואה. בחצר החאן היו אולמות ובמרכז הייתה מזרקה. זה היה המרכז של רובע פיז'ה. 2. החאן השני – נקרא חאן אל-עומדאן, זהו חאן העמודים, כי יש הרבה עמודי שיש שבנה אחמד אל ג'זאר במאה ה- 18. החאן נבנה ע"י עבדל ה 2. מעליו נמצא מגדל השעון ,אחד מ6 מגדלי שעונים שנבנו בארץ. (העותומנים בנו בסה"כ כ- 60 מגדלי שעון. פה היה בית המכס הראשי של העיר בגלל קירבתו לנמל.

3. החאן השלישי- נמצא בסמוך לכנסיית "טרה סנטה". מתחת לכנסייה ישנה חצר גדולה. מכונה גם חאן הפרנקים כי במאות ה-16-17 הגיעו לכאן סןחרים צרפתיים שסחרו בכותנה. זהו חאן גדול עם חומה והרבה קשתות. בחצר היו הסוסים ובמרכז החצר היה מקור מים ששימש גם את בעלי חיים. בסמוך לחאן ניתן לראות מבנה עם מאפיינים צלבניים כמו: סיתות שוליים, סימון סתתים, קרקוב עם משיקולי שמעליו ניתן לצלוף על האוייב, מבנה גבוה .
4. החאן הרביעי—נקרא "חאן אל שוורדה". במקום היה "מנזר קלריסות שהן נשים פרנציסקניות". כנראה כאשר הממלוכים הגיעו וכבשו את העיר והמנזר, הנזירה הראשית ביקשה מהן לקטום את אפם מעט, כדי שלא ייפלו לידי החיילים הממלוכים. אך על הממלוכים זה לא השפיע כלל ולא ריסן אותם.
5. החאן החמישי- כונה חאן החמורים אך הוא לא שרד את ההפצצה הגדולה שהייתה במקום. השוק כונה "השוק הלבן " , מאה ה- 18 דה'ר אל עומאר רוצה לבנות חומות ולהפוך את עכו לעיר. הוא בנה את החומה המזרחית (שכיום היא לא נראית לעין), בסמוך לים היה שער הכניסה הראשי לעיר, הוא ייצר כאן את השוק הלבן שתיפקד עד שנות ה -40-50 של המאה ה – 20. מה עשה דה'ר אל עומאר בעכו? בנה את החומות, העביר את בית הכנסת היהודי למקום אחר ואת המבנה הפך למסגד.

"סיור במסגד אל ג'זאר בעכו"-

בסוף המאה ה-18 אחמד אל ג'זאר בנה הרבה וגם את המסגד. הוא העתיק את המסגד שראה בקונסטנטינופול לעכו כי עכו הפכה להיות בירתו ותפארתו.
כל המסגד מחולק לחצר גדולה- החלק המזרחי נמצא שם מאגר המים המרכזי של עכו העותומאנית. המים מובאים ממעיינות כברי באמת מים שעוברת ומגיעה לכאן. החלק השני הוא הקברים שנמצאו בסמוך למסגד. קברו של אחמד אל ג'זאר וקברו של בנו המאומץ – סולימן פאש'ה. הדבר הייחודי במסגד הוא הימצאותה של קופסה קטנה ובה נמצאו שערה מזקנו של מוחמד. את השערה מראים פעם בשנה והיא נמצאת בראש התהלוכה ובחגיגות. האם קיים קשר בין מים למסגד???
קשר אחד הוא- שימוש במים לטהרה לפני הכניסה למקומות הקדושים. קשר נוסף הוא עמדת כוח של השליט שהוא זה השולט במים, הוא המחלק את המים ועוד… ניתן לראות גם חיבור בין יפו לעכו : בקיבוץ לוחמי הגטאות ניתן לראות אמת מים גדולה של סולימן פאש'ה. הבן המאומץ קיבל את השליטה על יפו. הוא בנה ביפו "סביל" ו "רהט", מינרט, מנבר, ומחראב (שלושת הממים). הצבע השולט בבניינים של העיר העתיקה הוא הצבע הירוק, כי זהו צבעו של הנביא , ואולי נווה מדבר,

"בית הכנסת התוניסאי בעכו".-

בדיוק כאשר הגענו , המשפחה ישבה שבעה על מותו של מייסד ומקים בית הכנסת, הרב ציון בעדאש. ייחודו של בית הכנסת הוא עושר הפסיפס שכמכסה את הקירות, הרצפות והתקרות. התיאורים בפסיפסים לקוחות מהתנ"כ, מההיסטוריה, "משואה לתקומה".

סיורים טיולים ומדריכים בעכו העתיקה והחדשה, עכו הצלבנית ועכו בתורכית עותומנית, עכו הבריטית והישראלית.

לעיונכם www.toursguides.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן